גדלתי בשכונת נווה עמל בהרצליה, למשפחה קשת יום. אבא שלי היה קופאי בסופרמרקט. אמא שלי הייתה בצעירותה זמרת, אבל היא ויתרה על זה כשהתחתנה ואז עבדה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. זה היה בית לא פשוט, עם הרבה מתח ומעט כסף. שניהם עבדו נורא קשה ואני הייתי ילדת מפתח כזאת.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
יש לי זיכרונות קשים מהילדות, למשל יום ההולדת בכיתה ב'. חגגו לי בשבת וההורים שלי אירגנו שולחן גדול, עם בקבוקי מיץ פז. נורא התרגשתי, אבל אף אחד לא בא, חוץ מהבת של השכנים, באשה, שהזמנתי בנוסף לילדי הכיתה. היא הביאה לי במתנה שלוש ממחטות אף, וכשהיא ראתה שאף אחד לא מגיע, היא ביקשה את המתנה בחזרה. זה היה הדבר שהכי כאב לי. למחרת, ביום ראשון, לקחתי את שקיות ההפתעה שאמא שלי הכינה ליום ההולדת וחילקתי אותן בכיתה. לא הייתי ילדה בודדה, היו לי חברות, אז אני לא יודעת מה בדיוק קרה שם. אני חושבת שזו הייתה טעות בתיאום בין אמא שלי למורה.
כתבות נוספות למנויים:
כשהייתי בת 25 השותפה לדירה שלי בתל-אביב שיכנעה אותי לעשות יום הולדת. היא הדליקה אותי על הרעיון, ומאוד התרגשתי מזה. הלכתי לסופרמרקט כדי לקנות דברים למסיבה ונתקלתי באמא של חברה, והיא שאלה אותי, 'למה את כל כך נרגשת? מתי בפעם אחרונה חגגת יום הולדת?' ואז קפאתי במקום, כי הבנתי שיום ההולדת ההוא בכיתה ב' היה הפעם האחרונה שחגגתי. פתאום הכל חזר אליי.
השירה תמיד הייתה איתי. לא חשבתי שאנווט את עצמי להיות זמרת מפורסמת. אמא שלי הייתה בלהקה של הבריגדה היהודית, וכשהיא כבר הייתה חולה, הם עשו כמה ערבי איחוד והיא שלחה אותי במקומה. היא הייתה גאה בזה שאני מחליפה אותה שם, אבל זה עדיין לא הצית בי רצון להיות זמרת. כשעמדתי להתגייס, הלכתי לבחינות ללהקה צבאית והתקבלתי ללהקת גולני. אחרי שהשתחררתי, התלבטתי אם ללכת ללמוד משהו. באותו זמן ליוויתי את אמא שלי לרופא בתל-אביב ובקומה התחתונה ראיתי שיש שלט 'הפקות רג'ואן', של נעים רג'ואן. דפקתי בדלת ושאלתי אם אני יכולה לשיר להם, כדי שאולי ייקחו אותי להופעות. הם הסכימו ואהבו, ורג'ואן הפך לאמרגן שלי. הוא זה שאמר שהשם שלי, נורית קלימבורד, לא טוב ושינה לי: נורית גיל-רון. שיניתי בהמשך לגלרון. הוא גם סידר לי להופיע כחימום של עליזה עזיקרי, ואחר כך גם של יפה ירקוני, והופעתי איתן בכל הארץ.
בתקופה שלמדתי באוניברסיטה התארגנו כמה בנות, יחד עם המלחינה יעל גרמן, כדי לשיר בפני חיילים במלחמת יום כיפור. האמרגן אשר ביטנסקי התאהב בנו והפגיש אותי עם אילן וירצברג, שהביא לי את 'הלילות הקסומים' לכבוד פסטיבל שירי הילדים. בסוף הוא היה גם זה שהפיק את התקליט הראשון שלי. אני חושבת שהתייחסו אליי אז יותר מדי ברצינות. הייתי 'זמרת של זמרים'. לא קיבלתי פופולריות מטורפת בקהל, אבל נחשבתי איכותית. הייתי קצת כמו האינדי של היום, כי הבאתי מוזיקה אחרת, קצת ג'אזית, קצת מורכבת יותר, כזו שקשה לשיר בשירה בציבור. מי שאהב את הז'אנר הזה, הלך איתי בעיניים עצומות שנים רבות מאוד.
