לקריאת החלקים הקודמים: רשימת חיסול - חלק ראשון רשימת חיסול - חלק שני רשימת חיסול - חלק שלישי רשימת חיסול - חלק רביעי רשימת חיסול - חלק חמישי רשימת חיסול - חלק שישי רשימת חיסול - חלק שביעי רשימת חיסול - חלק שמיני רשימת חיסול - חלק תשיעי רשימת חיסול - חלק עשירי רשימת חיסול - חלק 11 רשימת חיסול - חלק 12


-פרק 67-


מחוז בנינגטון, ורמונט


"איזה מין רשימת קניות זאת, ריס?" שאלה ליז ריילי בספקנות.
ריס חייך. "רשימת קניות שידברו עליה, ליז. יש לך שאלות?"
ליז וריס טסו מפלורידה לשדה תעופה פרטי קטן בוורמונט, ששימש בעיקר גמלאים מקומיים שהיו חובבי טיסה מושבעים וכמה משפחות עשירות מניו יורק ומקונטיקט שאהבו לבלות ביערות בסופי שבוע. הם הצליחו לשכור האנגר פרטי קטן שישמש להם בסיס בזמן שהכינו את השלב האחרון במשימתם. ליז הסבירה למנהל שהם עורכים סקר שטח עבור הבוס שלה לקראת נופש חברה קרוב. אחרי שריס ביטל את המארב לכוח שנשלח לחסל אותו בבקתה של בן, הוא חזר אל ליז בשדה התעופה כדי להתחיל בהכנות האחרונות לשמות האחרונים ברשימה.
"ערכת כימיה עם כלי זכוכית? בקבוק עם תחתית עגולה? בקבוק איסוף? מלחציים?"
"זה לזיקוק," הסביר ריס.
ליז הרימה גבה והמשיכה, "דלי פלסטיק של עשרים ליטר, מטאטא עץ, דשן, חומר חזק במיוחד לפירוק גזעי עץ, פותח סתימות מתוצרת ליקוויד פַייר, סט מצעים, שרשרת נורות לחג המולד, כפפה עמידה לחום, צינור פי וי סי קשיח באורך שלושים ושמונה סנטימטר ובקוטר חמישה עשר סנטימטר עם מתאם, קערות נחושת, פילטרים לקפה, נרות, שקיות קירור? אתה בטוח שאתה צריך את כל זה?"
ריס רק הנהן. "עוד שאלות?"
"רגע, בוא נראה: חומר לניקוי בטון, חומר לניקוי בריכות, מי חמצן, סט כוסיות שוט, מנורת חימום, פעמון דלת אלחוטי? אתה מתכוון לעשות מה שאני חושבת שאתה מתכוון לעשות, ריס?"
"כנראה. אל תדאגי, ליז. זה מיועד לאדם אחד מסוים. זה יהיה מדויק ונועד להעביר מסר."
"אתה בהחלט יודע איך להעביר מסר, ריס. טוב, אני על זה. אני מניחה שאתה רוצה שאקנה את הדברים בכמה חנויות ולא ביחד ב'הכול בטרור'?"
הוא התעלם מהניסיון שלה להתבדח. "את ציוד הכימיה כבר איתרתי בקרייגסליסט. פשוט תסבירי שהבן שלך בתיכון והוא מת על מדע וביקש ערכה ליום ההולדת. תעמידי פנים שאין לך מושג למה זה משמש. את כל השאר תקני בכמה מקומות ותשלמי במזומן. עדיין יש לנו מספיק מהכסף שמרקו נתן לנו. יש לי פה רשימה של חנויות שאמורות להחזיק את הדברים שאנחנו צריכים." הוא הושיט לה את הרשימה, שכללה גם כתובות. "זה יהיה יום ארוך, ליז. ואפילו שאת יכולה להשיג את כל הדברים האלה בשתיים שלוש חנויות לחומרי בניין, משתלה וחנות אלקטרוניקה, תעברי בכמה שיותר חנויות בכמה שיותר עיירות, כדי שלא ייראה כאילו את עושה את מה שאת באמת עושה."
"מסוכן להכין את הדבר הזה? אני לא רוצה שתפוצץ את עצמך. או אותי, אם כבר."
"זה לא נטול סכנות. זוכרת את מטעני החודרן בעיראק?"
"ברור. המטענים המזדיינים האלה," אמרה ליז בגועל ונענעה את ראשה.
שניהם הכירו אנשים שנהרגו או נותרו נכים ממטעני חודרן. הם היו נשק בסיסי ויעיל, שהורכב מצינורות, מערך מטענים ולוחות מתכת. כאשר הופעלו, הם נהפכו לקליעי מתכת מותכת, או "חודרנים", שהיו ממוקדים בשל עוצמת הפיצוץ האדירה והיו מסוגלים לבתר בקלות כלי רכב משוריינים. הם פותחו במלחמת העולם השנייה, שימשו את חיזבאללה בלבנון ופרצו לתודעה הציבורית בעקבות הפלישה לעיראק, שם נעשה בהם שימוש נרחב. הם הוברחו לשם בסיוע איראן, בנתיבי הברחה עתיקים, והגיעו בעיקר לידי מיליציות שיעיות ולקבוצות שפרשו מחטיבת בדר. ב 2005 הם הוכנסו לזירה הזאת במלוא העוצמה והצליחו לגבור על השריון המתקדם ביותר בעולם מבחינה טכנולוגית, תוך שהם זורעים מוות, הרס וטרור פסיכולוגי. מטעני חודרן ומטעני חבלה מאולתרים אחרים היו בין כלי הנשק הא סימטריים הקטלניים ביותר ששימשו בעת החדשה, היו אחראים ליותר מחמישים אחוז מכלל האבידות האמריקאיות בעיראק ובאפגניסטן והסבו סבל בל יתואר ל 33 אלף איש שנפצעו מהם בגופם. את המחיר הנפשי שגבו היה בלתי אפשרי לכמת, אך הוא הגיע למאות אלפי בני אדם.
