החלקים הקודמים של הספר:
3.
"הנה, כאן ישבנו," סיכמה פרי את סיפורה.
פרי ישבה באותו בית קפה שבו שתתה אמש תה עם מסעוד ושטחה את השתלשלות הסיפור בפני שָׁהנָאז - שהיא צירוף משולש של דודנית, חברה של אחותה שירין שעלתה לישראל, וכעת היא החברה הטובה ביותר של פרי.
"אני גאה בך, עשית את ההורים שלך מאושרים," פסקה שָׁהנָאז.
"העיקר הוא שהם סוף סוף רגועים."
"ואמך ניצחה את אביך בוויכוח." שָׁהנָאז פיסקה שתי אצבעות ל-V.
"חשוב לה לשמור על יחסים טובים עם בעלת הבית. בינינו, שכנות טובה היא באחריותן של הנשים. הגברים עסוקים בעבודה, בפרנסה, בערב מגיעים הביתה וצונחים על הכורסה, ומה שמעניין אותם זה חדשות ברדיו או תוכנית קלילה בטלוויזיה. אין להם ראש לשכנים."
"וסיימת יפה את הסיפור עם מסעוד, בלי לפגוע בו יותר מדי."
"את זה למדתי מאמא. היא תמיד אומרת לנו: 'גַלְבֶּה הִישְׁכָּס הִיצְ'וָחְת נָא שְׁקָנִיד', לעולם אל תשברי לבו של אדם."
אמש בשובה הביתה לא הופתעה למראה אמה המכווצת על כיסא במטבח והמתח חובץ את פניה. לעומת זאת, אביה ישן שנת ישרים והיא ידעה שאין דבר בעולם שיכול להפר את שלוות שנתו.
היא ניצבה בפתח המטבח, ובנצנוץ של משובה ניסתה לתלות באמה עיניים כבויות ולעטות על פניה ארשת עגומה. מהרי כיווצה את מצחה בדאגה ופרי, בצביטת לב, ניחמה על המשחק המורט את עצביה הרופפים של אמה הטובה, ופיה נמתח לחיוך רחב.
מהרי התבלבלה לרגע משינויי המזג אצל בתה, אך מיד תפסה את רוח השטות וחיבקה את פרי. זו נפלה על צווארה, כשהצחוק המצטלצל מפיה מתעלם במפגיע מאגף הישנים. להפתעתה התעורר אביה, גרר את רגליו הישנוניות לעבר צמד הנשים וקרא: "ברכותי, אני מבין שיש מקום לחגיגה."
פרי שחררה את אמה ותלתה באביה עיניים מאירות. "זהו, זה נגמר, אתם יכולים לישון בשקט," הכריזה.
אביה כבר פנה לשוב למיטתו המפתה, אבל מהרי פסקה: "לא הולכים לישון עד שנקבל יותר פרטים."
פרי עקבה בחיבה אחר אביה ששב בהכנעה ומצא מפלט זמני על כיסא המטבח, וניכר בפניו כי העדיף להתכרבל במקום נוח יותר.
"טוב, לא אלאה אתכם בשעה כזו," מיהרה לרצות את שני הוריה גם יחד. "המסכן לא הבין בהתחלה למה אני מנוכרת ויבשה, אבל במהלך הערב הובהר לו שאין שום סיכוי שבעולם שהקשר בינינו יתפתח."
"הוא כעס?" נבהלה מהרי.
"לא, ממאן, אל תדאגי. הסברתי לו שיש לי תוכניות אחרות, והוא קיבל את ההסבר בהבנה ואפילו הבטיח שהעניין הזה לא יפגע ביחסי השכנות הטובים שלנו עם אחותו."
"ברוך השם," קראה מהרי. "בת שלי, את הכי חכמה בעולם."
פרי חשה בחמימות הפושטת באיבריה. קבלת מחמאה מפי אמה עוררה בה תמיד תחושת חמימות.
"גם השתחררת ממנו וגם הצלחת לשמור על היחסים הטובים עם לִיָה חאנום," חיבקה אותה אמא.
היא נתנה מבט ארוך באביה. האם גם הוא יחלץ מילת חיבה כלפיה?
יעקוב השיב לה מבט והניד בראשו, עצור ומאופק כדרכו. "'חוּב דוֹחְטָרִי', את ילדה טובה," נחלצה מפיו הודאה חמה, וכמי שכפאו השד קם ממקומו ונחפז אל חדר השינה.
פרי הישירה מבט אל שָׁהנָאז ותחושה של גאווה הציפה אותה. לא זו בלבד שגרמה נחת להוריה, הנה לה סיפור חיזור משלה לחשוף בפני שָׁהנָאז לאחר שעד היום נראה כי חברתה חתמה על בלעדיות בנושא של "בינו לבינה". ארבע השנים המפרידות ביניהן העניקו לחברתה יתרון משמעותי בנושא, ופרי גמעה בצימאון את הסיפורים המרתקים שיצקה שָׁהנָאז למפגשיהן.
הן ישבו בסמוך לשולחן פינתי. "אני מזמינה 'פָּאלוּדֶה' (קינוח העשוי מאטריות אורז או מאטריות שעועית, בתוספת סוכר ומי ורדים). מה בשבילך?" שאלה שָׁהנָאז.
"לי גלידה. תראי כמה צפוף ורועש פה היום. קרה משהו."
הן סקרו את הסביבה ועקבו אחר הקולות שגדשו את חלל בית הקפה. "את מבינה מה קורה?" שאלה פרי.
"נסי לשמוע אותו," סימנה שָׁהנָאז בסנטרה לעבר בחור נסער שעמד במוקד תשומת הלב כשאחוריו מרחפים מעל הכיסא, ודיווח לחבריו על אשר אירע.
פרי עקבה אחר תנועות שפתיו. המהומה מסביב הקשתה עליה לקלוט את דבריו, אבל המילים "אַבָּאדָאן", "סִינָמָה רֶקְס", "אָטֶש", שריפה, שחזרו שוב ושוב, לא בישרו טובות.
"בואי," קמה שָׁהנָאז ואחזה בזרועה. "נלך הביתה." ולאוזנה לחשה: "נשמע רדיו ישראל."
