קישורים מקוונים, ספרים שיש להשיגם וה"יודזמו"
אני מקשיבה ליידיש של שמחה ומתרגלת. אוהבת לזהות בה מילים בעברית. אוואדע, הוא אומר כשאני שואלת אם ירצה חביתה. כלומר, "בוודאי". או אפשער, כשכוונתו "אולי". אני חושבת על כך כשאני קוראת את המאמר ששלח לי רפי כקובץ מצורף במייל. אני לומדת ממנו שהספרדית‑היהודית עוצבה בחצי האי האיברי עוד לפני גירוש ספרד. המילה "מלשין", למשל, המצויה כבר בספרדית עתיקה, מלמדת על חדירת המילה העברית הזו לספרדית של היהודים ושל הלא‑יהודים. המרכיב העיקרי שהשפיע על הספרדית שבפי היהודים הוא העברית, וקצת הארמית. המאמר מונה מילים כמו "צדקה", "מצווה" ו"פסח", שחדרו לשפת הלאדינו. אפילו מילים כמו "ביש מזל". יהודים כנראה אהבו את המילה הזו, חשבתי, שהרי גם ליידיש נכנסה מן העברית ‑ "שלימזל" היא בהחלט אחת המילים החביבות על שמחה. לאחרונה הוא אומר אותה בעיקר על עצמו, ברגעים בודדים של פיכחון מריר.
לפי מה שאני קוראת במאמר, אני מבינה שבינם לבין עצמם דיברו יואנה ובני משפחתה בלאדינו, או ביודזמו, כפי שרפי קורא לה. שלמה וגם יואנה דיברו ספרדית שוטפת, וגם דיברו, קראו וכתבו בעברית, במיוחד דברים חשובים. עם זאת, אני משערת שהשפה הפרטית, הביתית והמשפחתית היתה הלאדינו, היודזמו. שפת הסמול‑טוק ושירי הערש.
יש לך סיסמה לאתר הזה, נכון? הוא שואל בסוף רשימה של קישורים לקריאה ששלח לי. אם לא, אתן לך את הסיסמה שלי. זהו אתר של ספרים מצולמים. איזה נכס הוא הרפי הזה. ליבי נצבט בגללו. עוד אחד שמבין בבדידות. בחור בתחילת שנות השלושים שלו. בזמן שרוב חבריו מתחתנים ומקימים משפחות הוא יושב על כיסא גלגלים משוכלל, ליד מחשב מהטובים שיש, ומחפש מידע. זו העבודה שלו, בעצם. אני חייבת לשאול אותו בהזדמנות למה אין לו תמונה בפייסבוק.
אני פותחת את הקישורים ששלח בזה אחר זה וקוראת על המגפה השחורה, על ברצלונה ויהודיה, על משפחתה של יואנה. מדמיינת את מראה בית הכנסת העתיק, וכמה נואשים היו היהודים שהתכנסו בו לזעוק לאלוהיהם שיציל אותם, שיסיר מהם את המחלות ואת שנאת השכנים. רק במאה ה‑18 , מתברר, גילו חיסון למחלת האבעבועות הנוראה! מתי ימציאו סוף‑סוף את החיסון לקורונה, אני מהרהרת, שהופכת אותנו לשבויים בביתנו? מגפת האבעבועות שחורות היא המגפה הראשונה שפותח לה חיסון בהיקף נרחב. אני קוראת על סבלם הנורא של החולים, על הבתים הריקים מיושביהם שמתו במגפה ועל השדות הלא‑מעובדים שהותירו אחריהם. הקורונה של המאה ה‑21 לפתע מפחידה פחות. העולם היום חכם יותר, עשיר יותר ויודע יותר. הוא לא ייתן לדברים כאלה לקרות. אני כמעט בטוחה, ורק ספק קל שבקלים מתגנב לליבי ‑ אולי אני אופטימית מדי. במשך שלוש שנים מתו במגפה השחורה בברצלונה בלבד שנים עשר אלף בני אדם, כשליש מתושביה באותה תקופה. הקורונה בעולם כולו הרגה כחצי מיליון איש, ועדיין היד נטויה. צריך לחשוב באחוזים, אני מזכירה לעצמי. אל תבהילי את עצמך לשווא. עדיין ההשוואה לטובתנו.
