גן האירועים בפאתי מודיעין לבש חג ביום שלישי שעבר בצהרים לרגל טקס מצטייני משרד הפנים. גולת הכותרת של האירוע הייתה הופעתו של נעם חורב. הוא עלה לבמה הגדולה כשמאחוריו שלושה מסכים ענקיים לשטוח בפני הקהל את "הסיפורים מאחורי השירים", מופע שהוא רץ איתו בשנים האחרונות, שבכל פעם הוא סולד-אאוט מחדש. ניכר שהוא מיומן גם במלאכה הזו והקהל מגיב אליו בחום. איך אפשר שלא כשהוא מספר על הילד מעפולה שנולד עם יד משותקת, אותה היד שאיתה לימים כתב את השירים שעם ישראל כל כך אוהב לרפרף עליהם, לשתף ברשתות ולשלוח בוואטסאפ. חורב, ילד חולמני, אהב לצייר ציורים ולכתוב שירים במקום לבעוט בכדורגל. "הייתי ילד קצת אחר, קצת שונה. לא הולך אחרי העדר. לא ציירתי קומיקס או נופים. ציירתי את הזמרים שבלילה הייתה חולם שישירו את השירים שלי", הוא מתאר על הבמה מהיכן הגיעה האמביציה האין-סופית. "בגיל 23 עברתי מעפולה לתל-אביב. כמו בקלישאות, כסף בכיס וניצוץ בעיניים. 'אני הולך לכבוש את העולם. הזמרים בישראל יעמדו בתור לקבל שיר'. שנה ראשונה בתל-אביב לא פשוטה. עיר קשוחה. שכרתי דירת חדר, מלונה. התחלתי למלצר. כל בנאדם שני שפגשתי למד בבית ספר לאמנויות, בוגר להקה צבאית או שאמא שלו חברה של שלמה ארצי מהתיכון. מה הסיכוי שלך, פישר בן 23 מעפולה? הדפסתי 200 חוברות עם השירים שלי והייתה לי תוכנית: הייתי בהופעה של כל זמר אפשרי במדינה הזו והגשתי לו את החוברת. אחרי שנה הטלפון שלי צילצל, זו הייתה ריטה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
ויש את האסים שחורב יודע לשלוף, הוא כבר מזמן הבין מה מרגש את הישראלים, מה מדגדג להם את בלוטת הדמעות. כשהוא מקריא שיר על ההורים המתבגרים, "תקפוץ בסוף שבוע לבקר ותחזיר לאמא את הקופסאות...אז תחבק אותם כשהם עדיין כאן ותפסיק כבר לסנן אותם, תפסיק", אנשים בקהל לוחשים "נכון" בהזדהות. חורב סוגר את המופע בהקרנת השיר "ומפה נקום" שכתב במלחמה לבקשת יואב צפיר לגמר "הכוכב הבא". מלבד המתמודדים - אחת שרה על מדי צה"ל, השנייה עם כיסוי ראש - היו גם אמנים, עידן רייכל שהלחין, אריק סיני ויהודה סעדו. השיר לא דילג מעל אף קלישאה, לא בצורה ולא בתוכן. "עוד נאסוף את הדברים שחיים למענם. שקט בכיס, אהבה בחינם".
מאז שחורב (41) פרץ לחיינו ב-2010 עם השיר "מילים" שכתב להראל סקעת לאירוויזיון, אין לו ולנו רגע דל. הוא זכה בחמישה פרסי אקו"ם. פרס אחד על "הזמיר", מחזה שכתב והשאר על שירים שכתב לאמנים, בהם, רמי קלינשטין וריטה, עברי לידר, מירי מסיקה, עדן בן זקן, שירי מימון, אייל גולן, משה פרץ, רוני דלומי ועוד ועוד. עדן חסון יצא מהארון בסטורי שהתפוצץ כששר וניגן על פסנתר טקסט של חורב. שני ספרי שירים שלו ("טיוטה של אושר", "שמש בצנצנת") מכרו מאות אלפי עותקים. גם שלושת ספרי הילדים שהוציא נמכרו כפיצוחים. ההופעות שלו כאמור הן מוצר מבוקש, ובנוסף הוא לא מפסיק לכתוב פוסטים, שירים והגיגים ל-216 אלף עוקביו בפייסבוק ו-178 אלף עוקביו בטוויטר. גילוי נאות: הוא אף כותב טור ב-ynet.
