במהלך מסלול החיים הלא שגרתי של אודרי טאנג היא הצליחה לשבור תקרת זכוכית אחרי תקרת זכוכית. היא אובחנה בגיל צעיר עם איי־קיו 180. לפני גיל שמונה למדה כבר תכנות. בגיל 15 הקימה חברת תוכנה. היא הפכה ליועצת של "אפל" ובהמשך לשרה בממשלת טאיוואן, בגיל 35. אבל מאחורי הקידום המהיר יש סיפור מרגש נוסף: אודרי טאנג נולדה כבן. בגיל 24 עברה שינוי הורמונלי, מגבר לאישה. בשבוע שעבר היא ביקרה בישראל במסגרת תפקידה כשרת הדיגיטל והעניקה לנו ראיון שבו סיפרה בפתיחות על חייה – ועל המאבק שהיא מנהלת לשמור על רשת נקייה ועל חיים דמוקרטיים במולדתה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
נפגשנו במשרדה של שגרירת טאיוואן בישראל, יא־פינג אבבי לי, במגדלי עזריאלי בתל־אביב. "יש לי לו"ז צפוף אבל אני מקווה להספיק לטעום קצת מהעיר הנהדרת הזו", טאנג אומרת. "אני בונה על מסעדה אותנטית מקומית, בלי אוכל אסייתי, את זה יש לי מספיק בבית".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לטאנג (42), כאמור, סיפור חיים מרתק. היא מלאה אנרגיה ופתוחה לשוחח על עצמה ועל מגוון נושאים. "זו האג'נדה שלי", היא מסבירה. "אני לא עובדת בשביל הממשלה, אני עובדת עם הממשלה. אני אוהבת אנשים ועובדת איתם. ואני בעיקר אוהבת את מה שאני עושה, מאמינה בקשר ישיר עם האזרחים".
הקשר שטאנג מדברת עליו הוא לא תיאורטי: כל אדם יכול להגיע ללשכה שלה בימי קבלה קבועים, לפגוש אותה פנים אל פנים, לשאול שאלות ולהציע רעיונות. "רק דרך מפגשים כאלה מייצרים שקיפות ואמינות", היא טוענת. "זה חלק חשוב מאוד בשמירה על הדמוקרטיה". היא תומכת בשקיפות קיצונית ממש, שאותה היא גם מקדמת. כל הפגישות שלה מוקלטות, מתומללות ומוצגות לציבור באינטרנט. גם הראיון הזה.
טאנג נולדה כזכר בשם טאנג דזונג־האן. בגיל 14 עזבה את הלימודים בבית הספר ולמדה לבד מחשבים. היא עסקה בפרויקטים של תוכנה חופשית, בהם תרגום של תוכנות לסינית. בגיל 24, כאמור, עברה ניתוח להתאמה מגדרית ושינתה את שמותיה לשמות נשיים. כיום היא מזדהה כא־בינארית.
באוגוסט 2016, אחרי שקידמה וניהלה שורה של פרויקטים ברשת, הוזמנה לכהן כשרה ללא תיק בממשלה, מה שהפך אותה באופן רשמי לטרנסג'נדרית הראשונה בממשלת טאיוואן. היא מרצה מבוקשת בכנסים של תוכנה חופשית וידועה בסגנון מיוחד של מצגות המשלבות הומור, מידע תמציתי ועיצוב פשטני.
את מעורבותה בפוליטיקה החלה עוד במארס 2014, בעת שהשתתפה במחאת הסטודנטים בטאיוואן, מחאת החמניות. בעקבות זאת, הוזמנה לבנות תוכנית ממלכתית ללימוד מדיה בבתי הספר. ב־2016 כאמור מונתה לשרה ללא תיק וכעבור חודשיים מונתה לשרת הדיגיטל. בתפקידה היא מסייעת בין היתר לרשויות בהפצת מידע ופרסום מדיניות ברחבי הרשת.