בהשקעה זניחה בכוח אדם ובאמצעים, האויב הצליח להוריד מעצמת על על ברכיה. הנשק הטקטי הפשוט, הזול והקטן הזה גרם נזק גדול לאין שיעור ונודעה לו חשיבות אסטרטגית. ריס הקדיש שנים מחייו ללחימה בלתי פוסקת ברשת האיומים של האויב בעיראק. הוא מיפה, פירק והשמיד חוליות מטענים ברחבי המדינה. עכשיו, על אדמת מולדתו, הוא תכנן להפנות את הנשק הזה נגד אחד האנשים שעמדו להרוויח ממותם של חבריו לצוות ומשפחתו.
"ואני צריך שתעשי לי טובה גדולה, ליז. אני צריך שתיצרי קשר עם רייף."
ליז שתקה לרגע. ביחידה, רייף וריס היו כמו אחים. הם הכירו בקולג' והתגייסו יחד לצי, אחד כקצין והשני כחוגר. אירוע בעיראק, שנים קודם לכן, גרם לרייף לעזוב את הסילס בנסיבות שאיש מלבד ריס לא הבין עד תום.
"אתה בטוח שזה רעיון טוב? אתה חושב שהוא יעזור?"
"אני יודע שהוא יעזור. פשוט עדיף שזה יבוא ממך. יכול להיות שתצטרכי לעשות קצת עבודת בילוש כדי לאתר אותו. תוכלי להגיע אליו דרך המשרדים של המשפחה שלו אם תהיי יצירתית. אני שונא להוסיף את זה לרשימה של כל מה שאני צריך שתעשי היום, אבל זאת הדרך היחידה."
"הבנתי, ריס. עדיין יש לי את הפרטים של אחותו. אני אגיע אליו איכשהו."
"מעולה. כשתדברי איתו, תקריאי לו את זה." הוא הושיט לליז פתק מקופל. "אלה הוראות מפורטות ובקשה גדולה, אבל אני יודע שהוא יעשה את זה."
"אני בהחלט מקווה," אמרה ליז בספקנות בעודה קוראת את הפתק.
"אה, ואנחנו צריכים ואן ספרינטר."
"אה, רק ואן ספרינטר?" עקצה ליז.
"איתרתי ואן משומש כזה באינטרנט, הוא לא רחוק מכאן. אין לו לוחיות רישוי של ניו יורק כמו שאני מחפש, אבל נוכל לגנוב לוחיות רישוי בהמשך."
"לא ייראה חשוד אם אקנה אותו במזומן?"
"יכול להיות. הוא בן שנה ונראה שהבחור פשוט צריך את הכסף. גם אם זה יעורר חשד, עד שיבדקו את זה, כבר יהיה מאוחר מדי. אני צריך רכב שייטמע בנוף רכבי המשלוחים של ניו יורק, וזה אמור להיות מושלם."
ליז השפילה מבט ופתחה את פיה לומר משהו, אבל לא אמרה מילה.
"ליז?" שאל ריס.
"ג'יימס, מה יקרה כשכל זה ייגמר?"
"תתרכזי במשימה, ליז."
"ידעתי שתגיד את זה," היא אמרה בנימת אכזבה.
"אני מצטער שסיבכתי אותך כל כך עמוק בתוך זה, ליז. לא התכוונתי לעשות את זה, וזאת החרטה היחידה שלי בכל הסיפור הזה."
"לך תזדיין, ג'יימס. אני סיבכתי את עצמי מבחירה. אני רוצה להיות פה ואני רוצה להוריד את החארות האלה. מגיע להם."
ריס הנהן. "קודם כול אנחנו צריכים להשיג לך פאה או אביזר אחר למסע הקניות שלך היום. בסוף הם יחברו את כל החלקים, ליז. שלא תחשבי אחרת. תחפושת אולי תעכב אותם קצת. דיברתי עם מרקו. כשהעסק הזה יסתבך וליז, הוא יסתבך יהיה לו מקום בשבילך במקסיקו. הייתי שם. זה לא הבית, אבל את תנהלי את הפעילות האווירית שלו במקסיקו ותגורי באחוזה שלו, מדרום לפורטו ויארטה. יש לו עורכי דין שיכולים לעזור לך להשיג הסדר, שיחזיר אותך לארצות הברית בלי מאסר. לא משנה מה הם יגידו לך לספר לחוקרים עלי, תעשי את זה. לצערי, זה הכי טוב שאני יכול לעשות בשבילך."
ליז הרכינה את ראשה. היה לה הרבה מה לעכל.
"תתרכז במשימה, ריס," היא אמרה והלכה משם, בדרכה לשאול את הרכב התפעולי של שדה התעופה.

