נעמי שמר הייתה חיה פוליטית. לקראת הבחירות לכנסת שנקבעו ליולי 1984, שנה וחצי לפני מועדן המקורי, היא זיהתה מרחוק את פוטנציאל העוקץ. הרבה יותר מהדבש. אחרי שנים קשות של מלחמה בלבנון, נפילת הבורסה ואינפלציה מטורפת, היא הבינה שאין מנוס מממשלת אחדות. כדי להציל את עצמנו מעצמנו, היא סברה, צריך למצוא מכנה משותף. כדי להילחם בסכסוך הבין-עדתי שהחל להרים ראשו ביתר שאת, כדי לנסות לגשר בין הימין והשמאל שהחלו להתבצר בעמדותיהם בפעם הראשונה מאז שנאלצו לעמוד כתף אל כתף בחזית הקרב, חייבים למצוא סיפור אהבה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות קודמות במדור לחיפוש:
היא שלפה את המחברת הקטנה וכתבה: "בקיץ הזה תלבשי לבן". היא לא קבעה מראש מי יהיה החתן ומי הכלה, אבל עדכנה את שמעון פרס ויצחק שמיר, שעמדו אז בראש שתי המפלגות הגדולות, המערך והליכוד בהתאמה, שזה מה שהיא מצפה מהם. זה לא שיר על אהבה, זה שיר על בחירה. "אני אבחר בך ואת בי תבחרי / וביחד נהיה לרוב / כי בקיץ הזה תלבשי לבן". מבחינת שמר, הדרך היחידה לצאת מהפלונטר הפוליטי של שוויון מוחלט בין הגושים הייתה להתאחד. ולא רק את המערך והליכוד היא איחדה – אפילו את הדודאים והפרברים היא איחדה. ב-1984 לימדה אותנו נעמי שמר שיעור בפוליטיקה וברומנטיקה שקשה לנו להפנים גם ב-2022. על הדרך היא הזכירה לנו כי הצבע של שמלת הכלה הוא לבן. השאלה היא למה כלות לובשות לבן.
הפרברים והדודאים - בקיץ הזה תלבשי לבן
הצבע הלבן משדר יוקרה גם מחוץ לחופה כבר 5,000 שנה. במאה ה-15 לפני הספירה, בזמן שרוב תושבי העולם נהגו ללבוש צמר עבה בשלל צבעים, המצרים הקדמונים בחרו ללבוש פשתן דק ואוורירי. ההחלטה הזו נבעה בעיקר מהצורך להתמודד עם תנאי האקלים הקיצוניים ששררו באזור מדבר סהרה, אבל הצליחה להיות חלק דומיננטי בקביעת המעמדות. המצרים העשירים, שהנהיגו שגרת טיפוח מעוררת קנאה בעזרת מריחת שמנים, איפור, חבישת פאות למניעת כינים וכמובן אסתטיקת מוות באמצעות חניטה, הרשו לעצמם ללבוש לבן כל עוד היו להם עבדים ומשרתות שעסקו יומם וליל במלאכת הכביסה כדי לשמור על הצבע הבוהק והמועד ללכלוך. העבדים והמשרתות, לעומתם, הסתובבו בחום הקופח במינימום בגדים. בזכות הפופולריות של התרבות המצרית באותם הימים הפכו הבגדים הלבנים שם נרדף ליוקרה.
גם ביהדות הבגד הלבן נחשב ליוקרתי וחגיגי יותר. רבי שמעון בן גמליאל אומר במסכת תענית כי בשני תאריכים, ט"ו באב ויום הכיפורים, יצאו בנות ישראל בבגדי לבן. לפי הרמב"ם, מדובר דווקא בבני ישראל ולא בבנות ישראל. כך או אחרת, מודגש בהמשך כי הבגדים הלבנים היו שאולים ולא חדשים – על מנת לא לבייש את מי שאין לו. בדיוק כמו בצבא, בתנועות הנוער, במפעלים או בשטעטל – סוגיות כמו האחדה ויישור קו לצורך טשטוש מעמדות וחתירה לשוויון היו ערך עליון. במאה ה-11 השתרש מנהג שלפיו לובשים הגברים בגדי לבן בחגים ובחתונות. לפי הקבלה, הבגד הלבן משקף את מידת הרחמים. מכיוון שהוא מזכיר תכריכים, הבגד הלבן אמור לעורר אצל חתנים מחשבות על מוות ולגרום להם לחזור בתשובה, בהמשך לדברים שאמר הנביא ישעיהו: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו". על פי ההלכה יום החתונה, בדומה ליום כיפור שבו לובשים הכוהנים בגדי פשתן לבנים, הוא הזדמנות פז להיפטר מכל החטאים ולהיטהר.
עם כל הכבוד לגברים, הם פחות מעניינים. האירוע הכי נוצץ של החגים והטקסים הוא החתונה. הכוכבת הכי גדולה של החתונה היא הכלה. הפריט המרשים ביותר של הכלה הוא השמלה. בסוף כל כלה ששותה יותר מדי וממלמלת "איזו יפה אני, איזו שווה אני" יש שמלה שגורמת לכולם לרכל. ותאמינו או לא, במשך הרבה שנים היא בכלל לא הייתה לבנה. בתקופת הרנסנס נהגו הכלות ללבוש שמלות בצבעים מגוונים ועזים, בדרך כלל הייתה זו שמלה אדומה מעוטרת בתכשיטי זהב וכסף. הצייר הפלמי יאן ואן אייק, שנודע בתור אחד הראשונים שצייר בצבעי שמן, הציג ב-1434 את יצירתו "נישואי הזוג ארנולפיני" – שבה הכלה נמצאת בשלבי היריון מתקדמים ולובשת שמלה ירוקה.
