1979 הייתה שנת מפנה בקריירה של גלי עטרי שנבחרה לבצע את "הללויה" שכתבו שמרית אור וקובי אשרת, וזכתה איתו באירוויזיון שהתקיים בבנייני האומה ירושלים. "לפני כן קובי ואני הגשנו את 'ולנטינו', ובהמשך את 'שמש אדומה' לפסטיבל ולא הצלחנו", מספרת עטרי. "אחרי ששלומית אהרון החליטה לוותר על 'הללויה', חנוך חסון, מנהל מחלקת הבידור של הטלוויזיה הישראלית, הזמין אותי למשרדו והציע לי לבצע את השיר. אחרי התלבטויות החלטתי לעשות את זה. קובי הביא שלושה בחורים: את יהודה תמיר, ראובן גבירץ ושמוליק בילו. חשבתי שיש לשיר הזה סיכוי טוב לזכות בפסטיבל ולהצליח באירוויזיון. הוא מאוד יפה והמילה הללויה מדברת אל כולם".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
רגע בלתי נשכח: "בחזרה הגנרלית ניגשה אליי ילדה בת עשר ואמרה לי, 'סבתא שלי שלחה אותי להגיד לך שמחר תזכי באירוויזיון בקרב צמוד, אבל בתנאי שתגידי: 'נוח מצא חן בעיני ה'', אז אמרנו את זה לפני שעלינו לבמה. ובאמת, התחרות מורטת העצבים הוכרעה על חודו של קול, כשעד הרגע האחרון ספרד הייתה לפנינו".
גם לך הייתה הרגשה שאתם הולכים לנצח? "שבוע ימים התגוררנו במלון ליד בנייני האומה, והאמת שלא הייתה התנפלות עלינו מאמצעי התקשורת. היינו די בצד, אבל כל הזמן אמרתי, 'חכו-חכו. אתם עוד תרדפו אחרינו, תרחפו מסביבנו כמו עשים מסביב למנורה'. אמרתי את זה בצחוק, אבל הייתה לי הרגשה שזה מה שיקרה וזה אכן קרה".
מהו שיר האירוויזיון האהוב עלייך מכולם? "נורא אהבתי בזמנו את 'בובה על חוט', ששרה סנדי שו האנגלייה ב-1967. בשנים האחרונות אני מוצאת מעט מאוד שירים שאני אוהבת באמת. כמובן שאהבתי את השירים של נטע ברזילי, נועה קירל ועדן גולן. עדן גולן הייתה נהדרת. בשנה רגילה היא אולי הייתה זוכה".
יש לך טיפ ליובל רפאל? "פגשתי אותה לא מזמן ואיחלתי לה הצלחה. יש לה שיר מאוד יפה, מאוד מרגש, סיפור מרגש ועצוב והיא מאוד חמודה. היא מביאה איתה רגש נטו, שנובע ממנה בטבעיות. היא נורא צעירה ועוד יכולה להגיע רחוק".
שלומית אהרון ולהקת הכל עובר חביבי ויתרו על ההשתתפות באירוויזיון עם השיר "הללויה" בגלל מתחים בלהקה, שעמדה לפני פירוק. שנתיים מאוחר יותר, כשהגיעה ההצעה להתחרות בקדם עם "הלילה" ‑ שכתבו אהרון ויובל דור והלחין שוקי לוי ‑ הם כבר הפיקו לקחים. "אחרי המשבר עם 'הללויה', כשרציתי לפרוש מהלהקה, עשינו שיחות, התאחדנו מחדש והתגבשנו", מודה אהרון. "הסיפור הזה הוביל לניעור מאוד חזק, שגרם לנו לשבת ולברר בינינו את הבעיות. אם זה לא היה קורה, היינו מתפרקים".
יש עדיין תחושת החמצה? "אהבנו את 'לילה' מהרגע הראשון. הייתה לנו תחושה טובה לגביו ובקדם אירוויזיון ניצחנו בגדול. עובדה שאנחנו מופיעים איתו עד היום. אני מאמינה שהאנרגיות הובילו לשם. לפני כמה שנים מישהו אמר לי, 'אני רוצה להגיד לך שאני כל כך שמח שלא שרת את 'הללויה' ‑ כי אז לא היית שרה את 'הלילה', ואני כל כך אוהב את השיר הזה. בעיניי הוא אחד השירים הטובים שנכתבו'".
רגע בלתי נשכח: "הייתי אז בהיריון עם טליה, בתי הבכורה, ובתחרות, שבה זכינו במקום השביעי, הייתי כבר בחודש השביעי. עיצבו לי שמלה מתרחבת, מלאה בפאייטים, כך שלא ראו כמעט כלום מההיריון. כשהבנו שצריך להרחיב את השמלה, צדי צרפתי ישב לילה שלם והדביק מחדש פאייט-פאייט".
