מתן חודורוב מכיר היטב את ליבה הגס של הבירוקרטיה הישראלית. אבל שום דבר, גם לא השנים הרבות בתפקיד פרשן חדשות 13 לענייני כלכלה, לא הכין אותו ליום ההוא לפני תשעה חודשים, שבו חודורוב גילה שמדינת ישראל לא תאפשר לו ולבן זוגו להכניס לשעריה את בתו בת החודש, שנולדה בארצות־הברית באמצעות פונדקאית. "יום לפני הטיסה לארץ עמדנו בפני שוקת שבורה", הוא משחזר. "החל מהקורונה הונהגה מדיניות שמטרתה להקל על הורים בהליכי פונדקאות, שלפיה אפשר לשלם אגרה בקונסוליה הישראלית ולקבל תעודת מעבר זמנית עבור התינוקת, להיכנס איתה לישראל, להפקיד ערבות ולחכות להצלבה של בדיקת האבהות הגנטית. אז הגענו לקונסוליה כדי לפעול לפי הנוהל, קיבלו את פנינו יפה, צילמנו את התינוקת לצורך תעודת המעבר, שילמנו אגרה, ובשלב כלשהו אולי בגלל שאני אדם מוכר, מישהו החליט לעדכן את רשות האוכלוסין במשרד הפנים שהונפקה לי תעודת מעבר. בישראל, משרד הפנים אמר, 'לא נקבל את תעודת המעבר, שיחכו שם עד לקבלת תוצאות בדיקת האבהות מתל השומר. הרמתי טלפון לרשות כדי להבין מה הסיפור ואמרו לי, 'איך נדע שלא חטפתם את הילדה? הנוהל מהקורונה כבר לא תקף, זהו'. אנשי הקונסוליה אמרו לנו, 'אנחנו לא מבינים מה קרה פה, זוגות אחרים קיבלו תעודות מעבר והכול היה בסדר'".
אז זה היה אישי?
"אני חושב שהתפתח מעל הראש שלי, שלנו, מאבק בין משרד החוץ למשרד הפנים על מי שולט בשער הכניסה לישראל, האם זו הקונסוליה שמוסמכת להנפיק תעודת מעבר, כלומר משרד החוץ, או משרד הפנים ששולט על הגבול בנתב"ג. והנה, ניקח מקרה דגל של בן אדם מוכר שייתקע בחו"ל וסיפורו בוודאי יהדהד ונבהיר לכולם שנגמרה החגיגה. ואני עומד בקונסוליה, מול המדינה שלי ששלחה אותי מלכתחילה לעשות הליך פונדקאות בחו"ל כי הרי לא הסכימו להליך פונדקאות בארץ לזוגות חד־מיניים עד פסיקת בג"ץ, ועכשיו כשאנחנו עם כרטיסי טיסה ותמונת פספורט ביד אומרים לנו 'לא'. התחושה היא תחושה של דחייה, תחושה של שרירותיות, ואני חייב להגיד, זו לא הומופוביה קלאסית, אבל ברור שהכללים האלה לא נהגו וגם לא נאכפו על ידי מי שהנושא קרוב במיוחד לליבו".
תסביר.
"ברור שמי שהקשיים האלה היו קצת יותר מוכרים לו מהמעגלים הקרובים והיה לו קצת יותר אכפת באופן אישי, לא היה מעצב כללים דרקוניים כאלה ואוכף אותם בדייקנות בירוקרטית ואטומה כמו זו שבה נתקלנו מול רשות ההגירה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
איך התמודדת עם זה?
"אני מודה שנקלענו למצוקה, התחושה הייתה של מחנק בגרון. אין לך אוויר, נגמרו לך האנרגיות, נגמר לך הכסף, לא ראית את ההורים והמשפחה יותר מחודש, הם לא ראו את הנכדה, ואומרים לך, 'תישאר עוד שלושה שבועות עד שנגמור את הבירוקרטיה'. קשה להסביר את רמות האטימות ואת האכזבה. הרי המדינה היא זו שאמרה 'אתם לא יכולים לעשות פונדקאות בישראל, לכו לאמריקה'. אז הלכנו לאמריקה. זה עלה לנו בדם יזע ודמעות. ובסוף, בישורת האחרונה, כמעט בגייט של המטוס, המדינה שלך עוצרת אותך".
מעליב.
