"עדיין אתה סבור שמנוחה היא דבר שתלוי בחוץ, מנוחה היא דבר שבפנים", כתב ש"י עגנון ב"תמול שלשום". אבל מתברר שלא פשוט למצוא את המנוחה שבתוכנו. רובנו נמנעים ממנה ומדלגים עליה. נעשה הכול כדי לא להיות לבד עם המחשבות שלנו: נדליק את הטלוויזיה, נקשיב לפודקאסט, נעדיף לשטוף את כל הכלים בכיור מאשר לשבת ולו רגע אחד בחוסר מעש. אנחנו נוטים יותר לפומו (פחד מפספוס) מאשר לג'ומו (השמחה שבפספוס). האם איבדנו את היכולת לבהות בחלל מבלי לבדוק את הפיד? מדוע דווקא הדבר הבסיסי ביותר בקיום שלנו, ישיבה ללא תכלית, הופך למשימה בלתי אפשרית?
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"אנחנו פוחדים להיות עם עצמנו לבד", מאשר אלון פאר, מנהל המגמה למדיטציה, מיינדפולנס ודהרמה במכללה האקדמית בווינגייט. "מדיטציה מלמדת אותך להיות חברה של עצמך, ולא לפחד להיות בשקט. לרוב האנשים יש בעיה עם לא לעשות כלום. כשנותנים לנו זמן חופשי, נעסיק את עצמנו".
איך אפשר להתגבר על זה ולהצליח לנוח?
"לאנשים שמתקשים לתרגל מדיטציה אני ממליץ לעזוב כמה פעמים ביום הכול, ולא לעשות כלום. לתרגל נוכחות וקשב, לספור נשימות, להתחיל מזמנים קצרים. להחליט שכמה פעמים ביום סופרים עד עשרים בסדר יורד. מנוחה היא לאפשר לעצמנו רק להיות, בלי רגשות אשם. בני אדם, בטבע שלהם, צריכים מנוחה. כשאנחנו שוכחים את זה, רמות הלחץ עולות. אפשר להשתמש במנטרות, או בצ'י קונג או טאי צ'י שמתרגלים נוכחות תוך כדי תנועה. כל אחד יכול למצוא את הבית שלו בעולם הזה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
נשימות, מסביר פאר, הן דרך קלה להתחיל. "בספירת נשימות, התודעה נשענת על 'עוגן' אחד, וכך נחה מהמחשבות הטורדניות. העיסוק בנשימה הוא מה שקורה עכשיו. בדרך כלל אנחנו מוטרדים ממה שלא קורה עכשיו: טוחנים את העבר או דואגים מהעתיד. אנחנו כל הזמן מעלים גירה, וזה מעייף אותנו.
"מנוחה אינה עצלנות אלא החלמה", מוסיף פאר. "אנחנו צוברים המון חוסר בשעות שינה. זה בא לידי ביטוי בדיכאון, חרדה, בלבול, 'פתיל קצר' וחוסר הכלה. אני מייעץ לאנשים קודם כל ללכת לישון, להוסיף שעת שינה, למרות שזה קשה. התודעה שלנו גם צריכה שקט".
ייתכן שמקורה של התפיסה של מנוחה כעצלנות, שגורמת לרתיעה, מקורה בציווי דתי. דתות לעיתים סולדות ממנוחה, שנתפסת כשוות ערך לבטלה. "עצלנות", שניתן לבלבל עם חוסר מעש, היא אחד משבעת החטאים שבנצרות. פתגמים עתיקים כמו "השטן מוצא עבודה לידיים בטלות" מעידים על החשש האנושי מפני עשיית לא כלום. האמירות העתיקות מנבאות שברגע שנרפה ידינו מתעסוקה ונבחר במנוחה, סביר שנפנה לפשיעה או לנזק. התעסוקה מגינה עלינו מפני הרעות והפיתויים שאורבים לנו מכל עבר. ללא העבודה, אם כך, קיומנו בסיכון מתמיד. ביהדות, לעומת זאת, קיים המושג "שבת מנוחה", מנוחה כפויה לאורך יום שלם, חלק מרכזי וחשוב בפרקטיקה הדתית היהודית.