הן פילסו לעצמן דרך ולא הרפו ידיהן זו מזו. "מה קרה?" שאלה שוב פרי כשהיו במרחק מה מבית הקפה והמתינו למונית.
"שרפו את בית הקולנוע 'רֶקְס' באַבָּאדָאן."
"היו שם אנשים?"
"מאות."
"אוי ואבוי. הספיקו להציל אותם?"
"הבנתי שרובם מתו."
הן נכנסו למונית. פרי נאחזה בתחושת קבס ושָׁהנָאז פתחה את החלון. פרץ של רוח חדר והכה על פניהן. כרוכות זרועות ישבו לאורך הנסיעה והחרישו. המונית נעצרה בסמוך לפתח ביתה של פרי, והן יצאו ופתחו בריצה אל הבית.
"ישמרנו האל, איפה הייתן?" שאלה מהרי נפחדת.
"אל תדאגי, מהרי חאנום, זה לא קרה בטהרן, זה רחוק מכאן," ניסתה שָׁהנָאז להרגיע את דודתה.
"מה שקורה רחוק מכאן, זה עדיין באיראן. צריך להיזהר."
בֶּהְנָם שעט הביתה והדף את הדלת. "זה הכול בגלל ח'ומייני," קרא. "תראו איך איראן מלאה בקלטות שלו. בכל מקום קונים ושומעים את הקשקושים שלו כאילו הוא הזמר הכי פופולרי."
"מדיבורים לא בונים מדינה, אף אחד לא ינצח את השאה החזק שלנו," הצהירה שָׁהנָאז.
"הבעיה היא שהדיבורים האלה של ח'ומייני מחזקים את ה'מוּגָ'הדִין' (ארגון טרור וגרילה הפועל באיראן החל משנות השישים של המאה העשרים. נתמך בידי סדאם חוסיין ופעל נגד השאה) ואת הפדאיון ואפילו את 'תוּדֶה' (מפלגת ההמונים האיראנית שאורגנה על פי קווים קומוניסטיים. הוקמה ב 1941 בידי איראנים שהושלכו לכלא בעוון פעילות קומוניסטית). ארגוני הגרילה והקומוניסטים עושים יד אחת נגד השאה. לא פלא שיותר ויותר יהודים ומוסלמים עוזבים את איראן."
"זה נכון," הסכימה שָׁהנָאז. "שמעתי שיוצאים לארצות הברית, וחלק עולים לישראל בטיסות 'אל על'."
"הם חכמים," קבע בֶּהְנָם. "בורחים לפני שיהיה מאוחר מדי."
"כמעט חמש, נשמע חדשות מישראל," היסתה אותם פרי.
אות התחנה של שידורי קול ישראל בפרסית הדמים את קולות הבית. "'אִינְגָ'ה אוּרְשָׁלִים סֶדַיֶה אֶשְֹרָאִיל', כאן קול ישראל מירושלים."
מנשה אמיר, השדרן הישראלי האהוב על קהילת יהודי איראן, הקפיד לשמור על יציבות קולו בשעה ששידר את ההודעה המרה. אמש, שמונה עשר באוגוסט 1978, גדשו יותר מאלף צופים את בית הקולנוע 'רקס' בעיר הנפט אבאדאן. לאחר הקרנתו של סרט תיעודי שהציג את הישגי השאה הוחל בהקרנה של סרט עלילתי, ולפתע פרצה שריפה. דלתות האולם שנחסמו מבחוץ מנעו כל אפשרות למילוט. ארבעים וחמש דקות חלפו מאז פרוץ השריפה ועד לתחילת הפעולה לכיבויה. כשש מאות מבוגרים וילדים נשרפו למוות. כשלוש מאות נוספים פונו לבתי חולים כשהם סובלים מכוויות חמורות ומשאיפת עשן. טרם נמסרה תגובה מצד השלטונות האיראניים ומצד האופוזיציה.
הרדיו נדם. נטולי דיבור התבוננו הארבעה זה בזה. דמעות נִקוו בעיניה של מהרי ופתחו את שערי הדמעות בעיניהן של פרי ושָׁהנָאז. בֶּהְנָם חרק שיניו.
"זוועה," גנחה פרי. "למה? מה הם רוצים?"
"אלה חיות," קבעה שָׁהנָאז.
"אפילו חיות לא מתנהגות ככה," מחתה מהרי.
"אנחנו נכנסים לעידן חדש," תרם בֶּהְנָם גצי אש לליבוי השיחה שהנצה. "אתן עוד תראו. כל יום שעובר הוא חלק מדפי ההיסטוריה של איראן. הח'ומייני הזה עושה צרות צרורות. היום אנחנו יכולים להיות בטוחים בדבר אחד: שהוא ומשתפי הפעולה שלו מסוגלים לכול."
"אז מה אנחנו צריכים לעשות, בֶּהְנָם?" תבעה שָׁהנָאז לדעת.
בֶּהְנָם הקדים לתשובתו צחוק מחוספס. "אנחנו, היהודים, אנשים קטנים. אמנם בדור שלנו התחלנו להרגיש פריחה ויכולנו לנשום, אבל מתברר שהפריחה היא תופעה זמנית, והנה גם היא חולפת. לנו אין כוח לעשות שום דבר. העשירים והעניים - כולנו בסירה אחת. במקום שאין בו יציבות, אין תקווה ליהודים. במקום שבו המוסלמים נתונים בסכנה, הסכנה ליהודים כפולה ומשולשת. כי את מה שהם עושים לאחים שלהם, למוסלמים, הם יעשו לנו ביתר קלות."
"אל תמהר עם המסקנות שלך, בֶּהְנָם." שָׁהנָאז נטעה בו עיניים מפצירות.
"אני לא צריך להסיק שום דבר. הדברים שמפיץ ח'ומייני מדברים בעד עצמם. צריך רק לשמוע מה הוא אומר בדרשות שלו על הציונות, על היהדות, על ישראל. ישראל היא השטן הקטן וארצות הברית השטן הגדול, וכל הבעיות של איראן הן תוצאה של המזימות של השטנים האלה. כשהטרוריסטים שרפו בנקים ובתי מלון ופוצצו את בית הקולנוע באספהאן הם כתבו את הסיסמה 'להיפטר מן הציונים האמריקאים'."
"למה הם עושים את זה?" שלחה פרי שאלה לאוויר החדר.
