בגיל 64, אין ספק שהדבר השנוי במחלוקת ביותר שמדונה עשתה אי פעם הוא להתעקש להישאר. בעולם שבו נשים אחרי גיל 45 נעלמות מהמסכים ומהקיום הציבורי, מדונה, אייקון פופ ששינתה את התרבות באופן יסודי ועקבי, לא הפסיקה לרגע - עד עכשיו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בשבוע שעבר נודע שמדונה אושפזה בטיפול נמרץ עם "זיהום חיידקי רציני", כפי שדיווח המנהל שלה, גיא עוזרי. "בשבת, 24 ביוני, מדונה פיתחה זיהום חיידקי שהוביל לאשפוז של כמה ימים בטיפול נמרץ", הוא כתב ברשתות החברתיות. "בריאותה משתפרת, אך היא עדיין מקבלת טיפול רפואי. אנחנו מצפים להחלמה מלאה".
ישנן השערות שונות לגבי הסיבה להתמוטטות של הזמרת, שנמצאה בביתה ללא הכרה. ההשערה של רבים מגופי התקשורת היא שמדונה פשוט עבדה קשה מדי. תקופה של חזרות ללא הפסקה וירידה במשקל כנראה נתנה את אותותיה. ב"סאן" הבריטי אף נטען שהיא התישה את עצמה בניסיון להתחרות בסבבי ההופעות העכשוויים והמצליחים של זמרות צעירות יותר, כמו טיילור סוויפט.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
מדונה כבר שוחררה מבית החולים, אבל מסע ההופעות המתוכנן Celebration, שנועד לחגוג את 40 שנות מלכותה, נדחה עד להודעה חדשה. ובעוד היא עוצרת לנוח לראשונה, העיסוק בה - ובעיקר במראה שלה – לא נח לדקה.
לאחר שבמשך שנים רבות עוררה תהיות לגבי האופן שבו היא שומרת על המראה שלה, כולל משטר הספורט הקשוח שלה והשרירים בזרועותיה, הציגה מדונה את "המראה המנותח". בפברואר האחרון, כשהגיעה להעניק פרס בטקס הגראמי, היא נראתה שונה לגמרי מכפי שאנחנו רגילים. צמות ענקיות הקיפו פנים קטנטנות אך נפוחות, והיה ניכר שהן עברו שינוי מסיבי במבנה ובצורה. שפתיה נראו ענקיות כמו דרך פילטר באינסטגרם. הגבות העבות שלה, חלק מסימני ההיכר שלה משנות ה-80, הפכו לבלתי נראות לחלוטין. פניה חלקות בצורה לא אנושית, ללא שמץ של קמט או "פגם".
התגובות היו קשות. ב"דיילי מייל" הבריטי התראיין מנתח פלסטי שטען שמדונה "בלתי ניתנת לזיהוי". ב"ניו יורק פוסט" פורסם טור דעה שטען כי המראה שלה אינו רק "מכאיב לעיניים, אלא בגידה מוחלטת", והכותבת הסבירה שהמראה ה"גרוטסקי" שלה מפחיד את המעריצים. "במשך עשורים עזרת לנשים כמוני לחבק את ההזדקנות. כעת את נראית כמו קורבן של תסביכי הזדקנות", כתבה.
תגובת המלכה: תקשיבו לדברים שאני אומרת במקום להתעסק באיך שאני נראית. יום לאחר טקס הגראמי ביכתה מדונה את העובדה שדבריה במהלך נאומה לא זכו להתייחסות. היא כתבה בחשבון האינסטגרם שלה שהיה משמעותי עבורה להציג בטקס את האמנים סאם סמית' וקים פטרס - סמית' הא-בינארי ופטרס, האמנית הטרנסג'נדרית הראשונה שזכתה בפרס בקטגוריה שלה.
"במקום להתמקד במה שאמרתי בנאום, בתודה שלי לאמנים כמו סאם וקים, אנשים רבים בחרו לדבר רק על תמונות הקלוז-אפ שלי שצולמו במצלמה עם עדשה ארוכה, שתעוות את הפנים של כל אחד! שוב אני נתפסת בין אייג'יזם למיזוגניה, שמחלחלים לעולם שאנחנו חיים בו. אני מצפה לשנים רבות של התנהגות חתרנית, דחיפה של גבולות, עמידה אל מול הפטריארכיה ויותר מכל, ליהנות מהחיים שלי".
בעוד מדונה מציגה את עצמה כמי שסובלת ונפגעת מהפטריארכיה, היא גם ממשיכה לשחק עם התקשורת והקהל, ובמקביל לתגובה מלאת התוכחה פרסמה גם התרסה משועשעת יותר. "תראו איזו חמודה אני עכשיו כשהנפיחות מהניתוח ירדה, לול", היא כתבה בטוויטר. היא לא מנסה להסתיר או לטשטש את העובדה שעברה ניתוחים אלא דווקא להקצין אותה, ולגרום לנו לנסות לפענח למה.