***

לליז נדרש כל היום, עד הערב, כדי לאתר את כל מה שהיה ברשימת הקניות של ריס. ראשית, הם נסעו יחד לביתו של האיש שמכר את הוואן ספרינטר. אשתו כנראה לא התלהבה כמוהו מהרעיון להסב אותו לקרוואן קטן, והוא רצה למכור אותו ולקנות משהו שגם היא תיהנה ממנו. הוא רכש אותו כוואן מסחרי כדי שיוכל לצייד אותו בעצמו, ולכן הוא היה אידיאלי לצרכיו של ריס. ואם האיש חשב שמוזר שריס נשאר ברכב התפעולי, הוא לא אמר מילה. הוא פשוט שמח שמישהו מוכן לשלם במזומן על הקנייה האימפולסיבית שלו. אחרי שליז רכשה את הספרינטר, היא וריס החליפו כלי רכב, והיא יצאה למסע להשגת הפריטים שברשימה.
כשחזרה להאנגר בערב היא מצאה את ריס מקבע משהו לחלק הפנימי של הוואן וגילתה שזה שולחן כתיבה שהוא "שאל" ממשרד קטן שסופח להאנגר. על הקיר היו מצוירים קווי המתאר של מה שנראה כמו רכב שטח גדול.
"מה קורה, ריס?"
"רק מתארגן. איך הלך? היו בעיות?"
"באופן מפתיע, מעט מאוד. עשיתי תחקיר מהיר על הפריטים הפחות שגרתיים והכנתי סיפור כיסוי למקרה שמישהו יתחיל לשאול שאלות. רוב הבחורים היו מועילים מאוד."
"אין ספק," אמר ריס עם ניצוץ של הבנה בעיניו.
"כולם פשוט נראו שמחים שמישהו קונה מהם את הסחורה," אמרה ליז בחיוך.
"מצוין. ואיך הלך עם רייף?"
"דיברתי עם אחותו, ויקטוריה. היא נתנה לי את מספרי הטלפון הנוכחיים שלו ואמרה שתעביר לו את המידע. תיאמנו גם מקום שאוריד בו את הציוד שלך בשבילו אחרי שניפרד כאן. זה הכי טוב שיכולתי לעשות."
"הוא יטפל בזה."
"אני ממש מקווה. איך מתקדמות ההכנות לניסוי המדעי שלך?"
"אני אוכל לבנות את המטען מהחומרים שאספת היום. זוכרת את הפיגועים בשבעה ביולי בלונדון לפני כמה שנים? זה יהיה משהו דומה, רק ממוקד ומדויק יותר. אני בשום אופן לא מומחה לחבלה, אז אני רוצה שתתרחקי כשאני אעשה את זה. אני בהחלט עלול לפוצץ את עצמי."
"אתה לוחם סילס, בשם אלוהים. אתה לא יכול לבנות פצצה שלא תפוצץ אותנו?"
"יש לנו אנשי סילוק פצצות שהם המומחים האמיתיים לדברים האלה. אני למדתי כל מה שאני יודע מהאויבים שלנו ומפירוק מפעלי הפצצות שלהם. הם לא ממש נוקטים את אמצעי הזהירות שנוקטים בקורסי החבלה שלנו. מדי פעם הם היה עושים בשבילנו את העבודה ומפוצצים את עצמם בגלל רשלנות. הלוואי שהיו לי עוד כמה לבנים של C-4, אבל השתמשתי במה שהיה לי על האדמירל, והמוקשים שלי נשארו באדמה בניו המפשייר, אז אני אצטרך לעשות את זה בשיטת הגרילה."
"מה זה?" שאלה ליז והצביעה על השרטוט של קווי המתאר של הרכב על הקיר.
"ג'יי די הארטלי מסתובב בניו יורק בסוברבן ממוגנת רצינית. עמידה בפני תחמושת בקוטר 7.62 ואפילו בפני מטעני צד קטנים. השתמשנו בדיוק ברכבים כאלה כדי להגן על בכירי הממשלה הזמנית בעיראק. כולם רצו להרוג את החבר'ה האלה. בכל אופן, אלה קווי מתאר של סוברבן, בקנה מידה אמיתי. אני רוצה לדעת בדיוק איפה לעצור את הוואן כדי למקם את החודרן שאני אקבע אל השולחן מאחור. חומר הנפץ יהפוך את קערת הנחושת שקנית לקליע מותך, שיחתוך ישר דרך המיגון ודרך ג'יי די הארטלי."
"מה אם יהיו איתו אנשים?"
"אז זה פשוט לא יהיה היום שלהם." הוא השתתק לרגע. "ליז, אני אעשה הכול כדי שרק הארטלי ייפגע."
"מתי זה יקרה, ריס?"
"חברה כתבת שלי יצרה קשר עם צלם פפראצי שהיא מכירה בניו יורק ושאלה על הארטלי. היא אמרה שהיא מכינה עליו כתבה ורוצה קצת מידע עדכני מהשטח. מתברר שהוא מבלה בלילות עם סוכנת נדל"ן בלונדינית בסוהו. יש לי אפילו את הכתובת."

***

ליז התבוננה בריס מצדו השני של ההאנגר. אם הוא יפוצץ את עצמו, הוא לא רצה שגם היא תמות. היא ראתה איך הוא מרוקן בזהירות דשן לתוך דלי מים, בוחש בידית של מטאטא ואז מוסיף נוזל אדמדם זהוב מבקבוק האיסוף של ערכת הכימיה. אחר כך הוא מזג לאט את מה שנהפך לקצף לבנבן חלבי על אחד הסדינים שמתח בין שני כיסאות. ליז נזכרה בריבות שנהגה להכין עם סבתה בילדות ובנוזל שטפטף לאטו דרך בד הטטרה מעל שולחן המטבח. ריס כיוון את מנורת החימום אל הסדין ואז עבר לעבוד בשולחן אחר, רחוק מהתערובת שיצר זה עתה, כנראה כדי לצמצם את הנזק במקרה שהאצווה הבאה לא תעלה יפה. מנקודת התצפית שלה, לליז היה קשה להבין בדיוק מה הוא עושה. היא ראתה אותו מערבב כמויות קטנות של מה שנראה כחומרי ניקוי לבריכה ולבטון עם מסיר לק בתוך כלי זכוכית מערכת הכימיה, בוחש אותם ומוזג את התערובת דרך פילטר קפה שהידק מעל בקבוק עם תחתית עגולה. הוא פעל בקפדנות מרבית, והיא תהתה אם זה השלב שבו טרוריסטים מתפוצצים לפעמים בטעות.
באמצעות פלייר הוא שלף את הקליע מתרמיל של כדור 5.56 מילימטרים ושפך את אבק השריפה על השולחן. ליז היתה מרותקת אל הפעולות שהיו עלולות בכל רגע לשלוח את האיש, שהיה הקרוב אליה ביותר בעולם הזה, אל העולם הבא. אחר כך חתך ריס נורה אחת משרשרת נורות החג, שהיו בצבעי אדום, ירוק, צהוב וכחול, חימם את הקצה שלה בנר וטבל אותה במים כדי לשבור את החוד. ליז צפתה בו ממלא בזהירות מרבית את התרמיל בתערובת החדשה שיצר, מניח את הנורה השבורה בפנים ומהדק אותה בדבק חם. התחוור לה שריס לקח מרכיבים שמביאים בדרך כלל אושר ושמחה, חג המולד ובריכות שחייה, ורקח מהם תערובת של מוות.
כשסיים, הוא התרחק לאט מהשולחן. הוא נראה עייף, והקלה ניכרה על פניו.
"זה הלך טוב," הוא אמר. "התרגיל הישן והטוב של המוג'הידין. ואפילו נשארנו בחיים."
"אין גבול להפתעות," ענתה ליז, וההקלה ניכרה גם בקולה.
"ייקח לפחות לילה שלם לייבש את האוּרֵאָה ניטראט על הסדינים. זה כמו טי אן טי וזה יהיה חומר הנפץ העיקרי. מנורות החימום אמורות לזרז את התהליך. החלק המסוכן מאחורינו. מחר אני אמלא את צינור הפי וי סי בחומר נפץ ואשים את קערת הנחושת מתחת למתאם, אקבע מאחור את הנַפָּץ שהכנתי עכשיו ואחבר את הנורה לפעמון הדלת האלחוטי. לא רע לחובבן."
"אני פשוט שמחה שאנחנו עדיין שלמים," אמרה ליז.
"גם אני. בואי ננוח קצת. נזדקק למנוחה לקראת הימים הקרובים."