"למה?" בֶּהְנָם נעץ מבט במרקע, כאילו בו טמונה התשובה. "כי הם רוצים להחזיר את איראן לימים החשוכים. כל מה שנודף ממנו ריח של המערב, של קדמה, הוא ריח מקולקל. הם נשענים על מה שכותב ואומר ח'ומייני."
"איך אנחנו היהודים קשורים לעניין הזה?"
"ח'ומייני רוצה אסלאם טהור, לא נגוע בהשפעות זרות. הוא חוזר ומזהיר שהיהודים מתנגדים לאסלאם ושהמטרה של היהודים היא לשלוט על כל העולם."
"למה שיגיד דבר כזה? למה שנרצה לשלוט על העולם? למה שתהיה לנו התנגדות לאסלאם? שיחיו וייתנו לנו לחיות."
"'חָהָאר ג'וּן', אחותי היקרה, אל תתאמצי לחפש היגיון. הכול מבוסס על רגשות, על התססה של העם. הטפה לשנאת זרים היא מתכון בטוח לגרוף קהל. ח'ומייני והחבורה שלו שונאים אותנו כי אנחנו אוהבים את השאה. השנאה שלהם גברה אחרי מלחמת ששת הימים. הם לא סולחים לישראל על הניצחון במלחמה."
פרי חרקה שיניה. "מה הם ציפו, שישראל תניח שישמידו אותה?"
"זה החלום הגדול שלהם."
"בֶּהְנָם, אתה נסחף. הם רצחו מאות אנשים וזה נורא. אבל עזוב אותנו בשקט."
"או קיי, אני מוכן לשתוק," השיב בֶּהְנָם במרירות. "אבל את חושבת שאם נעצום את העיניים ונאטום את האוזניים אז הכול יהיה בסדר? אם ח'ומייני לא יהרוג אותנו, הוא יעשה דבר גרוע אחר ויחזיר אותנו אחורה לעידן שבו היינו בני חסות, ואז נתחיל לשלם מס גולגולת."
פרי הציעה להעמיד דברים על דיוקם. "אז הם שנאו אותנו עוד לפני תקופת השאה פהלווי. למה?"
"אם תרצי, אפשר להביא רשימה ארוכה של תירוצים לשנאת היהודים. השיעים שונאים את היהודים כי הם טמאים, כי הם רעים, כי הם מושחתים, וכדברי הנביא מוחמד: כי הם צאצאים של חזירים וקופים. ואת יודעת מה זה אומר? זה אומר שלשנאה אין שום היגיון."
"מספיק, ילדים," קראה לפתע מהרי בתקיפות. "בואו נחשוב מחשבות טובות ונתפלל שהצרות לא יגיעו לטהרן," סיכמה את הדיון והסיטה את השיחה לכיוון חדש. "הגיע היום מכתב מישראל," הודיעה כממתיקת סוד. היא חבקה את המעטפה אל חיקה, פתחה אותה במיומנות זהירה, חילצה מתוכה את המכתב כמו מוציאה תינוק מעריסתו, החליקה בידה על הנייר והושיטה לבֶּהְנָם. "קרא מה סוראיה שלנו כותבת."
מהרי לא ידעה קרוא וכתוב, אבל למדה לזהות את כתב היד של בנותיה הישראליות: סוראיה ושירין.
בֶּהְנָם קרא בהטעמה את המכתב וכולם עקבו אחר כל מילה ומילה.
"זה לא מכתב, זה שיר," העירה שָׁהנָאז בתום הקריאה.
"שיר רווי שמחה וגעגועים," הסכימה עמה פרי. "אחרי כל ביקור שלהם בכותל המערבי בירושלים סוראיה כותבת לנו שירה. אהבת הארץ מעוררת בה געגועים למשפחה."
"ברוך השם שטוב להם שם, אִנְשָׁאללָה שרק טוב יראו בחיים," אמרה מהרי.
פרי סיכמה: "ואני מתה לראות אותם, אני רוצה לבקר בישראל!"
4.
תערובת המורכבת מדיווחי אמת ומשמועות שחורות היא מתכון ודאי לתחושת בלבול ופחד המרחפת באוויר ונצמדת לגוף ולנפש כמו דבק מגע.
אנשי אופוזיציה השליכו את האחריות לאסון השריפה בקולנוע "רקס" על הסוכנים של הסָאוָוא"כּ (המשטרה החשאית של השאה. ראשי תיבות: סָאזְמָאנֶה אַמְנִיָת וָאֶטִּלָאעַת כֶּשְוַר - הארגון הממלכתי לביטחון ולמודיעין - או: סאזֶמאן אֶ אֶטֶלאעת וַאַמְנִיַת כֶּשְׁוַר - ארגון המודיעין וביטחון המדינה. הסאווא"כ נוסד ב-1956 והטיל חיתתו על רבים באכזריותו), ועל הסוכנים של ישראל.
"את מבינה שאלה שטויות," אמר בֶּהְנָם בחריקת שיניים, כשהוא שומר על קצב קבוע של שכיבות סמיכה על השטיח.
"ברור," השיבה פרי, והמשיכה במלאכת קיפול הכביסה, התפקיד שעליו חתמה על בלעדיות בבית. "כמו השמועות על השאה שהתגייר בסתר ויכריז בבוא העת על ביטול האסלאם כדת המדינה."
"כולם מאבדים את הראש," התנשף בֶּהְנָם. "נגמר לי החשק להסתובב ברחובות. בכל מקום מחייבים אותי לשמוע את דברי הנאצה של ח'ומייני בבי בי סי בשיא הווליום."
פרי פרשה את הסדין לאורך השולחן, קיפלה אותו במיומנות וחשבה על המצב ההולך ומחמיר באין מי שיעצור את הסחף. ח'ומייני נראה בעיניה כמו הילד המוערץ בכיתה שהכול נוהרים אחריו ואחר גחמותיו ומלהיטים את יצרו. הוא מכנה את השאה הומוסקסואל, טיפש ואימפוטנט, שָאה "אִסרָאֵלִי", ישראלי, ושָאה "אַמְרִיכַּיִ", אמריקאי, והמפגינים מאמצים את כינויי הגנאי וצועקים אותם שוב ושוב.
