"המנצח לוקח הכל", קובע הלהיט של להקת אבבא שנולדה על בימת האירוויזיון. עם השנים הפכה תחרות הזמר הבינלאומית מאירוע מוזיקה קטן וניסיוני, שמטרתו לאחות את הפצעים של אירופה כעשור אחרי מלחמת העולם השנייה, למפלצת של כסף ענק ומאות מיליוני צופים ברחבי העולם.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
"אף אחד לא האמין שהתחרות שנוסדה בשנת 1956 תהפוך להיות אירוע גלובלי בסדר גודל כזה, וכמובן אחד המותגים הכי גדולים וחזקים בתרבות העולמית. היום האירוויזיון הוא תחרות הטלוויזיה הוותיקה בעולם", אומר איש התקשורת, הפזמונאי ויו"ר אקו"ם יואב גינאי, אחד היוצרים ואנשי התרבות שיש להם הכי הרבה קילומטראז' אירוויזיוני. כאיש הערוץ הראשון לשעבר היה גינאי מעורב בתחרות הרבה לפני הגעתו ב-1988 לבימה בברמינגהם עם "דיווה" – שאת מילותיו כתב ללחן האלמותי של צביקה פיק ז"ל. יחד יצרו השניים להיט שבשילוב עם מבצעת חד-פעמית כדנה אינטרנשיונל, החזיר את האירוויזיון לישראל אחרי 20 שנה.
אפשר להגיד שדיווה הייתה נקודת מפנה בתחרות?
"חד-משמעית. זו הייתה השנה הראשונה שגם לקהל ניתנה זכות הבחירה, ומסתבר שזה שינה קונבנציות ישנות של בחירה על ידי ועדה בלבד. אם התחרות עד 'דיווה' הייתה מאוד מעונבת ואפילו שמרנית, 'דיווה' פרץ את תקרת הזכוכית של השמרנות. אפשר לומר שמאז דנה — האירוויזיון הפך לסוג של אולימפיאדה. הוא גדל מאוד, עבר לאצטדיונים גדולים ומקורים, וגם הרפרטואר הפך יותר חופשי במסרים".
וכמובן, גם לגלגל כסף מאוד גדול. אז רגע לפני שנמתין לדוז פואה, כדאי להציץ אל מאחורי מסך הכסף של התחרות הנוצצת, שמגלגלת סכומים שאף אחד בשנת 1956 לא ידע לדמיין.
השנה מארחת את האירוויזיון העיר באזל בשווייץ. לבטח אחד המקומות הכי מנומנמים על פני הגלובוס, אבל תסמכו על איגוד השידור האירופי EBU - שכבר שנה לפני התחרות הכין את הקרקע להגעתם של יותר ממאה אלף צופים נלהבים, שהשנה שברו את הבורסה של רכישת הכרטיסים. כך למשל, הכרטיסים לצפייה בחזרות ובשלושת המופעים של התחרות עצמה (שני חצאי גמרים וגמר שהוא השיא) נרכשים גם באלפי דולרים לכרטיס בשוק השחור על ידי מעריצים מעשרות מדינות. הכרטיסים לגמר נגמרו תוך 7 דקות מתחילת המכירה והשאירו יותר מחצי מיליון מעריצים מאוכזבים ברשימת המתנה. גרמניה, בריטניה, צרפת, ספרד, הולנד, ארצות-הברית ואוסטרליה (כן, היבשת חובבת האירוויזיונים) — מדורגות ראשונות במספרי התיירים הצפויים להגיע לבאזל.
אבל לא רק במדינות אירוויזיון מובהקות כמו ספרד, צרפת, גרמניה ואנגליה יש ביקוש ער לכרטיסים, אלא גם במקומות מפתיעים כמו ברזיל, מדינות המפרץ, סין, ארה"ב, דרום אמריקה, טורקיה, דרום-קוריאה, יפן, הפיליפינים, סינגפור ועוד. מה שהופך את התחרות השנה לאירוויזיון הגדול ביותר, כך על פי הכרזת המארגנים.