-פרק 68-

העיר ניו יורק, ניו יורק

אנתוני קרייג לא אהב את העבודה שלו. טוב, כן את העבודה עצמה, אבל לא את האדם שהסיע ברחבי ניו יורק במסגרתה. כנער שחור בברוקלין בשנות השישים והשבעים הוא היה בדרך הבטוחה למטה, עד שאביו לקח יום חופש מעבודתו כשרת בבנק השקעות בוול סטריט, משהו שאנתוני לא זכר שקרה לפני כן או אחר כך, ולקח אותו לארוחת צהריים. במקום לאכול משהו הם הלכו למשרד הגיוס של הנחתים ברחוב צ'יימברס, והם שינו את חייו מן הקצה אל הקצה. אחרי שאביו מת בגיל צעיר מהתקף לב, אנתוני עזב את הנחתים וחזר הביתה לניו יורק. הוא התחתן עם אישה שהכיר בכנסייה ונולדו להם שני ילדים, ששניהם למדו עכשיו בקולג' על מלגות הצטיינות. הוא היה כעת בשנות החמישים לחייו והיה גאה בחיים שיצר לעצמו. הוא לא היה גאה בגבר שהסיע.
זה לא שג'יי די הארטלי התייחס אליו גרוע. למעשה, ההפך היה הנכון. למרות הבגידות הסדרתיות שלו, הארטלי היה אהוד על כולם. הניאופים כבר היו לחלק מהפרסונה שלו ואפילו למרכיב בזהותו. הוא נבחר לקונגרס מטעם מדינת קליפורניה אף על פי שנתפס על חם בכמה הזדמנויות במצבים מביכים, הן פיננסיים והן אישיים, אבל מה שהיה מקובל בקליפורניה לא ערב לחִכו של ציבור הבוחרים הארצי. אחרי ניסיון כושל להיבחר לנשיאות, הוא הניח לאשתו ליהנות מאור הזרקורים, והיא פילסה את דרכה מעלה עד לתפקיד שרת ההגנה. ג'יי די העסיק את עצמו בניהול חברת הייעוץ שלו, בשתדלנות ובהקמת הקרן שלו, שביקשה להביא מחשבים וחינוך לעולם השלישי. כך התאפשר לו להשתתף באירועי גיוס כספים שבהם היה מסמר הערב והוקף בנשים מעריצות, שמצאו את התנהלותו השובבה מושכת עד מאוד.
מה שהרגיז את אנתוני לא היה סגנון החיים או האליטיזם של מעסיקו הנוכחי, אלא ההנחה של הארטלי, מהרגע הראשון, שהעובדה שהוא שחור אומרת שהוא בהכרח דמוקרט ליברלי ותומך בנטיות הפוליטיות שלו ושל אשתו. אבל אנתוני ראה איך המדיניות הליברלית הכשילה את הקהילה שלו פעם אחר פעם. הוא האמין שתרבות ה"מגיע לי" שהיא מקדמת היא הסיבה לבעיות, ולא הפתרון להן. כך או אחרת, אנתוני היה איש מאמין ואיש מקצוע. הוא חייך, ניהל שיחות חולין כשהיה צורך ותמיד הגיע בזמן ועם מכל דלק מלא.
היום הבוס שלו גרם לו לחכות יותר מהרגיל. אנתוני החנה את הסוברבן מול הדירה בסוהו שבה בילה הארטלי את הלילה עם המאהבת הנוכחית שלו, סוכנת נדל"ן בת שלושים וקצת, שניחנה בחזה שופע. כנראה הלך לו ממש טוב, כי הוא בילה איתה גם את כל היום בלי לצאת משם וקרא לאנתוני רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות. השוער הרשה לו לחנות באזור הפריקה והטעינה בזמן שחיכה להארטלי.
הרדיו הלווייני של אנתוני היה מכוון לתחנת מוזיקה קלאסית, והוא סקר את הנוף של מנהטן בשעת הערב הזאת. הוא אהב את ההמולה של ניו יורק ולעולם לא היה עובד במקום אחר. החיוניות של הולכי הרגל, זרם התנועה הבלתי פוסק וההוד של הבניינים מעולם לא נמאסו עליו. זאת היתה העיר שלו.
הצלילים המלנכוליים של "Im Abendrot" מאת ריכרד שטראוס מילאו את הרכב. אנתוני אהב מוזיקה קלאסית כמעט כמו שאהב את ניו יורק. השילוב בין השתיים היה מלכותי. הקבלה השלווה של המוות, ששימשה השראה ליצירה, עמדה בניגוד חד לחיים שסבבו אותו כעת ולאנרגיה של ניו יורק בשעת הערב המוקדמת.
השוער אותת לו בתנועת יד שחבר הקונגרס הארטלי בדרכו למטה. אנתוני דחף את הדלת המשוריינת הכבדה, פתח אותה, יצא מהרכב והלך אל דלת הנוסע מאחור, מצד ימין, כדי לפתוח אותה, בדיוק כשהארטלי יצא מהבניין בצעד קליל.
"ערב טוב, אנתוני," הוא אמר בחיוך מלא ביטחון שחשף שיניים לבנות להפליא, כשהתקרב למכונית בחליפה כחולה ללא רבב ועניבה צהובה בוהקת. "מצטער שגרמתי לך לחכות, אבל המעמד מחייב."
"ערב טוב, אדוני חבר הקונגרס," ענה אנתוני ופתח את הדלת עבור מעסיקו. אחר כך סגר אותה והתחיל לנוע סביב חזית הרכב.
ואן הספרינטר השחור כמעט הפיל אותו.
"וואו!" גמגם אנתוני בעודו מתייצב. "היי!" צעק לעבר הנהג.
הוואן נעצר צמוד לסוברבן, כל כך קרוב שהעיף את מראת הצד השמאלית שלו.
השליחים הצעירים האלה משוגעים, חשב אנתוני ומשך בכתפיו בתמיהה, כאילו אמר, נו, ומה עכשיו?
כשחזר לחזית הסוברבן, הוא הצליח להתבונן בנהג הוואן. היו לו זקן מלא ושיער פרוע, כך שהוא נראה יותר כמו איש הרים מאשר נהג משלוחים. רק כשהנהג החליק מהמושב הקדמי ונע במקביל לרכב החסום ולפניו, אנתוני קלט שלא מדובר בשום נהג משלוחים.
היה לו נדמה שהזמן מאט כשהביט דרך החלון הקדמי וראה את הארטלי במושב האחורי, קורא עיתון, אדיש למהומה שבחוץ. כשהסב את מבטו בחזרה אל נהג הוואן, הבחין במשהו לבן קטן בידו השמאלית. הוא לא הסתכל על הארטלי או על הסוברבן, אלא על האנשים שעל המדרכה. רק אז הבין אנתוני מה עומד לקרות. הוא היה חייב להוציא את הארטלי מהרכב. זאת היתה המחשבה האחרונה שלו לפני שקול שלא שמע מאז אימוני החבלה הבסיסיים שלו בנחתים, שלושים וחמש שנים קודם לכן, בקע מהספרינטר. אש, רעש מחריש אוזניים וגל הדף שלא דמה לדבר שחווה מימיו הרעידו את גופו ושאבו את האוויר מריאותיו. הסוברבן של חבר הקונגרס התהפכה על הצד ונחבטה בשפת המדרכה, וחזית בניין הדירות ספגה פגיעה שאנתוני חשש שתמוטט את כולו. הוא בהה בעיניים פעורות ברחובות, שלפני רגע היו שלווים ועכשיו נהפכו לשדה קרב. כשהסתובב בחזרה אל האיש המזוקן, לא ראה דבר מלבד תנועה וכאוס.


