"אני רוצה לחוות את החיים שעוד לא יצא לי, כמו בחורה בגילי"

מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת מזרחי מחולון.

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

"כסף זה כמו דיאטה, שומרים כל השבוע ובסופ"ש קצת נהנים"

"הכסף לא מנהל אותנו, אין לנו אפילו חשבון בנק"

בצילום: שולמית (62), נטלי (35), שירן (28) ואדל (6).

משפחת מזרחי(צילום: אסי חיים)

מחוץ לתמונה: האב משה (67), התאומה בת אל (28) והאחים ששי (42) ויפית (37).

הבית: שולמית: "זו דירה של עמידר שהייתה של הוריי. משלמים 400 שקל בחודש. עברנו לפה לפני ארבע שנים. הייתה לנו לפניה דירת קרקע שקנינו אחרי שהתאומות נולדו כי שתיהן עם שיתוק מוחין ומוגבלות בתנועה, אבל לא הצלחנו לעמוד במשכנתה וכונס נכסים מכר אותה. אנחנו כאן מחוסר ברירה".

במה עבדת? שולמית: "לא עבדתי. 30 שנה טיפלתי בבנות. בעלי עבד כשיפוצניק ופירנס אותנו יחד עם הקצבאות שהן קיבלו".

גם פה אין מעלית, איך את עולה במדרגות? שירן: "כשעברנו לפה אבא היה עוזר לי כל יום לרדת ולעלות והרגשתי שזה מאוד קשה. כתבתי פוסט בפייסבוק ומשפחה מדהימה של מלאכים מרמת השרון תרמה לי מעלון לחדר מדרגות. אז עכשיו אני יכולה לרדת לעבודה לבד".

מה את עושה? שירן: "אני עובדת ב'כל יכול', מוקד טלפוני שכמעט כל העובדים בו עם מוגבלויות. אנחנו נותנים שירות לכמה וכמה חברות גדולות כמו שטראוס מים. אני עובדת שם כמעט שמונה שנים. זה מקום מדהים, משהו שלא קיים במקומות עבודה אחרים כי מתחשבים בנו, עוטפים אותנו ומכילים אותנו ומבינים מה אנחנו מרגישים וצריכים. למשל, אם אתה מרגיש לא טוב, אתה אומר, ואין עם זה בעיה. זה לא שעושים לנו הנחות, אבל הם בני אנוש, הם אנשים אחרים. זה שיש הרבה אנשים עם מוגבלויות מקל, אבל בתור מישהי מוגבלת אני רוצה להרגיש רגילה ואני תמיד חושבת לעצמי, אם הייתי עובדת במקום של אנשים רגילים איך זה היה, אבל ב'כל יכול' לא רואים את השוני ולא מסתכלים עליי מוזר ומבינים מה אני עוברת. זה כמו משפחה. יש לי שם חברים לחיים ואפילו בני זוג הכרתי שם. המקום הזה מביא לי רק דברים טובים".

איך את מגיעה לעבודה? שירן: "אחותי יפית לוקחת ומחזירה אותי. בלעדיה לא הייתי יכולה לעבוד. היא מקבלת כסף מהקצבה וזו העבודה שלה. אני לא יכולה להתנייד עם אוטובוסים ומוניות".

איך את מסתדרת כלכלית? שירן: "אני גרה בבית וההורים תמיד עוזרים ולא מחסירים ממני דבר. ויש את השכר מהעבודה והקצבה של 7,000 שקל".

על מה את מבזבזת? שירן: "בגדים, איפור, בתי קפה. משתדלת לצאת כמה שיותר". נטלי: "היא כל הזמן קונה מתנות למשפחה".

במה המוגבלות מפריעה לך? שירן: "בעבודה אני רגילה והכל באותו מתחם אז למדתי איך להסתדר, אבל בחוץ זו בעיה. אני לא חוצה לבד מעבר חציה וכל יציאה זה פרויקט. אני לא אוהבת להכביד על חברים ומשפחה. הם עושים את זה באהבה, אבל אני חתיכת פרויקט והיו מקרים שהעדפתי להישאר בבית כדי להקל עליהם קצת".

חשבת על מגורים מחוץ לבית? שולמית: "לבד היא לא יכולה. חייב להיות איתה מישהו. אפילו תה היא לא יכולה להכין לבד". שירן: "אני מאוד רוצה וחולמת על זה, אבל אמא נורא עוטפת וחושבת שאני לא יכולה לעבור בלי בן זוג וכרגע אני לא בזוגיות. אני מבינה אותה. זה לא קל לחיות כעצמאית, אבל אני רוצה לחוות את החיים שעוד לא יצא לי לחוות ורוצה לחיות כמו בחורה בגילי".

ההחלטה הכי טובה שקיבלת? שירן: "לצאת לעבוד. אני רוצה להתקדם גם ולצאת ללמוד אבל יש לי פחד לא להצליח".

בחו״ל היית? שירן: "הכי רחוק שהייתי זה באילת, אבל לא מזמן הוצאתי דרכון ואני מתכננת בשנה הבאה להיות פעם ראשונה בחו"ל. אני רוצה להיות בניו יורק".

יש לך חלום? שירן: "להיכנס ל'אח הגדול' ולהביא שמחה לבית".