עד לפני כמה שנים הוקדש נתח משמעותי משיחות המסדרון במקומות העבודה לאירועי הפרק האחרון של הריאליטי התורן ששודר ערב קודם. כדי שלא לבהות בקיר במבוכה במהלך השיחות האלה נדרש הישראלי הממוצע לעקוב אחרי המשימות על האי, או המודחים בבית האח הגדול והמנות במאסטר שף. תוכניות הריאליטי עוד לא מראות סימני נסיגה, ועדיין מתעקשות למלא את התפקיד הזה למרות היחלשות הרייטינג, אבל בשנה וחצי האחרונות נכנס למשבצת הזאת שחקן חדש - הפודקאסטים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
- ד"ר קירה רדינסקי: "האדם שיחיה 200 שנה כבר נולד"
הקורונה הביאה לחיינו את דיוני הזום שעדיין מתקיימים ואת שגרת העבודה מהבית. ובזמן שהישראלים יוצאים משיחת ועידה מתישה בהשתתפות מאה איש שהם לא מכירים כדי לשאוף קצת אוויר, רבים עושים את זה עם פודקאסט באוזניות. התחושה היא שכולם סביבנו שומעים פודקאסטים, מדברים על פודקאסטים ויוצרים פודקאסטים בעצמם - ואם אתם לא נמצאים באחת הקבוצות האלה, אתם מחמיצים משהו. לכל ישראלי שני בערך יש המלצה על פודקאסט ש"אתה חייב לשמוע" על מלחמת העולם השנייה, או חברה שמקליטה עכשיו פודקאסט ביתי על האבולוציה של הדינוזאורים. לפי הערכות, בין מיליון לשני מיליון ישראלים וישראליות בכל הגילים מאזינים לפודקאסטים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מנעד הנושאים רחב: היסטוריה, פוליטיקה, מוזיקה, קולנוע, ספורט - יש מספיק תחומי עניין לכולם וקהל הולך וגדל של ישראלים שצמא למידע מכל הז'אנרים בזמן ההליכה השבועית על חוף הים, שטיפת הכלים או הנסיעה הארוכה לארוחת החג. זו כבר מזמן לא זירה מסחרית של גופי התקשורת בלבד, שלכל אחד מהם יש פודקאסטים שהוא מציע דרך האינטרנט. תעשיית הפודקאסטים מורגשת היטב בשטח, והגידול בכמות הפודקאסטים הישראלים מאז פרוץ הקורונה אקספוננציאלי ממש - ומבטא את הצורך העז במציאת חלופות לאסקפיזם המוכר והמסורתי של הטלוויזיה. מאז הפודקאסט הראשון בארץ, שעלה בשנת 2004, לקח לא מעט זמן להסכתים (המונח העברי לפודקאסט) להפוך לתופעה תרבותית. אבל כשזה כבר קרה - זה התפוצץ.
רותם יפעת הוא מומחה ליצירת פודקאסטים, שערך לאחרונה ניתוח של הפודקאסטים בישראל. הנתונים שעולים מהמחקר שלו מלמדים על היקף ההתפשטות: אם בשנת 2014 היו בישראל 20 פודקאסטים, וב־2016 המספר הזה יותר מהכפיל את עצמו ל־49, ב־2019, לפני הקורונה, כבר עמדנו על 473 הסכתים. הזינוק מאז מרשים במיוחד: ב־2020 עלינו ל־778 פודקאסטים, ובמארס 2021 כבר נחצה רף ה־800.
"בשנים הקרובות נראה המשך של הגידול", מסביר יפעת. "הסיבה הטריוויאלית לכך בשנה האחרונה זו הקורונה. זה התחיל ב־2017 עם הפודקאסטים של 'כאן', וזה היה כדור שלג שהתגלגל. התחילו להיות הרבה פודקאסטים טובים, אנשים שמעו על זה. הנתונים בעולם מראים שכשבן אדם נכנס לפודקאסט, הוא נכנס בדרך כלל במקביל לעוד כמה. אם היה פודקאסט שעשה רעש, המאזין נחשף למשהו מיוחד, חריג, ונוצר מעגל של חשיפה שמביא לכך שאנשים רוצים ליצור תוכן בעצמם".