"אנחנו לא דורשים מפייסבוק למשל להסיר פרסומים מטעים ושקריים אלא מבקשים לצרף להם הבהרות. כמו שהתנגדנו בימי הקורונה לסגר, אנחנו גם מתנגדים להסרת מידע, כי זה פתרון שטחי לבעיה. זה לא מחנך אנשים"
שרת הדיגיטל משתמשת, מטבע הדברים, בטכנולוגיה כדי לקדם את הדמוקרטיה בארצה, למשל דרך פלטפורמת "Join". "הרעיון מאחוריה הוא להעניק לאנשים מרחב בטוח להרהר בנושאים שונים לפני שהם קופצים מעובדות לפרשנות", היא אומרת. "כשנכנס לפני ארבע שנים לתוקף החוק לנישואים חד־מיניים, התגובות שהגיעו מהציבור לאתר הובילו להסתייגות שנועדה לרכך התנגדויות מצד גורמים שמרניים. למשל, בנישואים הטרוסקסואליים משפחות החתן והכלה הופכות קרובות משפחה מבחינה חוקית, ואילו בנישואים חד־מיניים המשפחות נשארות מחוץ להסדר. המהלך זכה לתמיכה גדולה כי הגן על הערכים של כל הצדדים".
שרת הדיגיטל מספרת שבפלטפורמת Join "אנחנו מדברים למשל על הזכות של אישה לא נשואה להטבות לילד שלה, וזה היה עוד לפני שהכשרנו שוויון בנישואים. אז זה חל גם על זוגות של לסביות, למשל. בחרנו דוגמאות ספציפיות בתוך המקרה של שוויון בנישואים. לא דיברנו על ההגדרה של נישואים כי זה לעולם לא יעבוד. כן מדברים על רווחתו וזכויותיו של הילד שעדיין לא נולד. הרי כולנו נחשוב על טובתו של הילד, וזה מקל על אנשים להצטרף לשיח".
טאנג התבלטה מאוד בתקופת הקורונה. היא הפכה שגרירה בינלאומית של ההצלחה הטאיוואנית בתחילת המגפה, הסבירה בתקשורת העולמית על המודל המקומי. היא מספרת כי לא פעם הומור הוא מרכיב חשוב בהסברה, נוסף למהירות התגובה. "שעתיים הן הזמן המקסימלי לתגובה מבחינתנו", טאנג מבהירה. "אם נפרסם את התגובה כמה ימים אחר כך, ההומור כבר לא יעבוד. בכלל, אני לא חושבת שהאזרחים צריכים לבטוח בממשלה. הממשלה צריכה לבטוח באזרחים. ככל שלממשלה יש יותר אמון באזרחים שלה, כך הם הופכים יותר ראויים לאמון. הממשלה צריכה להפוך את עצמה לשקופה עבור האזרחים, ולא לגרום לאזרחים להיות שקופים אליה".
הדמוקרטיה מתקשה להשיג היום את הטכנולוגיה.
"הטכנולוגיה משתנה כל כך מהר שהערוצים הדמוקרטיים הרגילים איטיים מאוד בהשוואה אליה. בחירות יש אצלנו פעם בארבע שנים. הנה, למשל המקרה של 'אובר'. אנחנו מבקשים מכל נהגי המוניות, כל נהגי אובר, הנוסעים שלהם וכן הלאה, להשמיע את דעתם, אבל לא רק להקליד את ההצהרה שלהם. הם גם לוחצים לייק או דיסלייק להצהרות של אנשים אחרים. אין כפתור תשובה. אין דרך לתקוף אישית. אם מדברים על דברים מופשטים, כמו כלכלת שיתוף, אז הכלי הזה לא עובד. זה עובד רק כשמדברים על מקרה ספציפי. למשל מישהו עם רישיון נהיגה, אבל לא רישיון מקצועי, אוסף זרים. הם נפגשים באפליקציה בדרך לעבודה, מחייבים אותם אליה. אתה צריך שיהיה לך סיפור שאנשים יוכלו להתחבר אליו. ואז שואלים אנשים איך הם מרגישים לגבי זה.