לביקושים ולמספרים הללו יש כמובן משמעות כלכלית עצומה שנגזרת מחסויות, מחשיפה אדירה של העיר המארחת ברחבי העולם ומהכנסות בענף התיירות, בזכות בלוגרים ועיתונאים שמפיצים את שמה של העיר בכל העולם למשך שנה. לפי ההערכות רשמיות של עיריית טורינו ההכנסות הכוללות של העיר מאירוח האירוויזיון ב-2022 עומדות על כ-100 מיליון יורו. בליברפול שאירחה את התחרות בשנה שאחרי מעריכים את ההכנסות לעיר מתיירות בלבד בכ-66 מיליון ליש"ט. מאות אלפי תיירים מבריטניה ומחו"ל הגיעו לתחרות עצמה והשבוע פרסמה עיריית ליברפול כי 70 אלף מאותם התיירים חזרו לעיר שוב במהלך השנתיים שחלפו מאז.
גם באתר הכלכלי החשוב בלומברג התייחסו לכוח הכלכלי העולה של האירוויזיון והשוו אותו לאולימפיאדה. "ערים שמארחות את המשחקים האולימפיים מתמודדות לא פעם עם גרעונות וחובות כמו טוקיו שהוציאה על אירוח המשחקים האולימפיים כמעט 13 מיליארד דולר, שירדו לטימיון, בעקבות הקורונה. לעומת זאת, טורינו העמידה רק כ-13 מיליון דולר לצורך הפקת האירוויזיון, אלפית מהעלות של האולימפיאדה בטוקיו, והרוויחה עשרות מיליונים".
יואב גינאיצילום: יריב כץהפן הכלכלי משמעותי מאוד גם עבור יוצרי השירים, שבונים על ההצלחה קריירה של שנים ועו"ש נטול דאגות. "לשמחתי 'דיווה' הוא אחד הלהיטים הגדולים שיצאו מהאירוויזיון, הוא נבחר לאחד מעשרת השירים הגדולים של התחרות וכהמנון של חירות הפרט וזה מאוד משמח, בהחלט גם את הכיס", מודה גינאי, "יש לי הכנסות יפות מהשיר לאורך השנים. וככל שהוא ממשיך להתגלגל זה יפה מאוד".
"להשתתף באירוויזיון זה מאוד נחמד, אבל בסוף זו פלטפורמה, וכשכבר הגעת לשם, אתה חייב לנצל אותה למטרה ברורה - לקדם שיר ואלבום. לבוא לאירוויזיון ולא לנצל את המקפצה הכי גדולה שתקבל אי פעם, זה כמו לבוא לתוכנית ריאליטי, לזכות במקומות הראשונים ולחזור לחיים שלך. אז למה עשית את זה? לך תפתח מסעדה", אומר אלון אמיר, המכונה "מר אירוויזיון הישראלי". כמי שכבר 30 שנה קשר את עולמו המקצועי בתחרות הנוצצת, אמיר היה דובר משלחות ישראליות ומשלחות זרות לתחרות, פרשן התחרות לערוצים זרים וגם כתב אודותיה שני ספרים שתורגמו לשפות שונות.
אלון אמיר: "לבוא לאירוויזיון ולא לנצל את המקפצה הכי גדולה, זה כמו לבוא לתוכנית ריאליטי, לזכות במקומות הראשונים ולחזור לחיים שלך. אז למה עשית את זה?"
אמיר מדגים את דבריו בעזרת הסיפור האירווזיוני של אחינועם ניני ומירה עוואד: "הן בסך הכל הגיעו למקום ה-16 בתחרות, אבל בעקבות הקמפיין של השיר והקריירה הבינלאומית של אחינועם, התחרות הביאה להן מאות הופעות באירופה, טורים באוסטרליה, הודו, סין, צפון ודרום אמריקה. מירה אף הוחתמה בסוני ספרד ועד היום יש להן הופעות בזכות האירוויזיון. הנה, השנה הן פתחו את פסטיבל סן רמו, ואנחנו מדברים על 16 שנה אחרי הזכייה", הוא מדגיש ומציין גם את הלהקה האיטלקית מונסקין שזכתה בשנת 2021 וידעה לנצל את הפלטפורמה כששרפה את ספוטיפיי עם שלושה שירים שהוציאה בכלל לפני התחרות.