לצד הביקורת יש גם קולות של תמיכה. דוגמנית-העל פאולינה פוריצקובה טענה שמדונה מקדמת דיון ב"הנחות החברתיות השגויות בתרבות שלנו". הדוגמנית בת ה-58 כתבה בעמוד האינסטגרם שלה כי "בהרבה ציוצים מזכירים את הפנים שלי כדוגמה להזדקנות בחן, בניגוד למדונה, אבל מה שמדונה עושה, בין אם במכוון או בטעות, זה לחשוף את זה שמביישים נשים מבוגרות. היא שמה את עצמה שם שוב, באופן שנראה ללא שמץ של בושה, ומושכת אש".
פוריצקובה מקשרת בין חוסר הבושה של מדונה, או ליתר דיוק הסירוב שלה להתבייש במיניות, בתשוקה או בשאיפות שלה, לבין המראה החדש: "מדונה, בין אם אוהבים אותה או אוהבים לשנוא אותה, תמיד הייתה חסרת פחד בסירוב שלה להתבייש", כתבה פוריצקובה. "האם המראה הנוכחי שלה הוא התוצאה של חוסר הרצון שלה לקבל על עצמה את הבושה העצומה שנזרקת על נשים מבוגרות בעין הציבורית? ...בכנות, לא אכפת לי. אני מכבדת אותה על כך שהיא מפלסת דרך לאחרות, וגורמת לנו לדבר".
"אם אישה כזו מקבלת כזו תגובת נגד, אין תקווה לשאר הנשים", כתבה הסופרת ג'ניפר ויינר, שבטור דעה חריף ב"ניו יורק טיימס" טענה ש"הפנים החדשות של מדונה הן פרובוקציה מבריקה". ויינר סבורה שהמראה המנותח של מדונה נועד לערער את האופן שבו אנחנו תופסות הזדקנות.
"אני רוצה לחשוב שהזיקית הגדולה של תקופתנו, אישה שתמיד המציאה את עצמה מחדש באופן מכוון, עושה משהו יותר חתרני כעת כשהיא מגישה לנו פנים חדשות, גם אם לא בהכרח טובות יותר, וביקורת על עבודת היופי, ההזדקנות הבלתי נמנעת והמצב הקשה שבו מוצאות את עצמן נשים מפורסמות מבוגרות", כתבה ויינר במאמרה.
ויינר טוענת שאין שום "טעות" במראה של מדונה. הפנים שלה נראות כמו שהיא רוצה שהן ייראו. "הפנים שלה כרגע הן לא הפנים שאת מקבלת כשאת צועדת אל משרד מנתח פלסטי ואומרת 'תן לי את הכי טוב שלך'", היא מסבירה. "הקונצנזוס סביב המראה הנוכחי הוא שהיא נראתה ככה כי היא השתמשה בפילרים. הרבה נשים מוציאות את הפילרים - למשל קורטני קוקס, נשים שרוצות לחזור למראה ה'טבעי'. אני חושבת שאלו פנים שהיא ידעה שלא נראות, לכאורה, 'טבעיות', וזה היה ברור שזה יגרום לאנשים לדבר. אני מאמינה שהיא רוצה שאנשים יחשבו על משחק היופי, שבגיל מסוים את לא יכולה לנצח בו".
כבר עם בקבוק החמצן הראשון שבו השתמשה בתחילת שנות ה-80, מדונה שינתה את הכללים של איך אישה "טבעית" או "אמיתית" צריכה להיראות, וערערה על מיתוס הטבעיות של היופי. בריאיון ל-NPR הסבירה ויינר שמדונה לא ניסתה להיראות טבעית בתחילת הדרך שלה, אלא ההיפך הגמור. השיער הצהוב שלה היה צבוע בהתרסה, מלאכותי לחלוטין. היא השאירה את השורשים השחורים, כמעין שבירה של הגבולות בין האותנטי למזויף. בדומה לכך היא לבשה בגדים תחתונים על הבמה, הופכת בעזרת חזיית חרוטים את מה שהיה אמור להיות "סוד נשיות" נסתר ומוחבא להצהרה.
אם בשנות ה-80 מדונה שאלה "אתם חושבים שיופי הוא טבעי?" באמצעות מראה שאמר "אני לא טבעית ואני עדיין יפה", כעת, אומרת ויינר, היא שואלת: "אתם חושבים שהזדקנות היא מכוערת? יכול להיות שהניתוחים מכוערים אפילו יותר?"