לך תתווכח עם הצלחה כשפצועי צה"ל מהמלחמה האחרונה מקעקעים שורות על הצלקות שלהם. ומהצד השני, המבקרים לועגים לפשטות, לקלישאות, לחריזה הילדותית שעל שמה קיבל את הדמות ב"ארץ נהדרת" "נעם חורז", לניסיון להחניף למרכז מדומיין, וגם לרפלקציה הזריזה: בשישי חורב רואה את הוריה של התצפיתנית לירי אלבג מתראיינים, בשבת כבר כותב ומעלה את השיר "לירי חוזרת". חורב כמו חורב יודע להכות בברזל. הוא מצליח בזריזות לנסח את הסנטימנט הציבורי. גם פוליטיקאים וידוענים לא עומדים מנגד ומצטטים את שיריו של חורב בפאתוס. פעם זה בני גנץ בפתח נאום על נכי צה"ל ופעם זו אופירה אסייג בתחילת תוכניתה.

מי שנכבש לגמרי בסוד קסמו של חורב, הוא רמי קלינשטיין. כדי להסביר את ההצלחה המקצועית המשותפת בדמות "מתנות קטנות", שיר מצליח ביותר שגרר אחריו תוכנית ילדים, אלבום ילדים ושתי הצגות ממלאות אולמות (האחרונה שבהן יצאה בחנוכה האחרון וממשיכה לרוץ), הוא נתלה באילנות גבוהים. "הסיפור שלי עם נעם מתחיל כמו הסיפור של אלטון ג'ון עם ברני טופין. הם חיו בערים שונות באנגליה וכתבו כמה וכמה שירים עד שנפגשו", מספר קלינשטיין.
אז איך נוצר החיבור עם ברני טופין שלך?
"נעם שלח לי המון-המון שירים במשך המון שנים, וכל מיני חברים שלי גם סיפרו לי עליו. השם שלו עלה וירד. בסוף החיבור נוצר דרך שיר נפלא שכתבנו ללהקה צבאית ('עד שתהיה מאושר'). הוא כתב את המילים ואני הלחנתי. מאוד אהבתי את הכיוון של הטקסט, היה בו משהו רוחני, אופטימיות עם עומק, וסימסתי לנעם שהיה בדיוק בחופשה בתאילנד, 'אני רוצה שתכתוב לי שיר באותו הסגנון'. זו הייתה פעם ראשונה שביקשתי מכותב לכתוב לי בסגנון מסוים. הוא שלח לי משם את 'מתנות קטנות' וזו הייתה מתנה גדולה. בשנה שהשיר יצא, אין גן ילדים ואין בית ספר שלא שינו את הצלצול לשיר הזה. שלחו לי מכפר דרוזי סרטון שבו ילדים שרים את השיר. היה זמר בחתונה סאטמרית בברוקלין שר במבטא יידישאי כבד את השיר.
"נעם ואני נפגשנו רק כשקיבלנו פרס על השיר, ומשם זה הפך לחברות קרובה. אני חב לו תודה. איפה שלא נסתכל, בכל העולם, אורך החיים של אמן במוזיקה, בפופ, הוא עשר שנים. אם התמזל מזלך, קצת יותר, אבל זה כמו טוטו. אני התחלתי ב-86' והייתי אמור לסיים ב-96'. זה לא שלא כתבתי והופעתי אחרי, אבל 'מתנות קטנות' שיצא ב-2012 גרם לקריירה שלי להתארך עד עכשיו".
מה אתה חושב שיש בחורב שהפך אותו לאהוב הקהל?
"נעם לא מסתיר כלום. הוא ילד מעפולה, גיי, איש משפחה, ישראלי וציוני, ויש הזדהות לא רק עם השירים אלא גם עם האישיות הבימתית שלו. כותבים בדרך כלל נשארים מאחורי הקלעים, אבל כשנעם עולה לבמה ומספר את הסיפור שלו, זה נכנס ללב. הוא מזכיר לי בזה את אהוד מנור. תוסיפי לזה את הכישרון ואת האמביציה שלו ותקבלי את הנוסחה".
מה אתה חושב על הביקורת שטוענת שמדובר בשירים פשוטים, שלא לומר, פשטניים?
"אם תדעי כמה אנשים ביקרו את המוזיקה שלי, בכמה חוסר פרגון נתקלתי, את תיפלי מהכיסא. אני לא מתרגש, לא קונה את הביקורת ואני מקווה שגם נעם לא מתרגש מזה יותר מדי. על טעם ועל ריח, אני לא מתווכח".