"את יודעת מה? כן. זו חוויה מעליבה. קשה מספיק לעכל את העובדה שהופלינו בעצם קיומו של הליך פונדקאות בחו"ל לעומת זוגות הטרוסקסואלים - אז לא לתת לך לחזור עם הילדה לארץ כאזרחית ישראלית? זו נקודת שבר מאוד קשה. המצוקה הזו גרמה לי לפרסם פוסט בנושא והיו המון תגובות והמון אנשים טובים שהתערבו וניסו לעזור, ללא הצלחה".
איך זה נפתר?
"פנינו למחלקת המדינה האמריקנית. הסברנו שיש כאן אזרחית ארצות־הברית, הבת שלנו, שהרשויות בישראל לא מוכנות להנפיק לה כרטיסי נסיעה. אז הם הנפיקו לנו דרכון אמריקני בנוהל חירום. קיבלנו את הדרכון, נסענו כמו מטורפים, עזבנו את הרכב השכור במגרש החניה עם הדלתות פתוחות ושעטנו לטרמינל עם ילדה בת חודש. כל כך פחדתי מנקמה של מישהו ברשות ההגירה, שרק כשעברנו את ביקורת הגבולות כשהתינוקת נכנסה לארץ כתיירת, צייצתי שהכול הסתדר. איכשהו, האמריקנים לא חששו כמו ברשות ההגירה שאנחנו "חוטפים את הילדה" מארה"ב. המדינה שלי שאני עובד בה, משלם בה מסים כל חיי, דחתה אותי בבושת פנים, בנהלים בירוקרטיים קשוחים שיש מאחוריהם אפס אנושיות ומחשבה. מבחינתם הייתי יכול להיתקע שם חודשים. הכי חשוב שבסוף הצלחנו לחזור לישראל גם בלי האישור של רשות ההגירה. כמובן שהיום הילדה כבר אזרחית ישראלית עם תעודת זהות וביטוח בריאות".
יש שיגידו שבזמנים כאלה טוב שיש גם אזרחות זרה.
"אני מקווה מאוד שכעיתונאים נצליח ליצור כאן מציאות שתגרום לה לרצות לחיות פה. לא הייתי מוותר על הפרויקט של מדינת ישראל, לא בשבילי ולא בשביל הילדה. אגב, בעוד חודשיים היא תהיה בת שנה, ואנחנו עדיין מתעסקים בעניינים בירוקרטיים שקשורים אליה".
במקום להתעסק בהזמנת עוגה מבצק סוכר.
"נעשה גם וגם. נטפל בבירוקרטיה, ונזמין את העוגה".
אגב, באיזה גיל תאפשר לה לצפות בסרטון המפורסם שלך משתולל בהופעה של שלמה ארצי?
צוחק. "ברגע שהיא תשיג לעצמה איזה מסך, כי היא כמובן לא תשאל אותי. היא תצחק על אבא שלה, ובצדק. ברור שגם אקח אותה מתישהו להופעה של שלמה".
ודאי לא תופתעו לקרוא שחודורוב בן ה־38 הוא טיפוס מכופתר, עיתונאי שאפתן וחרוץ, שבניגוד לטאלנטים אחרים על המסך לא מרבה לדבר על חייו האישיים, גם במחיר שימשיכו לחשוב שהוא תוכנת AI שהקדימה את זמנה. החשיפה כאן מורכבת עבורו, כי לפני ואחרי הכול חודורוב רואה בעצמו אדם שמביא סיפורים, אך אינו הסיפור. הפעם הוא חורג ממנהגו, וזה לא בגלל התקף ראוותנות. "אני חושב שיש חשיבות ציבורית בלספר את הסיפור עבור זוגות אחרים שעברו, עוברים או יעברו תהליך דומה", הוא פוסק. "יש הרבה פעמים נטייה לחשוב שלאנשים שנמצאים בתקשורת וקרובים למוקדי קבלת החלטות יהיה קל יותר מול שרירות הלב הבירוקרטית, והאמת היא שלא. זה פוגע בכולם. ויש חשיבות גדולה בלתקן את הדבר הזה".
יש לך את הרגע של הורה טרי, שבו אתה מסתכל על הבת שלך ולא מאמין שזה קרה לך?
"לגמרי. הלידה הייתה האירוע הכי מרגש שחוויתי. אתה רואה חיים נוצרים לנגד עיניך וכמו כל הקלישאות. אתה נמס, בוכה, מבין שקיבלת את המתנה הכי גדולה שיכלת לדמיין ובעיקר שהמסע המטורף הזה, הקשה, המתיש, הרחוק, היה שווה. יש גם בכי של הבחור בן ה־20 ששאל את עצמו אם תהיה לו יום אחד משפחה עם ילדים".
היו שלבים בחיים שחשבת שאולי זה לא יקרה לך?
