הקומדי דוס: מפת הסטנד-אפ הכשר

אולי לא שמעתם על חלקם (ובטח גם לא שמעתם מגילה הבוקר) - אבל אין דתי שגם מכבד את עצמו, וגם לא מכיר את תעשיית הבידור של המגזר, וזו עולה כפורחת. עם פרוץ הפורים, קבלו את הדוסים (והדוסית) שיפילו אתכם אפיים. מצחוק

של כולם: יותר מאלף הופעות

יאיר אורבך (32) נולד ברעננה, למד בישיבת "בני עקיבא" בנתניה, שירת בצבא בגרעין נח"ל, ולאחר שיחרורו עבד כאיש ביטחון באל-על. הוא ניסה את מזלו ב"אקדמיה לצחוק", תוכנית הריאליטי שרבים לא זוכרים – ויקום מי שמסוגל לשלוף את שם הזוכה בעונה הראשונה והיחידה (צחי אירני).

 

 

את אורבך שהודח בחצי הגמר, לעומת זאת - מכירים מצוין במגזר הדתי, וגם מחוצה לו. הוא עשה כמה גיחות אקראיות לתוכניות בערוצי הטלוויזיה המסחריים, אבל שמו נכנס להיכל התהילה בעיקר בזכות מופעי הסטנד-אפ שלו, שבעשור האחרון הופנו במיוחד לציבור הדתי (אבל לא רק), והועלו עד כה יותר מאלף פעם ברחבי הארץ.

 

• פסוקו של יום: "ראיתי את בוז'י בכניסה למועדון. אבל נתנו לו להיכנס, אז כנראה שזה לא הוא".

 

המהפכנים: "הרביעייה הקאמרית" של המגזר

חבורת המופלאים "אנדרדוס" פרצה לחיינו לפני ארבע שנים, בסך הכל (אנחנו היינו הראשונים לזהות את התופעה. רק אומרים), ושינתה באחת את מפת ההומור הדתי – כשהם מצליחים לייצר הומור מגזרי שנון, חד ונחמד – בלי להתנצל על המגזריות (או הנחמדות).  

 

 

בדומה לחיבור של אורי אורבך ז"ל, עם הקריקטוריסט שי צ'רקה, בדור שלפני – גם מתן צור, יאיר יעקבי ונדב נוה נפגשו בישיבת ההסדר בקריית שמונה. לא ברור מה הרב צפניה דרורי נותן להם לאכול שם, אבל התוצאות מדברות בעד עצמן. אליהם הצטרף אשר בן-אבו, והשאר היסטריה.

 

הרביעייה ידעה לנצל נכון את המדיה החברתית, ונכנסה לתודעה באמצעות מערכונים (ביתיים, בשלב ראשון), שהועלו ליוטיוב, וגרפו עד היום למעלה מ-14 מיליון צפיות. בשנת 2013 עלו עם מופע שהפך פופולארי, ובימים אלה הם עובדים על המופע הבא.

 

• פסוקו של יום: "מה מברכים על פפאיה? האם לצאת עם מאיה? האם מותר לי במקביל לצאת עם חיה?"

 

החלוצה: מצחיקה, ולא רק בעזרת הנשים

נויה מנדל גדלה ברמת גן, למדה בתיכון הרוא"ה - והייתה קומונרית ב"בני עקיבא" (יש יותר מגזר מזה?) היא בוגרת החוג לתיאטרון קהילתי באוניברסיטת תל אביב, והחלה את קריירת ההומור כמחצית מהצמד "נויה ונורית" (הדר גלרון). היא הופיעה במספר סדרות טלוויזיה ("שחר", "עם ישראל LIVE"), ומופיעה במשך שנים עם מופע הסטנד-אפ "החיים על פי נויה". בשנה האחרונה העלתה מופע חדש - "אני בחופש, תסתדרו לבד".

 

 

• פסוקו של יום: "בכל פעם שאת מתקשרת לבן-זוגך, הוא אומר 'אני בגהה'. אני בטוחה שבגהה יושבים אלפי גברים שמחכים שהילדים יילכו לישון - ואז הם חוזרים הביתה".

 

הפאנליסטים: כשאושיות פייסבוק נפגשות בחיים

"זובור" הוא הרכב הומוריסטי שנולד לפני שנה בדיוק. מאחורי היוזמה עומד אור רייכרט (31), בעלים ושותף של משרד הפרסום זליגר-שומרון-רייכרט, ואושיית פייסבוק.

בפורים אשתקד ביקשה תחנת הרדיו "גלי ישראל" לארגן אירוע מצחיק שישודר אצלם. רייכרט פנה ליונתן דובוב שהקים בפתח תקווה את "הגולה", והכיוון שבחרו היה פאנל שבו המנחה שואל שאלות אקטואליות, והמשיבים מנסים להצחיק האחד את השני ואת הקהל.

