שבוע ימים של ברוגז עשתה לו אמא. הסיבה: הבן היקר שלה, השף בר צנגר, זוכה העונה של 'משחקי השף' של רשת 13, לא סיפר לה שהוא משתתף בתוכנית והיא נאלצה לגלות את זה במקרה, במהלך ארוחה אצלו במסעדה, יום לפני צילומי חצי הגמר. "פתאום אבא שלי שולח לי הודעה: 'צא החוצה, אמא לא רוצה לדבר איתך, היא רוצה ללכת הביתה'", מספר צנגר, "עזבתי את הסרוויס ואז הסתבר לי שההורים שלי ישבו שולחן ליד שף מוכר, שסיפר להם שאני מככב בתוכנית והגעתי לחצי הגמר. הם היו בשוק".
זה באמת קצת מוזר לא לשתף את ההורים שלך בדבר כזה משמעותי שקורה בחיים שלך.
"חששתי מהתגובה שלהם, ידעתי שאבא שלי יתנגד לזה, וזה גם באמת בדיוק מה שקרה".
למה יתנגד?
"כי בחרתי בקריירה אחרת, לא בחרתי לעשות טלוויזיה. בחרתי לעבוד קשה כמו שהוא חינך אותי, ופתאום אני במקום שבו הכל קורה מהר. הם לא קיבלו את זה בטוב".
אז איך נגמר הברוגז?
"הזמינו את אמא שלי לגמר שבוע אחרי זה, ומאז הכל טוב".
בתוכנית הגמר הם מאוד תמכו בך ואמרו שהם גאים בך. אמרת שאף פעם לא שמעת אותם ככה.
"גדלתי בבית שבו תמיד צריך להוריד ולנקות את הסופרלטיבים בשביל לעשות דברים בצורה טובה. תמיד אמרו לי 'לך תעבוד, בלי לדבר'. היום עשית אוכל טעים אבל זה לא אומר שאתה הכי טוב. למדתי שכשאתה אומר לעצמך שאתה הכי טוב והכל מושלם, זה אומר שאתה במקום הכי גרוע שיכול להיות".
"רק בחמש השנים האחרונות הגעתי לממדים כאלה. אני יודע שאצלי זו אכילה רגשית. יש ימים שלמים שאני לא אוכל כלום, אבל אז מגיע בום ואני לא מפסיק לאכול. זה מפריע לי מאוד ואני מנסה להילחם בזה,אבל עבודה של 16-18 שעות ביום במטבח מקשה על זה"
מי שצפה באודישן הצולע של צנגר (30), כנראה לא היה מהמר עליו כזוכה הגדול של העונה, אבל לאורך הפרקים הוא הצליח לפצות על הבמיה הרירית ולייצג בכבוד את הרזומה המכובד שלו, שמתחיל עוד לפני גיל 18, במסעדת רפאל. "עבדתי אצל רפי כהן בסך הכל חצי שנה, אבל בזמן הזה למדתי איך לעבוד בצוות", צנגר נזכר בחיוב. "רפאל הייתה מסעדת השף הראשונה שעבדתי בה. ראיתי שם משהו שלא הכרתי, עד אז עבדתי רק בבתי קפה. זה היה המטבח הכי משוגע בתל-אביב, הבריגדה (צוות המטבח) הייתה משהו לא רגיל. שם למדתי לתת כבוד לאוכל ולכל מי שעובד איתי".
בהמשך החליט לממש את האהבה לאוכל הצרפתי ולנסוע לפריז, שם עבד במסעדות ז'ואל רובושון (שני כוכבי מישלן) ו-L'Arpege (שלושה כוכבי מישלן). אחרי שחזר עבד במשך כמה שנים במסעדת דלאל בנווה צדק, בהתחלה כטבח, אחר כך כסו שף ובסוף כשף המסעדה. בשלוש השנים האחרונות הוא מוביל את המטבח של מסעדת ג'יארדינו במלון דה ג'אפה ביפו, ועושה שם ארוחות גורמה עם חומרי גלם יוקרתיים. מסוג הטבחים שנכנסים למטבח לעבוד, ללמוד, לחקור ולהפציץ.
בימים האחרונים של מלחמת שאגת הארי המסעדה נסגרה וצנגר מצא את עצמו, לראשונה זה זמן רב, בלי שום תעסוקה. "הייתה לנו מלא עבודה ופתאום היא נעצרה. היום בישלתי בבית. הפעם האחרונה שזה קרה הייתה לפני שש שנים. אני לא רגיל לא לעשות כלום, גם במלחמה הקודמת עבדתי כי אירחו מפונים במלון, וגם בקורונה עבדתי. זו פעם ראשונה שירדתי ממאה לאפס. החופש הזה עכשיו גרם לי להשלים שעות שינה ולנוח, משהו שלא עשיתי כמה שנים".
לפחות עכשיו אתה נח כסלב?