היא לקחה בזהירות את הערימה המקופלת, יצאה והניחה את הבגדים והמצעים במקומם בארון. בשובה עם עיתון "אֶטֶלָאעַת", קראה בקול את הכותרת:
ראש הממשלה ג'משיד אַמוּזגָאר מכריז על ביטול הקצבה השנתית לאלפי מוּלוֹת
"מה הוא עושה?" נעצה עיניים תמהות בעיתון, "הוא ממריד נגד השאה את כל כוהני הדת!"
"ראש הממשלה חלש. לא תהיה ברירה אלא להחליף אותו," פסק בֶּהְנָם, קם מן השטיח ולקח את העיתון מידיה.
וכמו תשובה לפסיקתו של בֶּהְנָם, כעבור ימים אחדים, בעשרים ושבעה באוגוסט, משכה את עיניה של פרי הכותרת שהתנוססה בעמוד הראשון של "אֶטֶלָאעַת": הוקמה ממשלה חדשה
"ג'עפר שריף אִמאמי, ראש ממשלתנו החדש," קראה.
בֶּהְנָם הניח מידו את כוס התה. "השאה מחליף ראשי ממשלה בקצב שבו מחליפים גרביים."
"זה שינוי לטובה, קרא את המאמר." פרי הושיטה לו את העיתון. "כתוב ששריף אִמאמי הוא קרוב משפחה של האייתוללה הגדול גוֹלפאייגאני, ולכן הקשר עם מועצת החכמים עשוי להשתפר ולהתחזק."
"כנראה הקריאה שלך סלקטיבית, אחותי," מחה בֶּהְנָם בעודו אוחז בידו את העיתון. "אם היית ממשיכה לקרוא היית מגלה ששריף אִמאמי עומד בראש 'קרן פַּהְלַווי'. זאת הקרן הציבורית העשירה והמושחתת ביותר באיראן, והנסיכה אַשְׁרָף, אחותו של השאה, היא נשיאת הקרן המושחתת."
פרי הפכה פניה לתמונת השאה המתנוססת על הקיר. "מה יהיה?" שאלה.
"יהיה טוב, בעזרת השם," ענתה לפתע מהרי שהגיעה הביתה ובידה סל הקניות. "תזכרו מה אמר השאה על ח'ומייני, 'הכלב הנובח מול הירח.' אין מה לדאוג. בואי, פרי, עזרי לי לפרוק את המצרכים."
•••
הימים הבאים עמדו בסימן הניסיון להפיח רוח של תקווה. ראש הממשלה שריף אִמאמי הכריז על חזרה ללוח השנה האסלאמי.
"אתה רואה?" קראה פרי, "הנה ראש הממשלה עושה סדר."
"הוא מתחנף למוּלוֹת. התה קר, אי אפשר לשתות." בֶּהְנָם דחה מעליו את הכוס בשאט נפש.
"תקרא לזה כך, העיקר שהמוּלוֹת, מורי ההלכה, מרוצים. אני אמזוג לך תה חדש." פרי יצאה אל המטבח עם הכוס בידה.
"ומה עם השאה?" קרא בֶּהְנָם לעבר גבה.
פרי עצרה את צעדיה. "השאה צריך להיות מרוצה. הנה נפתרה הבעיה. אלה שהיו נגדו יהיו בעדו."
"לא נראה לי," בֶּהְנָם החווה בידו תנועת ביטול. "ראש הממשלה מוכיח שהחלטת השאה שווה כקליפת השום. רק לפני כמה שנים הוא החליף את לוח השנה ללוח הפרסי ושוב חוזרים ללוח האסלאמי. זה מחליש את הכוח של השאה."
פרי שבה עם כוס התה.
"אין כמו תה חם, תודה, אחותי," קרא בֶּהְנָם וליפף בידו את הכוס כאילו היא המשענת והנחמה בפני קשיי העולם. הוא משך לגימות בריכוז.
"לבריאות, אחי. אני לא מבינה למה השאה היה צריך להחליף את לוח השנה ולמה עכשיו מחליפים שוב."
"זה סיפור של כוח. טוב, היית קטנה, לא יכולת לדעת. לפני כמעט שמונה שנים, באוקטובר 1970, השאה ארגן את חגיגות הפֶּרסֶפּוליס. אלה היו חגיגות גדולות לציון אלפיים וחמש מאות שנה לייסוד האימפריה הפרסית בידי כורש הגדול."
"המלאך של היהודים שהכריז על שיבת ציון," ציינה פרי.
"בדיוק. ח'ומייני יצא נגד החגיגות האלה וטען שהיהודים הם שדוחפים את החגיגות, וכל זה כדי להביע תודה לכורש על המעשה ההיסטורי העצום שעשה לנו."
"כמה שזה לא מפתיע שמיד יאשים את היהודים."
"גם הערבים לא אהבו את החגיגות האלה. הם פחדו שאיראן חוגגת את העבר הקיסרי שלה כי היא מתכוונת להחזיר עטרה ליושנה, מה שאומר שבקרוב היא תתחיל בהתפשטות טריטוריאלית."
"ואיך כל זה קשור להחלפת לוח השנה?"
"כבר בחגיגות האלה דאג השאה ליצור רושם כאילו הוא ממשיכו של כורש. חמש שנים אחרי החגיגות הוא עשה את הצעד הגדול שחיזק את הרושם הזה. פתאום הכריז על לוח השנה ה'שָאהִנשָאהי', המלכותי, במקום לוח השנה האסלאמי. את יכולה לתאר לעצמך איך הרגישו כוהני הדת וכל הממסד הדתי. במעשה הזה השאה שינה דבר בסיסי ומשמעותי ביותר. הוא חיזק מוטיבים פרסיים מהימים ההם ופגע בתרבות האסלאמית. בעיני הדתיים הקיצוניים, זה היה כמו לשלוח חץ ללבם."
"למה הוא היה צריך לעשות את זה?"
"כדי להראות את כוחו. זה כמו להגיד: 'אני מחליט ועל פי יקום דבר.'"
"ועכשיו החזירו את הלוח למה שהיה."
"נכון. וזה כמו להגיד לשאה: לקחנו ממך את הכוח. אתה חלש."