"אנחנו לוקחים טכנולוגיה בקנה מידה קטן והופכים אותה ללאומית, כדי שכולם יוכלו להצטרף. מהר מאוד ראינו בשיחה על אובר שכולם בעצם הסכימו עם רוב הנקודות. יש רק דבר אחד שאנשים לא מסכימים: האם לקרוא לזה כלכלה שיתופית או כלכלת גיקים או כלכלת חילוץ. אלה אידיאולוגיות שונות. אבל למעשה כולם מסכימים שצריך להיות ביטוח, צריך להיות רישום. אנחנו מזמינים את אובר ואת איגוד נהגי המוניות לשולחן ואומרים: 'תראו, אנשים רוצים שתעבדו יחד ככה, אתם רוצים להתחייב לזה?' והם אומרים כן. אובר היא כבר שנים צי מוניות חוקי אצלנו מכיוון ששינינו את חוק המוניות כדי לאפשר תמחור מוגבר".
איך מתייחסים אצלכם לפייק ניוז? זו הרי מכה עולמית.
"אנחנו לא דורשים מפייסבוק למשל להסיר פרסומים מטעים ושקריים אלא מבקשים לצרף להם הבהרות. כמו שהתנגדנו בימי הקורונה לסגר, אנחנו גם מתנגדים להסרת מידע, כי זה פתרון שטחי לבעיה. זה לא מחנך אנשים. אנחנו אף פעם לא אומרים פייק ניוז- אנחנו אומרים "פימי", שזו התערבות חיצונית להטות את אמון האנשים בממשלה או לפלג עוד יותר את החברה. אני מאמינה שעיתונות היא באמת התרופה המושלמת נגד זה. עיתונות לפימי היא כמו אפידמיולוגיה לקורונה. עיתונאי בטאיוואן לא יכול להיות פימי. אני מעריכה מאוד עיתונאים. נולדתי להורים עיתונאים. כמו כן אנחנו אף פעם לא מאשימים את העיתונות. הכלי שלנו לטפל בפימי הוא להוציא בתוך שעתיים הבהרה. הקיטוב מוכר יותר פרסומות. הקיטוב מספק יותר קליקים ואנשים מתמכרים אליו. זו הבעיה העיקרית".
"ההורים שלי היו בדעה שאם השינוי מגבר לאישה גורם לי יותר אושר, אז גם הם מאושרים. אולי תחילה המשפחה שלי הופתעה, אבל הם הבינו וקיבלו אותי כמו שאני וגם תמכו בי. גם סבתא שלי, שמתקרבת לגיל 90, כיבדה את ההחלטה שלי וליוותה אותי בתהליך"
לפני שהצטרפה לממשלה, טאנג הייתה גם חברה בוועדה שעסקה בתוכניות לימוד בבתי הספר. "בתוכנית הלימודים החדשה שלנו, מאז 2019, הוצאנו את המילה אוריינות", היא מספרת. "אין אוריינות מדיה, אוריינות דיגיטלית, אוריינות נתונים. החלפנו אותה במילה יכולת. יכולת מדיה, יכולת דיגיטלית. ההבדל הוא שאוריינות היא כאשר אתה צורך את המידע. עם חשיבה ביקורתית, אולי, אבל אתה עדיין צרכן. יכולת היא כשאתה יצרן של מידע, כשאתה מייצר מידע. בחטיבת ביניים אצלנו כל תלמיד היה צריך לבדוק את שלושת המועמדים לנשיאות בזמן שהם ניהלו עימות. אם מצאו טעות, אפשר לדווח על כך לקהילת בדיקת העובדות השיתופית, ששייכת לחברה האזרחית ולא לממשלה. תהליך בדיקת העובדות מחסן את המוח מפני קיטוב ותלמידים יכולים להתנסות בחוויה הזו, ממש כמו עיתונאים. אם נסיר דברים זה רק יתדלק תיאוריות קונספירציה. לכן אצלנו לא מורידים מידע, רק מוסיפים הבהרה".