"אני אוהב את הפרטיות שלי מאוד. עוצרים אותי ברחוב כל דקה ובסוף כל אחד אוהב את זה, אבל יש סיטואציות שזה ממש לא נוח לי. לפני כמה ימים מישהו ניגש אליי בשמונה בבוקר, בשנייה שקמתי. הייתי בהאנגאובר רציני והייתי צריך שנייה להתעורר. הבעיה שזה לא מגיע מתי שאתה רוצה אלא גם במצבים שבהם אתה במצב הכי גרוע שלך. אבל אני תמיד נחמד, אני לא יודע להיות קר או מגעיל.
"אני מרגיש שאולי יצאתי בתוכנית שחצן ואחד שיודע הכל, אבל אני ממש לא כזה. לכל מקום אני מגיע ללא אגו בכלל. בסוף יש לי מסעדה שבה אני לא מסכים שיקראו לי 'שף' ואני הולך לעשות סרוויסים של טבח במסעדה של מושיק רוט. אני מנהל בעצמי טבחים אבל גם עובד כטבח מתחת לשף אחר, בלי אגו. במקצוע הזה ככל שיש לך פחות אגו ככה אתה מצליח יותר. להרבה שפים וטבחים יש אגו, אני מנסה לשים אותו בצד".
בסוף אתה שף נחשב, מוערך בקרב הקולגות. למה היית צריך גם ריאליטי?
"נכון, מכירים אותי, המסעדה עובדת והתוכנית הייתה יכולה רק לקחת אותי אחורה אם לא הייתי מגיע לאן שהגעתי ומנצח. הגעתי לתוכנית בעיקר כי אמרו לי לא ללכת. מאז שאני מכיר את עצמי אני אוהב לעשות בדיוק ההפך כשאומרים לי לא. באודישן הייתי זחוח, חשבתי שלא משנה מה אעשה - אעבור. אני חושב שראו בתחילת התוכנית שאני לא רוצה להיות שם. באתי כבוי, כל יום בצילומים רציתי הביתה. בעיקר פחדתי להיכשל. בסוף אחד השפים הבכירים בארץ הגיע אליי למסעדה ואמר לי שאני מטומטם כי אני כבר בפנים, אז עכשיו כדאי לי לקחת את זה ברצינות. הוא צרח עליי להתאפס על עצמי. אני יודע שהוצאתי חרא אוכל בפרקים הראשונים של התוכנית".
זילזלת?
"כן, חשבתי שאני יכול לנצח עם הדברים הכי פשוטים. אבל אחרי שהוא נתן לי בראש, התחלף לי הפיוז ואחרי ארבעה ימי צילום התחלתי לתת בראש. חשבתי שזה יהיה הרבה יותר קל, ובסוף הבנתי שזה בכלל לא קל".
איך היו שאר המתמודדים בתוכנית?
"הייתה רמה גבוהה. האוכל של שמעון (וקנין) טעים רצח, ופארס (עווד) היה היחידי שחששתי ממנו, הוא הכי טוב שהיה שם, יותר טוב ממני אם להיות אמיתי. היו הבדלי רמות בין המתמודדים וראו את זה. היה אולי אחד מכל הצוות שלא היה ראוי לתוכנית וכל שאר המתמודדים היו ברמה טובה. כולם בקשר טוב עד היום".
איך קיבלו אותך השופטים?
"מושיק לא קיבל בטוב את זה שהפתעתי אותו והגעתי לאודישן. הוא מכיר אותי, אני עובד אצלו במסעדה ויומיים לפני זה הייתי אצלו בסרוויס. אני עושה איתו לפעמים אירועים ופרויקטים. אחרי האודישן הוא סימס לי שאני חמור כולל אימוג'י של חמור, בגלל המנה עם הבמיה שהוצאתי מהידיים שלי".
מעליב.
"הוא צדק, הרגשתי חמור. יש להיות מטומטם ויש להיות חמור, וזו סיטואציה של חמור כי התרברבתי שאני יכול לעשות הכל. מאסף למדתי שלא תמיד צריך להיות צודק אלא גם חכם ושצריך לחשוב על האורח מהכיוון של המסעדן ולא רק של השף. הייתה לי במסעדה מנה של דמפלינג לובסטר שאהבתי מאוד, אבל לקהל היה קשה לעכל ולמדתי מאסף גרניט לחשוב מה הלקוח רוצה לקבל, ולהבין שאתה לא מבשל לעצמך. חודש אחרי שסיימתי את הצילומים ל'משחקי השף' החלפתי את כל התפריט. קצת הקללתי את כל האוכל והתחלתי להשתמש יותר בצירים ופחות בשמנת וחמאה. אני אוהב לבשל עם הרבה חמאה ואוהב אוכל צרפתי קלאסי, אבל איך יאכלו את זה ב-40 מעלות בקיץ הישראלי? אנשים באים בכפכפים למסעדה, הם לא רוצים אוכל כבד".