יעקב גלעד, הפזמונאי העילי, עבד עם חורב בעבר אבל היה כעוס לגבי האופן שבו הסתיימה מערכת היחסים. בשיר "פחות קשה" של חורב, השורה: "ומכונת המחשבות שלא הצלחתי לכבות" זהה בדיוק לשורה בשיר שהוציא גלעד כ-20 שנה קודם, "איך קוראים לאהבה שלי" שהפך לשיר הנושא באלבום של יהודה פוליקר. "עבדתי עם נעם חורב על טקסטים לאלבום של שירי מימון", הוא מספר. הייתי יועץ אמנותי ונפגשנו כמה פעמים לעבוד על מספר טקסטים שכתב. חשבתי שיש פוטנציאל לשירים, שאפשר להשביח אותם ולהכניס לאלבום. בסוף, שירי בחרה בשיר אחד שלו ("לאשה שהייתה") ונפרדו דרכינו. לאחר מכן, הוא שלח לי את ספר השירים הראשון שלו ואז ראיתי שהוא לקח שני משפטים משיר שכתבתי. הוא שם את המשפט הזה כאילו זה שלו. הייתי המום".
אולי הוא הכניס את המשפט כרפרנס?
"נעם שם אותן כמו שהן בשיר שלו. בלי עיבוד. לא רק זה, הוא השתמש במשפט הזה בדף פרסומי שעשה בפייסבוק. התחלחלתי. רציתי לתבוע אותו, אבל הסוכן שלי אמר לי, 'עזוב את זה'. כשנעם ניסה לשלוח לי את ספר השירים השני שלו, אמרתי לבחורה שהתקשרה אליי לבקש את הכתובת שאני מקווה שהפעם הוא לא לקח ממני, שהוא לא הכניס לספר משפטים שלי. ביקשתי שיעבירו לו את המסר. לא שמעתי ממנו מאז. הוא לא חזר אליי".
מנעם חורב נמסר בתגובה: "יעקב גלעד הוא מושא הערצתי מאז שאני נער. נפלה בחלקי הזכות לעבוד איתו על האלבום של שירי מימון. היצירה שלו כל כך נוכחת ודומיננטית בתוכי, שכנראה בלי להתכוון - כתבתי לפני שנים שורה אחת בודדה שהוא כבר כתב. לפעמים אנחנו עושים טעות שאין מאחוריה כוונת זדון. לא קיבלתי ממנו שום מסר וחבל שהוא לא דיבר איתי באופן ישיר, למרות שהתכתבנו מספר פעמים. מיד לאחר פנייתכם יצרתי קשר עם יעקב, והתנצלתי. לשמחתי הוא קיבל את התנצלותי, וביקש לפתוח דף חדש".
עדן בנימין, מורה לספרות בקריית החינוך "בן-גוריון" בנס-ציונה, לא רק מניח סימנייה ממותגת בין דפיו של ספרי חורב או מסמן במרקר ממותג שורות אהובות (חורב הוציא מארז עם ספריו שעל כריכתם מתנוסס פרצופו, שכולל שקית ממותגת, מרקר וסימנייה), הוא גם מגיע להופעות של חורב ומעל הכל, מלמד את שיריו בכיתה. "אני קורא אדוק ומעריץ גדול של נעם. חד-משמעית, השירים שלו טובים ולכן אני מלמד אותו. היתרון בחטיבת ביניים שיש למורה מרחב של בחירה והוא לא כפוף רק לתוכנית הלימודים של משרד החינוך. אני משלב את נעם בכל דבר, אני מקריא באסיפות הורים שירים שלו, ואני מצטט בתעודה שורות משיר. אני גם נותן תרגילי כתיבה סביב השירים של נעם, וילדים פורקים את מה שעל ליבם. כשאני פוגש בוגרים שלי, הם אומרים לי ששיר כזה או אחר של נעם חרות להם בלב".
איך נחשפת לשירים של חורב?
"עיריית נס-ציונה הזמינה אותו לערב תרבות וחשבתי לעצמי שערב שירה זה פורמט מיושן. מה עכשיו, לעמוד ולהקריא שירים כמו פעם? ואז הגעתי והופנטתי. גם מסיפור החיים שלו, גם מהשירים וגם מהמוטיבציה. בתור מורה, אני מנסה להקנות לתלמידים את הערך של לא לוותר, וחורב הצליח אחרי שעבר מזמר לזמר עם המחברת שלו".
אתה חושב שהשירים של נעם חורב יכולים לעמוד נניח ליד השירים של יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ, אפילו אהוד מנור?
"אני מדבר עם תלמידים על מה זו שירה, מה ראוי להיכנס לשיר, על מה כותבים ועל מה לא. בשירה מודרנית הכל ראוי לשירה. גם המשלב הלשוני לא חייב להיות גבוה כמו בשירה קלאסית והוא יכול לכלול סלנג. השירים שנעם כותב זו התרבות המוזיקלית הישראלית החדשה".

ד"ר אילן ברקוביץ', משורר ויו"ר אגודת המשוררות והמשוררים בישראל 'שירה', אמביוולנטי לגבי חורב. "אם נעם יבקש להתקבל לאגודה, הוא יתקבל בשמחה כי הוא פירסם שני ספרים. מבחינתי, הוא וריאציה של משורר. אני גם חושב, שזה יהיה יפה אם הוא יזמין משוררים להתארח אצלו במופע, כי יש לו הרבה קהל. יש כלפיו הרבה עוינות בעולם השירה הישראלי, גם כי השירים שלו פופולריים וזה מעורר קנאה. לדעתי, זה לא מקרי שיצאו לאחרונה ספרי שירה שהתכתבו עם שם הספר המצליח של חורב 'טיוטה של אושר'".
מפתיע. אז מה חשבת כשעילעלת בשני ספרי השירים של חורב?
"ניסיתי לקרוא את השירים בעיניים נקיות. חורב כותב שירים יפים, מתוקים ורומנטיים, אבל הם לא שירים שדוקרים משהו במציאות, מאתגרים אותו והופכים אותו עצמו לשנוי במחלוקת. בעיניי אלה שירים חסרי זהות. הם תמיד מובנים ויכולים לעבור בוואטסאפ. הוא כותב על מה שמקובל שהאדם הסביר יחשוב. החושים שלו לרוב טובים בלקרוא את מה שרוב הישראלים מרגישים או חושבים, אבל הוא לא טוב במצבי קצה. למשל, בשיר שלו 'רוב הישראלים' היינו אמורים להיות במדינה פסטורלית, אבל הוא לא ידע לזהות שקיצוניים ישתלטו על השלטון, ובמקום ממשלה מתונה נקבל ממשלת ימין ואת האסון הגדול בתולדותינו. הוא תמיד יכתוב על הרוב היהודי. בשירים שלו, המיעוט הערבי והסכסוך היהודי-ערבי לא קיימים. גם מול הזהות שלו כהומוסקסואל הוא לא יגיד משהו שנוי במחלוקת. הוא לא נכנס לעומק. כמו חלפן כספים, הוא חלפן שירים. אם אתה כותב במודע לצורכי פזמונים, אתה תתאים את עצמך ולא תכתוב דברים שיגרמו לקהל לזרוק עליך עגבניות". מנעם חורב נמסר: "אני לא כותב למען המבקרים. אני כותב את עצמי ממקום אישי. הטקסטים שלי עוסקים במגוון רחב של נושאים, ביניהם החיים במדינה הזאת כמו שאני חווה אותם".
אילן, מה אתה חושב על זה שחורב הפך לטאלנט, השירים כמוצר נלווה?
"הוא דוגמן של פזמונאות. חשוב לו העניין הוויזואלי שלו כדמות, והוא מתעד את היצירה שלו ברשתות. יש פה תעשייה, גם באופן שבו הוא יוצר, וגם דרך השיווק שלו, וזה מעורר בי רתיעה. אחרי הסרטון שיצא עם לירי אלבג, מיד התפרסם ברשת שיר שלו על אמא של לירי. אני כמשורר לא יכול לעבד חוויה ליצירה משמעותית בתוך כמה שעות. לטעמי זה יותר שיווקי ופחות עמוק.
"אגב, בהשפעתו, אני מקבל המון ספרי 'שירת יעץ' בשנה האחרונה, ככה אני קורא לזה. הוא לעג לזה שכל אחד נהיה קואוצ'ר, אבל הוא בעצמו סוג של קואוצ'ר".
עודד כרמלי, משורר ועורך כתב עת "הבה להבא" כבר יותר רושף: "הדיון פה לא אם מה שהוא מוציא זה פזמון או שיר, השאלה היא - מה זה בכלל? בעיניי, זה בן-כלאיים, תפלץ, של סנטימנטליות עם אינפנטיליות. בזיווג של סנטימנטליות תרבותית עם אינפנטיליות מסחרית, נולד הצאצא - שיר של נעם חורב. חשוב לי להדגיש, שהעניין כאן זה לא שאני משורר סנוב. פזמונאות זו מלאכה בפני עצמה ויש פזמונאים נפלאים. הבעיה שלטעמי חורב לא יודע את המלאכה הזו ולא עושה אותה. מה שהוא מוציא יותר דומה לוואטסאפ של דוד מעיק ודביק".
אולי אנחנו ציניים מדי ויש מקום חשוב לרגש?
"למה באך ואבות ישורון מרגשים ומלאך ורוד שבוכה בעשרה שקלים בחנות מזכרות לא מרגש? כי הראשון הוא אמנות והאחרון קיטש. כשנשפך הרגש את לא מרגישה שום דבר. למה אנחנו קוראים שיר? אם את קוראת שיר כדי שבסוף השיר תדעי שאת יפה, מוסרית, וצודקת לא עברת שום תהליך. אצל נעם חורב, כולנו יפים ורגישים וצודקים. כשאנחנו קוראים שירה אמיתית, אנחנו עוברים איזושהי מטמורפוזה. אנחנו מבינים שלא הבנו את עצמנו עד הסוף ולא את העולם, ואנחנו מתחילים לראות את העולם באור חדש, חושבים מחשבות חדשות ומרגישים רגשות חדשים".
אז אתה לא מוצא שום חן בשיריו של חורב?
"הכישרון שלו מוכח בפרסום, קידום עצמי ובלעשות כסף. לתחושתי, היעדר הבושה זה בעצם מה שמכונן את הטקסטים האלה שלו וזה מה שגורם לו לעלות על במה. אבל, אם את שואלת אותי באופן אישי, אין לו אוזן מוזיקלית, אין לו רגישות בסיסית לשפה. הוא זר לחלוטין לעניין הזה. בשיר של חורב 'לגזור ולשמור' הוא חורז שמאלני עם עירוני וחילוני. זה לא חרוז, זו סיומת 'ני'. זו רמת חריזה של ספרי מחזור של תיכון. בעיניי, כשמורים לספרות מלמדים את השירים שלו, הם חוטאים למקצוע. אני מעריך שביום שחורב יפסיק לדחוף את עצמו, זה יתמוטט כמו מגדל קלפים ואף אחד לא יקרא ספר שלו לעולם. יש דבר כזה שנקרא צדק פואטי ואני מתנחם בזה שעוד מאה שנה, לא יקראו נעם חורב, אבל כן יקראו יונה וולך ודוד אבידן".

למשה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, לא מפריעים המצקצקים כהוא זה. ב-2019 לקח את חורב שיכתוב את השירים למחזה הקלאסי שביים "אביב מתעורר". כיוון שראה כי טוב, בהצגה החדשה שהוא מעלה "הערת שוליים" על פי הסרט עטור השבחים של יוסף סידר, הוא שילב שוב טקסט של חורב. "הכרתי את נעם שנה לפני 'אביב מתעורר'. הוא כתב את 'הזמיר', מחזמר שעוסק בכדורגלן שמסתיר את הזהות המינית שלו, וזה עורר את סקרנותי. עוד לא הספקתי ליזום מהלך ונעם ביקש להיפגש איתי. משהו בבעירה שלו להגיע לקהל רחב ככל האפשר גרם לי לרצות לעשות איתו משהו. התחלתי גם להכיר את הפזמונים שלו דרך הכתיבה שלו לזמרים וזה קסם לי. 'אביב מתעורר' זה מחזה מהמאה ה-19 שרציתי להנגיש לקהל צעיר. חשבתי שהוא הבנאדם לדבר עם הקהל הזה באמצעות המילים שלו. הוא כתב לי למחזה חמישה או שישה שירים. הוא חתיכת עניין הבחור הזה. מתי היה במדינת ישראל פזמונאי סלש משורר סלש סלבריטאי?"
אולי כשאתה רוצה להיות פזמונאי סלש סלבריטאי אתה חוטא לכתיבה?
"המון ציניקנים יגידו שזה בידור מסחרי. סבבה, שיגידו. היכולת לגעת באנשים לא מובנת מאליה. בתפיסת העולם שלי, תפקידה של אמנות לפגוש קהל. מי שיגיד לי שזה לא מעניין אותו, משקר".
אתה קורא שירים שלו?
"על שולחן העבודה בתיאטרון מונחים שני הספרים של נעם. כשאני צריך אתנחתה מהקדחת של היום, אני פותח את הספר וקורא. מדהים שבכל עמוד שאפתח, משהו יצליח לגעת בי באופן פשוט. לפעמים, לא צריך יותר מזה".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.01.25