פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
האירוע התרחש בינואר 2012. הנהג הבחין באש העולה מאחד הפנסים, והצליח לכבות אותה רק אחרי שנהג מערבל בטון שעבר באקראי סייע בעזרת זרנוק המים של המשאית.
לתביעה צירף הנהג חוות דעת של חוקר שריפות, שקבע כי האש פרצה כתוצאה מכך שבית הנורה לא הוחזר למקומו כראוי, כך שנוצר מגע בין הנורה לבין חומרים בעירים בתא המנוע.
המוסך טען מנגד כי בחוות דעתו המקורית ציין חוקר השריפות מטעם התובע שהאש נגרמה מנורה לא תקנית, מסוג שהוא כלל לא מחזיק. בעל המוסך ציין שרק לאחר שהוגשה חוות דעת מומחה מטעמו, תוקנה חוות הדעת של חוקר השריפות. לדבריו, כנראה שהתובע שם את הנורה בעצמו לאחר שעזב את מכון הרישוי.
בנוסף טען הנתבע, כי הליך הרכבת הנורה הוא פשוט מאוד ומלווה בבדיקה תקנית הנדרשת על ידי משרד הרישוי. לו ההתקנה לא הייתה מבוצעת כראוי, הדגיש, הבדיקה הייתה נכשלת והרכב לא היה עובר את הטסט.
התובע עמד על כך שהחשמלאי של המכון הוא שהחליף את הנורות, והדגיש שלאחר ההחלפה הוא עבר את ה"טסט" ללא בדיקה נוספת.
השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי קיבלה את נימוקי חוקר השריפות שהסביר כי בחוות דעתו המקורית הוא שגה בתום לב ברישום סוג הנורה שראה בבדיקה.
השופטת שוכנעה כי סוג הנורה אינו הגורם לשריפה, אלא אופן התקנתה, וכי לאחר החלפת הנורות ניתנה לתובע מדבקת הרישוי, מבלי שהרכב עבר בדיקה חוזרת. עוד קבעה, כי לא הוכח שהתובע התקין נורה מחוץ למוסך.
מאחר שנמצא כי מקור השריפה בהתקנה הלקויה של הנורה על ידי המוסך, השופטת חייבה אותו לפצות את התובע ב-78,612 שקל, בתוספת אגרות והוצאות העדים המומחים בסך 3,992 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 9,276 שקל.