לפי החוקרת השוודית מרגרטה אספ, המשמעות האמיתית של מנוחה היא הרמוניה. אספ שוחחה עם 63 נבדקים במחקר שלה בשנת 2015, ובסיומו היא הגדירה את מהות המנוחה כ"להיות בהרמוניה עם המוטיבציה, ההרגשה והפעילות" שלנו. אנחנו נוטים לקחת מנוחה כמובן מאליו, היא הסבירה, מבלי להבין את השפעותיה המיטיבות עם בריאותנו הנפשית והפיזית. "המנוחה כתופעה כמעט שלא נחקרה באופן מדעי", כתבה. "אף שמנוחה נחשבת חיונית עבור החלמה אנושית, רק חוקרים מעטים למדו את המשמעות של מנוחה במובן העמוק יותר".
מטרת המחקר של אספ הייתה שהוא ישמש רופאים, ויסייע להם להבין איך הפציינטים שלהם יכולים לחוות את אותה הרמוניה שהיא המנוחה המיטבית עבורם.
מנוחה היא גם פריבילגיה מעמדית. עוד בימי רומא העתיקה נהגו העשירים לעצור ולנוח באמצע היום. הסקסטה הרומאית, הלוא היא השעה השישית שנספרת החל מרגע זריחת השמש, הפכה עם הזמן ל"סיאסטה", כלומר "תנומה" בספרדית. המנהג, שבמקומות מסוימים נחשב ל"זמן קסום", היה פופולרי בעיקר במדינות עם אקלים חם, מהמזרח התיכון לאירופה ועד לאמריקה הלטינית.
כיום קשה לדמיין מציאות שבה אנחנו יכולים לעצור את חיינו לחלוטין לשעתיים או שלוש באמצע היום. איך נוכל לעצור את הגלגל הנע, המסתובב תמיד, כמו של אוגר שרץ בכלוב?
מי שמנסים לעצור את הגלגל, או לפחות להאט, הם דווקא אנשים צעירים. "אתה חושב לפעמים שהלוואי שהיית נפצע באופן מינורי כדי שתוכל לנוח קצת?", שואל כוכב האינסטגרם והטיקטוק הצעיר רמה לאו (Rama Lauw) באחד מהסרטונים שלו.
בסרטון בטיקטוק שזכה לכ-1.8 מיליון צפיות, מסביר לאו בחיוך מעושה ובטונציה של פרסומת מזויפת: "כמו הרבה צעירים, פעם רציתי חיים משמעותיים ומהנים. כלומר, עד שגיליתי את… הקפיטליזם! עכשיו אני חי בחברה שבה היעילות שלי חשובה יותר מהרווחה הנפשית והפיזית שלי, ולכן אני מדוכא וחרד כל הזמן. אני מחייך, אבל פגוע עמוקות. אני עובד בשלוש עבודות, ועדיין מרגיש שאני לא עושה מספיק".
כפי שמשתקף מהרשתות החברתיות ומהשיח הער בנושא ה"התפטרות השקטה", מונח שלפיו בני דור ה-Z עובדים לכאורה פחות ו"מקטינים ראש" במקום העבודה, הדור הבא מסרב לציווי העתיק ליעילות, ומתעדף בריאות נפשית על פני יצרנות קפיטליסטית. בעוד לאו וצעירים רבים אחרים יוצאים כנגד הקפיטליזם כמבנה חברתי, יוצרי תוכן אחרים נלחמים בפרודוקטיביות עצמה. כוכבת האינסטגרם מאריה באולר, שמוחה כנגד "מחלת הפרודוקטיביות", היא אחת מהן. האמנית הקנדית מצלמת רילז (סרטונים) של עצמה הולכת בנינוחות בטבע בזמן שהיא שוטחת מניפסטים על תרבות העבודה הרעילה בחברה המערבית. היא מסבירה לכ-40 אלף העוקבים שלה שאף על פי שזה יגרום לחוסר נוחות זמני, מנוחה היא הכרחית. "לנוח יכול להרגיש נורא", היא מסבירה. "זה יכול להרגיש כמו גמילה. המוח שלך רץ במעגלים ומנסה להבין למה הוא לא עושה כלום, ואז את חושבת, 'אוי, אני לא נחה כמו שצריך כי אני לא נהנית'. מצד שני, תחווי פריצות דרך פתאומיות. מאיפה הן הגיעו? מזה שבהית החוצה מהחלון".
