שנתיים לפני שהאחים לומייר הציגו בפני יושבי בית קפה פריזאי את "סעודת התינוקת", סרט הראינוע הראשון, זכה הקהל לטעימה קטנה ממה שעתיד היה להתרחש על המסכים באולמות. תומס אדיסון, הברנש שאחראי לנורה החשמלית ולעוד שלל המצאות ופטנטים, הציב בתאי הצצה מכונה משוכללת שדרכה ניתן היה לצפות ברצף של תמונות נעות. הוא קרא למכונה "קינטוסקופ", הלחם של המילים היווניות קינטו (תנועה) וסקופוס (צפייה). כל הסקרנים וחובבי הגאדג'טים של התקופה, שלהי המאה ה-19, היו יכולים פשוט לשלשל לתוך המכונה מטבע של רבע דולר וליהנות מהפלא החדש.
כתבות קודמות במסגרת "המדור לחיפוש":
אומנם בפן הטכנולוגי ההיסטוריה הותירה את אדיסון הרחק מאחור, שכן הלומיירים היו אלו שפיצחו את השיטה באופן המוצלח ביותר, אבל בכל מה שקשור לתוכן היה לממציא הדגול עוד קסם אחד קטן שהוא שלף משרוולו. הראינוע הביא למסך בשנת 1895 כמעט הכול – רכבת שמתקרבת לרציף בסצנה מיתולוגית, שהפכה בעל כורחה ליצירת האימה הראשונה שהבהילה את הצופים; פועלים שיוצאים מהמפעל של האחים לומייר בסרט התיעודי הראשון אי פעם; ילד שמטריל גנן שמשקה צמחים בעזרת צינור במה שנחשבת לקומדיה הראשונה; אפילו סרט אִגרוף קצרצר ומלהיב. אבל בכל אותם ימים שהגדירו את תחילת דרכה של האמנות השביעית לא נרשמה על המסך עדות, ולו הקטנה ביותר, לנושא שהצליח לגרום לאנושות לצאת מדעתה פעם אחר פעם מאז ערש ההיסטוריה.
אדיסון היה הראשון לזהות את היעדר מערכת היחסים הרומנטית על המסך, והחליט לעשות מעשה. הוא שכר את שירותיהם של שחקנית בשם מאי אירווין ושחקן בשם ג'ון רייס, שני כוכבי תיאטרון שכבשו את וודוויל, וביקש מהם לשחזר סצנה מתוך המערכה הראשונה של "האלמנה ג'ונס", מחזה מוזיקלי בכיכובם שעלה שנה קודם לכן בברודוויי. התוצאה הייתה 21 שניות שבהן גבר ואישה מצמידים לחיים, מצחקקים, מתלחששים ולבסוף מתנשקים. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה הצופים ראו נשיקה על המסך. בסרט הזה, שזכה לשם "הנשיקה", אירווין ורייס עוצמים את העיניים ומצמידים את השפתיים לנשיקה בת שתי שניות, ניקור קטן, זה הכול. אבל לפעמים שתי שניות זה כל מה שנדרש כדי ליצור תרגיל שיווקי גאוני. השמועה עברה מפה לאוזן – אתם חייבים לראות את המכשיר החדש של אדיסון, נותנים שם גבר ואישה מתנשקים.
"הנשיקה" של תומאס אדיסון
מאז ועד היום אי אפשר לראות סרט שעוסק ברומנטיקה מבלי שתהיה בו נשיקה עסיסית. ובכל נשיקה, תמיד, העיניים יהיו עצומות. זה מה שלמדנו מהסרטים ההוליוודיים: שני אנשים שאוחזים בתשוקה הדדית חייבים להתנשק בעיניים עצומות. ואם אנחנו עדים בטעות לסצנת נשיקה שבה אחד הצדדים מנשק ביניים פקוחות, זו בדרך כלל דרכו של התסריטאי לספר לנו שיש פה בעיה, שמישהו אחד בעניין ומישהו אחר ממש לא, שיש מתחת לפני השטח מחשבות כפירה או אולי אפילו בגידה.
נשיקה בעיניים עצומות היא כמובן לא המצאה קולנועית. כמו בכל קלישאה אחרת של הקומדיה הרומנטית ההוליוודית, גם במקרה הזה היא נשענת על אמיתות, תופעות והתנהגויות קדומות יותר. לפי מחקרים, יותר מ-80% מהנשים וכשני שלישים מהגברים נוהגים להתנשק בעיניים עצומות. כדי להבין את התופעה אין לנו ברירה אלא לחזור אחורה, הרבה אחורה.
הכול התחיל כשהחלטנו לעמוד על שתי רגליים ולהתהלך זקופים. בזמן שאחיותינו השימפנזות הציגו לראווה ישבנים אדומים כדי להראות שהן במצב צבירה הורמונלי, האדם הקדמון התחיל להאדים לאט-לאט באזור הלחיים והשפתיים כדי להצהיר בפני כולם כי הוא בשל להזדווגות. בעידן הפרה-היסטורי הייתה לצבע האדום משמעות ברמה ההישרדותית. בעוד הצבע הירוק התריע מפני בוסריות, הצבע האדום העיד על בשלות. אפשר לאכול אותי, אם אני פרי; ואפשר לנשנש אותי, אם אני אדם.