"מושיק רוט לא קיבל בטוב את זה שהפתעתי אותו והגעתי לאודישן. אחרי האודישן הוא סימס לי שאני חמור, כולל האימוג'י, בגלל המנה עם הבמיה שהוצאתי מהידיים שלי. הוא צדק. יש להיות מטומטם ויש להיות חמור, וזו סיטואציה של חמור כי התרברבתי"
הוא נולד וגדל בכפר-סבא, בבית שבו כסף לא היה מובן מאליו, ובגיל שבו חבריו לכיתה חיפשו בילויים, הוא כבר עבד. הדחף לעצמאות לא נולד מרומנטיקה, אלא מצורך. "מגיל צעיר ההורים שלי עבדו קשה בשביל להביא כסף הביתה. יצאתי לעבוד בגיל 14 כי אבא אמר שאם אני רוצה דמי כיס אני צריך לעבוד ולממן את עצמי. וזה מה שעשיתי. קניתי אוטו שנה לפני שהוצאתי רישיון וההורים שלי השתמשו בו. עכשיו הכל טוב, אבא הפך לעצמאי, הוא רואה חשבון והמכון יופי של אמא משגשג".
איזה ילד היית?
"בעייתי. לא אהבתי להיות בבית ספר. בחופש הגדול עבדתי בקפה, שטפתי כלים. לא הרגשתי עצוב מזה, רציתי להיות עצמאי, זה עשה לי טוב. לא עניין אותי איזו משימה נותנים לי, רק שייתנו לי לעשות משהו. עד היום אני שוטף כלים במסעדה אם צריך. אין לי אגו וגם אם אני צריך לרדת נמוך אעשה את זה.
"כילד גם שיחקתי כדורגל והייתי מהילדים היותר-רזים. רק בחמש השנים האחרונות הגעתי לממדים כאלה. אני יודע שאצלי זו אכילה רגשית. יש ימים שלמים שאני לא אוכל כלום, אבל אז מגיע בום ואני לא מפסיק לאכול".
וזה מפריע לך?
"מאוד ואני מנסה להילחם בזה, אבל עבודה של 16-18 שעות ביום במטבח מקשה על זה, כי צריך להתעורר וסוכר מעיר. בתקופה האחרונה אני אוכל פחות ויודע לעצור את עצמי וכבר ירדתי 15 קילוגרם מאז צילומי התוכנית. אני הולך כל יום ברגל מהבית לעבודה ובחזרה, חצי שעה כל כיוון. שם אוזניות, מאזין לפודקאסט וצועד. אני לא יכול לעשות קיצור קיבה כי זה אומר להיות חודש מושבת מעבודה ואני לא יכול לעשות את זה. אני מקווה שארד גם בלי זה, בינתיים בדיקות הדם שלי פצצה, אני לא יודע איך".
באודישן סיפרת שאתה שף עצבני. עדיין?
"אני מתעצבן מלא. רק לפני שבועיים העפתי הביתה טבח ביום שישי בערב באמצע משמרת. פעם גם הייתי זורק דברים אבל הפסקתי. בעבר זרקתי מחבתות ופעם גם העפתי מלקחיים באוויר. גם בתוכנית ראו את זה כשהתחלתי לתת אגרופים לקיר".
כל הווייב הזה של שף עצבני שמטיל אימה לא עבר מהעולם?
"עבר. אני מנסה לא להיות כזה, אבל לפעמים עולה לי. פעם זה היה נגמר בהעפה של דברים באוויר, והיום זה בדרך כלל נגמר בצעקות. כשאתה טבח במטבח בחו"ל אתה חייב לסתום את הפה, כי שם אתה בא לעבוד ויש משמעת רצינית".
ועכשיו אחרי הזכייה, מה החלום הבא שלך?
"יום אחד אולי לפתוח מסעדה משלי, מקום קטן עם 50 מקומות ישיבה ואוכל-אוכל שהוא לא פיין דיינינג אבל גבוה ומונגש".
ומה עם לפתוח מסעדה בחו"ל?
"אם בחו"ל אז בפריז. אני חושב שהקהל הצרפתי אוהב את האוכל שלנו. אוכל ישראלי שובר להם את הכבדות ומביא להם משהו מרענן ושונה. להראות את המטבח שלנו לכל העולם זה אחד הדברים הכי טובים שיכולים לקרות לנו. יש לנו מטבח בועט חצוף שלא שומר על הקלאסי והולך לטעמים אחרים. רואים את זה אצל אסף במובהק במסעדות שלו באירופה, וגם אצל איל שני. המטבח הישראלי פתאום יוצא החוצה וכיף לראות שאפשר לעשות מזה כסף בחו"ל ושאנשים אוהבים את זה. אני לא חושב שיש שף שיגיד לך שהוא לא רוצה מסעדה בחו"ל".
ומסעדה כשרה זו גם אופציה?
"אני חייב להודות שקשה לי עם כשר. אני אוהב מאוד את הקהל של זה, אבל אני מגיע מבית שלא אכלו בו כשר ואני לא מכיר מספיק את העולם הזה. אני חושב שיש מקום לאוכל כשר במדינה, בעיקר כי היום יש יותר קהל שדורש את זה, אבל אני מתמחה בעולם הים ובפירות ים. כשר פחות".