יוצרי התוכן הצעירים נשענים על התחזקותה של התנועה שקוראת למנוחה כאמצעי לשינוי חברתי רדיקלי ויסודי. אחת החלוצות היא ג'ני אודל, אמנית, אקדמאית וכותבת אמריקנית. ההרצאה שלה "איך לעשות כלום: התנגדות לכלכלת תשומת הלב" משנת 2017 הפכה לוויראלית. הספר שלה באותו השם, שיצא שנתיים לאחר מכן, הפך לפופולרי באופן בלתי צפוי. ב-2019 הוא נכנס לרשימת רבי המכר של "הניו יורק טיימס", ואף נבחר על ידי נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה לאחד הספרים האהובים עליו באותה השנה.
למרות ההייפ, אודל לא מחזיקה לנו את היד במסע שלנו אל השלווה, במכוון. מטרת ההרהור על היעדר מנוחה בחיינו היא מלחמה בסדר הישן, ואחד מכלי הנשק שלה הוא "חוסר יעילות מיליטנטית". בהרצאה שלה, שנערכה בפסטיבל SXSW באוסטין ב-2019, הסבירה כמה קשה לכתוב ספר שמאתגר את הלך המחשבה הרווח. "אני מרגישה שהרבה רצו שהספר יהיה מדריך מסחרי שמסביר כיצד להשתמש בטלפון הנייד שלך פחות, מציע ללכת לגמילה מטכנולוגיה, להיות יותר יצירתי. מסתבר שיש אנשים שלא אוהבים שאת כותבת 'איך ל' בכותרת, אבל העצה היחידה היא לפרק את הקפיטליזם המודרני", היא צחקה. הרעב החברתי והתרבותי לתפוקה, הסבירה אודל, קל לניצול קפיטליסטי בחברה שמכורה לצריכה. "אם הייתי ממש צינית, הייתי מוכרת שעה של לא לעשות כלום באלפי דולרים כדי שגם אתם תהיו יותר יעילים".
ההרצאה של אודל
צינית או לא, תעשייה שכזו אכן קמה. היא מוקדשת לרעיון של "עשיית לא כלום", אך לא לשם הדבר עצמו אלא כדי להגדיל את היעילות שלנו כעובדים. כן, גם רגעי המנוחה נרתמים כסוס עייף אל עגלת הקפיטליזם.
בספרות הפופולרית של השנים האחרונות נוצר תת-ז'אנר שמחבר בין מנוחה לבין יעילות כמנוע לצמיחה בתפוקה ולהישגים כלכליים. הכותבים ג'ון פיץ' ומקס פרנזל, למשל, מציעים ליצור "מוסר מנוחה" – בדומה למוסר עבודה. במוסר מנוחה שכזה נצא לשבתון, נישן ונשב ללא מעש, רק כדי שנוכל לחזור אל חיי העבודה רעננים מתמיד. בספרם "Time Off: מדריך פרקטי לבנייה של 'מוסר מנוחה' ומציאת הצלחה ללא לחץ", הם משתמשים במנוחה ככלי נוסף בארגז הכלים שנועד להפוך אותנו לסיפורי הצלחה בעולם העבודה העכשווי.
היזם אלכס סוג'נג-קים פנג, אחד ממייסדי עמותה שיזמה ניסוי לקיצור שבוע העבודה באנגליה, כתב גם הוא על מנוחה יעילה. בספרו משנת 2016, "מנוחה: למה אתם מצליחים לעשות יותר כשאתם עובדים פחות", הוא מספר על הפרודוקטיביות שחווה בשנת השבתון שלו, שאותה למד כיצד לתעל לטובת תפוקה גדולה יותר. הניסוי שיזם, אגב, הסתיים בהצלחה - מרבית החברות שהשתתפו בו החליטו לאמץ שבוע עבודה של ארבעה ימים.