-פרק 69-


ריס פנה בפינת רחוב, רץ מזרחה ונטמע בהמונים שנמלטו מאתר הפיצוץ. בעל כורחו חשב על תמונות דומות שראה בטלוויזיה שש־עשרה שנים קודם לכן ושלחו אותו ואת אחיו לנשק לקצוות תבל כדי למצוא את האחראים. תאלתר, ריס. הוא זיהה הזדמנות והגיב מיד בחטיפת מגבעת שחורה רחבת שוליים מראשו של יהודי חרדי שרץ לפניו. האיש הסתובב בן רגע שמאלה כדי להשיב לעצמו את הכובע היקר, אבל ריס חלף על פניו מימין והמשיך הלאה. ההמון, שחש שלא נשקפת לו סכנה וסקרנותו החלה להתעורר, האט כעדר. לתדהמתו של ריס, אנשים שלפו את הטלפונים שלהם ובדקו אתרי חדשות, צילמו סרטונים ואפילו פרסמו ברשתות החברתיות, שחס וחלילה לא יחמיצו ולו רגע אחד של שיתוף בחייהם.
ריס ידע שאסור לו להיתפס נושא אקדח בניו יורק וגם שהגלוק 19, שאהב מאוד בזכות אמינותו ועמידותו, גדול מכדי שיוכל להסתיר אותו מעין מיומנת. אם שוטר ניו יורקי חד עין יבחין באקדח, יקיץ מיד הקץ על המשימה שלו. יהיה לו קשה מאוד לשכנע את השוטר לשחרר אותו, וקרב יריות עם שוטרים בניו יורק היה תוכנית גרועה מאוד. עם זאת, הוא לא התכוון להסתובב לא חמוש בשלב הזה, ולכן התפשר על כוח אש לטובת הסלקה. הגלוק 43 היה גרסה קומפקטית, עם מחסנית חד־טורית, של האקדח האוסטרי הגדול יותר, והקוטר תשעה מילימטרים היה משותף לשניהם. האקדח שלו עבר שדרוג מקיף על ידי זֶב טכנולוגיות באוקסנרד, קליפורניה, והוא היה יכול לירות בו כמעט באותה רמת דיוק כמו באחיו הגדול. את האקדח הדק אך העוצמתי לא היתה בעיה להסתיר בנרתיק קדמי פנימי, וכך יוכל להגן על עצמו ואולי אף לנתק מגע אם הדבר יהיה הכרחי לחלוטין. הוא קיווה נואשות שזה לא יקרה.
הוא האט את הקצב לריצה קלה. כשהגיע לשולי ההמון, עבר להליכה מהירה, פנה צפונה לסמטה וחבש את המגבעת. תוך כדי הליכה הסיר את התיק מגבו, הוציא ממנו מעיל פליז שחור של ארקטריקס ולבש אותו. התחפושת לא תעמוד בבדיקה מדוקדקת, אבל כשלהופעה הצטרף זקנו המלא, היא תעבור במבט ראשון.
הסמטה הובילה לרחוב נוסף שהוביל מזרחה, וריס פנה ימינה והחל לחפש מונית. עברו שנים מאז ביקר בניו יורק, והוא לא פענח מיד את המשמעות של צבע האור שעל גג המוניות. לבסוף, כשזיהה מונית פנויה, ירד לכביש וחסם את דרכה. הנהג עצר, והוא נכנס פנימה במהירות. "לברוקלין, בסט ביי על בֶּלְט פארקוויי," אמר במבטא מזרח אירופי ככל שהצליח, בלי שידע לבטח אם הוא תואם את תחפושתו המגוחכת.
התנועה במנהטן, שהיתה תמיד עמוסה, נהפכה כמעט מיד לפקק אדיר, כשהידיעות על הפיצוץ התפשטו ברחבי הרובע. מטחנת השמועות הולידה בן רגע ספקולציות, חצאי אמיתות ושקרים גסים, והבהלה התפשטה כמו אש בשדה קוצים. הנסיעה, שהיתה אמורה להיות קצרה, התנהלה בזחילה מייסרת. הנהג, שנראה יליד מרכז אפריקה, עבר לתחנת החדשות המקומית כדי לשמוע מה קורה. ריס הכין את עצמו לשמוע תיאור של המחבל והרכין את ראשו כאילו בתפילה. עלה על דעתו שאולי זה הזמן לבקש עזרה מהבחור שלמעלה. אלוהים, בבקשה, כל מה שאי פעם ביקשתי ממך זה שתשמור על משפחתי. תן לי לנקום את מותן של לורן ולוסי.
לפי דיווחים ראשוניים של עדי ראייה, המבצע היה גבר ממוצא מזרח תיכוני. האמריקאי הגבוה ממוצא סקנדינבי, שהיה לבוש כיהודי מזרח אירופאי, לא היה יכול שלא לגחך למשמע התיאור. אולי הארטלי צדקה אחרי הכול לגבי הקסנופוביה של האמריקאים.
כשהמונית חצתה לברוקלין, ריס שלח יד לכיס הג'ינס והוציא את האחרון מבין הטלפונים החד פעמיים שלו. זה היה טלפון צדפה, בלי מקלדת מלאה, כך שלקח לו זמן רב מהרגיל להקליד את הודעת הטקסט:

אסוף אותי מאמא בעוד 30

בעונה הזאת החשיך מוקדם, וכשהמונית התקרבה לאזור הקניות שליד קוני איילנד, כבר ירד הלילה. ריס שילם את מחיר הנסיעה הנכבד במזומן והשאיר טיפ של עשרים אחוז - מספיק כדי שלא ייזכר בגלל קמצנותו, אבל לא נדיב מספיק כדי לבלוט. סביר להניח שעד שמישהו יאתר את הנהג, כבר יהיה מאוחר מדי, אבל חבל לקחת סיכונים מיותרים. לצד השני תמיד יכול להיות מזל. הוא יצא מהמונית אל אוויר הלילה הקריר, הטמפרטורה צנחה אל מתחת לעשר מעלות והחל לרדת גשם. מושלם. הוא עמד לרגע והעמיד פנים שהוא משתמש בטלפון הנייד, בזמן שהמונית נסעה במהירות לחפש את הנוסע הבא שלה.
ריס הלך דרומה וחלף על פני מלון, חנות סיטונאית גדולה וסוכנות מרצדס. כשעבר באזור חשוך יחסית, בין אורותיהם של שני בתי עסק, הסיר מראשו את הכובע המגוחך והעיף אותו כמו פריזבי אל תוך העשבייה. הוא שלף מתיק הגב שלו כובע מצחייה שחוק מאחת המחלקות שפיקד עליהן והידק אותו נמוך על ראשו. מתוך קומץ האנשים שהסמל שעליו אמר להם משהו, הרוב כבר היו מתים. נתראה בקרוב, חבר'ה.
הוא פנה ימינה לרחוב ביי ארבעים ואחת וצעד לכיוון המים. נמלי תעופה ותחנות רכבת היו מלאים שוטרים, מצלמות אבטחה ותוכנות מתוחכמות למעקב אחר תנועת הנוסעים. מרינות, לעומת זאת, היו מה שצ'רצ'יל היה מכנה "הבטן הרכה" של התעבורה, והאבטחה והפיקוח בהן היו מינימליים, אם בכלל. המרינה מרין בייסין היתה אמורה להיסגר בחמש אחר הצהריים, והעובדים היו שקועים בהכנות לסגירה מכדי להבחין באדם הבודד שנכנס בשער בגשם, בשעת חשיכה. ריס הצליח לראות את אורות הניווט של סירת החילוץ שלו צפים ממש בקצה המזח הארוך. הסירה, שניכר כי היא נהוגה ביד מיומנת, התקרבה אליו, והנהג נעזר במצערות כדי למנוע ממנה להתנפץ על עמודי הבטון במים הגועשים. ריס ירד מקצה המזח ונחת על הסיפון בחינניות של מי שרגיל בכך. היה נדמה כי הנהג כלל לא הבחין בו כשהאיץ והרחיק את הסירה מקו החוף.
"תודה על הטרמפ, רייף," אמר ריס כשהתקרב אל הנהג.
"על לא דבר, אֶה?" ענה רייף הייסטינגס בלי להסיר את עיניו מהמים. הוא דיבר במבטא קל שרוב האנשים היו מזהים כדרום אפריקאי. ריס ידע טוב מהם.