העדות הראשונה לשמלת כלה לבנה מגיעה באמצע המאה ה-16. בגיל 15, כ-30 שנה לפני שנערף ראשה באשמת ניסיון התנקשות במלכה אליזבת הראשונה, התחתנה מרי מלכת הסקוטים בשמלה לבנה. בימי חייה מרי לא הייתה דמות פופולרית במיוחד שעוררה השראה בקרב צעירות העולם, ולכן שמלת הכלה הלבנה עדיין לא ממש הפכה לעניין שבשגרה. באותם ימים הבגד הלבן היה מזוהה בעיקר עם מוות ומנהגי אבלות, בדיוק כמו ביהדות.
ב-10 בפברואר 1840 הכול השתנה. המלכה ויקטוריה התחתנה עם בן דודה אלברט כשהיא לובשת שמלת תחרה לבנה שעיצבה בעצמה. ולא רק שהיא לבשה שמלה לבנה – פשוטה מאוד, אגב, ללא תוספת של קטיפות ותכשיטים – היא אף הלבישה באותו צבע גם את תריסר שושבינותיה. במקום כתר מפואר היא חבשה לראשה זר שהורכב מפרחי תפוז והדס. אפשר רק לדמיין את ויקטוריה חומקת מנחת זרועה האפשרית של המלכה אליזבת, נכדתו של נכדה, שעדיין לא נולדה.
עבור ויקטוריה, השמלה הלבנה ייצגה טוהר ופשטות. בתור יורשת עצר צעירה במיוחד, רק בת 20, היא נכנסה לתפקידה הרם בצניעות ובזהירות גדולה ורצתה להעביר את המסר הזה הלאה, אל העם. למעשה, היא הציגה בפני האומה איך ייראו החיים בימי מלכותה – פשוטים והגונים. אפשר לציין בהקשר של השמלה כמה עובדות שמעידות על אופייה של ויקטוריה: היא התעקשה להשתמש בתחרה מקומית במטרה להציל את תעשיית התחרה ההולכת ודועכת בעיירה ביר במחוז דבון, ובהמשך כהונתה היא החליטה למחזר את שמלתה, או לפחות חלקים ממנה, כדי להראות שאפשר להתנהל בשפיות ולא להוציא סכומי עתק על שמלה חד-פעמית.
הבריטים התרשמו לטובה. בדרך כלל קרה בדיוק ההיפך הגמור. ב-1468 נאלצה מרגרט מיורק להיכנס לכנסייה כשהיא סוחבת בידיה את שמלתה הכבדה מעודף תכשיטים. ב-1816 לבשה הנסיכה שרלוט שמלה שעלתה עשרת אלפים פאונד (שווה ערך ל־1.1 מיליון פאונד בימינו). ויקטוריה, לעומתן, הייתה האנטיתזה לטענות שעלו על ניתוק בין הארמון לעם. בליל כלולותיה, הרגע שבו בנות אצולה הפגינו יותר מתמיד את ההוד וההדר, ויקטוריה החליטה לסמל פשטות ותמימות. בנוסף, היה לה חשוב להדגיש שהיא לא מתחתנת עם אלברט כמלכה אלא כאישה – ולכן היא החליטה להסיר את סממני המלכות, ובעיקר את התכשיטים שאותם היא ירשה, והגיעה הכי נקייה, תוך שהיא משקפת את האהבה הרומנטית היומיומית.
אומנם המהלך של ויקטוריה נבע ממניעים אותנטיים, אבל קשה להתעלם מהפן השיווקי – במשך חודשים דיברו על השמלה הלבנה של המלכה הצעירה בכל העולם. לקח קצת זמן, כי בכל זאת לבן היה צבע לא פרקטי שעלול להיות מוכתם ביין, שומן טלה או כל מיני סיבות אחרות שמעידות על עושר גדול. בהיעדר מכונות משוכללות לכביסה וניקוי יבש, שמלה לבנה הייתה בדרך כלל בגדר השקעה חד-פעמית שמתאימה למעמד העליון ביותר.
השמלה הלבנה היא נחלתו הבלעדית של העולם המערבי: בסין ובהודו, למשל, נוהגות הכלות ללבוש שמלה אדומה כסמל למזל, שגשוג ופריון. במלזיה יש מסורת של שמלות כלה סגולות. במדינות אפריקניות הכלות לובשות צבעים הרבה יותר עזים ומגוונים, שתואמים מסורות שבטיות שמושתתות על סוגים וצבעים שונים של בדים לפי הישג ידן של המשפחות.
לפני חמש שנים, מתוך כל הפריטים שנמכרו בדיוויד'ס בריידל, רשת שמלות הכלה הגדולה בעולם שיש לה סניפים ברחבי ארה"ב, קנדה ובריטניה, רק 5% היו שמלות צבעוניות. כל השאר היו שמלות לבנות, אבל משהו מתחיל לקרות גם לשמלה הלבנה המסורתית במערב, ולא מדובר רק במקרים חריגים דוגמת אליזבת טיילור המרדנית, שהעזה ללבוש רק פעמיים שמלה לבנה – רבע מכלל החתונות שערכה. בשנה האחרונה נרשם ביקוש גדול במיוחד דווקא לשמלות כלה שחורות. למעשה, בסתיו שעבר נרשמו בגוגל יותר חיפושים ל"שמלת כלה שחורה" מאשר ל"שמלת כלה לבנה", ואילו בדיוויד'ס בריידל דיווחו אשתקד על עלייה של 30% בביקוש לשמלות כלה צבעוניות - ואם להיות ספציפיים, בקיץ הזה תלבשי לבן, אבל הוא יכול להיות גם כחול, אדום, סגול ובצבע שמפניה. העיקר שיהיה במזל.
