עם רפרטואר שמרביתו באנגלית ומוזיקה ששואבת השראה מאגדות רוק כמו ניל יאנג וקורט קוביין, קל לשכוח שהמוזיקאי הישראלי גבע אלון בכלל נולד במעברות, במקום הכי שורשי שיש. את הקיבוץ הוא אמנם עזב כבר בגיל 19, אבל לפני קצת יותר מעשור הרגיש שהוא צריך לחזור לקרקע ועבר יחד עם זוגתו למעלה גמלא שברמת הגולן, שם הקימו בית והביאו לעולם את בנם זוהר בן ה-4. "רצינו לצאת מהעיר, אמרתי לאשתי, 'רק בית על הרצפה, אני לא יכול לעלות במדרגות'", הוא נזכר עכשיו, "כשגרנו בניו-יורק הכרנו זוג ממעלה גמלא, וכשנסענו לבקר אותם ונכנסנו בשער של היישוב הרגשנו משהו מגניב מבחינה אנרגטית".
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
כמו רבים, אלון (45) ומשפחתו התאהבו בפסטורליות של הצפון - הירוק, האוויר והמרחב - אבל כשהשנה הירוק הפך באחת לאדום, הכל הפך מורכב. "היישוב שלנו לא פונה - שיש בזה פלוסים, אבל גם מינוסים. מצד אחד אתה נשאר עם כל מה שקורה סביבך ביישוב, שבנוי על תיירות, אתה לא מקבל עזרה כלכלית ואין עבודה. מצד שני אתה בבית שלך. אבל ב-12 באוקטובר נסענו ליוון והיינו שם תקופה. הייתה בהלה מאוד גדולה גם בתוך המשפחה, והבנתי שאני חייב לפעול, שאני צריך לדאוג למשפחה שלי ולטפל בחרדה. חזרנו באביב, בזכות תחושת השייכות והצורך לחזור הביתה, ואז עשיתי סיבוב הופעות וניגנתי לפצועים".
3 צפייה בגלריה
yk14228560
yk14228560
גבע אלון
(צילום: יונתן בלום)
זה מעורר מחשבות על הבחירה לחיות בצפון? "ברור, זה אירוע מטלטל. הצפון הוא לא מה שהיה יותר, אנשים שגרו פה עשרות שנים לא רוצים לחזור, זה מטורף. יישובים נהרסו, המפונים עברו קו אחד אחורה, לאזור שלנו, שפתאום התמלא באנשים חדשים, וכל העניין הדמוגרפי השתנה. פתאום צריך עוד בתי ספר, למשל. עכשיו יש לכאורה תחושה של ביטחון, אבל העתיד מדאיג. אתה מבין שהכל יכול לקרות פה, הרי היינו באיזו אופוריה לפני זה, ופתאום הקלפים נטרפו. אנחנו מוכנים לכל תרחיש בראש, ומבינים שיכול להיות שנצטרך לזוז מפה מתישהו".
בספטמבר האחרון, אחרי שאלון חיכה לזמן הנכון להוציא אותו, שוחרר לעולם אלבומו I Never Land שיושק ב-7.2 בפסטיבל המגבר במרכז ענב, תל-אביב, במופע שבו יתארח גם שלומי ברכה. "המציאות שלנו מוזרה, ואנחנו מנסים לנוע בין הטיפות ולעשות מה שאפשר, אז האלבום עצמו התעכב המון זמן. הקלטנו אותו בכלל אחרי הקורונה, זאת אומרת לפני שנתיים. מתישהו הבנתי שצריך להתקדם, ושזה לא טוב להשאיר חומרים מוכנים. אני כבר במקום אחר, יש לי דברים חדשים שאני כותב כל הזמן. באיזשהו שלב אתה מפסיק להתחשב בכל מה שקורה מסביב ואומר, 'יאללה, יהיה מה שיהיה והאלבום יגיע לאן שיגיע".
