זאת הייתה השנה שבה כל המדינה הבינה טוב יותר את המשפט "זה היה הטוב שבזמנים, זה היה הרע שבזמנים". אבל למשפחת מרידור, ובראשה האב דן מרידור, מוותיקי הליכוד שכיהן בין היתר כשר האוצר וכשר המשפטים, המציאות סידרה פרספקטיבה עודפת. בשבוע אחד בנובמבר האחרון, במהלך המלחמה, הם איבדו את האם ליאורה מרידור, אשתו של דן, שכיהנה במשך שנים בתפקידים בכירים בבנק ישראל, ואת הסבתא פרופ' רעננה מרידור, אמו של דן ואשתו של אליהו מרידור ז"ל, מראשי האצ"ל, וממייסדי תנועת החרות.
עוד כתבות +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"היו שבעתיים מאוד אינטנסיביות", אומר הבן והנכד שאול מרידור (47), סמנכ"ל הכספים בחברת ההייטק לייטריקס. "אנשים הגיעו, לצערם ולצערנו, פעמיים, כי אמא נפטרה במהלך השבעה של סבתא, ושתי השבעות גם היו באותו הבניין, כי סבתא גרה מתחת להורים שלי. זה היה כמעט סוריאליסטי. אנחנו אנשים פרקטיים, די מהר נכנסנו ל'מה צריך לעשות' ועשינו. השילוב עם המלחמה היה מורגש: הרעש אחרי 7 באוקטובר כל כך גדול, שאם אתה נמצא במצב שבו אתה קובר את סבתא שלך ואת אמא שלך, זה הרבה יותר טוב מהרבה מאוד חברים שאני מכיר שקברו חברים וילדים".
בתוך כל זה אתה גם אבא מודאג, שבנו הבכור משרת ביחידה מובחרת בעזה.
"אני סומך עליו מאוד שיעשה את העבודה, אבל גם דואג כל היום וכל הלילה".
סבתא נפטרה בגיל 100, אמא בגיל 76.
"אמא הייתה חולה כמעט 17 שנים בפרקינסון, אבל גם בימיה האחרונים הייתה צלולה, ידעה שיש מלחמה וצפתה עם אבא בחדשות. אני רוצה להאמין שהיא חשבה שהיא עוזבת אותנו במצב טוב. גם סבתא שלי וגם אמא שלי היו נשים חזקות. סבתא איבדה את בעלה בגיל מאוד צעיר וגידלה ילדים לבד. היא הייתה כל חייה ראש השבט שלנו. ואמא שלי, את יודעת, הייתה גם אמא מדהימה אבל גם פורצת דרך בתחום שלה ככלכלנית. הייתי מתייעץ איתה הרבה, ובזכותה בעיקר למדתי לשים לעצמי יעדים מאוד שאפתניים ולהתאמץ להגיע אליהם. רוב חייה המקצועיים היא הייתה בבנק ישראל, השירות הציבורי היה חשוב לה, וזו הייתה אחת מהסיבות שזה מה שעשיתי גם אני בהתחלה, ושהגעתי עד תפקיד ראש אגף התקציבים".
הקדנציה של שאול מרידור בשירות הציבורי נגמרה ברעש גדול ב־2020, כשהתפטר מתפקידו כראש אגף התקציבים, אחרי ששר האוצר דאז ישראל כ"ץ חילק מענקי קורונה לכל אזרח בניגוד להמלצות הדרג המקצועי, עניין שנראה היום פעוט לעומת המשבר שמחוללת המלחמה, אבל משקף עיקרון זהה: פוליטיקאים שלא מביטים למספרים בעיניים, או מביטים – ומצפצפים.
והמספרים של היום מטרידים מאי פעם: דוח שפירסם האוצר מראה שהממשלה צריכה לקצץ 67.2 מיליארד שקל מתקציב 2024, אחרת הגירעון יגיע ל־6% מהתוצר הלאומי – כ־113 מיליארד דולר. 48.4 מיליארד שקל, מחיר המלחמה, נוספו להצעת התקציב המקורית של 2024. החוב יעלה לנו כ־7.6 מיליארד שקל מדי שנה, לפי ריבית של 4%, ובלי לקחת בחשבון את ההשלכות של הורדת דירוג האשראי.