שנת הסגרים והבידודים הייתה כר פורה ליצירה, מהסיבות שכולנו הרגשנו על בשרנו: היא פינתה לנו הרבה מאוד זמן פנוי שלא היה שם קודם וגירתה אצל רבים מאיתנו את הרצון למצוא ריגושים חדשים בין ארבעה קירות, או במגבלת הקילומטר מהבית. כך קרה שגל הפודקאסטים העולמי הגיע לישראל באיחור מסוים, בחסות הנגיף.
ורד ליון־ירושלמי, דוברת הספרייה הלאומית, מגישה את "הספרנים" - הפודקאסט החדש של הספרייה. "הייתי מאזינה ממש פעם באף פעם לפודקאסט, רק בחו"ל בנסיעות ארוכות", היא מספרת. "אבל בסגרים התחלתי לעשות הליכות. אני גרה קרוב לטבע, הלכתי שעה כל יום ושמעתי פודקאסטים. בסגר עברתי לעבוד מהבית והרגשתי שאני חייבת התנתקות של שעה ביום. אני מאוד אוהבת היסטוריה, אז אלה הפודקאסטים שאני שומעת, יש להם גם אחוזי האזנה מאוד גבוהים. באתי לנתי גבאי, מנהל הדיגיטל של הספרייה, ואמרתי לו: 'אנחנו צריכים פודקאסט'. בתחום ההיסטוריה, שבו יש עשרות פודקאסטים בישראל, נכנסנו לנישה שלא הייתה קיימת, של ארכיונים, אוספים, טיוטות, מכתבים, יומנים אישיים".
הקלטת פודקאסט היא לא עניין מסובך או יקר מדי, כפי שנבין גם בהמשך. אבל מי שרוצה לקחת את התחביב שלו צעד אחד קדימה ולהשתמש לשם כך באולפן מקצועי, צריך לקחת כמה דברים חשובים בחשבון. ליון־ירושלמי: "יש את הצד הטכני - צריך לבדוק אולפנים, הצעות מחיר, שזה הקטע היותר פשוט אבל הוא חשוב, כי יש פערים בין האולפנים. הרבה מאוד אולפנים מתמחרים את העבודה שלהם לפי שעות אולפן ושעות תיקונים, זה יכול לצאת הרבה מאוד כסף. כשאנחנו באנו לבחור אולפן היה ברור שקובעים מחיר גלובלי. שעת אולפן עולה בין 200 ל־250 שקל. בהתחלה זה לוקח יותר זמן, ואתה יכול למצוא את עצמך בארבע־חמש שעות הקלטה. אחר כך עושים תיקונים של עוד שעתיים־שלוש. אז הטיפ הראשון הוא לסגור מחיר גלובלי, אחרת זה יכול לצאת יקר מאוד".
אחרי ההקלטה מגיע שלב העריכה. "במקרה שלנו אנחנו משלבים גם מוזיקה ישראלית, אז יש עניינים מאוד מדויקים של מתי להכניס את המוזיקה, מתי להוריד, אתה בונה פה תוכנית בסופו של דבר, ואתה רוצה שהיא תהיה מאוד מהודקת ומדויקת", מסבירה ליון־ירושלמי. "אנחנו שומרים על פורמט של חצי שעה. זה דורש עריכה. אנחנו מאוד משקיעים בתוכן, ונתוני ההאזנה שלנו מעולים. בסוף, פודקאסט טוב זה תוכן. אי־אפשר לבלף בזה. במקרה שלנו אנחנו עובדים עם מפיק מוזיקלי. אנחנו מקליטים 40־45 דקות ומתחילים לערוך את זה, להדק, להוציא דברים שקצת גלשנו בהם. הטיפ שלי הוא להיות נורא מדויק לאילו מאזינים אתה פונה, מה אתה רוצה להגיד ומה הייחוד של הפודקאסט שלך. מי שרוצה לעשות פודקאסט צריך שלושה דברים: לאהוב את זה, להשקיע ולגלות סבלנות. לוקח הרבה זמן לפתח קהילה של מאזינים".