בשלוש לפנות בוקר אני מתעוררת. שמחה הרטיב במיטה. אני קמה ומחליפה מצעים, ואחר כך כבר איני מצליחה להירדם, פותחת את המחשב ורואה מייל נוסף מרפי: "את חייבת להשיג את הספר של בער, אני משתכנע שהוא המפתח. בספר של בער תמצאי חומר על האישה הזו שמעניינת אותך, אבל גם על התקופה כולה. הוא מיושן אמנם, והסגנון שלו ארכאי להפליא. ארכאי, אבל בסיסי".
"יש לי כמה עותקים בספרייה שלי", אני משיבה לו. "אבל איך מגיעים עכשיו לספרייה?"
"מה הבעיה?"
"זה יותר ממאה מטר", אני כותבת. "נוגד את הכללים החדשים".
הוא שולח לי פרצוף עם עיניים מתגלגלות למעלה. נו באמת.
טוב. אתגנב לשם. אם יעצרו אותי אגיד שיצאתי למטרה חיונית. העיסוק ביואנה הלוי חיוני לגמרי, עבורי. אין שאלה בכלל.
ואמנם, למחרת בבוקר אני יוצאת מהבית בדחילו ורחימו, מתניעה את הטויוטה ונוהגת ברחובות הריקים לספרייה. חונה במקום הרגיל, צועדת לדלת הכניסה ברגליים רועדות. איש לא עוצר אותי בדרך, ובכל זאת אני מרגישה כמו אדם העושה מעשה אסור. אחרי שאני פותחת את הדלת אני מנתקת את האזעקה אבל לא מדליקה את האור, בספרייה חלונות גבוהים דיים, ועל אף היום המעונן האור מספיק. אני ניגשת למדפי ההיסטוריה ומחפשת את בער. הנה ‑ תולדות היהודים בספרד הנוצרית. אני שולפת אותו בשמחה, ספר עב כרס, דפיו צהבהבים. ליבי דופק בחוזקה כיודעת שבין הדפים האלה טמונות תשובות לשאלות רבות שיש לי. אני מניחה את הספר בתיק. החלטתי עוד קודם שלא אפתח את המחשב כדי לרשום את ההשאלה. אם עבריינית, אז עד הסוף. אני חוזרת הביתה במהירות.
אחר כך אני יושבת וקוראת בו שלושה ימים ברצף, בהפסקות קלות בלבד. במהלך הקריאה אני עוצרת מדי פעם, כדי לכתוב לרפי ולעצמי שאלות שמעסיקות אותי.
בתום שלושת הימים האלה אני שולחת לו מייל: "יש המון דברים שהייתי רוצה ללבן מולך, רפי. אולי ניפגש בזום?"
אבל רפי לא עונה לי. לא במייל ולא במסנג'ר ולא בווטסאפ. שש שעות עוברות, ושתיים עשרה ועשרים וארבע. מוזר. רפי עונה מיד, המחשב פתוח על שולחנו תמיד. אולי קרה לו משהו? אני נבהלת. אולי מישהו הדביק אותו בקורונה? האם מותר לי, בכללים הלא‑כתובים בינינו, להתקשר אליו בטלפון? זה יהיה משונה. אף פעם לא שמעתי את קולו, אנחנו מתכתבים בלבד. אין לי מושג איפה הוא גר, אני בקושי יודעת את שם המשפחה שלו.
רפי טולדנו. כך הוא מופיע בפייסבוק, בעברית ובאנגלית. אני מקלידה את השם באתר של בזק בצורותיו השונות, רפאל, רפי, בנפרד, באנגלית ובעברית, וטולדנו בנפרד. אני מקבלת שלוש תוצאות, אבל אף אחד מהאנשים הללו לא גר בירושלים.
"למה אתה לא עונה", אני כותבת לו בייאושי. "קרה משהו? חלית בקורונה? פגעתי בך?"
המייל הבא שלו מגיע אחרי שלושה ימים. כותרתו: מידע חשוב על בורגוס ועל משפחת הלוי. אין בו כל התייחסות לשאלות האישיות שלי אבל יש בו מידע רב. "שימי לב", כותב רפי, "אני מסכם: בבורגוס, בירתה העתיקה של קסטיליה, חיו כשלושים אלף תושבים באותה עת. הקהילה היהודית התגוררה סביב רחבה גדולה, 250 בתי אב. בני הקהילה עסקו בחקלאות, במלאכה (צורפים, צבעים, אורגים), במסחר ובבנקאות. בני הקהילה היו מחויבים להפריש עשירית מהכנסותיהם לטובת הכנסייה, ובנוסף לתמוך בקתדרלה בארבעת אלפים מרבידוס לשנה. הנטל הזה נוסף על מיסי המלכות וההשתתפות בתחזוקת המקומות הציבוריים בעיר.