טיפ ליובל רפאל: "אני מאוד אוהבת את השיר שאנחנו שולחים השנה. מהשנייה הראשונה הוא עשה לי טוב וחם בלב. הוא שיר של לב ורגש ומתכתב קצת עם העבר. היום יש בתחרות המון גימיקים חיצוניים, הרבה רעש וצלצולים, למרות שלפעמים אתה יכול למצוא בתחרות פנינים יוצאות מן הכלל. הייתי מייעצת ליובל רפאל שתזכור שאנחנו אוהבים אותה ושהיא כבר לא צריכה להוכיח שום דבר, שתתרכז בשירה ובמסר. היא מביאה את הדבר העיקרי, את הלב והכישרון שלה. אני רק מקווה שלא יפריעו לה".
אחינועם ניני ומירה עווד הגיעו אמנם למקום ה-11, אבל עשו היסטוריה באירוויזיון ‑ זו הייתה הפעם הראשונה שבה זמרת ערבייה ייצגה את ישראל בתחרות, והפעם הראשונה שבה נבחר שיר שמכיל מילים בערבית, בנוסף לעברית ולאנגלית. "באותה תקופה הייתי פופולרית באירופה", מספרת ניני, "ולכן פנו אליי מוועדת האירוויזיון. הסכמתי, אבל בתנאי שאוכל לצרף אליי את מירה עווד ובתנאי שייתנו לי לכתוב את השיר בעצמי. הם הסכימו לשני התנאים. מירה תירגמה חלק מהשיר לערבית, ויצאנו לדרך. היה לי חשוב שהשיר יעביר מסר של שלום, בלי להגיד אפילו את המילה שלום. הגענו לגמר, לא זכינו כמובן, אבל עמדנו מול מאות מיליוני אנשים עם המסר הזה.
"באותה תקופה, שבה התנהל מבצע עופרת יצוקה, השיר עורר המון התרגשות, תקווה ומחשבה, וזה מה שרצינו. הותקפנו משני הצדדים - היהודי והערבי, שטענו שאנחנו מייצגות מציאות מעוותת, אבל אנחנו אמרנו משפט שמלווה אותנו תמיד: 'אנחנו לא באות לשקף מציאות, אנחנו באות בשביל לייצר מציאות'".
רגע בלתי נשכח: "הייתה לנו מסיבת עיתונאים, בהשתתפות כל כלי התקשורת הערביים. העיתונאים הערבים גם פנו אליי ישר בערבית, כי אני התימנייה נראיתי ערבייה, ומירה, שיש לה עור בהיר ושאמא שלה מבולגריה, נראית יהודייה. אמרנו להם, 'בשביל זה אנחנו כאן, בשביל לאתגר קצת את התפיסות המרובעות של כולם ולהגיד, חייב להיות יום אחר'. אגב, אני שרה את השיר הזה בהופעות שלי עד היום".
מה הסיכויים של יובל רפאל להצליח באירוויזיון? "אין לי מושג, אני יכולה רק להגיד שהסיפור שלה מרגש, שהשיר יפה, שהיא זמרת נהדרת, אני מפרגנת לה מאוד ומאחלת לה הצלחה אדירה".
השיר, שכתב והלחין עוזי חיטמן ועיבד קובי אשרת וזכה במקום השני באירוויזיון, לא התקבל תחילה לקדם אירוויזיון. "אמרו לי שזה שיר נורא ישראלי, המילים ישראליות, המנגינה ישראלית ‑ ואין לו סיכוי", נזכר משה דץ. "ובאמת, שלחנו את זה לקדם והוא פשוט לא התקבל. שנה אחרי זה לא היה בכלל קדם. עבדנו אז עם חוה אלברשטיין ושלמה צח. שניהם רצו להוציא את השיר, אמרו שהוא כמו 'בשנה הבאה', יש בו משהו שירומם את רוח העם ולא צריך לחכות איתו. ואני התעקשתי, זה רק לקדם".
ואז פרצה המלחמה. "זו הייתה מלחמת המפרץ, דיברו על טילים כימיים וביולוגיים, אנשים ישנו עם מסכות אב"כ. פחדנו שתגדל לנו עוד רגל או שיצמח לנו זנב בגלל החומרים הכימיים. לא היה ברור אם יהיה בכלל קדם. גם לא היה לנו מקום לעשות חזרות, אז נסענו לקיבוץ של אחי, קדרים, בצפון. לשמחתנו, שבוע לפני מועד הקדם, בפורים, הסתיימה המלחמה. בקדם ניצחנו את אדם, שהיה זמר השנה, ואת אורי פיין, שגם היה זמר השנה. אנחנו היינו האנדרדוג".