"נכון שזו הייתה תקופה אחרת, אבל זה קרה גם ללהקת אבבא, לסלין דיון שקיבלה בוסט משמעותי, וגם לשירי מימון ולנטע ברזילי שבנו קריירה מהאירוויזיון", אומר אמיר שמשמש בין היתר גם כמנהלה האישי של הזמרת הצרפתייה אן מארי דוד, שזכתה בתחרות בשנת 1973 עם השיר "אתה תזהה את עצמך", ועדיין, 52 שנים אחרי, הקריירה שלה בועטת בזכות אותה הופעה בלתי נשכחת.
גם שי כרם, מנהלה האישי של דנה אינטרנשיונל, יודע על מה הוא מדבר כשהוא סוקר את הרווחים הגדולים, בעיקר של כותבי השירים. "בגדול, אירוויזיון זה לא עסק כלכלי בטוח. זה יותר כמו רולטה: רוב מי שנכנס אליו יוצא בשן ועין, אבל אם יש לך מזל את מרוויחה בענק. וזה באמת עניין של מזל".
אז מה קורה כשמרוויחים?
"המרוויחים הגדולים הם כותבי המילים והלחן, שזוכים בתמלוגים. למשל, 'דיווה' הוא השיר שצביקה פיק הרוויח עליו יותר מאשר על כל קטלוג השירים שלו ביחד. אני יכול להניח שגם עבור כותבי השירים הישראליים האחרים, שזכו באירוויזיון לאורך השנים, זה היה הרווח המשמעותי ביותר".
והמבַצעים?
"למבצעים יש גם הוצאות. כל זמר רוצה מאוד להשתתף באירוויזיון ויעשה הכל כדי להצליח, שזה אומר הוצאות על הפקת הקליפ מעבר למה שמקבלים מרשות השידור, ונסיעה של אנשי מקצוע כמו במאי, מנהלים ואנשי צוות נוספים, כי הרשות מממנת נסיעה רק למי שמופיעים על הבמה", אומר כרם, ומציין שמאז שהפקת השיר הזוכה נמצאת בידיים של "טדי הפקות" עם "הכוכב הבא לאירוויזיון", יש שינוי גדול מאוד בכל הנושא של נראות השיר הישראלי על במת התחרות.
אלון אמירצילום: רוית סהרגם אמיר מציין את כניסתה של "טדי הפקות" לזירה כנקודת מפנה בהשקעה ובנראות של האירוויזיון. "בישראל, במשך שנים האירוויזיון היה מותג נחות", הוא אומר, "מותג, שרשות השידור דאז לא ידעה לדאוג לו. עד שהיא החלה לשתף פעולה עם קשת ועם 'הכוכב הבא לאירוויזיון'. אז המותג תפס תאוצה, והאירוויזיון חזר להיות גם בישראל אחד האירועים הגדולים מבחינת רייטינג ובאז תקשורתי".
וכרם מוסיף: "כל הפירוטכניקה, כל אפקט של עשן ואורות, עולים כסף. עד שטדי נכנסו לתמונה, הזמרים היו צריכים לממן מכיסם את ההפקה, אבל בשנים האחרונות הכול מושקע. אנחנו לא סתם מגיעים למקומות גבוהים, ההשקעה ניכרת לעין".
ומה היה איתכם ב"דיווה"?