"בשנת 1369 נכבשה העיר בידי הטוען לכתר אנריקה. אנריקה העניש את הקהילה שתמכה באחיו פדרו והטיל עליה קנס של מיליון מרבידוס. יוסף, אביו של שלמה הלוי, גובה המסים של המלך והאיש העשיר ביותר בבורגוס, תרם שליש מהסכום. הקהילה נאלצה למכור את פרוכות בית הכנסת וכתרי התורה כדי להשלים את הסכום. עם זאת, הקהילה לא ויתרה על אוצרה המיוחד והעתיק ‑ תנ"ך מדויק על פי המסורה ומעוטר בזהב, שנכתב בבורגוס בשנת 1260. בשנת 1379 (שימי לב: שנתיים אחרי נישואי יואנה ושלמה) נגזר על היהודים להתגורר אך ורק ברובע היהודי. גם המסחר מחוץ לרובע נאסר עליהם.
"בורגוס, כאמור, שימשה עיר בירה לתקופות ארוכות. לימים חיתנו נסיך ונסיכה ואיחדו את קסטיליה ואראגון. מאה שנה לאחר מכן יחליטו פרדיננד ואיזבלה לבטל את כל ערי הבירה העתיקות ויבחרו במדריד כבירתה החדשה של ספרד. אבל אני נסחף פה. מבחינתנו, חשוב כרגע שתדעי שהמלך הִרבה לשהות בבורגוס עם משפחתו. ושעם מותו של הרב מאיר אבולעפיה, מורו של שלמה, שלמה מונה לרב העיר".
"שלמה מונה לרב העיר? זה לא נתפס", אני כותבת ומצרפת אייקון של חיוך מופתע. "ובכלל. מאיפה כל המידע הזה. הדרישה מהיהודים לתמוך בקתדרלה גם היא בלתי נתפסת, שלא לומר מרושעת".
אני מנסחת את המייל כאילו לא קרה כלום ושולחת אותו, ואז תופסת את עצמי ושולחת מיד מייל קצר נוסף: "אני בכל זאת לא מוותרת לך על הדברים האישיים", כתבתי, "קשה לי שאתה נעלם ככה". להיעלם לי נהיה ממש אופנתי.
שיחת מסרונים
רפי: דברים אישיים זה לא מעניין. בואי נדבר על דברים חשובים: הבנת שמרבידוס הוא המטבע הספרדי של אז, נכון? מרבידוס היא צורת הריבוי, כמובן. מרבידו ‑ ביחיד.
רות: ברור.
רפי: רגע, אני רוצה לומר על זה משהו.
רות: מי אני שאעצור בעדך.
רפי: זהו מטבע שראשיתו בתקופה שספרד היתה מוסלמית. הוא נקרא כך על שם שושלת בית אל‑מוראביד. כשספרד נעשתה נוצרית היא אימצה את המטבע הזה, ובקסטיליה הוא הפך ליחידת מניִיה או שקילה לזהב. בתקופה של יואנה ושלמה, כלומר, במחצית השנייה של המאה ה‑14, המרבידו הוא בערך 1.25 גרם כסף.
רות: אוקיי, ומה אני אמורה לעשות עם המידע הזה?
רפי: שום דבר מיוחד, רק לשים לב שערכו של המרבידו ירד מאוד עם הזמן. בתחילה היה מטבע זהב, אחר כך מטבע כסף במשקל שהלך וקטן עם השנים, ובסוף מטבע נחושת.
רות: רושמת לפני. עוד משהו?
רפי: כן. חפשי בספרייה שלך את "יום הדין" של קוני ויליס, ספר מדע בדיוני על אוניברסיטה עתידית שמשתמשת במכונת זמן לצורך מחקריה. סטודנטית חרוצה מגיעה למאה ה‑14 , בטעות, הישר לתוך המגפה השחורה. אמנם שם מדובר באנגליה והתנאים הסניטריים היו גרועים בהרבה מאלה שבספרד בכלל, ובקרב היהודים בפרט. קחי זאת בחשבון. יואנה ומשפחתה היו נקיים הרבה יותר מהגברות הנכבדות בסיפור של ויליס.
