שתף קטע נבחר

הכי באזזזז
    זירת הקניות
    ניצל את אביו בן ה-95 – והעביר דירה על שמו
    חודשיים לפני שמונה לו אפוטרופוס, חתם קשיש חירש-אילם על העברת הנכס לאחד משבעת בניו. בית המשפט קבע שהעסקה לא נעשתה מרצונו
    בית המשפט לענייני משפחה בירושלים ביטל לאחרונה חוזה מתנה שבה לכאורה העביר קשיש חירש-אילם בן 95 את דירתו לאחד משבעת בניו. בעקבות תביעה שהגישה הקרן לטיפול בחסויים, שמונתה כאפוטרופוס לקשיש, הסכים בית המשפט שהעסקה לא נעשתה מרצונו החופשי של האב.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    באוגוסט 2012 מונתה הקרן לטיפול חסויים לשמש אפוטרופוס לגוף ולרכוש של הקשיש. חודשיים לפני כן חתם הקשיש על חוזה העברת הזכויות בדירתו לבנו שגר עמו. העיתוי החשוד, ההעברה ה"חינמית", כמו גם העובדה ששבעת בניו של הקשיש רבו על רכוש אביהם בעודו בחיים, הביאו את הקרן לתבוע בשמו את ביטול ההעברה.

     

    בתביעה, שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, נטען כי הקשיש כלל לא ידע על מה הוא חתם וכלל לא הבין שהעביר את הדירה שלו רק לאחד מבניו.

     

    הבן טען מנגד כי ההעברה נעשתה "כדת וכדין". הוא סיפר כי הקפיד על זהירות יתרה בביצוע העסקה: היא נחתמה במשרד עורכי דין מכובד, תועדה בווידאו, ונכחה בה גם מתורגמנית לשפת הסימנים. לטענתו, אביו היה צלול באותה עת והוא בסך הכול סייע לממש את רצונו.

     

    פסק הדין של השופטת אורית בן דור ליבל ניתן לאחר שהקשיש הלך לעולמו, ובו נקבע כי יש לבטל את העסקה. היא מצאה שהאב לא באמת רצה להעביר לבנו את הדירה. גמירות דעת היא אחד היסודות שבלעדיהם אין חוזה, וכאן היא לא התקיימה. השופטת ציינה כי אמנם בפן האובייקטיבי נראה שהעסקה הייתה מסודרת להפליא, אלא שהנסיבות הסובייקטיביות מעידות על כך שהקשיש לא ידע מה הוא עושה.

     

    לפי עדויות יתר האחים הבינה השופטת כי מי שיזם את ההעברה היו הנתבע ואחות נוספת, ולא הקשיש עצמו. "התובע היה אמנם 'צלול', ואולם היה למרבה הצער כלי שרת בידי ילדיו, ובכללם הנתבע, למילוי מטרותיהם הרכושיות והם עשו ברכושו כרצונם והניעו אותו כבובה לצורכיהם, ועל כן ניתן לראותם כשוללים ממנו את יכולת הבחירה", נכתב בפסק הדין.

     

    השופטת הסתמכה בין היתר על תסקיר שירותי הרווחה שבו נכתב כי הקשיש היה חסר אונים אל מול ילדיו, שנהגו ברכושו כבשלהם והשתמשו באב כחותמת גומי לשם העברת רכוש וכספים, מבלי להתחשב כלל ברצונו. התנהלות זו, קבעה השופטת, מעידה על השליטה המוחלטת של הילדים באביהם.

     

    עוד התרשמה השופטת, שהקשיש לא ידע שפת סימנים רשמית והשפה שבה השתמש הייתה דלה ביותר, כך שקשה להאמין שהמתורגמנית שנכחה בעת החתימה על מסמכי העברת הזכויות הצליחה לתקשר עמו. "יוצא אפוא כי החסוי לא קרא את החוזה, וגם לא שמע את בא כוח התובע שהקריא את החוזה באופן בלתי אמצעי, אלא בעזרת תרגום לשפת הסימנים אשר לא השתכנעתי כי הובנה על ידו".

     

    השופטת סברה שחתימת הקשיש לא נעשתה מרצונו החופשי, והנתבע נהג בחוסר תום לב כשערך את העסקה כשידע שעומדים למנות לאביו אפוטרופוס לנוכח מצבו. היא פסקה שהחוזה בטל מעיקרו, וכך גם העברת הזכויות לנתבע. הנתבע חויב בהוצאות משפט של 7,500 שקל.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "ניצל את אביו בן ה-95 – והעביר דירה על שמו"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים