אם יש דבר אחד שפתיחת קניון ביג גלילות לימדה אותי – ואין – זה שהמציאות היא אירוע מתעתע; האדם חושב לעצמו: "המדובר בקניון, כן? יש שם חנויות כמו זארה ופוקס ואלו יוגה וסניף של ארקפה. מה רוצים מחיי?" ואז באה המציאות ומעמידה ביום אחד 150 אלף ישראלים בפקקים אינסופיים בכניסה לקניון ביג גלילות.
רק שלושה קילומטר משם – בהרצליה או ברמת אביב – יש קניונים אחרים, סטנדרטיים לא פחות, אבל לא; ל-150 אלף ישראלים דחוף להיכנס, עוד היום, לקניון ביג הממוקם על אי תנועה פסטורלי שממנו נשקפים נופיו האיקוניים של סינמה סיטי.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של רענן שקד:
מה אני מבין מזה? מה אני אמור להבין? לא יודע, אני יכול לצאת באמירות מטומטמות כמו "אנשים הם מטומטמים", אבל אני לא רוצה לצאת; רוצה להיכנס. מחכה שיגיעו ימים רגועים יותר בקניון ביג וגם אני בטח איכנס רק כדי לראות בעצם כמה גדול יכול סניף של זארה להיות בהשוואה ל – הייתי אומר – סניפים של זארה.
לכן, אם אני חייב ללמוד מזה משהו, זה שמציאות חיינו הפכה כל כך מתעתעת, לא נתפסת, פריכה וגמישה, עד שבאמת אפשר למכור לנו הכל – אפילו קניון סטנדרטי (גדול, בסדר. הוא גדול. קוראים לו ביג, מה ציפיתם?) – בתור אטרקציה מסדר גודל דיסנילנדי.
יש מי שקוראים לזה בשם המשונה "גזלייטינג"; "מניפולציה של הזולת כדי לגרום לאחר לפקפק בתפיסותיו, בחוויותיו, בתפיסת המציאות שלו או באופן בו הוא מבין מאורע", מפרשנת ויקיפדיה, אבל עזבו, ויקיפדיה לא באמת קיימת – תאמינו לי, אם אתם כבר מאמינים שקניון חדש הוא מאורע שדורש מכם להקריב שבת.
רק שגזלייטינג הפך מאז 7.10 לחזות הכל. אין מציאות, רק גרסה מגוזלטת שלה.
גזלייטינג הוא מה שכולנו מרגישים כשאנחנו תוהים – ובחיי שלפעמים אני תוהה – אם בנימין נתניהו וממשלת ישראל באמת עשו ועושים כל מה שאפשר כדי להחזיר כמה שיותר חטופים הביתה, וכמה שיותר מהר.
וכן, אני יודע את האמת האיומה – שהשיקול היה, ונשאר, פוליטי נטו, אבל לפעמים, כשאני צופה בנתניהו מתגונן או מתקיף, אני תוהה: אולי לא? אולי הבן אדם באמת עושה כל מה שאפשר, רק שלא כל כך מתאפשר?
ואז משמר הכנסת מכה משפחות שכולות ומשפחות חטופים. ואז נתניהו עולה לנאום מול המשפחות ומפליג בדבריו על "דיפ סטייט" וג'פרי אפשטיין ו – מה, לעזאזל – "הסרטון משדה תימן", ולקינוח מבטיח, בכל לשון של הבטחה, שלעולם לא תקום ועדת חקירה ממלכתית – ואני יודע: זה גזלייטינג מוחלט. הבן אדם הזה משקר במצח נפוחה, לא עושה שום דבר שאיננו לטובתו האישית המיידית, והדבר האחרון שאכפת לו ממנו זה חיי ישראלים – כאן או בשבי – אבל הוא מגזלט בכישרון עצום; הוא גזלטן-על. הוא גזלטמן. אתם מסתכלים עליו נואם ומתחילים קצת לפקפק בעצמכם; אולי הטעות בכלל אצלכם? אולי הבן אדם באמת נרדף על ידי כולם?
"הכחשה, הטעיה, המעטת ערך והסטת נושא השיחה" – נניח עד שדה תימן ובחזרה – אלו טכניקות הגזלייטינג על פי ויקיפדיה, אבל עזבו, כבר סיכמנו שוויקיפדיה לא באמת קיימת, זה הכל המצאה של הדיפ סטייט.
ונתניהו הוא לא הכישרון המתפרץ היחיד בתחום הגזלוט. גם כל מי שמנסים לגרום לכם לחשוב עכשיו שדונלד טראמפ הוא בעצם גאון, פורץ דרך מדיני, "חושב מחוץ לקופסה", "חושב", בזמן שכולנו יודעים בוודאות שטראמפ הוא נרקיסיסט מחופף, נדל"ניסט מפוקפק, מטרידן סדרתי ובן אדם שהחשיבה שלו סדורה בדיוק במידה שמאפשרת לו לצייץ הברות חסרות פשר באמצע הלילה.
זה לא עניין של דעה או עמדה פוליטית; יש מציאות, ובמציאות דונלד טראמפ הוא מי שהוא – תאהבו או תשנאו, תרוויחו או תפסידו מזה, הכל בסדר – אבל הצורך של צוות שלם בבית הלבן לרוץ אחריו כרגע ולאסוף את הבליל האחרון שפלט כדי לנסות להסביר לעולם למה זה עושה היגיון; או איך רוסיה של פוטין היא בכלל הצד הטוב בסיפור – בניגוד לזלנסקי, שהוא הבריון האמיתי שצריך להיות מסולק מהבית הלבן – כל זה גזלייטינג.
בדיוק כפי שזה גזלייטינג לטעון שוועדת חקירה ממלכתית תבצע "חקירות מפוברקות", כמו שנתניהו טען השבוע, ומה שצריך באמת זו ועדת חקירה בלתי תלויה שתלויה לחלוטין ברצונה הטוב של ממשלה שבמקרה הייתה על ההגה ב-7.10.
אז אל תגזלטו אותי עם זה. ואל תגזלטו אותי שהציבור מתנגד לוועדת חקירה ממלכתית בזמן שרוב מוחלט של הציבור – על פי כל הסקרים – יודע שוועדה כזו היא חיונית, וגם המינימום שאנחנו חייבים לקורבנות 7.10 ולעצמנו.
ובעיקר אל תגזלטו אותי עם סיפורים על איך התפכחתם ב-7.10, כי הישראלים שטוענים ש"התפכחו" הם מטשטשי המציאות טהורי הכוונות והמזיקים מכולם: הם מאמינים שכולנו אשמים במה שקרה, ואף אחד מאיתנו לא אשם בכלום; או שכולנו אחים שרוצים בדיוק אותו דבר – בין אם אנחנו מעוניינים בישראל דמוקרטית-ליברלית ובין אם בישראל דתית-משיחית, אין סתירה בכלל!; ושכולנו למדנו לקח חשוב – שידענו גם קודם – והוא שאין פרטנר וגם לא יהיה בקרוב, ולכן כולנו מאוחדים בחוסר האכפתיות הגמור שלנו בעניין.
אני מבין לגמרי את הרצון "להתפכח" למציאות מטושטשת שכולה איזה ביחדנס לאומי חמוד, גם אם לא מציאותי. כי מציאות חיינו מאז 7.10 בלתי נסבלת
עכשיו תראו; אני מבין לגמרי את הרצון "להתפכח" למציאות מטושטשת שכולה איזה ביחדנס לאומי חמוד, גם אם לא מציאותי. כי מציאות חיינו מאז 7.10 בלתי נסבלת, וגם אני הייתי שמח לקנות מציאות חלופית תפורה למידותיי. העניין הוא שאני, לצערי, קצת מוגבל בקטע הזה, כי החושים שלי אומרים לי בבירור שקרה פה אסון נורא שמוכרחים לחקור ממלכתית; ושיש בישראל מאבק אמיתי ומהותי על דרכה, פניה ועתידה של המדינה הזו; ושכל החטופים חייבים לחזור לפני כל דבר אחר; ושכלכלת ישראל לא משגשגת ומעוררת קנאה כמו שבצלאל סמוטריץ' מנסה לגזלט; ושאנחנו לא בתקופה שמחה של ניסים מופלאים כמו שערוץ 14 מנסה לגזלט; ושדונלד טראמפ הוא טיפוס קפריזי והפכפך ולא שום גאון; ושביג גלילות הוא, נו, קניון.
זה די גרוע, אני יודע, לחיות במציאות ממשית ומבאסת. להאמין כל הזמן לחמשת (או ששת, כמה שיצא לכם בספירה האחרונה) חושיכם וניסיון חייכם בעולם, ויכולתכם הנרכשת לזהות בולשיט. זה מדכא, בטח בעידן הנוכחי.
אולי הנחמה היחידה היא שכל עוד תצליחו שלא להתגזלט, אתם גם תדעו, ממקום מאוד פנימי ובסיסי, מי אתם ומה עומד לפניכם, ותהיו מסוגלים לקרוא לדברים בשמם גם בתוך עולם שעושה מאמץ גדול לתת להם שם אחר ("מלחמת התקומה", מישהו?). ותדעו שלפחות יש לכם איזה מצפן שלא מתפרע לכל הכיוונים מול ניסיונות בלשוט וגזלוט.
זה לא קשור לדעה; זה קשור לנכונות לראות את המציאות נכוחה, כמו שהיא. כי המציאות לא מגיעה בטעמים או בבחירה אישית, היא פשוט מגיעה. היא שם. וכדי לעשות איתה משהו, צריך, קודם כל, לתפוס אותה כפי שהיא.
ואם זה לא מתאים לכם, ניפגש בשבת במקום החשוב בישראל: קניון ביג.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.03.25