רות: טוב לדעת.
ספרי לי עוד על בורגוס (1377‑1376)
במשא ומתן לשידוך יש עובדות ברורות מאוד. הכול יודעים אותן. משפחתה של יואנה ‑ משפחת בנבנישתי ‑ היתה משפחה מוכרת ועשירה, עם אילן יוחסין מפואר של תלמידי חכמים להתגאות בו. אמא שלה, אורה‑בונה לבית אדרת, היתה נכדתו של הרשב"א, ר' שלמה בן אדרת, גדול חכמי ספרד בדורו. אל הרשב"א פנו בשאלות גם גדולי אשכנז כמו המהר"ם, הרא"ש ור' יצחק אור זרוע מווינה, וספרו "תשובות הרשב"א" היה ספר יסוד בפסיקת הלכה. יוסף בנבנישתי נונז, אביה של יואנה, היה תלמיד חכם וסוחר עשיר, בן למשפחת בנבנישתי העתיקה והמיוחסת. האב יוסף היה מעשירי העיר, ושימש שר האוצר לדוכסות ברצלונה, שהיתה כפופה למלך אראגון.
כל זה היה חומר משובח לשדכנים לעבוד איתו. הללו ידעו את עבודתם היטב. נערה כמו יואנה ראויה לשידוך שמעלותיו כמעלותיה ‑ ייחוס של תלמידי חכמים, עושר, מעמד אצל המלך ופרנסה ברווח.
שלמה הלוי. ההתאמה היתה מושלמת, ככפפה ליד. ענבי הגפן בענבי הגפן. פגישתם תואמה בקפידה. יואנה ויוסף אחיה עלו לספינה שיצאה מברצלונה בואכה סרגוסה, במעלה נהר האברו. השניים נפגשו בביתה של טולוסונה, חברת הילדות. פגישתם היתה כה מוצלחת ששני הצדדים החליטו להשהות מעט את חזרתם הביתה והתעכבו בסרגוסה שלושה ימים נוספים. יואנה חזרה לביתה אדם אחר.
ובכן, שאלה האם את בתה היפה והעייפה, כשחזרה מהמסע הארוך לסרגוסה. איך היה? איך הבחור?
אבל אצל יואנה, הוא מזמן כבר לא היה "הבחור". הוא היה שלמה. שלמה החכם שעיניו יוקדות, שלמה שעמד להיות האיש שלה, אבי ילדיה שעוד לא נולדו.
ספרי לי עוד על בורגוס, ענתה יואנה בשובבות, במקום תשובה.
יואנה! האם חיבקה את בתה בחום ותיארה באוזניה את יופייה של העיר, את חומותיה ורחובותיה, את נהר הארלזון הזורם למרגלותיה. אם תחליטי לגור בבורגוס מסיבות כאלה ואחרות, קרצה האם, נצטרך לתפור לך בגדים חמים. בחורפים קר שם מאוד, הרבה יותר מבברצלונה. ושלג יורד. היא השמיטה את תיאור הקתדרלה המפוארת אבל דיברה בשבחו של הרב מאיר אבולעפיה, רב העיר ומגדולי תלמידי החכמים היהודים היום. כן, אני יודעת, אמרה יואנה בקצרה ולא פירשה. שלמה סיפר לה באריכות רבה על לימודיו, על חבריו, על רבו. היא ידעה שמוצא המשפחה בברצלונה, וזו היתה אחת הסיבות להתלהבותם של הוריה. הם הכירו היטב את המשפחה, שעברה לבורגוס אחרי שיצחק הלוי, אביו של שלמה, קיבל את הזיכיון לגביית המסים עבור המלך. בורגוס היתה עירו של המלך, עיר הבירה, ומכיוון שיצחק הלוי היה העשיר ביהודי העיר, הוא לקח על עצמו שליש מהתחייבויותיה הכספיות של הקהילה למלכות ולעיר, נוסף לנשיאתו בעול תחזוקת בית הכנסת ומוסדות הקהילה.
את כל אלה סיפר לה שלמה כשישבו בחצר הפנימית בביתה של טולוסנה מדי יום, במשך שלושה ימים, עד שעת לילה מאוחרת. היא לא עייפה מלשמוע אותו. ההתלהבות בקולו משכה אותה. שלמה אהב את מה שעשה. הוא גדל בבית של מנהיגות ואחריות לציבור כולו. היא אהבה את זה.
