פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
ראשית הסכסוך בתחילת 2012, כשהנתבעת חתמה על טופס הזמנת שירות ממתווך, שלפיו שכרו יהיה 2% מסכום העסקה. בפברואר אותה שנה הם הלכו לראות יחד דירה בחיפה ולטענת המתווך הודיעה לו האישה שלא תרכוש אותה בשל המחיר הגבוה שדרשה המוכרת – שני מיליון שקל.
לטענתו התברר לו בדיעבד שהיא הטעתה אותו וניהלה עם המוכרת מו"מ מאחורי גבו, שבסופו סיכמו על רכישת הנכס תמורת 1.7 מיליון שקל. משנודע לו הדבר הוא דרש ממנה 40 אלף שקל עבור דמי התיווך, אך היא סירבה. בתביעה שהגיש הוא טען שהוא זכאי לדמי התיווך מאחר שהיה "הגורם היעיל" שהביא לרכישת הדירה, שכן הוא שהפגיש בין השתיים.
הנתבעת טענה מנגד שלמעט הפנייתה לדירה, המתווך לא סייע לה בשום דרך, ולמעשה מיד לאחר הפגישה הראשונה עם המוכרת הוא משך ידיו מהעסקה משום שלא האמין שתצא לפועל. היא הוסיפה שרק מפגש מקרי בינה לבין המוכרת הוביל לחידוש המו"מ, שאותו ניהל בנה במשך יותר מחודש.
בבית המשפט ציינה הנתבעת כי בטרם החל המו"מ המחודש עם המוכרת, היא ביקשה לשלם למתווך 5,000 שקל לפנים משורת הדין בשל הכבוד שרחשה כלפיו, אך הוא דרש בתחילה 12,500 שקל ולבסוף התעקש על דמי תיווך מלאים.
השופטת חנה לפין הראל קיבלה את גרסת הנתבעת שלפיה המתווך משך ידיו מהעסקה, ובכך נתן לה אור ירוק לנהל את המו"מ בעצמה. לפי השופטת, הצעת האישה לשלם למתווך סכום כלשהו נבעה מיושר לבה, מהגינותה וכאות הכרת תודה.
עוד נקבע שהמתווך לא היה הגורם היעיל בעסקה בעיקר משום שבין מועד הצגת הדירה למועד סגירת העסקה חלפו כחודשיים. כמו כן הוא משך ידיו מהעסקה לאחר שהראה לתובעת את הדירה פעם אחת בלבד למשך כמה דקות. לבסוף הזכירה השופטת שיש פער קיצוני בין תנאי ההצעה המקורית לבין תנאי החוזה הסופי - פער שמלמד שבנה של הנתבעת נדרש למו"מ ארוך ואינטנסיבי.
עם זאת, השופטת לא התעלמה מכך שהמתווך הוא שהציג בפני הנתבעת את הדירה מלכתחילה, ואלמלא כן העסקה ככל הנראה לא הייתה יוצאת לפועל. משכך היא חייבה את הנתבעת לשלם לו דמי תיווך של 10,000 שקל.
לפי חוק המתווכים יש לשלם דמי תיווך כשהוא שימש כ"גורם היעיל" לכך שהעסקה יצאה לפועל, אך קודם יש לבסס את הקביעה הזאת. אי אפשר שהמתווך יהיה אחראי לכל הגורמים הללו, ומספיק שהוא יצר את הקשר שבין הקונה למוכר על מנת שיהיה זכאי לקבל את דמי התיווך.
דמי תיווך הם תמיד עניין של מו"מ בין הצדדים, ואלה יכולים לקבוע מראש את הסכום הרצוי. לא מקובל לטעון בדיעבד ולאחר שנסגרה העסקה כי המתווך הוא לא הסיבה שבגינה נחתמה העסקה ואינו זכאי לתשלום דמי התיווך, שכן הדבר שקול לקבלת עבודה מנותן שירות כלשהו מבלי לשלם לו.