טאנג אובחנה כאמור בגיל צעיר כבעלת איי־קיו גבוה מאוד. תכנות היא למדה בגיל מוקדם. כשהייתה בת 14 עזבה את בית הספר משום שסבלה מבריונות מצד תלמידים. אחרי שנה הקימה את חברת התוכנה הראשונה שלה. "בגיל צעיר מאוד כבר שימשתי יועצת לאפל", היא מספרת. "כשפרצה מחאת החמניות ב־2014, עזבתי מיד את עבודתי כדי לסייע למפגינים בהקמת רשת תקשורת פנימית. המחאה פרצה בעקבות חשש מחתימה על הסכמי סחר עם סין שיעניקו לה שליטה גדולה יותר על הנעשה בטאיוואן. הממשלה ניסתה לתקשר עם האזרחים, בעיקר עם הצעירים. פנו אליי מהרשויות לבנות אתר אזרחי, שנקרא vTaiwan. מתקיימים שם דיונים בנושאים שנויים במחלוקת. מנסים לקדם קונצנזוס בין דעות מנוגדות. זו פלטפורמה ליצירת אמון".
הדרך לתפקיד בממשלה הייתה כאמור קצרה. בבחירות 2016 צאי יינג־ון והמפלגה הפרוגרסיבית הדמוקרטית כבשו את השלטון, וטאנג קיבלה הצעה להצטרף כשרה לממשלה, בגיל 35 בלבד. בכך הפכה לשרה הצעירה ביותר (אז שרה בלי תיק) שכיהנה אי פעם בטאיוואן. טאנג היא גם חברת הממשלה הטרנסג'נדרית הראשונה בעולם.
"תמיד ידעתי שיש לי רמה נמוכה מאוד של טסטוסטרון גברי", היא מספרת. "ואכן, בדיקות דם שביצעתי בגיל 20 הוכיחו שרמת ההורמון בגופי מקבילה לזו של גבר בן 80. משם הדרך להחלטה הסופית לעבור את השינוי ההורמונלי מגבר לאישה הייתה ברורה. התחלתי להיות פתוחה לגבי היותי טרנסג'נדרית, או ליתר דיוק א־בינארית. אגב, לא נתקלתי בשום אפליה על הרקע הזה".
איך המשפחה שלך קיבלה את השינוי?
"ההורים שלי היו בדעה שאם זה גורם לי יותר אושר, אז גם הם מאושרים. בכל מקרה, תמיד התנהגתי בצורה א־בינארית. אולי תחילה המשפחה שלי הופתעה, אבל הם הבינו וקיבלו אותי כמו שאני וגם תמכו בי. גם סבתא שלי, שמתקרבת לגיל 90, כיבדה את ההחלטה שלי וליוותה אותי בתהליך. עד היום אני מנהלת איתה שיחות נהדרות, עם ראש פתוח, על מגוון של נושאים".
טאיוואן, כפי שאפשר להתרשם, נחשבת סובלנית ביחסה לקהילת הלהט"ב. ב־2018, למשל, הודיעה המדינה כי בטפסים לקבלת תעודת הזהות האלקטרונית החדשה ניתנת אפשרות לבחור בטרנסג'נדר כמגדר לצד זכר ונקבה. "הייתי שמחה שתהיה יותר הקשבה אחד לשני, קבלת האחר בלי ביקורתיות ושיפוטיות", היא אומרת בתשובה לשאלה על האמירות הקשות לאחרונה בישראל כלפי הקהילה הגאה. "זה מה שלמדתי בבית אבי – שיח פתוח, כבוד לאחר".
איפה אפשר יהיה לפגוש אותך בעוד חמש שנים?
"אמשיך לבנות גשרים. אמשיך להיות לא משויכת או א־בינארית כשזה מגיע למגדר או למפלגה או לקבוצה אתנית או למה שזה לא יהיה. בעצם א־בינארית בכל דבר. בעוד חמש שנים הפוליטיקה של בניית גשרים תהפוך לגישה מקובלת או אפילו מועדפת, לא רק בטאיוואן אלא בכל הדמוקרטיות הליברליות".