"אני לא רוצה לדבר בהכרח עלינו, כי בזמננו ההנחיה הייתה לבוא עם שיר, וזהו. עוד לא היה שואו ענק עם תפאורה בלתי נתפסת, וזה מה שלא מבינים בישראל כשמתייחסים לאירוויזיון בזלזול פרובינציאלי: שזו הבמה הכי גדולה ומרהיבה בעולם לתחרות שירים, ולכן כלכלית הפוטנציאל עצום. זוכי אירוויזיון ישראלים הרוויחו כסף לקנות בית, ולא לחינם כולם רוצים להיות שם. אנחנו שוכחים, אבל רבים מאוד גם היו שם - צביקה פיק ושלמה ארצי, מתי כספי עם השיר שכתב ביחד עם אהוד מנור לשוקולד מנטה מסטיק, וכוורת וריטה. כי זה לא רק כסף, זה המסע הכי משמעותי בקריירה, שמשנה את החיים לטוב כשאתה זוכה ולרע כשאתה לא זוכה ושנתיים לא יוצא מהבית", מדגיש כרם, ומוסיף שממש לא חייבים לזכות באירוויזיון כדי לזכות במה שהרולטה מציעה.
"דץ ודצה למשל הפכו מאלמונים לאהובי העם, אחרי שהגיעו עם 'כאן' למקום השלישי; שירי מימון סיימה רביעית אבל נצרבה בתודעה כמנצחת. חלק גדול מהרווח של המתמודדים באירוויזיון הוא בכלל בתקופה שעד התחרות. זו שנה שבה האמן חורש עם השיר הופעות בארץ, כולל בימי עצמאות. לנצל את הטיימינג זה מרכיב חשוב ברווח".
לא רק אמנים, גם מדינות וממשלות משתמשות באירוויזיון כפלטפורמה לצרכים שונים, ולכן משקיעות הרבה כסף בהפקת האירוע. "כשהתחרות נערכה בשוודיה, ההשקעה עמדה על כ-15 מיליון יורו", אומר אמיר, "בישראל לשם השוואה זה עלה 30 ומשהו מיליון יורו, ואילו את הרף הקפיצה מוסקבה, שבשנת 2009 השקיעה יותר מ-50 מיליון יורו כדי לעשות שואו אוף. גם טורקיה שאירחה את התחרות הייתה במשא ומתן להיכנס לאיחוד, ואפילו הלכה על הסלוגן 'אנדר ד'ה סיים סקיי', מה שלא עזר לה ממש".
מי שניערה עד הסוף את המרגריטה האירווזיונית היא כמובן העיר העברית הראשונה, שמהרגע שבו נודע שנטע ברזילי הביאה את האירוויזיון לישראל נכנסה לאמוק של תחרות עם ערים אחרות, כדי לזכות לארח את האירוע הגלובלי.
איתן שוורץ, מנכ"ל עיר עולם ותיירות בעיריית תל-אביב, מזכיר שעד שנת 2019 תחרויות האירוויזיון נערכו בירושלים, אבל עם הזכייה של "טוי", תאגיד השידור האירופי ביקש מערים בארץ להגיש עצמן למכרז בהתאם למפרט מאוד ברור של אולם מתאים, כמות חדרי אירוח, תשתיות, מסעדות ועוד. שוורץ, שעמד אז בראש התאגיד העירוני של הפיתוח הכלכלי והתיירותי, אומר כי הבין ברגע אחד "שלתל-אביב קרה נס. שיש סיכוי שנארח את אחד מ-20 האירועים הגדולים בעולם. הרי לא נארח מונדיאל או אולימפיאדה, נכון? אבל אירוויזיון יש לנו סיכוי, כי אנחנו לא מתחרים מול וינה, אלא מול פתח-תקווה. היה לנו ברור שזו הזדמנות של פעם בדור להיות שבוע שלם על המסכים במאתיים מיליון בתי אב באירופה.
"ראש העיר רון חולדאי החליט שאנחנו חייבים להתאבד על הדבר הזה. הוא אמר לנו: 'יש לנו תשעה חודשים, צריך לדאוג שייוולד לנו התינוק הכי מוצלח'. אז כתבנו ספר מכרז לפי כללי התאגיד, העמדנו את האקספו לטובת החזרות והתחרות עצמה, ורק זה לבדו היה כרוך בעלויות בשווי עשרות מיליוני שקלים, אבל זה מה שמצופה מעיר מארחת. במקרה של תל-אביב, העירייה לקחה על עצמה גם שיקום תשתיות שהעיר נהנית מהן היום".