כל זה לא עצר את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מלהעביר השבוע ברגע האחרון לפני סיום שנת התקציב 2023 כספים קואליציוניים בהיקף שקרוב ל־650 מיליון שקל למוסדות חרדיים ולחינוך התיישבותי. מרידור כראש אגף התקציבים הניח את המפתחות על הרבה פחות מזה.
ראש אגף התקציבים הנוכחי, יוגב גרדוס, צריך לדעתך להתפטר כדי לא להפוך לקבלן ביצוע של מדיניות הממשלה?
"קודם כל אני לא במקומו, אז אין לי תשובה מאוד טובה. יש למשרתי הציבור, ובוודאי לבכירים שבהם, אחריות גדולה תמיד ובמיוחד בימים האלה. התנאים שבהם הם פועלים קשים ביותר, הרבה יותר מאלו שהיו לי אז, מול קואליציה שלא סופרת את אנשי המקצוע כבר תקופה ארוכה, ובמלחמה שלא הייתה כדוגמתה. קמפיין ממומן של שר האוצר נגד אנשי משרדו? אני לא זוכר דבר כזה, אני מודה. זאת עוד תחתית ששר האוצר הנוכחי מוריד אותנו אליה. התחרות קשה, אבל זה באמת שר האוצר שלוקח את המשרד הזה למקום החשוך ביותר".
מה נשאר לפקידים הבכירים לעשות במצב כזה?
"כשהממשלה מתנהלת כמו שהיא מתנהלת, בניגוד לכל עצות המומחים בבנק ישראל ואגף התקציבים ואנשים שדעתם נחשבת באוניברסיטאות, התפקיד של ראש אגף התקציבים הוא להילחם על עמדתו המקצועית, ובכל אמצעי שיש לו. האם הוא צריך להגיע עד התפטרות? קשה לי להגיד. אנחנו נמצאים בימי מלחמה, זאת עת קשוחה מאוד למדינה. הוא צריך להגיד ולצעוק את האמת המקצועית, הממשלה תחליט אם להקשיב לו או לא – וכולנו נשלם את המחיר".
אנחנו צועדים לכרוניקת גירעון ידועה מראש של מעל 100 מיליארד שקל.
"האוצר מדבר על עשרות מיליארדים, והפער בין מה שתוכנן לבין מה שהולך להיות מבוצע הוא דרמטי. לאף אחד אין ספק שהגירעון לא יהיה מה שתוכנן מראש, אבל יש איזשהו סף שאי־אפשר לעבור. אני לא רוצה לומר מה המקום הזה בדיוק, אבל ניקח את המספרים שפורסמו השבוע על ידי האוצר: אי־אפשר להגיע ל־6%. זה פשוט גירעון אדיר מדי. כדי להשוות, הגירעון המבני המתוכנן הוא 2.5% בלי מלחמה ברקע. ואם עוזבים את העלות של מלחמה, פגזים, פיצויים וימי מילואים, נצטרך ללוות משהו כמו 150 מיליארד שקל נוספים. גם נשלם יותר למערכת הביטחון וגם יהיו יותר הוצאות ריבית. כל הדבר הזה מגיע לעשרות מיליארדי שקלים, ויש לו מענה משני כיוונים – או העלאת מסים או קיצוץ בהוצאות. אני לא רואה עולם שבו מצליחים גם לתת יותר כסף למערכת הביטחון וגם לצמצם הוצאות. והדילמה האכזרית של הממשלה היא איך היא סוגרת את הפער בכל זאת, כי יהיה פער גדול".
מסתכלים על הכספים הקואליציוניים כמקום הראשון שיש לחתוך בו, 8 מיליארד שקל, שמתוכם הוסטו לצורכי המצב רק כמיליארד. מה המשמעות של זה?