וזו בדיוק הנקודה. השכרת אולפן היא עניין שאפשר לוותר עליו, אבל מילת המפתח היא זמן. "העלות כמעט אפסית מבחינת הציוד", אומר יפעת. "אתה יכול להתחיל בציוד של כמה מאות שקלים, מקסימום כמה אלפים. ההשקעה הכי גדולה היא הזמן שאתה משקיע ליצירת התוכן. אני כבר כמה חודשים לא עושה פודקאסטים כי לא היה לי זמן.
"לאחסן פודקאסט - כלומר שזה יהיה באוויר וזמין לכל העולם - זה יכול להיות בחינם, כמו באתר אנקור (Anchor), או בתשלום של 20־15 דולר בחודש, וכאן יש מגוון אפשרויות. זו עוד אחת מהסיבות לכך שרואים גידול כזה בכמות הפודקאסטים. זה מאוד זול ופשוט. אני מנהל את קבוצת הפודקאסטים הכי גדולה בארץ (הקבוצה נקראת "פודקאסטים - קהילה, המלצות, דיונים, חדשות - Podcasts Fans Israel" - ס"ג), יש לנו גם כנס בקרוב, ביום הפודקאסט הבינלאומי. כל השאלות שם הן על ציוד טכני ועלויות, וזה החלק שהכי קל לפתור. אם אני אתן לך עכשיו הסבר של שעה, אתה תדע איך להקליט ולהעלות פודקאסט".
זה רווחי? כמה מהפודקאסטים באמת מצליחים להרוויח מזה כסף?
"אולי אחוז אחד. לרוב הגדול של הפודקאסטים, המסה הקריטית, זה בוודאות לא רווחי - כרגע. אבל למרות שזה לא רווחי באופן ישיר, להרבה אנשים, וגם לי, זה עוזר בצורה רוחבית. אנשים שעושים פודקאסטים על טכנולוגיה מוזמנים לכל מיני תפקידים והרצאות, כי אתה מבסס מומחיות וידע. יש אולי עשרה או עשרים אנשים שעושים כסף מפרסומות שמשולבות בפודקאסט - וזה מכסה בקצת את עלות ההחזקה שלהם. חצי מהפודקאסטים שנוצרים בכלל לא ממשיכים מעבר לשבעה פרקים או מעבר לשנה, כי זה קשה לייצר תוכן טוב. קשה למשוך קהל".
ואכן, מתוך כלל ההסכתים שעלו בעברית החל מ־2008, רק 57% המשיכו להוציא פרקים חדשים גם ב־2021. פודקאסט ישראלי ממוצע פעיל במשך 15 חודשים ומוציא 50 פרקים. 50 זה עדיין מספר מכובד: פודקאסטים רבים נעצרים בשלב הרבה יותר מוקדם. זה לא מונע מעוד ועוד ישראלים לקפוץ למים ולהגיש תוכניות. לא בשביל הכסף, כבר אמרנו - אלא כנראה בעיקר בשביל הנשמה.
ויש כאמור גם כנסים. "הרבה אנשים מתייעצים על איך להקליט, מתי להקליט, איך לפנות למרואיינים, חלק שואלים גם איך לעשות כסף", אומר יפעת. "היו כמה כנסים לאורך השנים, ועכשיו אני וד"ר כרמל וייסמן, פודקאסטרית שפעילה מאוד בקבוצה, מארגנים כנס עצמאי של יוצרים ב־30.9 בבית אריאלה בתל אביב. בכנס נדבר על איך עושים פודקאסט אבל לא ברמה הטכנית, אלא במובן של איך מספרים סיפור, איך לוקחים רעיון והופכים אותו לפרק, איך מרתקים אנשים. זה כנס שלפני ארבע־חמש שנים לא יכול היה להתקיים".
הסכת יכול לצאת לאוויר העולם בכל מיני צורות: כדיון פתוח בין שניים או שלושה אנשים על נושא מסוים, כפרק מתוסרט, וכשילוב של השניים. "בואי נדבר רצח", הפודקאסט של קרן סיאורדיה ושלי שמורק, מציע שיחות סלון משעשעות על רוצחים סדרתיים ומקרי פשע. שתיהן יחסית ותיקות בז'אנר: הן היו שם קצת לפני שהפודקאסט הפך ללהיט ישראלי, ועכשיו נהנות מהפופולריות העולה שלו.