-פרק 70-

פישרז איילנד, ניו יורק

הסירה מדגם טאורנגה של חברת פרוטקטור, שאורכה אחד עשר מטרים וחצי, היטלטלה במים הכהים של מצר פישרז איילנד, בין פישרז איילנד שבניו יורק לראם איילנד שבקונטיקט. האי, הממוקם בקצה המזרחי של מצר לונג איילנד, זוהה במשך שנים רבות עם הצבא ושימש בסיס לכוחות ימיים עד מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. בימים אלה הוא נחשב לקרוב המשפחה הפחות מוכר של ההמפטונס, אף שבשל מידותיו הקטנות ארבעה עשר קילומטרים וחצי על קילומטר וחצי היה אפשר לטעון שהוא יוקרתי אף יותר. לאחר ששימש בעבר כזקיף השומר על מימי צפון מזרח ארצות הברית, כעת הוא היה מקום מפלט לעשירי העל, והיו בו שני מועדונים פרטיים ואחד ממסלולי הגולף המבוקשים בעולם. היו בו פחות ממאתיים וחמישים תושבי קבע, כך שהוא היה מושלם למשפחות הנבחרות והבררניות ביותר באמריקה. בסוף אוקטובר, רק אורות מעטים דלקו בבתים שהיו פזורים ברווחים נדיבים לאורך קו החוף. ריס מיקד את האמר"ל התרמי שלו בבית אחד מסוים.
הם תזמנו את הפעולה בדיוק לרגע שבין הגאות לשפל, מפני שהזרמים היו חזקים במיוחד באזור הזה. כמעט לא היתה תנועה במים הלילה בגלל הרוח ומזג האוויר, שהלכו והחמירו, אבל לשלושת המנועים החיצוניים של הפרוטקטור, שלכל אחד מהם הספק של שלוש מאות וחמישים כוחות סוס, לא היתה בעיה להתמודד עם הים הסוער. הסירה נבנתה במקור עבור משמר החופים של ניו זילנד והיתה בעלת גוף פיברגלס שסביבו גלילים מתנפחים מחולקים מגומי סינתטי איכותי. היא היתה דומה להפליא לסירות הגומי בעלות התחתית הקשיחה שבהן השתמשו בסילס במבצעים ימיים במשך רוב ימיו של ריס ביחידה. בניגוד אליהן, העיקרון המנחה בתכנון הסירה הזאת היה יוקרה, ולא יעילות במלחמה. הגשם ניתך סביב שני האנשים שעליה, אבל נראה שלאיש מהם לא היה אכפת. מזג אוויר טוב לפעולה.
רייף אחז בהגה ושתק במשך רוב ההפלגה. הוא היה גבוה מריס בחמישה סנטימטרים, וכתפיו היו רחבות בהתאם, כך שנראה כמו לוחם MMA הכלוא בגופו של קאובוי, שאיכשהו מצא את עצמו משיט ספינה בלב ים. קווצות שיער בלונדיני כהה בצבצו מתחת לכובע צמר שחור והסגירו את העובדה שלא בילה יותר מדי זמן בחדרי ישיבות. הצלקת שנמתחה מזווית עינו השמאלית כמעט עד לשפתו העליונה הוסיפה לתווי פניו המחוספסים מראה מאיים, ועיניו הירוקות יקדו בחשיכה כמו עיניו של טורף לילי.
"אוקיי. ראיתי מה שהייתי צריך," אמר ריס והנמיך את האמר"ל התרמי. "קח אותי מסביב, נגד כיוון הרוח. אני לא רוצה לגשת אליהם ישירות. הם בטח מצפים לזה מלוחם בסילס."
רייף הנהן בשתיקה, דחף את המצערת קדימה, והסירה הזריזה החלה מיד בנסיעה ולא התקשתה מול הגלים הקופצניים במזג האוויר הסוער. הוא תמרן במיומנות סביב הקצה המזרחי של האי, האט וכיוון את הסירה מערבה. כל מי שהיה צופה מהחוף היה חושב שהוא עוד עשיר עם יאכטה שלא בדק את תחזית מזג האוויר ועכשיו לא ידע איך לאכול אותו ועושה את דרכו חזרה הביתה ללונג איילנד בצעצוע היקר שלו, תוך שהוא נמנע מצבירי הסלעים הרדודים הידועים לשמצה של המצר.
"כאן זה טוב," אמר ריס. "קצת יותר מקילומטר וחצי מהחוף."
קייטי נכנסה למאגר המידע באחד העיתונים שעבדה בהם ובמשך שעות סיננה רשומות ציבוריות ופרטיות של בני הזוג הארטלי, בניסיון להבין מה מיקומה הסביר ביותר של שרת ההגנה. היה חייב להיות מקום שלא הצהירו עליו בשום מקום, שבו היא תסתתר. היא מצאה את מבוקשה עמוק בתוך הדוחות הכספיים הסבוכים של קרן משפחת הארטלי, שם הסתתרה הוצאה מוכרת עבור משרד התכנון של הקרן. הכתובת היתה תא דואר בניו יורק, אבל מספר הטלפון שצוין באחד הטפסים ההכרחיים נשא קידומת של קונטיקט. קייטי מיקדה את החיפוש שלה במחוזות הגובלים בקונטיקט והצליבה אותם עם מידע על מיקום גיאוגרפי שהוטמע בתמונות הדיגיטליות של בני הזוג שצולמו בשלוש השנים האחרונות. לאחר שהתאימה את הנתונים, היא מצאה את מה שחיפשה, העבירה את המידע לריס דרך סיגנל ואיחלה לו הצלחה.
איתורו של סטיב הורן לא היה מסובך עד כדי כך. ריס בחר באוטופיה הימית של צפון ניו יורק בזכות ליז, שהפעילה את קשריה בקהילת התעופה. יום לאחר שהניסיון לחסל את ריס בניו המפשייר הסתיים בכישלון, מטוס גולפסטרים IV בבעלות קפסטון קפיטל נחת בנמל התעופה פרנסיס ס' גברסקי בווסטהמפטון ביץ', ניו יורק, שם נשארו הוא והטייסים בכוננות. בעזרת הידע שלה ומכריה בענף, ליז גילתה שהורן שכר מסוק יורוקופטר AS350 וטס בו שלושים ושבעה מיילים ימיים, מווסטהמפטון לפישרז, עוד באותו היום, מכיוון ששדה התעופה שעל האי לא היה ארוך מספיק לכלי טיס בגודל של גולפסטרים. כל הסימנים הצביעו על פישרז.
רייף התבונן בחברו לצוות לשעבר מסדר את האחרונים מבין פריטי הציוד שלקח מהכלוב בקורונדו. ריס לבש חליפת צלילה שחורה, ואת העור שנותר חשוף בפניו ובצווארו צבע בדפוס שחור וירוק כהה. מערכת נשימה סגורה מדגם דרגר LAR V היתה רתומה לחזהו. ה M4 שלו היה מאובטח בתוך תיק אטום למים, אך לא לקליעים, כדי שיפעל בוודאות כשיגיע לחוף. תרמיל גב אטום למים עם שסתום הכיל את האפוד שלו וציוד חיוני נוסף למשימה מעבר לחוף. לחגורת המשקולות שלו היה מחובר "לוח התקפה" מלבן פלסטי בעל כושר ציפה ניטרלי ובגודל של מחשב נייד קטן, שנבנה סביב בועת מצפן קשיח ביותר. הוא הכיל גם שעון עמיד במיוחד, שכוון על שעון עצר, ומד עומק. כל אלה הוארו באמצעות סטיקלייט זעיר עטוף באיזולירבנד שחור, כך שרק קמצוץ אור הצליח לברוח. הכלים האלה יאפשרו לו לנווט אל מטרתו בלי להתגלות.
משסיים להכין את הציוד, ריס קם, פנה אל חברו והושיט יד. רייף השתהה לרגע לפני שאחז בה בלחיצה איתנה. "תודה," אמר ריס מעל שאון הגשם השוטף, בכנות רבה יותר משאמר משהו בחייו.
"מה שאתה צריך סודר. זה מאושר."
"תודה," אמר ריס שוב.
"הייתי חייב לך," אמר רייף, והדגש על העבר היה ברור בקולו.
ריס הצליח לחייך חיוך קטן, ואז נע אל הצד המוסתר מהרוח של גליל הציפה המתנפח של הפרוטקטור, משך את המסיכה על פניו הצבועות, הכניס את הפייה לפיו והחל בתהליך הנשימה המוקדמת כדי לטהר את גופו מפחמן דו חמצני לפני שהחל לנשום דרך מערכת הנשימה הסגורה מבוססת החמצן הטהור. אחרי שבמשך כמה דקות נשם דרכה על פני המים, הוא היה מוכן לצאת לדרך.
"היי, ריס? עכשיו השתווינו," אמר רייף בתקיפות.
ריס הנהן והחליק אל מימיו האפלים של האוקיינוס האטלנטי.