"בטח. יצאתי מהארון באופן ציבורי לקראת גיל 30, ובשלבים האלה אתה שואל את עצמך קודם כל אם אמצא זוגיות טובה ויציבה עם אדם שכמוני רוצה משפחה, ובהנחה שכן - איך עושים את זה. עד לפני שנה, פונדקאות הייתה חסומה לחלוטין בפני זוגות חד־מיניים בישראל, ואז היה ברור שהולכים לפונדקאות בחו"ל. מהר מאוד התברר שארה"ב היא האופציה הטובה ביותר, בזכות הרמה הגבוהה של שירותי הרפואה והשמירה על זכויות הפונדקאית, אבל גם אופציה יקרה מאוד. החסכונות שלנו הושקעו להגשמת החלום להקים משפחה ולהביא את הילדה לעולם".
כמה יקר זה? דבר אליי כמו כתב כלכלי.
"לא נעים לי לנקוב בסכום המדויק ששילמנו. הסכום משתנה בהתאם למדינה בתוך ארה"ב וכל מקרה הוא גבוה. אני חושב שיהיה נכון לומר שזה מקביל לסוג של הון עצמי לצורך רכישת דירה. הקושי היותר־משמעותי הוא דווקא לא הכלכלי, אלא העובדה שמתנהל היריון שלם בשלט רחוק. לא הייתה אפשרות לטוס לפונדקאית בארה"ב בגלל הקורונה, ולכן נמנע מבעדנו להכיר אותה באופן אישי יותר תוך כדי תקופת ההיריון. שוחחנו איתה בווטסאפים, בווידיאו צ'אט ובזומים, אבל זה לא המגע הבלתי אמצעי שהיית רוצה".
קשה.
"מאוד. אתה רוצה לעקוב מקרוב, להכיר, לוודא שהתנאים הם הכי טובים ואני במרחק של אלפי מיילים. ומצד שני הייתה לנו פונדקאית מדהימה ששיתפה אותנו בכל צעד של ההיריון, קיימה איתנו קשר חברי ונפלא והייתה ממש המשענת שלנו בכל התהליך הזה. בזכותה הרגשנו קרובים יותר להיריון".
היה לך איזה שיח פנימי על ההיבט המוסרי של פונדקאות?
"בחוגים מסוימים יש תפיסה או שיח כאילו בפונדקאות יש הורים נצלנים שמשלמים כסף כדי להשתמש ברחם של אישה, וכשאת משוחחת עם הפונדקאיות עצמן את מגלה שבמקרים רבים ההפך הוא הנכון. הנשים האלה הן מלאכיות שרוצות מאוד להעניק את חוויית ההורות לזוג שנמנע מבעדו מלהגיע אליה בלי עזרתן. לצערי בידיעות שפורסמו על הלידה שלנו נחשפתי לתגובות של אנשים שדיברו במושגים נוראיים כמו 'לקנות ילד', 'סחר באיברים', 'רחם להשכיר'. בעיניי זה קודם כל שיח הומופובי לפני שזה שיח שגוי שמבטא חוסר הבנה של התהליך עצמו. אלה לא באמת אנשים שחרדים לזכויות הפונדקאית ורווחתה שנשמרו על ידינו מכל משמר. אלה אנשים שהם לא בעד הורות של זוגות חד־מיניים בכלל, ולכן כל צעד שננקט לעבר הקמת המשפחות החדשות האלה מוציא מהם את היצרים ההומופוביים האפלים ביותר".
אתה מרגיש על בשרך את ההתנגדות ללהט"ב שמובילים חלק מנבחרי הציבור בתקופה הנוכחית?
"ישראל נשטפת בגל של הומופוביה שכמותו לא ידענו שנים רבות. תמיד היו אנשים שלא אהבו אותי או ביקרו אותי, אבל בעבר אלה היו ביקורות מקצועיות של 'אני לא אוהב את הכתבות שלו'. היום אני נתקל בהמון תגובות הומופוביות ברשת. אני מדבר על עשרות תגובות הומופוביות ביום. אדם יכול לכתוב, 'שכב את דרכו לצמרת וככה קיבל תוכנית', ולא יהיה אפילו את מי לתבוע כי הוא מסתתר מאחורי איזה פייק אנונימי".
את אלה שלא כותבים בזהות בדויה אתה יכול לתבוע.
