"עכשיו אני יכולה למות בשקט": ניצולי השואה פגשו את האישה שהצילה את חייהם

לפני שמונה עשורים הצילה מלפומני דינה את חייהם של האחים לבית מרדכי, כשהסתירה אותם מפני הנאצים. השבוע, בגיל 92, פגשה לראשונה את השבט שהקימו בישראל. בזה אחר זה ניגשו 40 הצאצאים של שרה ינאי ויוסי מור, לחצו את ידה של חסידת אומות העולם וחיבקו אותה

 

זוג אחים ניצולי שואה שחיים כיום בישראל, נפגשו ב"יד ושם" עם האישה היוונייה שהצילה את חייהם ואת חיי קרוביהם מידי הנאצים בעיירה וריה שליד סלוניקי שביוון. "עכשיו אני יכולה למות בשקט", אמרה חסידת אומות העולם מלפומני דינה, כיום בת 92.

 

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>  

 

 

המפגש המרגש שהיה רווי בלא מעט דמעות, התקיים בהיכל השמות ב"יד ושם" בירושלים. דינה פגשה לראשונה מזה שמונה עשורים את צאצאיהם של האחים שרה ינאי (לשעבר מרדכי), כיום בת 86, ויוסי מור (מרדכי) בן ה-77. שניהם היו אך ילדים כאשר הצילה את חייהם בשואה, ו-40 צאצאיהם שחיים היום בישראל חבים את עצם קיומם לאותה קשישה יוונייה.

 

קראו עוד בערוץ היהדות: 

• "הרגשתי הטרדה מבפנים": תביעה נגד פייסבוק על מיסיון לילדים
• זילברשלג רוצה פשרה: "למרות ההצעות הגבוהות - מוכן להעביר את המכתב ל'יד ושם'"
• ביה"ד הרבני לאישה: 50 אלף ש"ח תמורת הזכות לעיין בדו"ח

 

משפחת מרדכי חיה בעיירה הקטנה וריה שבה התגוררו כ-600 יהודים. במשך כמעט שנתיים קיבלו שרה ויוסי, עם אמם מרים, ואחיהם אשר, שמואל ורחל - מקלט מהנאצים בביתה של דינה ושתי אחיותיה. כתוצאה מהגבורה וההקרבה של המשפחה היוונית, ניצלו כמעט כל בני משפחת מרדכי במלחמה שגבתה את חייהם של רוב מניינה ובניינה של יהודי יוון – למעלה מ-85% מיהודי יוון נספו באושוויץ.

 

 

"ניצוצות של אור בתקופה של חושך"

בני משפחת מרדכי התחבאו באחד מחדרי הבית, והמשפחה היוונית דאגה לשמור עליהם ולהאכיל אותם חרף הסכנה שנשקפה לחייהם - וחרף המחסור במזון. אחרי שהאח שמואל מת בגיל 6 ממחלה, ומקום המחבוא של המשפחה נתגלה על ידי השלטונות - סייעה המשפחה היוונית למלט אותם להרים, והמשיכה לדאוג לכל צרכיהם עד לתום המלחמה.

 

 

באפריל 1994 הכיר "יד ושם" במלפומני דינה כחסידת אומות העולם. "אפילו 75 שנה אחרי השואה, 'יד ושם' מקבל מאות בקשות להכיר בלא-יהודים שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים בשואה, כחסידי אומות העולם", סיפר ראש מחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם, יואל זיסנווין. "המצילים האלה הם ניצוצות של אור במהלך תקופה של חושך והרס, ומשמשים כמקור השראה עבורנו בחברה השבירה שלנו כיום".

 

מלפומני הזילה דמעות כאשר לחצה את ידיהם של בני המשפחה שהצילה במהלך מלחמת העולם, וכל 40 צאצאיהם - כולל 2 נכדים שהיום משרתים בצה"ל, ביחידות קרביות - קרבו אליה בזה אחר זה. דינה שישבה על כיסא גלגלים, קיבלה מכל אחד מהם לחיצת יד וחיבוק. "כעת אני יכולה למות בשקט", אמרה בהתרגשות.

 

 

"מרגש שקשה לתאר"

"זאת תחושה מאוד מרגשת, קשה לי לתאר את זה", אמרה ניצולת השואה, שרה ינאי. "התחבאנו בביתם. היא הצילה את כל המשפחה שלנו. שש נפשות. אתה לא יכול לדמיין כמה מסוכן זה היה בשבילה ועבור המשפחה, לשמור ככה על כולנו", הוסיפה.

 

 

יוסי מור היה ילד קטן בשואה, אך לדבריו הוא זוכר את היחס הנחמד של מלפומני ואחיותיה. "הם האכילו אותנו, נתנו לנו תרופות, סיפקו לנו הגנה, הכול. הם רחצו אותנו, הלבישו אותנו. דינה אהבה אותי מאוד", משחזר יוסי.