"מה שמדהים בה זה שהיא לנצח מעוררת דיון ושיח, מהיום שהיא התחילה ועד היום", אומר יועץ הקריאייטיב שגיב גלעם, שבעבר עבד גם כמעצב אופנה. גלעם, מעריץ ותיק שמקפיד לנסוע להופעות של מדונה ברחבי העולם, סבור גם הוא שהפנים החדשות הן עוד שלב של מתיחת גבולות: "בקליפ של Like A Prayer היא גילמה מישהי ששכבה עם כומר שחור, היא יצאה נגד הממשלה האמריקאית ותמכה בגייז בזמן שהומואים מתו מאיידס באחת התקופות החשוכות בהיסטוריה, הוציאה את הספר SEX ואת האלבום Erotica ורבה עם הוותיקן באיטליה. היא אף פעם לא עשתה דברים שירדו לכולם חלק בגרון, תמיד בחנה גבולות וראתה צעד לפני כולם. לדעתי היא עדיין רואה דברים שאנחנו לא רואים".
גלעם בטוח שמדונה יודעת בדיוק מה היא עושה: "היא לא מתבלבלת. אנחנו לא באמת יודעים איך היא נראית כרגע. אנחנו רואים אותה דרך מסכים ופילטרים. היא סוג של יצירת אמנות בפני עצמה, ועכשיו היא לקחה צעד אחד קדימה בדמות. היא עושה ניסיונות שאנחנו מפחדים לעשות. היא מרשה לעצמה לא להקשיב לאף אחד. היא רואה את מה שאנחנו עוד לא רואים. אנחנו עוד לא מבינים את זה".
יחד עם החדשות על הזיהום שתקף את מדונה והטענות שהתישה את עצמה, חזרו פניה של מדונה, בגרסה החדשה, לככב בכל מקום. ניכר שקושרים בין מצבה הבריאותי לגילה, וממהרים להזכיר לה אותו בכל מקום.
פרופ' ליאת איילון מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן סבורה שמדונה לא יכולה לנצח במשחק הגילנות: "אם היא הייתה עוזבת את הקריירה היינו מתעלמים ממנה", היא מסבירה. "אם היא נשארת, אז תמיד נראה את הגיל שלה, וזה לא משנה מה היא תעשה. אם היא הייתה נשארת עם קמטים, לא היינו מקבלים את זה כיפה".
נקודת הפתיחה של מדונה נמוכה יותר משל מוזיקאים אחרים בגילה ובמעמדה, מכיוון שהיא אישה. "גילנות היא תמיד בהצטלבות עם דברים נוספים, בהקשר הזה מגדר", מסבירה פרופ' איילון. "אנחנו לא מדברים באותו האופן על מיק ג'אגר, שהתארס לאחרונה לאישה צעירה ממנו. כשמדונה יוצאת עם צעירים ממנה, היא קוגרית שלא יודעת גבולות. זה לא משנה מה מדונה הייתה עושה, היא לא יכולה לנצח".
אף שהיא נמצאת במעמד משלה, מדונה מתחרה במוזיקאיות צעירות ממנה בהרבה, והיא זו שחצבה להן את הדרך. "אנחנו לא רוצים לראות בנות שישים שמתחרות עם צעירות. יש נורמה שהזקנים צריכים לפנות את המקום לצעירים, ושהם לא צריכים לקחת על עצמם זהויות ששייכות לצעירים", מסבירה פרופ' איילון. "תעשיית המוזיקה קיבלה אותה כשהיא הייתה צעירה, אבל מוזיקת הפופ היא לא של בני שישים או שבעים, לכאורה, אלא שייכת לבני העשרים. לכן בתפיסה שלנו היא צריכה לפנות את הדרך".
לדעתך יש בניתוחים המוגזמים ביקורת על גילנות ועל הציפיות המוגזמות?
"אני לא חושבת שזו ביקורת אלא כניעה. יש מלחמות שקשה להילחם. אבל כולנו נכנעים ברמה זו או אחרת. יש פה צביעות של החברה.
"המאבק בזקנה מגיע בגיל צעיר. כשאת לומדת כבר בגיל 12 שאת צריכה להילחם בטבע, ברור שתנסי להילחם גם מאוחר יותר. מדברים על זה שנשים צריכות להיות משוחררות מהמבט הגברי, אבל אנחנו מחפשות אותו בלי הפסקה. מפנימות את המסרים שמפרנסים מיליארדים של שוק אנטי-אייג'ינג. אבל זקנה היא טבעית, כי האופציה השנייה היא לא לשרוד".
לפי גלעם, הבעיה היא לא מדונה אלא אנחנו - והקושי שלנו לקבל שינויים. "הביקורת הזו נובעת מכך שאנחנו מפחדים משינויים", הוא מסביר. "זה מטריד אותנו, מוציא אותנו מהאזור הבטוח שלנו. אנחנו מכירים את מדונה כל כך הרבה שנים, שאנחנו לא נותנים לה להשתנות. אולי זה רומנטי מצידנו, לשמור עליה בזיכרון שלנו באופן מסוים, אבל היא ממשיכה קדימה, לא אחורה. לדעתי זה גם משעשע אותה, והיא עושה מה שבא לה. היא לא תיראה כמו שמצפים ממנה".
מה דעתך על הטענה שגם היא, כמו הרבה אחרות, פשוט הגזימה בניתוחים?
"שהיא מדונה, וכל השאר לא".