"זה מאוד משמעותי כי זה כסף שעוד לא יצא ולכן קל יותר לקצץ בו. כשמסתכלים מה ייעוד הכספים זה עוד יותר קל – כי אלה כספים שלא רק לא עוזרים בצמיחה, הם פוגעים בה. כשנותנים עוד קצבאות לאברכים, לא נותנים להם תמריץ לצאת לעבודה – וזאת אפילו פגיעה בצמיחה. וכשממשלה לא עושה את הדבר הזה, הטריוויאלי ביותר, איך היא תבוא אחר כך לראש ההסתדרות ותגיד לו: 'אדוני היקר, אנחנו צריכים את השתתפותכם במאמץ ולקצץ שכר למורים'? כמו שהיה בתוכנית הכלכלית של 2003, עם השתתפות של כל עובדי המדינה בהתייעלות. גם מהציבור הממשלה תבקש עוד מסים, או תוריד לו שירותים שהוא רגיל לקבל. איך אפשר להסתכל בפנים של הציבור אחר כך?".
הציבור מבין בכלל מול איזה גירעון אנחנו עומדים, ואת זה שהוא הולך לחטוף אותו בסיבוב?
"אני בעיקר מרגיש שהממשלה טומנת את ראשה בחול ומנסה שכל הציבור לא יראה מה קורה. בזמן מלחמה, ובטח במלחמה ארוכה כמו עכשיו, ארוכת ימים ודמים ואין לך מושג מתי זה יסתיים, צריך לתת את כל מה שצריך – חימושים, ימי מילואים, פיצויים. כל מה שצריך לתת למערכת הביטחון כדי שתצליח. ובכל שאר הכספים להשתמש בזהירות רבה. שר האוצר סמוטריץ' עושה היום בדיוק ההפך – הוא אומר 'בואו נדלג על סדרי עדיפויות, כי זה גורם לפילוג'. ראש הממשלה אומר: 'לא יהיה מחסור בכסף לאף אחד'".
שזאת הרדמה מכוונת?
"אני אגיד את זה באופן הכי ברור שיש: אין שקל שנותנים למישהו עכשיו, ולא יעלה לנו אחר כך יותר, עם ריבית עליו. וככל שנפזר עכשיו יותר כספים, ככה הבור יהיה עמוק יותר. את חלקו אנחנו חייבים לתת – כספים לשיקום פיזי ונפשי של הקהילות, של הקיבוצים, בצפון, בדרום, פיצויים לעסקים, זה יעלה הרבה כסף אבל זה מוצדק. כל שאר הכסף שמחלקים עכשיו זה כסף שמבזבזים ממאגר שאין לנו – והאזרחים ישלמו עליו בעתיד. וזאת אותה אוכלוסייה שמשרתת במילואים, שמשלמת מסים – והיא זאת שגם תשלם יותר".
והישראלים מספיק ערניים לזה לדעתך?
"אנחנו בימי מלחמה, כולנו מתעוררים להודעות מזעזעות ומרסקות לב, והקשב בציבור הוא מוגבל. צריך להיות עיסוק בזה, אבל אני מוצא גם את עצמי מצייץ כמה שפחות בטוויטר ומעביר כמה שפחות ביקורת על הממשלה".
אז "שקט יורים"?
"אני גדלתי בבית שבו אחת השורות בשירים הבית"ריים הייתה 'שקט הוא רפש'. אז אני מדבר, אבל לגופו של עניין ולא לגופו של אדם".
הקונספציה שישראל יכולה להיות כמו מדינות מערביות אחרות עם ביטחון שמשרת משק, ולא ההפך, קרסה סופית?
"אין לי ספק שאחרי 7 באוקטובר נצטרך להוציא יותר כסף על ביטחון ולשנות את תפיסת ההפעלה של כל המערכת. זה ברור שאף אחד במטולה לא יחזור הביתה בלי שמספר החיילים שישמור עליו יעלה דרמטית, וקל וחומר בארי וניר עוז. זה יעלה לנו הרבה מאוד כסף, וכן – השתנתה פה התפיסה".
בשנה האחרונה היה מרידור פעיל במחאה נגד ההפיכה המשטרית ופקד כל הפגנה בירושלים. תוך כדי הוא מפרשן בתקשורת את עלילות התקציב ושבירתו של המגזר הציבורי. גם מי שלקח אותו להיות סמנכ"ל הכספים של חברת סטארט-אפ צומחת בזכות היכולות, השם והייחוס שלו, לא שיער שכל כך הרבה יהיה על שולחנו חוץ מדוחות רבעוניים.