איתן שוורץ: "רון חולדאי החליט שאנחנו חייבים להתאבד על זה ואמר: 'יש לנו תשעה חודשים, צריך לדאוג שייוולד לנו התינוק הכי מוצלח'. שמי שיראה את תל–אביב ירצה לחזור אליה"
כמו מה למשל?
"הצלחנו להוביל לכך שלראשונה יש קו אוטובוס ציבורי שנוסע מנתב"ג לתל-אביב. זה לא היה קיים עד 2019. גם השילוט האלקטרוני של האוטובוסים, שמציין את היעד ואת מספר הקו בשלוש שפות, זה מאבק של שלושה חודשים מול משרד התחבורה, כי יש כאן אירוע גלובלי והמדינה הלכה איתנו. הייתה תחושה של שעת רצון שהדבר הזה חייב להצליח. עמדנו בכל הסטנדרטים האירופיים, הכל כדי שכל מי שיראה את העיר הזו במשך שבועיים, ירצה לבקר בה", אומר שוורץ.
איתן שוורץצילום: רוית חפץאבל החשיפה מתחילה כאמור כבר שנה לפני, כאשר העיר המארחת נחשפת בפני המעריצים שרבים מהם מתכוונים להגיע אליה, ואז, שבועיים לפני התחרות מתחילים משפיענים, בלוגרים ועיתונאים להגיע, 20 אלף איש שהופכים שגרירים של העיר, מצלמים ומדווחים על האוכל, האירוח, המסיבות, האווירה ורצועת החוף, וכך המיליונים שעוקבים ואוהבים אירוויזיון מתאהבים בתל-אביב דרך הדיווחים.
יש בכלל דרך לעירייה להרוויח אחרי השקעה מטורפת כזו?
"הרווח הוא לא בארנונה ובכסף, הוא במיתוג ובשימור התדמית של תל-אביב כעיר תוססת ומובילה בסטנדרט בינלאומי. עיריית תל-אביב מרוויחה אותו דבר בין אם המסעדה מפוצצת או ריקה. האינטרס שלה הוא לעודד כמה שיותר בילויים ותיירים כדי להיות יעד תיירותי נחשק. ואכן, כשמדדנו את ההשפעה של החשיפה שקיבלנו גילינו שכמות הסיקור החיובי על העיר הייתה גבוהה ב-20 אחוז מזו שקיבלה ליסבון שאירחה שנה לפנינו. אם היית ממירה את זה לשווי מדיה, היית מגיעה למאות מיליוני יורו", אומר שוורץ ומגלה שהיו גם צדדים מכוערים, כמו למשל ישראלים שתפסו טרמפ על רכבת הפופ. "כל מי שהיה לו חצי מחסן בחצר, שם אותו ב-airbnb וראינו דברים הזויים, לרבות תלונות שקיבלנו בעירייה על אנשים שהובטח להם פנטהאוז והם גילו בפועל שהם מקבלים גג עם מזרן תמורת מאות שקלים. ה"גרידיות" הזו הרתיעה חלק גדול מהתיירים, שאמרו שהם לא יכולים להגיע לעיר כל כך יקרה שאין דרך אחרת להגיע אליה אלא בטיסה, שגם היא מאוד יקרה. האירופאים לא פראיירים".
לבאזל כאמור האירופאים נוהרים, לא צריך טיסות, אפשר להגיע ברכבת או ברכב, אבל כיוון שמדובר בעיר יקרה, אבי זייקנר, עורך אתר האירוויזיון הישראלי שמסקר לאורך כל השנה את התחרות, מעריך שזה יגרום לפחות ישראלים לנסוע השנה לתחרות. ממש כפי שבשנה שעברה לא נסעו הרבה ישראלים למאלמו, שנחשבת עיר לא ידידותית לנו. לעומת זאת, ב-23' לליברפול נסעו הרבה ישראלים, ובשנת 22' היו רבים שנסעו לטורינו.
כשאתה אומר רבים למה הכוונה?