הפרסום שלי הגיע עוד לפני האלבום הראשון. היה אז רק את הערוץ הראשון והיו בו כל מיני תוכניות קונספטואליות כאלה, כמו ערב שירי אלתרמן, או ערב שירי טשרניחובסקי. הייתי די מבוקשת שם, אז זה כבר הפך אותי למוכרת. כשבאו התקליטים אחרי זה, כבר יכלו לחבר את הפנים למבצעת. בהתחלה היה לי לא קל כשעצרו אותי ברחוב. אני ביישנית, היה לי חוסר ביטחון לגבי איך שאני נראית ומה שאני לובשת. אני לא יכולה להגיד שלא אהבתי את זה, אבל זה גם היה קשה לפעמים, להתמודד עם הערות ברחוב, עם שטויות שכותבים בעיתון. אז התחלתי לגדל עור פיל, למרות שעדיין יש כמה חלקים שבהם העור מתפורר. אני לא קוראת טוקבקים. ככה אני שומרת על עצמי.
אני נורא נהנית לשחק. אני לא יודעת אם המשחק בוער בי, אבל בכל פעם שמזמינים אותי לאודישן, אני מנסה. אני חושבת שדווקא התפקיד הראשון שעשיתי, בסרט 'דרך הנשר' של אורי ברבש, הכי נגע לליבי ומאוד הצלחתי להזדהות איתו. אני משחקת שם אשת טייס, שרואה איך בעלה מתחיל לאבד את זה בעקבות הגילוי שהוא חולה בסרטן. היא מאוד רוצה לעזור לו, אבל לא מצליחה. מאז שיחקתי בסרטים ובסדרות נוספים. זו חוויה אחרת לגמרי. כשאין לי את המוזיקה שעוזרת להביע, ואין לי את המסגרת של השיר, זה מוציא ממני דברים אחרים.
לשנינו יש קריירות תובעניות, עם הרבה מתח, אבל יש בינינו המון פרגון, הקשבה והתייחסות, ואין הרבה ויתורים. יש בינינו חברות ושיתוף במטלות הבית ויש דו-שיח. אני חושבת שבסך הכל הצלחנו.
הזוגיות שלכם הייתה תמיד פרטית מאוד. החלטתם לשמור על זה ככה ישר מההתחלה?
ממש בתחילת הקשר רפי ואני החלטנו שאנחנו סוגרים הכל. זה הבית שלנו ואנחנו שומרים עליו מכל משמר. אנחנו לא מחצינים שום דבר. פעם גם לא הייתי מכניסה עיתונאים הביתה, זה ממש היה מבצר. אני חושבת שבאמת הצלחנו לשמור ואני לא חושבת שזה גרע מאיתנו משהו מההצלחה. יכול להיות שמי שמתחיל להתפרסם היום לא יכול להרשות את זה לעצמו, אבל גם היום יש יותר דרכים שבהן אפשר לשלוט על מה שאתה מוציא - יש לך את הרשתות החברתיות שלך, את האתרים שלך. נכון שאם יש פתאום עליהום זה קשה, אבל כשאתה צריך למכור משהו ואתה רוצה להשמיע את קולך, יש יותר אפשרות לעשות את זה בדרך שאתה בוחר.
כשנהייתי אמא, היה לי פחד מאוד גדול. נורא רציתי להיות אמא טובה. היה לי איזה חוסר ביטחון באימהות שלי בהתחלה, מאוד רציתי שהבית יהיה בית מתוקן, אחר מהבית שהגעתי ממנו. גם בזכות בן הזוג שלי, שהגיע מבית אחר לגמרי, הצלחתי לתקן.
ביולי הולכות להיות שתי הופעות חגיגיות לציון 40 שנה לאלבום 'נגיעה אחת רכה' - ב-5.7 אני מארחת את הראל סקעת באמפי שוני וב-27.7, בקו רקיע, אני מארחת את גידי גוב. אני מאוד גאה באלבום הזה. אין הרבה אלבומים שנשארים מהם כל כך הרבה שירים, כל כך הרבה זמן, אז אני שמחה שעושים לו חגיגה. הוא לא היה איזו אבן דרך, אבל אני חושבת שהוא השריש את הקריירה שלי יותר, וזה מה שנתן לי אחר כך את היכולת לעשות את המהפך עם 'משהו בלבבה', שכבר היה אלבום יותר 'רוקיסטי' ופתח אותי לקהל חדש ולהופעות גדולות יותר. בזכות 'נגיעה אחת רכה' זה היה יכול לקרות, הוא היה המדרגה לשינוי.