-פרק 71-


ג'יי די ולוריין הארטלי שכרו את הבית בפישרז איילנד בחמש עשרה השנים האחרונות דרך חברת קש שקשורה לקרן המשפחתית שלהם. הבית העניק להם את האנונימיות שלעתים נזקקו לה נוסף על ניכוי מס נאה. הוא שכן סמוך לחוף יפהפה, מול ניו לונדון שבקונטיקט. אכן, אין כמו לחיות טוב כדי לעזור לנדכאים בעולם. אמנם הוא לא היה מפואר כמו בתיהן של משפחות רוקפלר ודו פונט, למשל, אבל הוא בהחלט לא היה צריף עלוב. למרות מיקומו הציורי, בני הזוג הארטלי לטשו עיניים אל אחוזה בקצה המזרחי של האי, קרוב יותר למגרש הגולף.
גרם מדרגות שנחצב בצוק הוביל למדשאה מטופחת למשעי, שמעליה התנשא בית בסגנון ניו אינגלנד, שכמו יצא מתוך הדפס של קורייר ואייבס. ג'יי די בילה שם הרבה יותר מאז פרישתו מהפוליטיקה בטרם עת. הוא גילה שזה המקום המושלם להסתרת בגידותיו מעיניהם הבולשות של הפפראצי, שלא לדבר על אשתו, שהוכיחה מיומנות במשחק הפוליטי הרבה יותר ממנו.
הערב, הבעל הזה נעדר מהתמונה המושלמת הקלאסית של החוף המזרחי. גופתו זוהתה בוודאות בתוך שברולט סוברבן משוריינת, מחוץ לבניין דירות בסוהו שבו התגוררה בלונדינית שגילה בערך מחצית מגילו. נדרשו כמה שעות כדי לאשר את זהותו של חבר הקונגרס, מאחר שלא נותר ממנו הרבה לאחר שרוטש על ידי קליע נחושת מותכת, שהפך את רכבו המשוריין ואת גופו לתופת של פלדה מותכת, זכוכית, בשר ועצמות.
"איך לעזאזל הממזר הזה מצא אותו?" שאלה לוריין הארטלי, יותר את עצמה מאשר את סטיב הורן המטופח שלצדה. היא עצמה התקשתה לאתר את בעלה, והעובדה שריס הצליח לעשות זאת בקלות לכאורה הרגיזה אותה אפילו יותר. הגבר שלצדה, בהתנהלותו השלווה והמאופקת, התחיל לעצבן אותה אף הוא. איך, גם במצבם הנוכחי, הוא עדיין שומר על מידה של סטייל וקור רוח?
הורן סחרר את קוניאק לואי השלוש עשרה מתוצרת רמי מרטן בגביע הקריסטל שלו, נשען לאחור בכורסת העור העצומה והביט בגחלים הלוחשות באח האבן הגדולה שלפניו. הוא הבחין ששרת ההגנה מודאגת הרבה יותר מהשאלה איך ריס מצא את בעלה מאשר מהעובדה שהוא מת. הוא בחר את מילותיו בקפידה לפני שענה.
"תקשיבי לי, לוריין," פתח בקול כמעט מתנשא. "אין ספק שבפרויקט הזה חלה תפנית לרעה. אני הרווחתי את הוני כי הייתי חזק כשאחרים היו חלשים ומצאתי הזדמנויות בתוך הכאוס. במקרה הזה, גברתי השרה, יש לנו הזדמנות. הזדמנות לעשות אפילו עוד יותר כסף."
לוריין הארטלי לא האמינה למשמע אוזניה. גם ברגע כזה הוא עדיין חשב איך למקסם רווחים.
"בזמן שריס התרוצץ והרג את כולם כמו מטורף, הוא גם סידר את הקלפים לטובתנו ושיחק ישר לידיים שלנו. עכשיו כשבויקין, הולדר, סול, הווארד, פילזנר ובעלך, שינוח בשלום על משכבו, כבר לא בסביבה, אנחנו נרוויח סכום גדול באופן משמעותי, שלא לדבר על זה שיש הרבה פחות פיות פטפטניים. המוניטין שלך לא נפגע ואת הבחירה הכמעט ודאית לזכות במועמדות המפלגה שלך לנשיאות. אחר כך תוכלי לקדם את האישור של ה FDA לתרופות החיוניות שנועדו להגן על אנשינו מפני נזקי הפוסט טראומה עוד לפני שהם יוצאים לקרב. תחשבי, לוריין, מי מתאימה יותר לקדם יוזמה כזאת מאשר נשיאה שבעלה נרצח בידי חייל משוחרר שסבל מהשפעות הפוסט טראומה? וחוץ מזה, הודות לריס, תוכלי להרחיב את סמכויות הרשות המבצעת באופן ניכר ולהעביר את חוק ביטחון המולדת. אנחנו נהיה עשירים יותר וחזקים יותר, והמדינה תהיה בטוחה יותר. וכולנו נוכל לחיות בלי פחד," הוא הוסיף להדגשת דבריו.
"סטיב, אתה לא מבין, נכון? הוא יהרוג את כולנו."
"שטויות." הוא ראה שהיא עומדת להתפרק. הוא לא היה יכול להרשות לעצמו דבר כזה מהאישה שיום אחד תהיה המפקדת העליונה ושהוא תכנן לשלוט בה. זה לא התאים.
"אני צריכה להזכיר לך מה הוא עשה עד עכשיו, סטיב?" היא שאלה, כמעט על סף היסטריה. "הוא כרת את הראש של איש הדת המוסלמי ההוא. הוא השאיר אותו על חוד של גדר מחוץ למסגד! הוא ביתר את הווארד המסכן! האנשים שלי אומרים שהוא נאכל בעודו בחיים!"
"גברתי השרה, תקשיבי לי טוב מאוד. מה שיקרה כאן הלילה, אולי מחר, אולי מחרתיים, ישגר אותך לבית הלבן."
הארטלי הביטה בו בחוסר אמון. הוא השתגע לגמרי?
"אנחנו לא בטוחים כאן, גברתי השרה. בשלב כלשהו, בקרוב מאוד, המטורף הזה, ריס, ינסה להרוג אותנו, וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים. המלכודת שלנו מוכנה. הגיע הזמן שנסיים את זה."
"אמרת שהבית שלי כאן יהיה בטוח," היא אמרה בקול חלוש.
"הייתי חייב להביא אותך לכאן, לוריין. כמעט בלתי אפשרי להסתיר דברים בעידן המידע של היום. מי שיודע לחפור ימצא כל דבר, ובמקרה הזה..." הוא השתתק לרגע לפני שהוסיף, "מישהו מצא."



מחר יתפרסם כאן בידיעות+ החלק האחרון של הספר.

ג'ק קאר/ רשימת חיסול

Jack Carr / The Terminal List

לרכישת הספר

מאנגלית: ערן בן יעקב

עורך אחראי: דב איכנולד
עורכת הספרות המתורגמת: נועה אילסר
עורכת התרגום: רתם כסלו
עיצוב הכריכה: אמרי זרטל
עימוד: טפר בע"מ

ידיעות אחרונות | ספרי חמד


עדיין איך לכם את אפליקציית עברית? הורידו עכשיו:
להורדה במכשירי אייפון - ‎עברית App - App Store
להורדה במכשירי אנדרואיד (דוגמת סמסונג) עברית ספרים - אפליקציות ב-Google Play