רגע בלתי נשכח: "היה מאוד קשה לייצג את ישראל. במסיבת העיתונאים שאלו אותנו איך הרגשנו לשרת בצבא ואיך אנחנו מרגישים לשבת על אדמות כבושות. יש בשיר את המשפט: 'דלת לשכנים אני פתחתי, ומי שבא נאמר לו אהלן'. אמרו לנו, איזה דלת אתם פותחים ולמי אתם אומרים אהלן. הרי כבשתם את השטחים האלה".
לא נעים. "לייצג את ישראל זו מעמסה כבדה. לא היו לנו לא חברת תקליטים ולא מפיקים, היינו צריכים להיות גם הזמרים וגם המפיקים וגם האחראים על התלבושות. אבל רצינו מאוד לנצח. להראות שאנחנו טובים. בסוף, הפסדנו ברגע האחרון. כל אירופה הייתה בטוחה שננצח. בדיעבד זה עשה לנו טוב. לא רק בישראל. הופענו בכל העולם, בגרמניה, ברזיל, ומבחינת כולם היינו השיר הזוכה. אפילו בשוודיה נתנו לנו את ההרגשה שגנבו לנו את הניצחון".
שיר האירוויזיון האהוב עליך בכל הזמנים? "כרגע עולה לי 'אופוריה', של לורן מ-2012".
מה הסיכויים של יובל רפאל? "לא יודע. יש לנו זמרת טובה ושיר טוב ואני מקווה שההופעה תהיה מדהימה, ושנעבור את זה בשלום כי אנחנו לא הכי אהובים בעולם, וזה מכאיב. אני מקווה שהיא לא תיתקל בהרבה רוע כי לא מגיע לה. לא מגיע לכתפיים שלה לסחוב את כל מה שחושבים על ישראל. היא סחבה מספיק. אני מחזיק לה אצבעות השנה, יותר מתמיד. גם עדן גולן ונועה קירל היו מדהימות. היו לנו בשנתיים האחרונות שתי שאקליות שנתנו הופעות שלא מביישות אף אחד. אני חושב שבמצב אחר, היה להן סיכוי לזכות".
קדם אירוויזיון 1992, שבו ניצחה דפנה דקל עם השיר "זה רק ספורט" (מילים: אהוד מנור, לחן: קובי אושרת) ‑ ייזכר לעד בזכות הקרב המשפטי שניטש על המקום הראשון. ענת עצמון, שהגיעה למקום השני עם השיר "התקווה", עירערה על הזכייה של דקל בטענה ש"זה רק ספורט" חורג ב-17 שניות מהאורך המותר על פי כללי התחרות, אבל נשארה בארץ. "רק לאחרונה הבנתי שגם השיר שלה היה ארוך מהמותר בכמה שניות", אומרת דקל. "הלכנו לבית משפט, ובסוף הוחלט שאני נוסעת למאלמו, שם זכינו במקום השישי. היה משעשע לשבת על כיסא הנאשם בפעם היחידה בחיי. אנשים מדברים איתי על זה עד היום".
מה את זוכרת מההופעה באירוויזיון? "אז חשבנו שהכל שם נורא גדול ודרמטי, כאילו פיצחנו איזו נוסחה יוצאת דופן. במבט לאחור, זה היה כל כך תמים ונאיבי. פשוט היו מאחוריי שלושה מתופפים. היום, אם אין שבע מדורות על הבמה ופירוטכניקה ולוליינים, זה לא רציני.
"האמת היא שלא התכוונתי להגיע לשם. שלמה צח, המנהל שלי, אמר שהקדם חשוב לקריירה ואני ניסיתי להיות ילדה ממושמעת. כשהבנתי שאהוד וקובי כתבו את השיר זה כבר הרגיש ממש חוצפה לסרב. כשהגשנו את השיר לוועדה היה לי כבר תאריך לחתונה והשתתפתי גם בתיאטרונטו. שאלתי את שלמה, 'מה קורה אם אנחנו זוכים?' והוא אמר לי, 'אל תדאגי, זה שיר מורכב מדי'. בסוף החתונה נדחתה בשנה, ומהתיאטרונטו נסעתי מיד לקדם-האירוויזיון. הופתעתי כשזכיתי במקום הראשון. רואים שם שאני עושה לשלמה תנועה של נו-נו-נו, הבטחת לי שלא אזכה. באתי לעשות חיים באירוויזיון ולעשות את זה הכי טוב שאני יכולה. גם היום אני עדיין מסתכלת על המקום השישי בסיפוק ולא מאוכזבת, למרות שכמובן כיף יותר לזכות".