"בֶּהְנָם," פנתה אליו אמו. "לא טוב לחשוב מחשבות רעות. מוחמד רזא שלנו הוא שאה גדול וחזק. אף אחד לא יכול להפיל אותו. תשמע איך הוא מרגיע את כולם. 'בֶּה אוֹמִידֶ חוֹדָה', בעזרת השם יהיה בסדר."
"או קיי, ממאן, השאה מרגיע את כולם. מה חשבת שהוא יעשה, שהוא יֵצא לרחוב ויצעק: 'הצילו, אני מפחד'? הוא חייב להרגיע. אגב, מעניין למה לא רואים את השאה בשום מקום. כל הראיונות שלו הם בתקשורת הזרה."
"טוב, בֶּהְנָם, שמענו מספיק. אתה אל תדאג. השאה עושה הכול כדי שהעם ירגיש טוב. פרי, תביאי 'חִיַאר', מלפפון, נרטיב את הגרון."
5.
"אין כמו משפחה," חתמה מהרי את דבריה הארוכים במשפט שבו פתחה, וקינחה את דבריה בנשיקה מפתיעה על מצחה של פרי.
פרי נתנה באמה מבט משתאה. המונולוג שזה עתה הסתיים, שכל כולו סופרלטיבים על דודנה מוֹרָד, הבחור הקשאני שאותו הוריה משדכים לה, היה הארוך ביותר ששמעה עד כה מפיה. בקשתה של אמה כי תצא עם מסעוד היתה תמציתית, כמו נגיעה מרפרפת, בהשוואה למאמץ שהיא מקדישה כעת למוֹרָד לוי.
"הבן של אח שלי הנפלא, בחור נהדר, לנשק לו את הידיים..." ופרי הקשיבה לתיאורים וניסתה ללקט שבבים מעורפלים מזיכרונה ולהציב מולה את תמונתו של מוֹרָד דודנה. אמא הזכירה לה שהוא בירך אותה לשלום בחתונה משפחתית לפני שנה. אכן הוא היה שם, הבחור עם הלבוש הכפרי המיושן, עם הנימוסים וההליכות המדיפים ניחוח עתיק ועם המבטא הקשאני הכבד. אט אט עלו וצפו קטעי תמונות מהשנה שעברה: המבט החטוף שהעבירה עליו, השלום המהיר שהשיבה לברכתו. מיד אחר כך הותירה אותו עומד במחיצת אמה ואביו כשהיא נגררת אחר חברתה שָׁהנָאז לרחבת הריקודים, והמחול הסוער מחה כהרף עין את דמותו מראשה ופינה מקום למעגלים המסוחררים ולמוזיקה הרועשת. היא כבשה חיוך לזכר הענטוזים שלה בטבור המעגל שאליו הושלכה, אשר חילצו מחיאות כפיים קצובות.
בעיני רוחה העמידה את מוֹרָד, רכון ראש, צייתן וביישן, כנגד הבחורים הטהרנים המתהדרים במיטב האופנה הפריזאית, נמרצים ובטוחים בעצמם, תאוות החיים מרצדת בתנועתם ותוססת על שפתיהם. לעומתו הם נראים כמי שעומדים לכבוש את מנעמי העולם.
"תצאו פעם אחת ונראה מה יהיה," הציעה אמה לאחר שבחנה את הבעתה המסויגת.
בעצם, למה לא? חשבה. גם עם מסעוד יצאתי פעם אחת והיא הספיקה. גם הפעם הזאת אשלם את חובי להורַי.
בסתר לבה הבינה כי הציפיות של אמה מהקשר עם מוֹרָד חוצות את הפעם הראשונה, ומפליגות לטווח קבוע ויציב המעוגן בטבעת מהודקת לאצבע. אבל למי אכפת, גמרה אומר בלבה, אמלא את חלקי לפעם הראשונה, ו"חוֹדָה בּוֹזוֹרְגֶה", אלוהים גדול.
ברגע שנתנה את הסכמתה, נחפזה מהרי אל טלפון החוגה, השחילה אצבע לחריץ המעוגל והחלה בפעולת החיוג להזמנתם של הורי מוֹרָד ומשפחתו ל"חָסְטֶה גָארי", מפגש היכרות ומחויבות.
פרי הביטה באמה בהערצה. כמעט התפתיתי לחשוב שאני היא זו שיזמה את ההשתדכות, הרהרה בעודה מצותתת לשיחה ולניגון קולה של אמה המכוון אל אוזניו של אחיה ציון, אביו של המוֹרָד הזה שאותו פגשה לפני שנה, וכעת היא מנסה להעלות מזיכרונה המטושטש עוד פרטים על מראהו.
6.
הבוקר של יום שני, הארבעה בספטמבר 1978, הכריז על בואו בשאון מבולבל הניטש בבטנה של פָּרִי. מצד אחד, אין היא להוטה לניסיון ההשתדכות עם מי שרחוק מהמנטליות הטהרנית ומקובע במנהגים המיושנים של קשאן. מצד אחר, היא תמהה על הסקרנות שמעורר בה המפגש. על כל פנים, מכיוון שמדובר באחיין של אמה, עליה לכבד אותו ולדאוג לשמור על כבוד הוריה. אין היא יודעת כיצד תשיב את פניו ריקם אם תמצא שאין התאמה ביניהם, מבלי לפגוע בכולם כאחד. זה בוודאי לא יהיה קל כמו במקרה עם מסעוד.
היא ניערה את פקעת המחשבות המסובכת וליטפה מבלי משים את בטנה, דבר שנהגה לעשות בילדותה, ברגעי סערה. עלי להתכונן למפגש מבלי לחשוב כיצד יסתיים, קבעה בלבה. אם תתעורר בעיה - אטפל בה בזמן המתאים.
וכך, יום אחד לפני ה"חָסְטֶה גָארי", מפגש ההיכרות והמחויבות עם המשודך ומשפחתו, הקיצה להכנות לקראת האירוע הגדול.
לאחר התארגנות קצרה ניצבו רגליה על מפתן דלת הבית בדרכה למכבסה. היום תקבל את החליפה - ז'קט וחצאית בצבע תכלת, שאותה מסרה לניקוי יבש. לבוש הולם למפגש ההיכרות שיתקיים מחר.