במה שונה האלבום הזה מהאלבומים הקודמים שלך? "המון שנים לא עשיתי אלבום שהוא ממש רוקנ'רול, על טהרת הגיטרות. הוא קרה כאמור אחרי הקורונה, וכל מה שרציתי זה לנגן עם החברים שלי. לא ידעתי איך זה הולך להיות, רק היה לי ברור שאנחנו צריכים לנגן באותו חדר, וזה מה שקרה. רציתי את הלייביות, את האנושיות, את הגליצ'ים הקטנים שיש רק בנגינה ביחד".
באלבום של אלון טמונה הרבה מורכבות, רפלקציה על העולם, על הורות, לעיתים אפשר למצוא בו ייאוש, אבל גם תקווה, הרבה תקווה. "אני חושב שעם הזמן ועם הגיל אתה זקוק לדברים יותר ברורים. יש באלבום הרבה אכזבה מהמערכת, מהעולם, יש פה איזה פצע. מצד שני יש פה הרבה אהבה, יש בו הסתכלות אופטימית אל הדור הבא. אלו דברים שנגעתי בהם גם בעבר, פשוט עכשיו אני אומר אותם בלי סינונים ובלי יותר מדי מטאפורות. למרות שהוא באנגלית, זה אלבום שהוא יותר כמו עברית - עברית היא מאוד חותכת, אנגלית היא אלסטית יותר - אבל עכשיו אני עובד שוב על חומרים בעברית. עבודה שגם כוללת הרבה שיתופי פעולה כתיבתיים. המצב הזה מאוד מחזיר אותנו הביתה, התחושה של השייכות פתאום משחקת תפקיד גדול, אז אני חושב שיש קשר בין המצב לבין ההחלטה לכתוב בעברית".
"פופ זו לא מילה גסה. אם זה טוב, אני אהיה פתוח לכל. זה צריך להיות מרגש, זה צריך להיות אמיתי, זה צריך להגיד משהו, ואם זה שם, אם זה מהמקומות הנכונים ואנחנו לא סתם מנסים למכור כרטיס, אז אני בעניין"
יותר קל לך בעברית או באנגלית? "יש מצב שבאנגלית. אנגלית היא מין מקום שהוא אסקפיסטי, וזה מאוד חשוב בעיניי, בייחוד במציאות שלנו. זה עולם שאני יוצר, שאני שולט בו. העברית משקפת את המציאות ומעמתת אותך איתה יותר".
יכול להיות שהבחירה לשיר ברוב האלבומים שלך באנגלית פגעה בך, הובילה לזה שפחות קהל ייחשף אליך? "כל דבר בא על חשבון משהו אחר. התחלתי לשיר ולנגן באנגלית בגיל 12 כשרציתי להיות קורט קוביין, וידעתי שאני רוצה להיות מוזיקאי אחרי שבגיל 14 ראיתי את ניל יאנג מופיע בארץ. התחלתי לכתוב מילים מצ'וקמקות באנגלית, עד שהשתכללתי בזה ונהייתי יותר טוב. זו לא הייתה בחירה, פשוט עשיתי את זה כי אהבתי לעשות את זה. בתור נער מתבגר שבא מהקיבוץ, כל מה שאתה רוצה זה לשבור את החומות ולפרוץ החוצה, והגיטרה הייתה כמו כוח-על שגיליתי. זו לא הייתה בחירה, התגלגלתי לתוך זה, ואז, ברגע שיצאתי לחו"ל והתחלתי להופיע, גיליתי שאני אוהב את הדרכים ואת ההרפתקנות. אבל תמיד ידעת שאני אכתוב בעברית בסוף, פשוט חיכיתי לרגע המתאים".