אני לא חושבת שנגעתי הרבה בפוליטיקה, אבל אני חושבת שאי-אפשר לחיות בארץ בלי להתייחס לדברים שקורים מסביבך, בעיקר היום. זו לא חובה שלי כזמרת, זו חובה של כולנו, כאזרחים. השירים 'אחרינו המבול' ו'בת יענה' מדברים על זה. כשהשירים האלו יצאו הם התקבלו עם קושי, אבל אני לא מצטערת שהוצאתי אותם. כשדברים פורצים מתוך עצמך, את לא יכולה להצטער על מה שאת מרגישה, ובפרץ כזה אי-אפשר להיות פוליטיקלי קורקט. זה נכון שלא כתבתי מאז הרבה שירים בסגנון, אבל אני חושבת שאת רוב שיריי אפשר לתרגם גם מנקודת מבט פוליטית, במיוחד היום. למשל 'השיר המטורף של הארץ', 'כולנו זקוקים לחסד', 'עץ השדה' - אפשר להגיד שהכל פוליטי. אני לא פוחדת להתבטא. אני הולכת להפגנות ומופיעה בכיכר החטופים. אבל אני גם לא רואה את זה פוליטי, אני רואה את זה כתרבותי, אידיאולוגי. אני לא חושבת שזה פוליטי לבקש שיחזירו את החטופים, לבקש חיים יותר טובים. זה מוסרי.
יום אחד פגשתי את המפיק משה לוי והוא אמר שיש לאביב גפן שיר שממש יכול להתאים לי. צילצלתי לאביב והוא מאוד שמח. השיר 'אתה פה חסר לי' היה מאוד קצר, רק בית ופזמון, וביקשתי ממנו להרחיב. בסוף שירה (גפן, ת"נ) כתבה בית נוסף. לכתיבה של הסי-פארט אביב קיבל השראה מהסולו גיטרה שהכינו המעבד עופר מאירי והגיטריסט שמוליק בודגוב, וככה התרחב לי השיר.
אני מאוד אוהבת להתחבר עם צעירים, למשל גיליתי את מירון מינסטר, שכתב לי את 'נפרדנו כך' ועבדתי עם ארקדי דוכין שכתב את 'אחרינו המבול'. זה מרתק אותי לפגוש אנשים צעירים. אני חושבת שכשהם רעננים ורעבים, הם מביאים איזה משב רוח יצירתי.
יוצא לך לראות תוכניות ריאליטי מוזיקליות?
לא הכל. יש לפעמים דברים מאוד יפים שאני רואה שם, אבל אני לא רואה הרבה. יש המון חבר'ה צעירים ומוכשרים שלא בוחרים בדרך הזו. יש דברים יפים שקורים במוזיקה, שלאו דווקא נמצאים בריאליטי.
אף פעם לא ידעתי אם שיר יצליח או לא, אני תמיד חושבת שהשיר האחרון שאני מקליטה הוא השיר הכי יפה בעולם והרבה פעמים אני נשארת לבד במחשבה הזו. אבל אני לא מופתעת מכישלונות, להפך, כל פעם שיש לי הצלחה גדולה, אני לא מאמינה. לשמחתי, היו לי הרבה עליות ופחות מורדות. אבל גם במורדות, אני לומדת, לוקחת אוויר, מנסה לנתח. בסוף אני מאמינה שגם ממורדות מתחזקים ולומדים ומכירים יותר טוב את עצמנו. יש לי הרבה שירים שאני שומעת היום ולא בטוחה שהייתי מקליטה אותם. אבל בסוף, אם בכל אלבום יש שניים-שלושה שירים שנשמרים עד היום, מבחינתי זו הצלחה מאוד גדולה.
לפני 30 שנה בערך, ברגע של משבר, החלטתי שאני צריכה עוד משהו בחיים. רציתי לבדוק מה עוד אני יודעת לעשות בחיים חוץ מלשיר, אז הלכתי להכוונה מקצועית. אחרי שלושה ימים של מבדקים, היא אמרה לי, 'תשמעי, בפתולוגיה שלך את זמרת, את לא יכולה להימלט מזה. את יכולה ללכת לעבוד בגנים, עם ילדים, אבל את שם, זה סוג הנתינה שלך'. אז המשכתי לשיר. אני כן נהנית גם לשחק אם מציעים לי, ופעם בשבוע אני מפסלת. הדבר היחיד שאני כועסת על עצמי זה שאני לא כותבת יותר. כבר כמה שנים יש לי מחסום נורא גדול ואני צריכה לחזור לזה.
כל עוד אני יכולה להופיע וכל עוד מקשיבים לי ורוצים לשמוע אותי, אני אמשיך. אני עדיין אוהבת להופיע ואני נורא נהנית מזה שאני לא מתוחה. פעם הייתי עולה כמו קפיץ, היום יש לי תחושה שהכל יהיה בסדר, גם אם לא אצליח להגיע לתו הגבוה. זה נובע גם מבגרות וגם מהניסיון. אני גם כבר לא בלחץ להוציא עוד אלבום, להקליט עוד שיר. אני לא רצה במרוץ, אלא במסלול ליד, ברגע שאני ארגיש שאני פתטית, ברגע שיגידו לי מסביבי שאולי כדאי כבר לעצור, אני אעשה את זה בשמחה. בינתיים, זה מסתדר לי טוב.