האדם הוא החיה היחידה בטבע שדוחפת לשון לפה של חיה אחרת. הנשיקה היא שריד אבולוציוני של פעולת היניקה, או אם תרצו – דז'ה-וו. בשתי הפעולות – הן כשהתינוק יונק משד אימו והן כששני אנשים בוגרים מתנשקים – תנועת השפתיים זהה. בשני המקרים המוח משחרר אוקסיטוצין, הורמון האהבה, ומעניק לנו תחושת נינוחות, רוגע וקרבה, ובשני המקרים אנחנו גם נוהגים לעצום עיניים. הקשר ההדוק בין הנשיקה ליניקה הוא גם הסיבה לכך ש-90% מהנשיקות מתבצעות תוך כדי הטיית הראש ימינה, שכן ברוב המקרים מטה האם את תינוקה לאותו צד בזמן ההנקה.
2 צפייה בגלריה
נשיקה בעיניים עצומות
נשיקה בעיניים עצומות
החוש הכי חשוב בנשיקה הוא דווקא הריח
(צילום: shutterstock )
בעבר הרחוק, נשיקה הייתה כלי אסטרטגי יעיל ואמין שנועד לגלות דברים חשובים על הפרטנר, כמו למשל אם הוא דומה לנו מבחינה גנטית ואם הוא בריא, וכך להחליט אם יש התאמה זוגית ומינית. בעזרת הנשיקה אפשר לדגום את החלבונים בשפתיים של הפרטנר, ובכך ללמוד על הגנטיקה שלו כמה שיותר. אבל המידע הקריטי מגיע למוח בעיקר באמצעות חוש הריח, בזכות הקרבה הגיאוגרפית של האף לשפתיים. פעולת רחרוח, יש להדגיש, עלולה להיתפס כאקט פולשני למדי, אבל כל עוד היא מתבצעת באופן אוטומטי בזמן הנשיקה, אפשר להימנע בקלות מתופעות לוואי בסגנון הקרפה, עלבון וגסות רוח.
כאשר השפתיים עסוקות בנשיקה, הדרך היחידה לנשום היא באמצעות האף, ועל הדרך בעצם גם להריח. כאשר אנחנו עוצמים עיניים במהלך הנשיקה, החושים האחרים מתחדדים, וכך אנחנו גם מרגישים ביתר שאת את מגע השפתיים וגם מריחים הרבה יותר טוב. כדי לשרוד טוב יותר, היה חשוב לדעת שני דברים: שהפרטנר שלנו יאריך ימים כדי להביא איתנו הרבה ילדים לעולם, ושהגנטיקה שלו שונה משלנו. אבותינו ואימהותינו העדיפו לבחור פרטנרים שונים מבחינה גנטית, כדי שהצאצאים יהיו מגוונים ויחיו זמן רב יותר. בנוסף, הרוק שעובר בנשיקה גורם לנו לחלוק חיידקים בצורה יעילה זה עם זה, הופך אותנו קצת יותר דומים זה לזה ומשמש עדות לכך שאנחנו לא נגעלים מההפרשות של הפרטנר. אוף, זה כל כך רומנטי.
כיום, ההבדלים הגנטיים ומצבו הבריאותי של הפרטנר אינם חשובים כל כך, לפחות לא ברמה ההישרדותית. אנחנו כבר לא זקוקים לנשיקה כדי לדעת אם האדם שאנחנו מתנשקים איתו נוטה למות, כי אפשר פשוט להיכנס לאפליקציה ולחפש את תוצאות בדיקות הדם, ואנחנו כבר לא מתאמצים לחפש שוני גנטי, משום שהצלחנו להתערבב מספיק טוב ברבות השנים. אבל האינסטינקטים האבולוציוניים עדיין פועלים במוח בדיוק באותו האופן. כך למשל, בניסוי שנערך לפני כעשור בחנו החוקרים את מידת המשיכה לריחות בקרב המשתתפים באמצעות חולצות שנלבשו על ידי בני המין השני, וגילו כי הרוב המוחלט הצביע על חולצות של אנשים בעלי מטען גנטי שונה.
עצימת העיניים במהלך הנשיקה היא לא פעולה מתוכננת אלא רפלקס. יש לזה סיבה פרקטית, שנובעת מהעובדה שבזמן הנשיקה אנחנו רואים את האובייקט – הפרטנר הנהדר שלנו – יותר מדי מקרוב, והראייה שלנו מטושטשת. ויש לזה גם סיבה אבולוציונית: במהלך הנשיקה משחרר המוח אדרנלין בריכוז גבוה וגורם לחושים אחרים שלנו להתחדד, בדומה לרגעים שבהם אנחנו פוחדים או חשים בסכנה מתקרבת. במצבים כאלה האישונים מתרחבים, מה שגורם לעין לקלוט יותר אור, ולמוח לפקוד על העיניים להיסגר מיד מחשש לסִנוור יתר.
2 צפייה בגלריה
נשיקה בעיניים עצומות
נשיקה בעיניים עצומות
יש סיבה פיזית וסיבה אבולוציונית. נשיקה בעיניים עצומות
(צילום: shutterstock )
לפני שבע שנים הציעו מדענים אפשרות נוספת. נשיקה היא פעולה פיזית שגורמת לנו להרגיש הרבה מאוד דברים בו-זמנית, ויוצרת עומס יתר על המוח. אם המוח יצטרך לדאוג במקביל גם ליכולות קוגנטיביות, כמו תרגום של מידע חזותי, הוא יתקשה לעבד את כל התחושות האלה בבת אחת. במקרה כזה, של נשיקה בעיניים פקוחות, ניווכח שקשה לנו מאוד להמשיך להתנשק; וחבל, כי נשיקה היא ברוב המקרים ממש אחלה. אז בחרו את הפרטנר המתאים, ודאו שזה מקובל עליו גם כן, שרבבו את השפתיים, השאירו את העיניים עצומות ולכו על זה.
ורגע. רגע! נו, אומרים לכם רגע! קחו לעצמכם חדר, למען השם.