"לפני חמש־שש שנים עבדתי בתל־אביב וגרתי בחיפה", מספרת שמורק. "היה לי המון זמן לשרוף בנסיעות, וגיליתי את עולם הפודקאסטים, שעוד לא היה יותר מדי מוכר בארץ. גיליתי שיש פודקאסטים על פשע אמיתי, והתחלתי להאזין להם. עולם הפשע הוא תחום שקרן ואני התעסקנו בו הרבה שנים ביחד. קרן נחשפה לעולם הפסיכולוגיה בתיכון ובהמשך באקדמיה. זה היה תחביב. קנינו ספרים לפני עידן היוטיוב, והתחלנו ללמוד על רוצחים סדרתיים. די מהר הבנתי שהפודקאסטים שהאזנתי להם נשמעים קצת כמו השיחות שלנו, רק שמישהו הקליט אותן. אז מכאן ועד להקמה של פודקאסט משלנו הדרך הייתה כבר די ברורה".
סיאורדיה: "בן הזוג שלי מוזיקאי, כך שמבחינת הפן הטכני - ציוד הקלטה ועריכה - נעזרנו בו. כשהתחלנו, התעשייה בארץ הייתה בחיתולים. רוב ההתחלה שלנו הייתה דרך ניסוי וטעייה: החל ממקום האחסון לפודקאסט ועד להגעה למאזינים רלוונטיים". שמורק: "בדרך־כלל יש כמה שעות מחקר, בין שלוש לשמונה, לכל פרק. ההקלטה עצמה לוקחת שעה, ואז יש עוד שעתיים־שלוש של עריכה, סנכרון וניקוי רעשים".
אתן מזהות עלייה בנתוני ההאזנות?
סיאורדיה: "בהחלט. כשהתחלנו הקהל העיקרי שלנו היה החברים והמכרים שלנו. ככל שגדלנו, נחשפו אלינו אנשים שונים שהתעניינו בתחום. היינו הפודקאסט הראשון בארץ שעוסק בפשיעה. היום אנחנו עומדות על אלפי האזנות בימים הראשונים לשחרור פרק, ולפני כחודש חגגנו שני מיליון הורדות. אחת מהסיבות היא קבוצת הפייסבוק שלנו, שמתוכה הגיעו גם מאזינים חדשים. אנשים התחילו להכיר יותר את הקונספט של פודקאסט, התחום בעלייה באופן כללי, והעלייה אצלנו בשנה האחרונה חדה מאוד. השנה הכפלנו את כמות ההאזנות שהגענו אליהן בארבע השנים הראשונות. לדעתי אנחנו רק בהתחלה של העלייה של זה בארץ. בארה"ב כבר מזמן יש את האמרה 'everybody has a podcast', אנחנו גם בדרך לשם, ובעיניי טוב שכך".
שמורק: "אני זוכרת שלפני חמש שנים, כשסיפרתי לאנשים שיש לי פודקאסט, הרבה לא ידעו מה זה אומר בכלל. אז חד משמעית היום יש מודעות הרבה יותר גדולה לתחום, וזה נתפס כמו עוד סוג של תוכן שאפשר לצרוך. חוץ מזה, אני גם מרגישה ש'בואי נדבר רצח' הפך להיות בעצמו שם מספיק מוכר, שאנשים מזהים ומתלהבים כשהם שומעים שאנחנו הצוות שמאחוריו. זה מרגיש לחלוטין כמו משהו שנמצא בהתעצמות. וזה מאוד מרגש".