"150 עד 200 ישראלים, שפשוט שרופים לדבר, אוהבים את התחרות, עוקבים אחריה מקרוב כל השנה ורוצים להיפגש עם האמנים המתמודדים. והכרטיסים לא זולים. אדם שנוסע כבר לא מגיע רק למופע אחד אלא לחצאי הגמר ולגמר, ומשלם גם על טיסה ומלון".
ועוד לא דיברנו על ארוחות, אלכוהול, בגדים, תחבורה.
"נכון, והשנה אנחנו מדברים על מדינה שהיא בין היקרות בעולם. המחירים בבאזל לקראת האירוויזיון לא נתפסים. דירה להשכרה למשך שבוע בעיר עולה 6,000 עד 8,000 שקלים לאדם, מלון עולה יותר", אומר זייקנר, שמגלה שהצוות שיצא לתחרות מטעם תאגיד השידור הישראלי שכר דירה על הגבול שבין באזל לצרפת, בצד הצרפתי, שם המחירים היו עדיין סבירים. "אנחנו צוות של שמונה אנשים, כשחיפשנו מלון הגענו לסכום של 50 ו-60 אלף שקלים. ואלה לא מחירים שאני מכיר מליברפול, טורינו או אמסטרדם, שם ערוכים יותר טוב".
אי-אפשר לבקש מאיגוד השידור לבחור בעיר פחות יקרה?
"שווייץ היא מדינה יקרה בכללותה, אבל הם בהחלט היו צריכים לבחור בעיר שיש בה יותר מלונות ואופציות ללינה. איך שהכריזו על באזל כעיר מארחת, מהר מאוד כל המקומות נתפסו ואנשים נשארו ללא פתרון. לשם השוואה, בליברפול לפני שנתיים, באירוויזיון שבו השתתפה נועה קירל, הגיעו לעיר חצי מיליון איש בשבוע וחצי".
טוב זו עיר שמורגלת בכדורגל, בטח הייתה ערוכה.
"נכון, הייתה הרבה יותר ערוכה לארח את התחרות מאשר מה שניתקל בו השנה".
מה באזל צריכה את כאב הראש הזה? עיר קטנה, יציפו אותה תיירים, וכסף לא חסר לה.
"חשובה לה חשיפה לעולם ולמיליוני תיירים שיכולים לפקוד אותה בשנים הקרובות, להרים את התעסוקה ולהרוויח".
אבל יש מצבים שבהם נופל על העיר בלת"ם שמחסל את הסיכוי לרווחים, למשל בשנה שעברה במאלמו, אבטחת התחרות בגלל השתתפות המשלחת הישראלית גבתה המון כסף. מסוקים, שוטרים, צלפים מהגגות, והם לא לקחו את זה בחשבון. אז לא ברור כמה הם הרוויחו. לפי נתונים שפורסמו אחרי האירוויזיון בליברפול, הרווח הסתכם ב-55 מיליון ליש"ט לעסקים המקומיים, אחרי השקעה של 2 מיליון ליש"ט מצד העירייה. לטורינו, שנה לפני כן, הגיעו 300 אלף תיירים שהשאירו בה 23 מיליון יורו. כלומר, לארח את התחרות זה בדרך כלל עסק כלכלי מאוד.
ויש כמובן את נושא הספונסרים, שחייבים כיסים עמוקים כדי לפרוש את חסותם על מסכי התחרות ולהגיע לעשרות מיליוני הצופים בעולם. קחו למשל את Moroccanoil, המותג הישראלי הבינלאומי למוצרי טיפוח לשיער, שממשיך זו השנה השישית כנותן החסות הראשית בתחרות. "חברה כזו זוכה לחשיפה מטורפת", אומר זייקנר, "180 מיליון איש צופים בתחרות, הלוגו שלהם נמצא על המסך בין השירים, תמיד מקפידים להשאיר להם ספוט שבו רואים את הזמרים משתמשים במוצרים שלהם בהכנות לתחרות, וזה עוד לפני עשרות אלפי סרטוני היוטיוב עם הלוגו והתמונות של המוצרים".
יש הערכה כמה זה עולה?