מייסדי לייטריקס צריכים הרבה סבלנות בשבילך.
"תראי, עזבתי את השירות הציבורי אחרי כמעט 18 שנה וחשבתי שיהיה לי פסק זמן אמיתי, אבל הזדמן לכולנו האירוע הדרמטי, והבנתי שאני לא יכול שלא להיות חלק מהאמירה החברתית שחייבים לשמר את ישראל כמקום טוב להייטק. לא יכולתי לעמוד מנגד אחרי שראיתי את ההשלכות, שבהירות לכל מי שמתעסק בכלכלה ציבורית, ולכן אני עושה את מה שאני עושה. זה בשמי ולא בשם החברה, והשתדלתי לא לערבב".
נראה שמחאת ההייטק שאתה חלק ממנה וארגון "אחים לנשק" בנו סביבם גם כוח אלקטורלי.
"אני לא רוצה להגיד כוח אלקטורלי, אני אגיד שהאוכלוסייה הזאת הרבה יותר מודעת לצורך של המדינה בהנהגה שיכולה להוביל למקום טוב".
יכול להיות שהמחאות מסדרות לך גם נתיב לחזור לשירות הציבורי, והפעם לפוליטיקה?
"לייטריקס תלך להנפקה לפני שהיא תלך לפוליטיקה, ואני חלק ממנה. 7 באוקטובר טילטל כל אחד מאיתנו בצורה אחרת, ולא משנה באיזה צד אתה של המפה הפוליטית או במה אתה עוסק. יש הבנה שהדור שלנו צריך לקחת אחריות על המדינה. מה זה אומר לגביי? אני עוד לא יודע.
"אני חלק מדור שקיבל מההורים שלו מדינה שנלחמו עליה במלחמות אמיתיות ואפילו ניצחו אותן. הם ניסו להביא שלום, חלק האמינו בזה וחלק לא, אבל הם ניסו להכריע בדילמות. אנחנו, במשך הרבה מאוד שנים לא הכרענו, ודחינו בעיות. דחינו בעיות ביטחוניות עם כל מיני סבבי לחימה קטנים, דחינו שילוב של ערבים ושל חרדים, והיום כשאני כבר לא בגיל שמוכנים לקחת אותי לעלות על טנק, למרות שאני טנקיסט בכל רמ"ח איבריי, אני שולח את הבן שלי להילחם במקומנו. אז התחושה היא תחושה קשה, שהדור שלנו צריך לעשות הכול כדי לפתור בעיות – ולא רק לדחות אותן. אני מניח שהתחושה הזאת תוביל הרבה מהדור שלי להתעוררות ולשאלה איך ניראה בעתיד".
בשוק הפרטי נחת מרידור ב־2021, שנת המערכונים על 24 טעמי גלידה במטבחונים של חברות ההייטק, תחרות אגרסיבית על כוח אדם והערכות שווי מרקיעות שחקים של חברות טכנולוגיה. לייטריקס מפתחת כלים לעריכה, לעיבוד, לעיצוב ולמוניטיזציה (השגת רווחיות) עבור יוצרי תוכן. היא הוקמה לפני עשור על ידי חמישה דוקטורנטים מהאוניברסיטה העברית – זאב פרבמן, ניר פוצ'טר, ירון אינגר, עמית גולדשטיין ואיתי צידון – גייסה כספים מקרנות הון סיכון חזקות כמו "אינסייט פרטנרס", רכשה שתי חברות בתחום כלכלת היוצרים, וממשיכה למנף את הבשורה שהביאה – פישוט של יישומים כבדים לעריכה ועיבוד וידיאו ותמונות כמו "פוטושופ", "פרמייר" ו"אפטר אפקטס" – לאפליקציות קלילות ונגישות בנייד. כשמרידור הצטרף אליה היא כבר הייתה פלטפורמה עם עשרות שירותים ופיצ'רים מבוססי בינה מלאכותית, גייסה הון לפי שווי חברה של 1.8 מיליארד דולר, והייתה מהמועמדות הישראליות להנפקה בוול סטריט. אבל אז הבועה התפוצצה, והחברה נאלצה לפטר כ־80 עובדים. "אנחנו חברה ירושלמית, מראש היינו אנשים צנועים, אז הנחיתה הייתה רכה", אומר מרידור.
