פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
בין השנים 2007 ל-2011 עבדה האישה במשרה מלאה כסדרנית מוצרים במרכול. במסגרת עבודתה היא נדרשה להרים קרטונים כבדים מלאי מוצרים, להניחם בעגלות, ולאחר מכן לסדר אותם במדפי המרכול ובמחסן. בשלב מסוים היא החלה לסבול מכאבי צוואר, ידיים וגב תחתון. אלה החמירו והלכו עד כדי כך שנאלצה לעבור ניתוח קשה בצוואר. לאחריו היא החלה בהליך שיקום ובפיזיותרפיה, אלא שלטענתה הכאבים ממשיכים לתקוף אותה עד מאז.
מאחר שביטוח לאומי לא קיבל את תביעתה לגמלת נפגעת עבודה, ב-2012 היא הגישה נגדו תביעה. היא עמדה על כך שהכאבים נגרמו עקב פגיעה במהלך עבודתה, מכוח עילת המיקרוטראומה. עילה זו מקנה זכות לגמלה כאשר הוכח כי צירוף פגיעות זעירות בעלות אופי "תאונתי" במסגרת העבודה הפך לפגיעה של ממש. היא הסבירה שבמסגרת העבודה נדרשה לסדר את המוצרים על פני חמישה מדפים בגבהים שונים - הנמוך בהם היה בגובה חצי מטר והגבוה כחצי מטר מעל ראשה.
ביטוח לאומי עמד על כך שאין קשר סיבתי בין הכאבים לתנאי העבודה. הוא טען שעבודתה הייתה מגוונת ולא אילצה אותה לבצע אותן תנועות שוב ושוב באופן שגורם לפגיעה – תנאי שבלעדיו לא ניתן לקבוע שנגמרה לה מיקרוטראומה. לסיכום דבריו, טען המוסד שכאבי התובעת התפתחו על רקע מצב תחלואתי טבעי, שאינו קשור לעבודה, וייתכן שגם מפאת גילה המתקדם.
עקב המחלוקת בין הצדדים מינה השופט אסף הראל מומחה רפואי מטעם בית הדין שיקבע אם ישנו קשר סיבתי בין העבודה לכאבי התובעת ומה הייתה תרומת מקום העבודה לסבלה.
המומחה קבע כי הליקויים בעמוד השדרה של התובעת הם ליקויים אנטומיים, שלא נגרמו מעבודתה ואינם קשורים לאופי העבודה. לדבריו, הליקוי שממנו סובלת התובעת מתפתח לאיטו במשך שנים ושכיח מאוד בגילה.
עם זאת קבע המומחה כי אינו יכול לשלול את הממצא כי הכאבים העזים שמהם סבלה התובעת התפתחו ונגרמו בעקבות העבודה. משכך הוא קבע כי הכאב הכרוני – ולא הליקוי עצמו – כן קשור לתנאי העבודה שלה, ברמה של 50%.
השופט הראל החליט לקבל את עמדת המומחה ובכך לדחות את עמדת ביטוח לאומי. השופט הבהיר כי התקיימו התנאים להכרה בפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטארומה, שכן התנועות שביצעה התובעת במהלך עבודתה היו תנועות חוזרות ונשנות שהשפיעו על מצב גבה וצווארה והובילו לכאבים ולסבל.
משכך הכיר השופט בתובעת כנפגעת עבודה וחייב את ביטוח לאומי לשלם לה הוצאות משפט בסך 3,000 שקל.