אתה זוכר את הרגע הזה, שהבנת שזה הרגע? "זה היה אחרי האלבום שלי In the Morning Light. הייתי אחרי תקופה ארוכה של המון הופעות באירופה, הייתי קצת עייף וניסיתי להבין מה הלאה. הרגשתי שאין לי על מה לכתוב באנגלית ושאני צריך רגע לשאול את עצמי מה האמת שלי עכשיו. אז הבנתי שעכשיו אני צריך לכתוב על הקיבוץ, על הדברים שאני בא מהם. פניתי לעמיר לב, שאמר לי שנים לפני זה, 'גבר, כשתרצה לכתוב בעברית תבוא אליי', והוא היה החבר הנכון למסע. זה היה מפחיד, אבל כל מה שטוב הוא מפחיד".
יצא לך בשנה האחרונה להופיע בעולם? "לא, הופעתי קצת ביוון בכמה אירועים פרטיים, אבל לא מעבר. פחות פנו, אבל גם לא היה לי חשק, זה לא היה צו השעה. לא יכולתי להתעלם מכל מה שקורה וללכת להופיע, זה נראה לי הזוי".
3 צפייה בגלריה
יהודה פוליקר
יהודה פוליקר
יהודה פוליקר. ''איזה מדהים הוא שר ומנגן''
(צילום: אלי דסה)
יש חששות מלהופיע בעולם, מתגובות שאפשר לקבל? "אני חושב שאוהבי מוזיקה הם מעבר לזה. אבל כן, יש הרבה בורות בעולם, הרבה שקרים, ואנחנו צריכים להתמודד עם המקום שבאנו ממנו וההשלכות של זה".
אתה עוד מופיע בפני פצועים? "פחות. אתה תמיד חושב, למה שהאנשים האלו יצטרכו לשמוע את זה עכשיו, ואז כשאתה בא אתה מבין שהם צריכים את זה, שזה שמאפשר להם להתפרק. המוזיקה היא מקום שבו הכל קורה. בהופעות שלי אני רואה אנשים מכל הקשת הישראלית עומדים אחד ליד השני ושרים. זה מרגש לראות, ולכן חשוב לתת מקום לתרבות בישראל, שנדחקת הצידה. לא עבדנו שנה, אנחנו עצמאים, אבל לא מספיק מסתכלים עלינו. אנחנו סופגים מבצעים ומלחמות וכל מה שעובר עלינו כעם לא פחות מכולם, ואנחנו תורמים המון. התרבות מדביקה אותנו ומאפשרת לנו ריפוי".
זה מסר לשר התרבות? "אני לא נכנס לזה. לא. זה מסר לאנשים שיבואו להיות איתנו, שיבואו להופעות בשביל עצמם, שיהיה להם מקום של נחת, ובאותו זמן הם גם עוזרים לנו. זה חשוב כדי שנוכל להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים".
לאורך שנות הקריירה שלו אלון לקח חלק בשיתופי פעולה רבים. המזוהה ביותר הוא עם דניאלה ספקטור, שהוליד מופע משותף ושירים שהקליטו יחד. לצד אלו הוא גם עבד עם עידן רייכל, יובל בנאי ויהודה פוליקר, שגם איתו זה הוביל להופעות ולשירים "תבוא" ו"נוצץ בחשיכה". "אני מכיר את השירים של פוליקר מאז שאני קטן, ופתאום אני מנגן אותם איתו על הבמה. איזה מדהים הוא שר ומנגן. אני מקווה שעוד נעשה דברים יחד".