החברה פועלת מתוך ביתנים קטנים בגבעת רם בירושלים, מכוסי צמחייה וגינות מטופחות. האווירה רגועה בהשוואה לזו שבמשולש הקורקינטים קפלן־עזריאלי־דרך־השלום בתל־אביב, אבל הקצב של החברה, שפניה לחו"ל, צריך להדביק את התחרות הגלובלית. בארץ היא פרוסה בירושלים, חיפה ובאר־שבע. "זה לא שאנחנו מתעקשים לא להיות בתל־אביב. יש פשוט הרבה מאוד אנשים טובים במטרופולינים האלה, שצריך וכדאי להעסיק, ו'האבים' שיש בהם לימודי מדעי המחשב", אומר מרידור. בנוסף יש לה שלוחות בלונדון ובשיקגו, שהתגייסו עכשיו ביתר שאת כדי לחפות על העובדה ש־20% מעובדי החברה בישראל מגויסים למילואים.
מרידור: "כשהממשלה הנוכחית נכנסה לתפקידה, סקטור ההייטק היה במצב טוב. היה משבר אבל המצב בתוך המדינה היה טוב וההייטק קיבל מקום טוב מאוד בכלכלה הישראלית. שנת 2023 הייתה שנת תחילת היציאה של ההייטק ברוב העולם מהמשבר הכלכלי, מהלך שעוד לא הושלם אבל התחיל לקרות, ואילו ההייטק הישראלי לקה במחלה אוטואימונית – גוף שתוקף את עצמו. ממשלת ישראל מתחילה לחרב את הבסיס הכלכלי והמקצועי שעליו היא יושבת. עבדנו קשה כדי שמשקיע זר לא יצטרך לחשוב פעמיים אם הסטארט-אפ הוא מהסיליקון ואלי, מישראל או מניו־יורק, ואז 2023 שברה לגמרי את הפרדיגמה הזאת. הירידה בכמות ההשקעות בישראל, שהלמ"ס פירסמה, הראתה שזה קורה. על ההשפעות של המלחמה על המשקיעים קשה עדיין לדבר, כי אנחנו לא יודעים איך המלחמה תסתיים".
צריכה להיות התערבות של המדינה כדי לסייע להייטק, כמו שהיה בשנות ה־90?
"אני אגיד שטוב שהממשלה הזאת תסיר איומים מעל ההייטק, במקום שתתערב בהייטק, כי עד היום ראינו שכשהיא התערבה זה לא עשה טוב. שתסיר את איום ההפיכה המשפטית מהשולחן, אחרי שראינו שלאחרונה יש שוב ניצנים של הנושא הזה. שתאפשר קווי אשראי לסטארטאפים קטנים שעוד לא גייסו, ומעבר לזה היא צריכה לדאוג שהרגולציה הישראלית תתמוך בחברות הייטק ישראליות. זה היה טוב בעבר, ועכשיו זה צריך להיות עוד יותר טוב, כי צריך לשכנע את העולם שכדאי עדיין להשקיע בישראל".
בסטארטאפים או יותר במרכזי פיתוח?
"המצב הפיננסי הבעייתי יותר הוא בחברות הייטק קטנות שיש להן מוצר, אבל לא מצליחות לגייס ולהגיע לסקייל מספיק. שם הממשלה צריכה לדעתי להתערב".
איפה זה פוגש את לייטריקס, חברה יציבה וגדולה שגייסה לאחרונה ב־2021?