"אל תתעכבי, פָּרִי, יש הרבה הכנות," התרתה בה מהרי, בהכירה את נטייתה הכפייתית של בת הזקונים שלה להשתהות מול חלונות הראווה.
"אין לי סיבה להתעכב, אמא, עוד חצי שעה, מקסימום שעה, כבר אהיה כאן," סלסלה פָּרִי הבטחה מרגיעה, ובהחלט התכוונה לקיימה.
כל עניין השידוך לדודנה מוֹרָד לוי, בנו של ציון אחי אמה, היה כל כך מהיר, עד שהיא אפילו לא שמה לב לכך שנשאבה לתוכנית שרקמה אמה, ולכך ששיתפה פעולה באופן שהפתיע אותה ואת אמה גם יחד.
רק לפני שבועיים נאלצה לגייס את כישורי המשחק שלה כדי לצאת בשלום מהשידוך עם מסעוד, ובלהטוט מתוחכם חרצה את גורלו של הזיווג חסר התוחלת. והנה היא נותנת אור ירוק למשודך, שמראה פניו ממפגש אקראי בחתונה משפחתית מהשנה שעברה הוא זיכרון קלוש המרחף בנבכי מוחה.
את הליכתה הנמרצת מביתה שבחִיָאבָּנֶה שָאה, רחוב שאה, ועד למכבסה, ליוו שמים בהירים שנמתחו מעליה בתכלת מתרוננת. השמש קרצה אליה בקרניים מלטפות, אשר כמו הבהירו את ההרהורים שהתפזרו בראשה, מאלה הטומנים בחובם ציפייה וסקרנות מן הלא נודע. פניה זהרו באור ההתחדשות, עיניה זרחו אל הדרך, והיא החליקה בידה על בטנה, שהתעקשה להשתתף בחגיגה בהופעה ראוותנית של התהפכויות.
בהגיעה סמוך למכבסה לכדו את תשומת לבה תכונה והמולה בלתי שגרתיות. השטיחים הפרושים דרך קבע על המדרכות שבפתחי החנויות, נתונים למדרך רגליהם של עוברי אורח כדי להעניק להם ציביון מיושן ולהגדיל בכך את ערכם, גולגלו כעת בבהילות מפתיעה ונגררו חזרה לתוך החנויות. היא החישה את צעדיה ונמלטה פנימה, הצטרפה אל יתר הלקוחות שהתקהלו סמוך לחלון וצפתה עמם במתרחש.
"'בָּרִיקָלָה', כל הכבוד," נשמעו קריאות סביבה.
היא נאלמה. אם מחמת המראה המשתק, ואם מפני שברגעים מפתיעים אלה ניצב במוחה תמרור אזהרה שהורה לה להימנע מלהביע דעה ולהישמר מלהסגיר את היותה יהודייה.
מרחוב האוניברסיטה יצאו סטודנטים מפגינים לכיוון רחוב שאה. בדרכם הצטרפו אליהם עוד ועוד מפגינים תומכים. רוכבי אופנועים ניסו לפזר את ההפגנה באמצעות יריות באוויר.
פרי עמדה נטועה במקומה. לפתע נזכרה מהו היום הזה. עִיד אֶל פִיטֶר, החג המסיים את צום הרמדאן. מעודה לא ראתה פעולת ירי, אם צפייה בסרטים אינה נלקחת בחשבון זה. והנה קולות הירי הצורמים מתרחשים כאן, לנגד עיניה, בלב לבה של טהרן. עד כה ההתנגדות בטהרן היתה סמויה, שלא כמו ההפגנות האלימות שנצפו בטלוויזיה בערים הרחוקות - בטַבְּרִיז, יָאזְד, אֶסְפָהָאן, גָ'אהְרוּם, שִׁירָאז ואהוַאז. אפילו ההפגנות במקומות האלה, עד כמה שידוע לה מכּוֹתרות העיתונים, נחלשו מאז השריפה בקולנוע "רקס". היא התבוננה בגושי האדם שצעדו בסדר מופתי וקראו לראשונה בטהרן את הסיסמאות "מַרְג בַּר שָׁאה", מוות לשאה, "גָ'אוויד ח'ומייני", יחי ח'ומייני, וחשבה כיצד קרה שבבת אחת שינתה העיר את פניה והסדר הקבוע התבלבל והתהפך.
"תראו איך המולות יודעים לכוון את ההפגנה," העיר איש שיבה נלהב. פרי קלטה כעת תמונה הזויה: ה"אָחוּנְדִים" המזוקנים צעדו בבטחה בראש ההמון הסואן, עודדו את הקריאות "מרג בר שאה" ו"ג'אוויד ח'ומייני", והמפגינים נענו להם בצייתנות מעוררת חלחלה. ממש כמו "הייל היטלר", הרהרה כשנזכרה בסרט ששִחזר את ההצדעה ההמונית למצביא המטורף.
עורה הצטמרר על אף החום הכבד, וזיעה קרה ניגרה על מצחה. היא אגרפה את ידיה בניסיון לכבוש את סערת רוחה. רק לפני שעה קלה יצאה מן הבית עם התהפכויות בבטנה ועם רצון להיראות הפעם במיטבה, לאחר שבמפגש עם המשודך הראשון התאמצה להפגין מראה מרושל ודוחה. שהרי הפעם מדובר במפגש היכרות חגיגי ומעורר ציפיות. היא לא שיערה בנפשה שתיקלע למצב מסוכן ובלתי צפוי.
עד מתי זה יימשך? ניקרה בה השאלה. משאלתה היחידה היתה להיחלץ מהמקום ולהגיע הביתה בשלום.
7.
"'חוֹשׁ אָמַדִיד, בֶּפַרְמַיְד', ברוכים הבאים, היכנסו בבקשה," קידמה מֶהְרי את פני האורחים, הורי המשודך - ציון וגוֹהָר לוי, אחָיו ונשותיהם, ובתווך המשודך, שעל הקשר בינו לבין פרי, שזרעו ייטמן הערב, תלו שתי המשפחות את יהבן.