שיתוף פעולה נוסף שבלט בשנה האחרונה הוא זה עם יהודית רביץ, שאחרי שנים שבהן לא הופיעה, היא שיחררה אלבום שבו נכלל הסינגל המשותף שלהם, "בבוקר". "את יהודית הכרתי במופע מחווה למודי בר-און אחרי שהוא נפטר. המשפחה ביקשה שמישהו ישיר משהו של הקינקס, הלהקה האהובה עליו, ונרתמתי למשימה. כשסיימתי להופיע ירדתי לבקסטייג', ופתאום יהודית נכנסה ושאלה, 'איפה גבע? איפה גבע?' לא הבנתי מה היא רוצה, אבל היא באה להגיד לי שהיא התרגשה מהביצוע. דיברנו קצת, ואמרתי לה, 'יהודית, שתדעי שכל מה שתרצי ממני אי פעם - לבשל לך, להכין לך סלט, לנקות את הבית, לכתוב לך שיר - מה שאת רוצה, אני בעניין'. החלפנו מספרי טלפון ונגמרה השיחה. שנה מאוחר יותר קיבלתי ממנה טלפון, 'תשמע, יש איזה שיר, וחשבתי עליך'. אני כמובן הכרתי אותו מהביצוע של גידי גוב, והיא אמרה שהמון שנים היא רוצה להקליט אותו בעצמה.
"אני בכלל הייתי ביוון באותו זמן, והיא שלחה לי סקיצה. הקשבתי לזה עם אשתי וביחד אמרנו: 'זה צריך להיות דואט, נכון? שמישהו ישיר איתה ביחד'. אז אשתי אמרה לי, 'מה ביחד עם מישהו? ביחד איתך'. הקלטתי סקיצה שלי מנגן את הקול שלי, וביקשתי מיהודית להקליט על זה את הקול שלה - ומיד היה ברור שהנה השיר, רק צריך להקליט את זה טוב. חזרתי לארץ, קבענו והקלטנו את זה ביום וחצי. הדברים פשוט זרמו בלי מאמץ, ואז אמרתי ליהודית, בואי נדבר עם מאור כהן שיעשה את הקליפ, ותוך דקות הוא שלח לנו קונספט. זה היה ממש קסם. היא עובדת על האלבום הזה כמה שנים והשיר הזה לא היה פתור. אני חושב שהיא חששה מזה, אבל היא הלכה על זה, וזה היה מעורר השראה. היא זרמה עם כל מה שאמרתי, וזה יצא ממש טוב".
3 צפייה בגלריה
יהודית רביץ
יהודית רביץ
יהודית רביץ. ''הדברים זרמו בלי מאמץ''
(צילום: מוטי קמחי)
אתה מתחבר עם אנשים בז'אנרים די מגוונים. "דיוויד בואי אמר שאם אתה מרגיש בנוח מדי, אתה לא עושה אמנות. אתה צריך כל הזמן להזיז את עצמך מאזור הנוחות. אם אתה מפחד מזה, אתה צריך לעשות את זה. ככה אתה מתרחב והכלים שלך מתרבים. אם נתקלת במישהו, יש לזה סיבה. שום דבר לא מקרי בעיניי, ואתה צריך להיות פתוח לסיבה שמאחורי הדברים, ולראות לאן זה ייקח אותך".
כשאתה כותב מוזיקה, אתה חושב גם על איך להיכנס לפלייליסט? "לא. רק אחרי שהסינגל נשלח לרדיו אני עסוק באם הוא יתקבל ואם אנשים יאהבו, אבל בתהליך היצירה מעולם לא הרגשתי שאני עסוק בזה. אני רוצה לעשות את השיר הכי טוב שאני יכול. בנוסף, בחלוף השנים אני רוצה להסתכל אחורה על הדברים שלי ולהיות גאה בהם. החיים האמיתיים של שיר הם הרבה יותר ארוכים מהפלייליסט".
יכול להיות שנשמע אותך בשיתוף מוזיקלי פופי לחלוטין, נגיד עם נועה קירל? "פופ זו לא מילה גסה. אם זה טוב, אני אהיה פתוח לכל. זה צריך להיות מרגש, זה צריך להיות אמיתי, זה צריך להגיד משהו, ואם זה שם, אם זה מהמקומות הנכונים ואנחנו לא סתם מנסים למכור כרטיס, אז אני בעניין. אני אמן, המהות של זה היא ניסוי וטעייה - ליפול, לקום, לנסות ולחפש".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.01.25