מירי מסיקה: "חברות התקליטים התייחסו אליי כמו לעבד"

הצעת חוק ההגנה על זכויות האמנים אושרה היום (ב') בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת  ותעלה לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת. החוק קובע בין היתר כי הסכמים בין אמנים לחברות תקליטים ומנהלים יוגבלו לתקופה של בין חמש לשבע שנים - על מנת למנוע מקרים שבהם אמנים מוחתמים לתקופות ארוכות בלי יכולת להשתחרר, דוגמת מקרה איה כורם שהוחתמה על חוזה ל-18 שנה ובתום מאבק משפטי הצליחה להשתחרר ממנו.

ירדנה ארזי, איה כורם ומירי מסיקה בוועדה(צילום: גיל יוחנן )

לדיון הגיעה כורם עצמה, שמאבקה הביא ליצירת החוק, לצדה של מירי מסיקה וירדנה ארזי. את חברות התקליטים ייצג רוני בראון, שותף בחברת התקליטים "הליקון". "שלוש שנים לקח לי להוציא אלבום", סיפרה מסיקה על החוויה האישית שלה,  "חתמתי בחברת הד ארצי שלא עשתה איתי שום דבר. הם התייחסו אליי כמו אל עבד. הסכימו לשחרר אותי רק ליניב דוידסון (מבעלי חברת התקליטים "עננה", ר.ב). האמן לנצח יהיה העני והחלש, לנצח ידפקו אותו, אם חתמתי על חוזה שמאפשר לאנשים להתעלל בי - אי אפשר להגן על עצמי? אני רוצה להגן על אמנים אחרים".

(צילום: גיל יוחנן )

בראון אמר כי מקרה איה כורם הוא חוזה דרקוני וחד פעמי, וניסה להסביר שאין צורך בחוק. מסיקה, החתומה בחברה שלו, העלתה טענות קשות כנגד - "אם אונסים רק אישה אחת, לא צריך חוק נגד זה"?. יושב ראש הוועדה, ח"כ יעקב מרגי, ביקש ממסיקה לחזור בה מההשוואה, אולם היא לא עשתה זאת.

ירדנה ארזי הגיעה כאמור גם היא לדיון, וביקשה להביע את תמיכתה בכורם וביוזמי החוק: "הגעתי הנה בשם הצדק והמוסר, בסולידריות עם איה כורם, כי אני חושבת שהמאבק שלה מוצדק ואני מאמינה בו ובחוק".