"עד היום השתדלתי להימנע מתביעות, גם כדי לא להסית את מוקד תשומת הלב שלי מהעבודה העיתונאית עצמה וגם כדי לא להיכנס לזה. אבל אני חושב על המדיניות הזו מחדש. פעם הייתה לי תפיסה שאמרה שאם תתעלם מהם הם יעזבו אותך, והיום אני רואה שכשמתעלמים הם אף מגבירים. לי יש עור של פיל, אבל בעוד כמה שנים הילדה שלי תגדל ותוכל לקרוא את זה. אני חושב גם עליה, ולכן אי־אפשר להמשיך לגלות את אותה מידה של סלחנות כלפי זה".
מי שב־14 השנים האחרונות נמצא כמעט מדי ערב על המסך ומתווך לציבור את הסיפורים שמאחורי המספרים, מציג הבנה כלכלית חריפה אך מגיש אותה באופן נעים ובלתי מתנשא, נולד וגדל במרכז תל־אביב. בן בכור מתוך ארבעת ילדיהם של שני מורים בחינוך המיוחד, נכד של מורה. ההסללה למערכת החינוך פחות צלחה: הוא התקבל לגלי צה״ל, שם המשיך לעבוד גם אחרי השחרור, עד שב־2009 קיבל הצעה לשמש בתור הכתב הכלכלי של חדשות 10, לימים 13. מאז הוא שם, שומר על יציבות, בניגוד למנכ"לי חברת החדשות בערוץ.
מה אתה אומר על תחלופת המנכ"לים? ארבעה בארבע שנים.
"אני מסכים שזה מצב לא טוב. מערכת חדשותית זקוקה ליציבות, וברור שתפניות חדות מדי בתקופה קצרה מדי הן לא דרך המלך. בעיקר צריך בתחום החדשות הרבה מאוד סבלנות, לבחור קו, להתמיד בו ולהאמין בו. במובן הזה, חילופי המנכ"לים שנוצרו בחברה שלנו לאורך השנים האחרונות היו תכופים ומהירים מדי. אני שמח שאור צלקובניק מגיע לטווח ארוך מאוד כדי לגדול לתוך החברה הזו ולהצמיח אותה".
אין חשש מהאג'נדות המתחלפות של המנכ"לים, ובפרט מזו של המנכ"ל הנוכחי?
"אני כעיתונאי משדר את מה שנכון בעיניי, כפי שנכון בעיני ומעולם לא חוויתי סיטואציה של התערבות פוליטית או צנזורה פנימית. את יכולה לקחת רק את שמונת החודשים האחרונים, שבהם כל אחד מחברי המערכת נוקט עמדה כראות עיניו בסוגיית המהפכה המשפטית, כולל אגב במסגור שלה - האם זו מהפכה, רפורמה, שינויים - ואת שומעת אותי, את רביב דרוקר ואת ברוך קרא מדברים אחרת לגמרי מאשר אבישי בן חיים או אריאלה שטרנבך, וזה בסדר גמור".
לא מעט צופים מרגישים שהמהדורה הלכה שמאלה, שאחרי העזיבה של אילה חסון לתאגיד ושרון גל לערוץ 14 היא "מהדורה של שמאלנים".
"אני לא חושב שהסוגיות שאיתן מתמודדת החברה בישראל היום קשורות לימין או שמאל. אנחנו לא מדברים על סיפוח השטחים מול החזרתם ולא על הרחבה תקציבית מול קיצוצים בהוצאות הממשלה, אלא על מבנה המשטר במדינת ישראל, על מערכת האיזונים והבלמים ובשימור זכויות הפרט במובנן הליברלי. בסוגיה כזו אני חושב שטבעי ואף מתבקש שעיתונאים ירשו לעצמם גם לנקוט עמדה. יש במערכת יותר מדעה אחת, ולכן תיאור התנועה כאילו היא מתבצעת מימין לשמאל לא נכונה לדעתי".
המספרים מראים שהצופים מרגישים אחרת. ערוץ 14, בנסיקה בעוד לפעמים הפער בין המהדורה ב־13 לבין "האח הגדול" עומדת על הפרש של עשרה אחוזי רייטינג. יש תחושה שיש נתק בין החדשות לפריים־טיים.
"לא נכון לומר שהצופים לא איתנו. ברוב הימים אנחנו מהדורת החדשות השנייה הנצפית ביותר בישראל עם מחצית הצופים או יותר שמביאה חדשות 12. אלה יחסי הכוחות בין שני הערוצים המובילים שנשמרו לאורך רוב השנים. נכון שיש ירידה בסך הצפייה בטלוויזיה הליניארית באופן כללי, כי דור חדש של צופים צורך את אותו תוכן בערוצים שונים כמו אפליקציות, צפייה נדחית והקלטות. וקרו עוד שני דברים. הראשון הוא התחזקות התאגיד, שעליו אני מפרגן למנכ"ל גולן יוכפז, והשני הוא באמת תופעת ערוץ 14, סוג של פוקס ניוז על סטרואידים שמשדר תמונת מצב חד־צדדית לחלוטין, לעיתים קרובות לגופו של אדם ולא לגופו של עיקרון או מערכת ערכים".