סיאורדיה: "זכינו במאזינים מאוד נאמנים, חלק מהם הולכים איתנו מהיום הראשון. הגדילה שלנו אורגנית. בעבר היינו מקבלות הרבה תגובות מאנשים שהתוכן שלנו גרם להם לצחוק והיווה עבורם אסקפיזם. היום אנחנו מקבלות גם הרבה תגובות ממאזינים שמספרים שפרקים שעשינו נגעו בהם ממש ברמה האישית. כשדיברנו על אובדנות, פגיעה מינית, פוסט טראומה מורכבת, אלימות במשפחה ועוד, קיבלנו הודעות מאוד נוגעות ללב ובאמת מרגשות שהודו לנו על שאנחנו מדברות על הנושאים האלה, ועל האופן שבו אנחנו עושות את זה: בשיחה פתוחה, כנה, ללא תסריט, ועם לא מעט ציניות והומור. ככל שגדלנו התחלנו לקבל גם תגובות פחות אוהדות – ומסתבר שיש כאלה שקשה להם להתעלם מאיתנו. היו כאלה שלא התחברו, והרגישו צורך לספר לנו על זה בפניות אישיות מלאות 'תשוקה'. אבל זה באמת מיעוט, ואנחנו מקבלות הרים של אהדה מהמאזינים שלנו".
גם בית אבי חי, מוסד תרבות ירושלמי שעוסק בתרבות יהודית־ישראלית, נמצא עמוק בתוך הסצינה הפורחת. נכון להיום הוא מייצר שלושה הסכתים: "על הדרך", פודקאסט עבור משפחות על מסלולי טיולים בישראל, "קצה הקרחון" על מחלוקות עומק בחברה הישראלית, ו"מפלגת המחשבות" על הרעיונות הגדולים שמאחורי הפוליטיקה הישראלית.
5 צפייה בגלריה
יטבת פייראיזן וייל (מימין) ולירן ליפשיץ, מגישות הפודקאסט "על הדרך" של בית אבי חי, עם יניב ביטון
(צילום: יח"צ)
"לפני שנתיים עשינו מיני־סדרות של פודקאסטים, ובקורונה השקנו קורס פודקאסטים לילדים שהיה מדהים", מספר אייל לויט, מנהל מחלקת ההפקות. "הייתה לנו הרבה התעסקות בפודקאסטים לאורך השנים, אבל זה אף פעם לא היה משהו ענק, זאת לא הייתה מחלקה. בשנה וחצי האחרונות הבנו שזה תחום מאוד גדול בארץ, וזה הזמן לא רק להתעסק בו, אלא באמת להיות נוכחים בו. אותנו לא מעניין להגיע למיליון צפיות או האזנות. מעניין אותנו כמה אנשים באמת למדו, הבינו, שמעו מההתחלה ועד הסוף. אנחנו גם רואים שבסדרות רשת ובמיוחד בפודקאסטים הקהל מאוד מחויב. ב'קצה הקרחון' למשל, אנחנו רואים הוא שמי שמקשיב לפרק שלם ממשיך גם לשאר הפרקים. הפודקאסט הכי מצליח שהתפוצץ בחודשים האחרונים הוא 'מפלגת המחשבות'. לא האמנו שזה יעוף ככה, הנתונים מדהימים.
"יש לנו הכל מבחינת ציוד. פודקאסט אחד אנחנו מקליטים באזור המרכז, ועבור השניים האחרים יצרנו מזוודת־אולפן. קנינו ציוד הכי טוב שיש, כרטיס קול נייד, כבלים, אוזניות, כל מה שצריך במזוודה שאפשר לגלגל לאן שרוצים, ולראיין באיכות ממש טובה. אחרי העריכה הראשונית של הכל זה עובר למעצב פסקול, שעובד באולפן הביתי שלו. יש לנו עורכים מהשורה הראשונה בארץ".
לאן כל זה יילך מכאן? האם בשלב הבא הפודקאסט יאיים גם על הרדיו, למשל, או יתחיל להחליף פלטפורמות אחרות שהתרגלנו לצרוך מהן את התוכן שלנו? "רדיו עדיין מעולה לחדשות, קצת כמו טלוויזיה", אומר יפעת. "אבל רוב האנשים, בטח הצעירים, רואים הרבה דברים ב־VOD - ופודקאסט דה פקטו הוא סוג של VOD. ויש המון תכנים שאין ברדיו. חובבי המיינסטרים עדיין יאהבו את המיינסטרים, ומי שרוצה תוכן ייחודי יילך לפודקאסט. עובדה שהיוטיוב למשל לא החליף את הטלוויזיה. כך שהפודקאסט לא יחליף את הרדיו, אלא דברים אחרים: את המוזיקה ששומעים בחדר הכושר או כשעושים כלים".
פורסם לראשונה: 07:41, 27.09.21
