אחרי שבועות של שימוש בו, אין לי ברירה אלא להודות שאני לא רוצה את הטלפון הזה. הוא קצת שבר לי את הלב. יש סוג מאוד מאוד ספציפי של מזוכיסטים שיהיו מוכנים להסכים לכל הפשרות שהטלפון הזה מבקש מכם, כדי לקבל דבר אחד שבאמת לא תוכלו לקבל מטלפונים אחרים.
מבחוץ, מדובר במכונה מרשימה למדי, בייחוד כשמביטים על מבנה המצלמות בגב המכשיר. בניגוד למרבית הטלפונים, הכיסוי דווקא מעצים את התחושה שיש כאן מכשיר מיוחד, בזכות 7 החורים בצידו האחורי. עם מסך בגודל 6 אינץ' והלוגו המוכר של נוקיה בצידו הימני-עליון של המסך, זה טלפון שלא מביך להוציא מהכיס. המבוכה תתרחש אם תבקשו לפתוח את הנעילה שלו באמצעות קורא טביעות האצבע המובנה בתוך המסך. פשוט יש סיכוי לא רע שהוא לא יעבוד.
זה, ללא ספק, קורא טביעות האצבע הכי גרוע שפגשתי בתוך מסך של טלפון, ואחד הגרועים באופן כללי. הוא לא אמין בעליל, דורש לחיצה חזקה מדי על המסך, וגם אם הוא פותח את הטלפון, זה לוקח יותר מדי זמן. ב-HMD כל כך השקיעו בצילום, כנראה, ששכחו להשקיע בדברים אחרים. רק שקורא טביעות אצבע הוא רכיב חשוב בטלפון מודרני, וכשהוא גרוע, זה מתסכל בכל פעם שרוצים להשתמש במכשיר.
ההחלטה ללכת על ערכת השבבים של אשתקד, סנאפדרגון 845 של קוואלקום, יחד עם 6 גיגה בייט זיכרון, דווקא לא בעייתית. נכון, זה לא הטלפון הכי מהיר בשוק, אבל הוא ממש לא איטי. בזכות מערכת ההפעלה אנדרואיד One, יש כאן ממשק נקי ללא תוספות כמו אצל יצרנים רבים. הוא עובד טוב, לא מציק, ומהווה שיפור על פני כמעט כל ממשק אנדרואיד אחר.
ב-HMD לא ייעדו את הטלפון הזה להיות מכשיר המוני: אנחנו כאן בשביל המצלמה. ברוב המכשירים בשוק היום, אתם בוחרים - במודע או שלא במודע - באיזו עדשה הטלפון ישתמש. עשיתם זום? קיבלתם עדשת זום. רוצים תמונה רחבה? הטלפון ישתמש בעדשה רחבה. לפעמים, שתי עדשות יעבדו ביחד כדי לשפר אחת את השנייה. בנוקיה 9 זה עובד אחרת - כל חמשת רכיבי הצילום עובדים יחד, תמיד.
חמשת העדשות הן ברזולוציה של 12 מגה-פיקסל, כששתיים מהן מצלמות תמונות בצבע ושלוש בשחור-לבן. תיאורטית, עם כמות מידע כזו, הטלפון יכול "להבין" יותר טוב את התמונה. חיישן העומק שמשולב כאן הוא בעצם גם סוג של מצלמה, ששומרת מידע על שכבות העומק בצילום. מספר השכבות המקסימלי הוא 1,200, וזה די המון. בשכבות האלה אפשר להשתמש כדי לעבד את התמונה לאחר שצולמה. תיאורטית, הן גם אמורות לעזור במהירות המיקוד ולאפשר ביצועים טובים יותר באזורים חשוכים.
אבל מעשית, המצלמה של הטלפון מאכזבת להחריד. קודם כל, היא איטית מאוד. בגלל שמדובר בחמישה חיישנים של 12 מגה-פיקסל, יש כאן עיבוד של 60 מגה-פיקסל עבור כל פריים. העיבוד הזה נעשה מאחורי הקלעים כשהטלפון נח, אבל אם במקרה אתם רוצים להסתכל עכשיו על תמונה שצילמתם, תצטרכו לחכות. ולחכות. לעיתים טעינת תמונה שצולמה לא מכבר לוקחת יותר מ-10 שניות.
יש לטיעון הזה הסתייגות אחת: אם אתם צלמים מקצועיים ויודעים לעבד קבצי RAW. אלה הם בעצם קבצים שמתעדים את האור שנקלט על-ידי רכיב הצילום, בלי לעבד אותם. הטלפון יכול לספק לכם קבצים כאלה (כ-40 מגה בייט לתמונה). הכניסו אותם לתוכנת Lightroom, עבדו אותם והתוצאה תהיה מהטובות שנוצרו במצלמה סלולרית. ככה זה כשיש באמת כמות מטורפת של מידע מהחיישנים. מה שכן, יש לטלפון 128 גיגה בייט שטח אחסון, כך שתוכלו לצלם בלי לדאוג שתמלאו את הזיכרון.
דבר מתסכל נוסף הוא שיחסית לטלפון ששם דגש על צילום, המסך של הטלפון הזה לא אמין במיוחד. לפני שנה וחצי, ספגה גוגל תלונות כאשר הציגה מסך ריאליסטי מדי, עם צבעים "נכונים" מדי ולא מספיק יפים. אם יש טלפון שבו מסך שמכוייל להציג צבעים בצורה כזו הוא הכרחי, הרי זה הנוקיה 9. אבל לא, אמנם מדובר במסך 6 אינץ' עם רזולוציה גבוהה יחסית של 2880x1440, אבל הוא לא אמין בעליל, ומגביר צבעים כדי שייראו יפים יותר.
ההחלטה של HMD להשיק טלפון סלולרי לאנשים שעבורם מצלמה היא הדבר הכי חשוב בטלפון היא החלטה טובה. אנחנו בתקופה שבה יש אנשים שמשתמשים בסלולרי שלהם בעיקר כמצלמה. אך שורה של החלטות תמוהות, וניסיון לעשות משהו מהפכני, הפכו את הטלפון לכזה שבעיקר מצליח לתסכל. 2,690 השקלים שתתבקשו לשלם עליו יאפשרו לכם לקנות טלפון עם מצלמה שימושית הרבה יותר, או מצלמה דיגיטלית מצויינת. שתי האופציות תהיינה, כנראה, הגיוניות יותר.