"באיגוד השידור האירופי פחות אוהבים לדבר על זה ולפרסם".
"תחרות האירוויזיון מגלגלת הרבה כסף מחסויות וההשתתפות בה עולה הרבה כסף לגופי השידור האירופיים שמחזיקים אותה", מסביר גינאי, ומציין שהעלות להשתתפות נקבעת לפי גודל המדינה ומספר הצופים שבה. "יש חמש מדינות שמחזיקות את התחרות: ספרד, צרפת, אנגליה, איטליה וגרמניה, שלא צריכות לעבור את מבחן חצי הגמר כי הן משקיעות בתחרות הרבה כסף. המדינות האחרות משלמות סכומים קטנים יותר על פי גודלן".
בעצם למי משלמים?
"לאיגוד השידור האירופי EBU שמסייע לגוף השידור במדינה לממן את ההפקה המטורפת הזו, שמתחילה מיד אחרי שהאירוויזיון הקודם הסתיים".
עוד מותג ישראלי שקשר את שמו השנה לתחרות הוא מותג הטיפוח "רונית רפאל", שהמטה שלו נמצא בשווייץ. אבל לא הגיאוגרפיה היא הסיבה למסיבה, אלא העובדה שאחייניתה של כוהנת היופי היא יובל רפאל, שמייצגת אותנו בתחרות. הדודה הגאה הציעה בחשבון האינסטגרם שלה מבצע שבמסגרתו היא מגרילה בין לקוחות המותג חבילת טיסה ואירוח לאירוויזיון, כדי לעודד את יובל מקרוב.
לא רק הצ'מפיונס ליג או ה־NBA, חברות ההימורים הגדולות בעולם גילו את האירוויזיון. בשנים האחרונות ההימורים על האירוויזיון הפכו לתעשייה של ממש שמגלגלת לפי הערכות שמרניות עשרות מיליוני ליש"ט. בסוכנויות ההימורים הבריטיות ניתן להמר כמעט על הכל: השיר המנצח, אילו מדינות יסיימו בעשירייה הראשונה, מי יעפילו מחצאי הגמר ועד להימורים יותר ביזאריים — איזו מדינה סקנדינבית או בלקנית תזכה במרב הנקודות ואיזו מדינה מבין חמש הגדולות (גרמניה, בריטניה, צרפת, איטליה וספרד) תנצח בדירוג הפנימי. ניתן להמר גם על איזו מדינה תזכה במרב הקולות של השופטים וגם איזו מדינה תזכה במרב הקולות של המצביעים.
ישראל מדורגת נכון לאתמול במקום הרביעי אם עושים ממוצע תחזיות של כלל סוכנויות ההימורים, עם סיכויים של 6% לזכות. יחס ההימורים – תלוי בסוכנות – נע בין פי 11 לפי 15. כלומר על כל הימור של 10 דולר הרווח הצפוי במקרה של זכייה ישראלית נע בין 110 ל־150 דולר. שוודיה מובילה בטבלת הסיכויים של הסוכנויות עם יחס של פי 2. הסיכוי של ישראל לסיים בין 5 הראשונות עומד על 52%. הימור של 10 דולר יזכה רק ב־5 דולר נוספים במקרה שבו ישראל תסיים בחמישייה הפותחת. היחסים של סוכנויות ההימורים די מדויקים בדרך כלל – ואם להסתמך עליהם אז ישראל היא בין הפייבוריטיות הגדולות בתחרות השנה.
עד כמה סוכנויות ההימורים מדויקות ומתוחכמות ניתן להבין מיחסי ההימורים על קולות השופטים לעומת קולות המצביעים מהבית. ישראל מדורגת בסוכנויות במקום ה־7 בקרב השופטים ובמקום ה־2 בקרב המצביעים מהבית. כלומר, בסוכנויות מודעים היטב להטיות הפוליטיות ולשיקולים שאינם תמיד מקצועיים ביחס לישראל בקרב השופטים, לעומת האהדה הרבה שלה זוכה ישראל בקרב חובבי האירוויזיון.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.05.25