"לייטריקס היא חברה ותיקה עם הכנסות שנתיות של מעל 200 מילון דולר. גייסנו ממש לפני המשבר של ההייטק, בסוף 21', ולא נדרשנו לגייס ב־2023. המלחמה תפסה אותנו, כמו את כל המשק הישראלי, במשבר עמוק, וכ־100 מתוך 500 עובדים גויסו למילואים. בסוף יש קורלציה לא מבוטלת בין האנשים המוכשרים בצד האזרחי ובצד הצבאי. וגם מי שנשאר פה חווה שבועות קשים, בלי ריכוז. כולם מדברים על איך ההייטק יצא טוב ממשבר הקורונה, אבל צריך להגיד שמה שקורה פה הוא בדיוק ההפך ממשבר הקורונה. אז, כל העולם היה בבעיה. עכשיו כל העולם יוצא ממשבר, ואנחנו במקום לצאת ממנו, נפגעים בלעדית. התחרות של לייטריקס, כמו שאר חברות ההייטק הישראליות, היא לא בתוך ישראל, היא בחוץ, ואף אחד מהמתחרים שלנו בחוץ לא עוצר את הפיתוח וההתקדמות שלו כשאנחנו פה במצב קשה.הרבה מאוד מהמוצרים שלנו שצריכים להתקדם נפגעים, למרות שההירתמות של העובדים פה ובחו"ל מיזערה נזקים. לרבעון האחרון של 2023 היו לנו תוכניות גדולות, ורובן נדחו או השתנו, כי אנשים שהם ספציפיים לפרויקטים האלה נעדרים כבר כמעט שלושה חודשים".
לייטריקס היא מהחברות שהיו אמורות לצאת להנפקה ב־2024, כשנחזור לראות הנפקות בוול סטריט. זה יקרה?
"לייטריקס מסיימת את 2023 בצורה טובה, ונקווה שאת השנה הבאה תסיים בצורה אפילו יותר טובה. היא מכוונת להיות חברה עם נזילות גבוהה, באמצעות הנפקה בשנתיים־שלוש הקרובות או דרך גיוסים אחרים. אבל היום אנחנו נמצאים במצב שאנחנו מרוצים ממנו ברמה הפיננסית. אנחנו מוכנים למצב של הנפקה, כשהשוק העולמי ייפתח. לייטריקס לא רואה עצמה כחברה שרוצה שיקנו אותה. אנחנו רואים את עצמנו כובשים את העולם ואת השווקים שאנחנו נמצאים בהם".
יש הרבה יוניקורנים שחזרו להיות סוסים.
"כמו שלא התלהבתי מהגיוסים במספרים שלא קשורים למציאות, אני לא נבהל מהערכות נמוכות. משקיע בודק חברה פרטית בגובה הגיוסים, בבריאות הפיננסית ובתווך שבין שניהם. אנחנו ממש לא מדברים על דאון ראונד (גיוס לפי שווי נמוך יותר מבעבר – ט"ג), הסיבוב הבא יהיה בשווי גבוה יותר. אנחנו נמצאים במהפכה שה־Generative AI מוביל אותה והיא יכולה לשים את החברה לא בשווי קצת גבוה מהקיים, אלא גבוה בהרבה, כי כמות ההזדמנויות שנפתחו היא אדירה.
"יש לנו אנשים מוכשרים שמאמנים מודלים משלנו, ולא רק מודלים ציבוריים. היינו חברת המובייל הראשונה שהטמיעה מודל בינה מלאכותית בתוך האפליקציות שלה. היום בשלוש האפליקציות שלנו – פייסטיון, וידאוליפ ופוטוליפ – יש הרבה מאוד פיצ'רים של AI שעזרו לנו להתקדם. פוטוליפ הייתה אחת מהאפליקציות שהורידו הכי הרבה בסוף שבוע אחד באפסטור, והיא עברה אפילו את צ'אט GPT בימים היפים שלו. אנחנו נוגעים בליבה של הבינה המלאכותית, והסיפור הגדול הוא לא רק להשתמש במודלים ציבוריים, אלא לפתח מודלים שיתאימו ליוז־קייסים (אופני השימוש – ט"ג) שלנו".
בהיעדר תאריך סיום למלחמה, יכול להיות שתרחיבו את השלוחות שלכם בחו"ל במקום להוסיף תקנים בישראל?
"ההצלחה של לייטריקס נובעת גם מהאופי הישראלי ומהיכולות הישראליות, והמרכז שלנו והמחקר והפיתוח תמיד יהיו פה. יש לי באמת אמונה במקום הזה".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.12.23