איך הרגשת כשהחזירו את שרון גל לערוץ עם הפרשייה שנחשפה בעניינכם?
"אני לא חושב שיש טעם להרחיב את הדיבור על האיש ופועלו. את מה שהיה לי לומר למנהליי אמרתי. העובדה שאנחנו כבר לא עובדים באותו מקום גרמה לי לתחושת הקלה".
צלקובניק הפך את ינון מגל לסופרסטאר ב־103. הוא מקורב למגל ולאראל סגל. אתה לא חושש שהוא ייקח את המהדורה למקום ימני יותר?
"אני מכיר את אור שנים רבות כאמור, אם יש דבר שאני יוכל לומר בביטחון זה שהוא לא יהפוך את 13 ל־14. הוא העניק גיבוי לבן כספית, לגולן יוכפז ולגיא פלג. בעיניי טבעי שכל עוד מכהנת ממשלת ימין על־מלא, רוב השאלות יגיעו מכיוון של שמאל. מה רוצים שישאלו? למה לא מקימים עוד מאות מאחזים? למה לא מוחקים את חווארה? ברור שהתקשורת מטבעה ביקורתית כלפי הממשלה".
אני מניחה שיותר נוח לך לשבת לצד רביב דרוקר מאשר לצד אילה חסון, שאצלה פחות התארחת.
"קודם כל, אני מזכיר שאילה לא הודחה מערוץ 13 אלא החליטה לחזור לערוץ 1, עם הצעה שלמיטב ידיעתי הפתיעה את חברת החדשות. אני לא ראיתי שאף אחד השתיק אותה או פיטר אותה. באופן אישי הסתדרנו היטב. הארכיון של חדשות 10 יוכיח את זה. אני מאוד לא אוהב לעבוד בימי שישי בערב".
יוכפז לא הציע לך לעבור גם?
"אני לא מגיב להצעות שקיבלתי או לא מכלי תקשורת אחרים".
מתחבר לתיאוריית ישראל השנייה של אבישי בן חיים?
חודורוב חושב, משתהה, ובסוף עונה: "לא".
הוא שופר של נתניהו?
"אני לא מתרשם שהוא שופר. הוא אדם עם חשיבה עצמאית ויכולת לבקר גם את המחנה שלו".
כאדם של מספרים, איך אתה מתייחס לעידן הפוסט־אמת? אתה רואה את המספרים, את הדוחות שמזהירים מפני קריסת הכלכלה, אבל בערוץ אחר אומרים שהכלכלה משגשגת.
"בעיניי זה דבר מדהים להיתלות בכל היחלשות רגעית של הדולר מול השקל כדי להגיד, 'אתם רואים? הפצתם פייק ניוז, המציאות ורודה'. אני לעיתים חושף מסמכים שמודלפים ממשרדים ממשלתיים שכוללים נתונים, גרפים, עובדות ודיאגרמות, ובעקבות השידורים אנשים כותבים בטוויטר, 'פייק ניוז, לא מאמינים לכם תקשורת מוטה'. על מסמכים שיוצאים מתוך משרדים ממשלתיים!"
משהו שהוא בטוח לא פייק ניוז זו כמות התגובות שקיבלת אחרי ששינית את התסרוקת שלך.
"מגיל צעיר הסתפרתי אצל אותה ספרית שכונתית, וכשנעשיתי מוכר זה הפך לאחד הסמלים שלי ועורר הרבה תגובות לכאן ולכאן. בתקופת הקורונה נסגרו המספרות ומעצב השיער אצלנו בערוץ, אורן, החליט לעשות את מה שכנראה היה צריך לעשות לפני הרבה זמן. אני לא חושב שאי פעם קיבלתי על תחקיר או פרסום עיתונאי תגובות באותה עוצמה שקיבלתי על השינוי בתסרוקת. מאושיות בעולם האופנה דרך דמויות מוכרות מקהילת הלהט"ב, ובעיקר מצופים בטלוויזיה. אני שמח בדיעבד שעשיתי את השינוי אבל לא רק בגלל התוצאה החיצונית, אלא גם כי זו תזכורת לכך שלפעמים צריך להזיז קצת את הגבינה של עצמנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.09.23