את עוקבת עדיין אחרי התחרות? "עקבתי עד האירוויזיון שאותו הנחיתי. אחר כך זה נעשה מופע קרקסי ארוך כמו הנצח. זה הפך טרחני ומעייף. מוזר שדווקא בדור שבו הכל מאוד אינסטנט ומהיר, התחרות מתארכת כל כך".
מה הסיכויים של יובל רפאל השנה? "אני לא יודעת, אבל אני מאוד אוהבת אותה ואת השיר. יש בה איזה ניקיון, איזה שקט ובגרות. העצה שלי עבורה היא שעם כל הקושי, והשנה בוודאי ובוודאי שיש קושי ‑ היא צריכה לנסות ליהנות כמה שיותר. זה אירוע גדול שמלווה אותך לאורך החיים. אני כבר 33 שנים אחרי, ואנשים שואלים אותי על 'זה רק ספורט'".
יזהר כהן הדהים מדינה שלמה בזכייה הישראלית הראשונה בתולדותינו באירוויזיון 1978, עם "אבניבי", שכתב אהוד מנור והלחינה נורית הירש. "חזרתי מלימודים בלוס אנג'לס, ואמרתי שאני רוצה להקים להקה ולכבוש את העולם", כהן מספר. "עפרה, אשתו של אהוד מנור, זכרה את זה משום מה והציעה לו לפנות אליי. כשהגעתי לפגישה הייתה רק ההתחלה של השיר, אבל אני כבר ראיתי איך זה יהיה על הבמה. הקהל באירופה אהב את השיר, למרות השפה המוזרה שלו. זאת הייתה הגאונות של אהוד. הם שמעו צליל, סאונד. זה נשמע כמו שפה אפריקאית, או לחלופין ויקינגית".
האמנת שתזכה? "אף אחד לא האמין שנזכה, מלבדי. אני פתחתי לנו לרווחה שער לעולם הגדול. פתאום ישראל הייתה על הבמה לא רק בזכות 'הבה נגילה', אלא גם בזכות 'אבניבי'. כל האירוויזיון היה אז מאוד לאומי. הרגשתי כמייצג וכשליח שלנו. כשהיינו רואים את דגל ישראל מתנוסס לפני השיר שלנו, ממש בכינו מהתרגשות. זאת הייתה ציונות במיטבה. עד היום, כשאני מופיע שרים איתי את 'אבניבי' ואת 'עולה עולה'. 'עולה עולה' אמנם לא זכה, אבל הפך לשיר קאלט אצל מעריצי האירוויזיון".
אבל זו הייתה גם חוויה מטלטלת. "הזכייה של 'אבניבי' הייתה מבחינתי כמו רעידת אדמה, 150 בסולם ריכטר, והייתי צריך להתמודד עם ההשלכות שלה לבד. זה לא היה קל. מה שנתן לי את הכוח בתחרות היה העובדה שייצגתי את המדינה, הרגשתי כאילו הדגל הכחול לבן עוטף אותי, אבל בלעדיו הייתי מפוחד ומבולבל. שנייה אחרי הזכייה עשרות כלי תקשורת רדפו אחריי. טסתי ממקום למקום, היו מסיבות עיתונאים וצילומים וסוויטות, אבל פתאום הייתי לבד. התחלתי לפתח חרדות, וכשהגעתי לארץ הסתגרתי בבית עד התמוטטות העצבים שריסקה אותי לכמה שנים".
אתה צופה בתחרות? "ברור. זאת העבודה שלי. אני גם מתראיין כל הזמן לתקשורת האירופית. אני שליח של ישראל. היום יש בזה גם עניין פוליטי, מכניסים פוליטיקה לשאלות, ואני מעמיד את החצופים האלה במקומם. אני לא פוחד מהם. בשנה שעברה האירוויזיון הגיע לשפל המדרגה - במקום מפגש מוזיקלי שיכבד את כולם, שוודיה הפכה את זה לביזיון. השיר שלנו היה הטוב ביותר והיה אמור לזכות, אבל השופטים בחרו פוליטית".
טיפ ליובל רפאל: "יובל רפאל באמת זמרת יוצאת מן הכלל. קרן פלס כתבה לה שיר מאוד קליט, שאפשר לזמזם אותו מיידית. אמרתי לה, 'מה שנשאר לך לעשות עכשיו זה לנסות לקחת את התחרות כחוויה וליהנות'. אם היא תעשה את זה, היא פשוט תעלה לבמה ותצליח. מקום ראשון אני לא יודע, אבל היא תתברג גבוה".
פורסם לראשונה: 00:00, 09.05.25