חתונתם של שלמה הלוי מבורגוס ושל יואנה בנבנישתי מברצלונה התקיימה כשלכלה מלאו שמונה עשרה שנה בדיוק. כחודשיים לפני התאריך שנקבע יצאו הכלה ואמה למסע ארוך, עם משרתים ומלווים שדאגו לכבודה הרבה ולנדוניה המפוארת שהכלה הביאה עמה לביתה העתידי בעיר בורגוס. עם זאת, וכמקובל, השמלות לכלה המיועדת ולפמלייתה הקרובה לא נתפרו בעיר הולדתה ברצלונה. רק בהגעתן לפמפלונה, העיר ששווקיה ובדי המשי המפוארים שמוכרים בהם מפורסמים בספרד כולה, נקנו הבדים לשמלות שייתפרו בבורגוס. יואנה היתה מאושרת ומלאת ציפייה. חיי הנישואים חיים רציניים הם, הסבירה לה אמה. הבדים היפים של השמלות שתקבלי הם רק הקישוט. יואנה הנהנה בהסכמה, אבל בכל אותו הזמן לא הפסיקה לשוות בעיני רוחה את שמלת המשי הכחולה שתלבש תחת החופה ליד שלמה.
שיחת מסרונים
רפי: כמה השלמות. ראשית, בורגוס נבנתה על חורבותיה של עיר רומית. בתקופה הרומית והוויזיגוטית היא היתה נטולת חשיבות, ועלתה לגדולה במהלך הרקונקיסטה, כגבול הממלכה הנוצרית. היא היתה לבסיס של ממלכת קסטיליה, ולימים ‑ בירתה.
רות: אצטרך להביט במפה כדי להבין. אבל תודה, כרגיל.
רפי: עוד משהו. לידיעתך, אבא של יואנה ואביו של שלמה הלוי היו חברים טובים. שניהם למדו יחד בישיבתו של ר' שלמה בן אדרת בברצלונה, כשמשפחת הלוי עוד גרה שם. קחי בחשבון שאולי לא היה מעורב פה שום שדכן ‑ אולי אלה שני חברים שמבקשים להשתדך זה לזה.
רות: זה משנה?
רפי: לא נראה לי. בכל מקרה, מציע לך לתאר בהרחבה את המסע שלה ושל אמא שלה והפמליה שבטח היתה מברצלונה לבורגוס. אני מכיר את המקומות שם היטב. מציע לך להיעזר במפה. אשלח לך צילום ופרטים נוספים. כמו כן אשלח לך פרטים על התנ"ך של בורגוס, גאוות העיר. כשיבואו לשם יואנה ואמה, יראו להן אותו, ללא שום ספק.
רות: מה קרה לתנ"ך הזה?
רפי: בסוף הוא הגיע לספרייה הלאומית בירושלים. כלומר, הספרייה רכשה אותו. מן הסתם שילמו עליו כסף טוב. חפשי עליו בגוגל תחת הכותרת "התנך של דמשק". תקציר: הוא נכתב בבורגוס בשנת 1260 על ידי מנחם בן רבי אברהם ו' מאלך, הועבר לבית הכנסת ח'וש‑אל‑באשה אל‑ענאבי בדמשק שבסוריה, נגנב משם בשנת 1940 והתגלה שוב ב‑1962 , כשרכשה אותו הספרייה הלאומית.
רות: זה עושה לי הרגשה טובה. שהוא הגיע לירושלים בסוף.
רפי: כן, חוץ מעמוד אחד שיש בו איור, שנמכר במכירה פומבית למוזיאון היהודי בטולדו.
רות: לא נורא.
מחר יתפרסם כאן בידיעות+ החלק הרביעי של הספר.
חיותה דויטש, דוד יעקבסון / אשת הרב, אשת הבישוף
עורך אחראי: דב איכנולד
עורך ממונה: עמיחי ברהולץ
עורך הלשון: ישי פלג
עיצוב הכריכה: eBookPro
עיצוב הכריכה העברית: רמה חרמוני, סטודיו גאלה
מפת ספרד: Shutterstock
סדר: טפר בע"מ
עדיין איך לכם את אפליקציית עברית? הורידו עכשיו:
להורדה במכשירי אייפון - עברית App - App Store
להורדה במכשירי אנדרואיד (דוגמת סמסונג) עברית ספרים - אפליקציות ב-Google Play