בעוד הוריה מקדמים את פני האורחים, פלשו עיניה של פרי אל המשודך ואמדו את הופעתו. מורד, דק גזרה וצר מותן, שערו השחור והשופע משגר פאות עבותות לשני צדי לחייו. שרטוטי פניו עדינים ונעימים, עיניו שחורות ורכות, וכל לבושו מעיד על הידור מאופק: חולצה חומה בהירה ששני כפתוריה העליונים פתוחים, נתונה בתוך מכנסיים חומים כהים המהודקים בחגורה צרה בצבע חום נוטה לזית. ידו האחת אוחזת בסלסילת פרחים גדולה, וידו השנייה שרויה בתנועה עקבית של לחיצת ידיים. הוא הזריח פנים נאות אל מקבלי פניו, בעוד עיניו נעו ונגעו לרגע נבוך בדודניתו. כשנעמד סוף סוף מולה, הצניע חיוך של נועם, השיב ברכת שלום לברכתה תוך עפעוף מהיר בעיניו, ומיהר והניח בידה הגואלת את סלסילת הפרחים, ואנחת הקלה נמלטה מפיו וליטפה את אוזנה. היא קבעה כי הוא נאה יותר מהמראה המטושטש שריצד בזיכרונה.
פרי קיבלה את פני האורחים בפנים מאירות ומאופרות. פס שחור ודק של "סוּרְמֶה" תחם את עיניה והדגיש את דבשיותן. שערה, הגלי מטבעו, עבר תחת מכבש המגהץ, וגלש בנינוחות על כתפיה. שפתיה המעוצבות נמתחו לחיוך שחשף שני טורי שיניים צחורות ומושלמות. גופה היה מכונס בתוך החליפה התכולה המחטבת, החליפה שאותה קיבלה במכבסה בתום שלוש שעות מסויטות במקום, לאחר ששקטו הרוחות וגם רוחה שלה מצאה מרגוע קל. חולצה חגיגית בצבע כחול כהה השלימה את הופעתה החיננית.
הברכות, הנשיקות, החיבוקים וקריאות השבח - נראה כי אלה באו מתוך הסכמה בלתי מוצהרת לערפל ולמחות את ההרגשה הכבדה שהביאו אירועי אתמול לחלל הבית. לכולם, למארחים ולאורחים, היה ברור כי ביום שבו מניחים את היסודות המיוחלים לקשר הזוגי בין הצעירים, אין להזכיר עניינים קודרים ואין זו השעה לפרוק את תחושותיהם מהמאורעות האלימים שהגיעו לפתחה של הבירה.
פרי לא ניסתה לרסן את התלהבותה מן השי הנוצץ שטמנה בכף ידה גוֹהָר חאנום, אמו של מורד - שרשרת וצמיד עשויים זהב ושזורים באבני חן כחולות, שתאמו להפליא את לבושה. קישוטי הזהב ואבני הספיר קלעו לטעמה, ופרי תהתה בלבה אם לא קדמה לקנייה התייעצות עם אמה.
הם השיקו כוסיות. "בָּה בָּה בָּה", נלגם היין של אבא יעקוב בגניחות הנאה, לשביעות רצונו של המייצר. יעקוב פינה פיסות זמן מדודות לתחביב האהוב עליו, ייצור היין במרתף הבית, והוא שש לפרט כעת בפני אורחיו את תהליך הייצור הנתון לאחריותו הבלעדית.
את ה"חוֹמְרֶה", כד החרס הענק, הוא גודש בצימוקים, סוכר ומים. לאחר התסיסה הוא יורד בכל יומיים אל המרתף, ובעזרת מקל ארוך, שבתחתיתו קבוע לוח עץ שממנו מזדקר מסמר גדול, הוא מועך, מערבב ואוטם את הכד באריח. כעבור חודש מעביר את התכולה לגיגית נחושת גדולה, מניח את הצימוקים בין שתי לבֵנים וכותש. בחלוף חודש נוסף הוא חוזר על אותה פעולה, אחר מסנן את התערובת, מנטרל את הבלילה מהקליפות ומהגרעינים, ומעביר ל"חומרה". בסופו של התהליך הוא מוזג את הנוזל הזך לבקבוקי זכוכית גדולים.
ארוחת הערב, מעשה ידיהן של מהרי ופרי, הניבה מטר קולח של מחמאות. במהלך התקנתם של התבשילים היתה פרי אחוזה עדיין ברשמי המחזה הקשה שחוותה במכבסה. היא חילצה עוד ועוד פרטים מזיכרונה המוטרד והשליכה אותם לאוזני אמה, בעודה מטילה את הירקות לסיר ואת הבשר לקדירה, תוחבת בכוח את תערובת האורז בין עלי הגפן ומהדקת.
בתום הארוחה כיבדה גוֹהָר חאנום את הזוג הצעיר ב"שִׁירִינִי", דברי מתיקה, והציעה להם לצאת ולטייל מחוץ לבית.
מורד קם ועמד על רגליו, כמי שציפה כל הערב להצעה המיוחלת, והפזיל אל פרי חיוך מבויש, תואם לעיניו שהשתהו לרגע על חרטומי נעליו. כמה צנוע הוא לעומת מסעוד השחצן, חשבה פרי ופנתה לכיוון היציאה, והוא מיהר להשיגה ופתח בפניה באלגנטיות מרשימה את הדלת.
אחת אפס לטובתו, חשבה מבלי יכולת להימנע מהשוואה בינו לבין מסעוד, אם כי לא היה בכך כדי לסלק ממוחה את השאלה החוצבת בו בנוגע לחיבור שלה עם המנטליות הקשאנית המיושנת.
הם עשו דרכם אל הפארק הסמוך, הקיפו את הבריכה הגדולה וצפו בממטרות המרקדות כנגדם כמו במופע ראווה לכבוד הצמד החדש המתהווה הערב.
"זה יפה," אמר מורד.
לראשונה הבחינה בקולו החם, והמשב החמים המתובל במבטאו הקשאני נאחז לרגע באוזניה כמו בלטיפה והתפשט לתוכה. "טהרן כולה יפה," השיבה בגאווה, כאילו היא הנושאת באחריות לכל היופי הזה של העיר הגדולה.
הם התיישבו על ספסל. "אני רוצה לעבור לטהרן," אמר פתאום.
"בחירה טובה," השיבה מיד כמו מדובר בהחלטה של מה בכך, אך מיד נתנה דעתה לתגובתה החפוזה והוסיפה לריכוך הרושם של דבריה: "אני מניחה שזה לא פשוט לקום ולעזוב את כל מה שיש לך בקשאן ולעבור למקום חדש."