 

 

לא, זו לא העתקה של "גב האומה", אלא פורמט שרץ כבר לפני 20 שנים בגלי צה"ל, תחת השם "יתוש בראש" - וכיום בגלגולו החדש: "סטטוס-קוו". חברי "זובור" הם כוכבים אחד-אחד: יותם זמרי, אורי מלמד, אמיר מויאל, יאיר אורבך ולעיתים מתגייס למשימה גם העיתונאי אריאל פלקסין. בשל חוק הדתיים השלובים, רוב הכוכבים הנ"ל מופיעים גם לבד.

 

• פסוקו של יום: "אני לא בוכה, זה יום ראשון שנכנס לי לעין" (כל הזכויות שמורות לי. זמרי). 

 

הוותיק: דוס המחמד הרשמי של ישראל

סבא של קובי אריאלי היה רב, וגם הוא עצמו היה יכול להיות רב גדול אחרי שלמד בישיבות הדגל הליטאיות - "כנסת חזקיהו", "קול תורה" ו"חברון". אלא שמהר מאוד הבין שיותר קל ומשתלם לצחוק על העולם הדתי והחרדי, מאשר לכהן בו כרב.  

 

 

ניצני ההומור התגלו לעלום בשנת 2000, כאשר ייסד עם ידידיה מאיר ויאיר חסדיאל את הניוזלטר הסאטירי "אפעס". אחרי שהברנז'ה העיתונאית התלהבה, "אפעס" הפך למדור הסאטירה הקבוע של עיתון "הארץ" בשנת 2004, אבל חסדיאל פנה לקריירה ספרותית ואריאלי המשיך לעיתונות הכתובה והמשודרת, והפך לסטנדאפיסט עסוק ול"דוס המחמד" הרשמי של ישראל.

 

• פסוקו של יום: "השמאל הוא זרם באמנות".

 

האופה: בכיפה לבנה ושתי חלות

הסטנדאפיסט הכי חריג במגזר הדתי הוא אורי מלמד, שפעם היה חילוני, אחרי זה חזר בתשובה ונהיה רב חרדי (!), הבין שהוא לא מתחבר למגזר הדתי-לאומי וגם לא לחרדי - ולכן הוא מתעקש ללכת עם כיפה לבנה שהיא גם סמלו המסחרי, וחלק בלתי נפרד מהבדיחות במופע שלו.

 

 

מכיוון שמלמד הוא איש רציני, הוא יודע שבדיחות זו לא פרנסה, ולכן יש לו, לאשתו ולשבעת הגמדים שלהם מאפייה בתל אביב. ההתמחות שלו היא לאבחן בחדות את החיים במשפחה מרובת ילדים (כמו זו שהוא הקים) - ואת בעיות הבריאות שמהן הוא סובל, מדי פעם.

 

• פסוקו של יום: בתור לבדיקת דם בבת ים. כי אם כבר להידקר.

 

החרדים: פועלים במדיה החברתית

לפני כשנה נולדה קבוצה חרדית בשם "קישקישקריא" שהחליטה ליצור סרטונים משעשעים. כל סרטון צובר עשרות-אלפי צפיות ביוטיוב, ואלפי שיתופים בפייסבוק - אך התפוצה העיקרית היא בקבוצות הוואטסאפ החרדיות.

 

 

הסאטיריקן ישראל בלק, שכותב ב"אפעס", מדור הסאטירה של "ידיעות אחרונות", אחראי על כתיבת התסריטים והרעיונות. מני וקשטוק גם מופיע, גם מצלם, גם עורך וגם הבמאי. חבר נוסף בקבוצה הוא העיתונאי ודובר רדיו "קול ברמה" ישורון תורג'מן.

 

עד כה הופקו 13 סרטונים, האחרון שבהם עוסק בבחירות הקרבות וברשימת "יהדות התורה". שניים מחברי "קישקישקריא", בלק ןקשטוק, מופיעים בימים אלה בתוכנית סאטירה חדשה בשם "מי שמדבר", שלפני כחודש עלתה לאוויר ב"רדיו קול חי".

 

• פסוקו של יום: הכרוז ברכבת: "נוסעים המעוניינים לנסוע לבני ברק..." רכבת ישראל וחוש ההומור שלה. 

 

הטרי: מלך הלייקים

אמיר מויאל הוא בן המשפחה החדש והפחות מוכר בעולם הסטנדאפ של המגזר. בשנתיים האחרונות הוא עושה את צעדיו הראשונים על הבמה ("זובור", "אין ימנים מצחיקים" ו"קורעים רשתות"). השם שלו מוכר יותר בקרב גולשי הרשתות החברתיות. אם המדד להצלחה היא כמות הלייקים בפייסבוק, או משחקי המילים שלו שמושמעים בתוכנית "סטטוס קוו" בגלי צה"ל - מויאל יהפוך בקרוב לסלב מוכר ואהוד מאוד.

 

 

• פסוקו של יום: "כמה אירוני שליצור ששוכח ימי הולדת, ימי נישואין או להוציא את הילדים, קוראים - זכר".