"לא פשוט, אבל הכרחי," השיב בכובד ראש. "קשאן היא עיר קטנה, והיהודים המעטים שנותרו במקום בולטים בה. מוטב לגור במקום גדול שבו היהודים לא מורגשים, והסכנה להיפגע בו פחותה. את יודעת שעד היום בקשאן אסור לי לגעת בפרי שבדוכן השוק כדי שלא אטמא אותו?"
"מה אתה אומר? הרי ביטלו את הגזירה המטופשת הזאת עוד לפני שנולדתי."
"ככה זה, במקומות קטנים שומרים על הרגלים ישנים. רוב היהודים כבר יצאו משם. המשפחה שלי עם רגל אחת בטהרן ורגל שנייה בקשאן. שני האחים הגדולים שלי מנהלים את החנות לבגדי נשים בשדרת פהלווי, וההורים שלי מחלקים את זמנם בין הבית בקשאן לבית בטהרן. הגיע הזמן שגם אני אצא משם."
"ומה יהיה עם העבודה שלך?"
"בקשאן יש לי מפעל לאריגת שטיחים. אשאיר אותו לניהול של אחד העובדים, ואני אבקר שם מדי פעם עד שנעביר הכול לפה. אני שותף עם אחי. נוכל לפתוח חנות לבגדי נשים בטהרן."
"זה נשמע טוב," השיבה בעליצות וחשבה עד כמה רציני הוא בן זוגה. "אתה תצליח, אם רק תשתחרר קצת מהמבטא הקשאני שלך," ניסתה לזרות קמצוץ של בדיחות דעת לדו שיח הכבד.
אלא שהוא המשיך לשמור על קו שקול, והחיוך שהנץ בה נסגר בהכנעה.
"שמעתי מה עבר עלייך אתמול," אמר.
היא הביטה בו בתמיהה.
"אמנם לא דיברנו על העניין בחגיגה, אבל אמך סיפרה בהיסטריה לאמי בטלפון על מה שקרה. אני שמח שנזהרת שלא להסגיר במי את תומכת. הם שונאים אותנו, היהודים, על שאנחנו אוהבים את השאה."
"אני מקווה שהתקרית הזאת היא חד פעמית. אני אוהבת את טהרן, הלוואי שהכול ישוב לשגרה."
"גם אני מקווה כמוך, הרי אני בונה על זה שאגור בטהרן."
"עוד לא נרגעתי ממה שקרה ב'רקס' ופתאום ראיתי הפגנה עם יריות מול העיניים כאן, בטהרן."
הם החרישו רגע ארוך ולפתע שאל: "מתחשק לך גלידה?"
היא הנהנה והוא רץ בקלילות, ולא חלפו אלא דקות ספורות וגביע הגלידה הושט לה בקידה.
"תודה," צחקקה וכבר נעצה את כפית הפלסטיק המרובעת בתכולת הגביע, העמיסה עליה גוש מתוק וקר, הביאה אל פיה, גלגלה בלשונה את המרקם הנימוח וליקקה את שפתיה בהנאה גלויה.
הוא עקב אחר תנועותיה בהבעה משועשעת. "אני אוהב לראות אותך נהנית. את עליזה... מלאת חיים..." לפתע נאלם והרכין ראשו במבוכה.
"אני אוהבת את החיים." עיניה פיזזו לקראתו וחיפשו את מבטו.
הוא נשא אליה עיניים רכות. הוורדים המלבלבים על לחייה האירו את עיני הדבש שחייכו אליו ויצרו תערובת מפעימה של חן, זוהר וחדוות נעורים. "פרי, את מוצאת חן בעיני. אני מתקשה לקלוט איך מתוך הילדה הקטנה צמחה נערה יפהפייה ושופעת חיים."
היא גמעה את המילים בשקיקה. לראשונה בחייה זכתה לווידוי ומחמאה מפי גבר, ואלו עלו במתיקותם אפילו על מתיקותה של הגלידה. האוויר הלך והתבשם במתיקות.
"אבא שלי לא רוצה שנבזבז זמן. הוא רוצה שנתחתן מהר," חתם פתאום את הצהרת האהבה.
שני המשפטים האחרונים מצאו אותה בלתי מוכנה. איזו דרך מצא להציע לה נישואים. האם כך מקובל או שזהו עוד רכיב המעוגן בגינונים הקשאניים? נדמה לה שלבה מחשב לצאת מבעד לחולצה ולז'קט. היא היססה לרגע וחשבה על מענה הולם.
"נצא, נראה, נחליט," השיבה קצרות וקיוותה שאין הוא שומע את טפיחת לבה. הוא התבונן בה בשתיקה. שידבר כבר. למה הוא מחכה? האם אכזבה אותו?
"את צודקת," השיב לבסוף. "אני אבוא לבקר בימים הקרובים."
פרי אצרה אנחה. הוא כל כך עדין, חשבה. היא מרגישה את עדינותו על עורה, כמו מגע של צמר גפן.
מחר יתפרסם כאן בידיעות+ החלק השלישי של הספר.
שרה אהרוני / שתיקה פרסית
עורך אחראי: דב איכנולד
עורכת ספרי המקור: נוית בראל
עורכת הספר: דפנה שחורי
עורכת הלשון: ורד זינגר
מעצבת הכריכה: דנה ציביאק
הדימוי שעל הכריכה: Trevillion Images / Agnieszka Kielak
הפקה והבאה לדפוס: בתיה בודנר
לוחות: צביקה שרויטמן
סדר: טפר בע"מ
תודה לכותבי הספרים הבאים:
1. רוח אללה - ח'ומייני והמהפכה האסלאמית, אמיר טהירי. ספריית אפקים/עם עובד, 1985.
2. איראן במהפכה, דוד מנשרי. הקיבוץ המאוחד, 1988.
3. שטן גדול שטן קטן - מהפכה ומילוט באיראן, אליעזר (גייזי) צפריר. ספריית מעריב, 2002.
עדיין איך לכם את אפליקציית עברית? הורידו עכשיו:
להורדה במכשירי אייפון - עברית App - App Store
להורדה במכשירי אנדרואיד (דוגמת סמסונג) עברית ספרים - אפליקציות ב-Google Play