כותרים רבים נוספים שואפים ללמד אותנו את אמנות המנוחה, ומעידים על הצורך הנואש של הקוראים באישור חיצוני לפרקטיקה שאמורה להיות פשוטה. אבל גם אם נדמה שחלה התמסחרות ברעיון, אין ספק בדבר אחד: המוח שלנו זקוק להפוגה.
בספרו "נדידת מחשבות: איך היא יכולה לשפר את מצב הרוח ולעזור ליצירתיות שלכם", שיצא בפברואר השנה, עוסק פרופ' משה בר מאוניברסיטת בר אילן בנדידת מחשבות - התהליכים שמתרחשים במוח שלנו כשאנחנו לא עוסקים במטלה מסוימת שדורשת ריכוז אינטנסיבי. המוח שלנו "מטייל", כפי שמכנה זאת פרופ' בר. גם כשאנחנו לא מודעים לזה, המוח מתכנן, חושב על העבר ועל העתיד, מייצר תחזיות וסימולציות.
פרופ' בר מסביר שבראש ובראשונה, המנוחה תלויה בסביבה שבה אנחנו נמצאים. "אם אנחנו בסביבה מלאת גירויים, עדיף ללכת לסביבה רגועה, ולשבת מול הים או על הספה בסלון. אבל יש חוסר שקט פנימי, שבו יותר קשה לשלוט. קשה לנו להגיד לעצמנו על מה לחשוב. אנחנו יודעים שמדיטציה, גם הכי פשוטה, נותנת למוח שלנו מנוחה. המוח יכול לאכלס הרבה מחשבות, וכמה שנצמצם את נפח המחשבות זה עוזר למוח לנוח, כי פחות ממנו עובד ועסוק. המוח צריך אנרגיה כדי לעבוד. אנחנו צריכים רענון של המשאבים בשביל פעולה תקינה".
מהן ההשלכות של היעדר מנוחה?
"אצל אנשים עייפים קוגניטיבית, למשל כאלה שעובדים בעבודות שהפעולות בהן חוזרות על עצמן, כמו שומרים בשדה תעופה או פקחי טיסה, מצטברת 'פסולת עצבית'. יש לנו במוח מעגלים שונים, ובסוג כזה של עבודה אנחנו משתמשים באותו המעגל כל הזמן באופן רציף. כך אין חידוש אנרגיה ואין פינוי של הפסולת. העייפות תתבטא בכל מיני אספקטים. למשל, קבלת ההחלטות תהיה אימפולסיבית, הם יחשבו פחות על ההשלכות. זה לא שהמוח עושה פרצוף עייף ורוצה לשבת בצד. זו גם לא עייפות מסוג 'כואב לי הראש ואני חייב לנוח', אלא בעלת השפעה על החיים המנטליים שלנו".
מה הכי אפקטיבי בעיניך פרט למדיטציה?
"אני מאמין בריצה, גם אם זה לא מתאים לכולם. התרכזות במשהו מונוטוני היא שיטה להביא את עצמנו למצב של פחות מחשבות. פעילויות שמושכות אותך מאזור הנוחות לוקחות אותך מהמחשבות הרגילות שאת עסוקה בהן. למשל, כשאני נכנס לצפות בסרט בקולנוע הראש עדיין עסוק, אבל אם הסרט מספיק טוב, אחשוב על הסרט. לוקח זמן לכל הדאגות לחזור. יש השהיה של התהליכים האלו כשאת עסוקה".
הרבה מאיתנו רואים טלוויזיה בערב כדי להירגע. האם זה עוזר למוח לנוח?
"תלוי במה את צופה. סרט אקשן מטורף יגרום לך להיות פעילה. אבל עבור רוב האנשים, הריטואל של לראות טלוויזיה בערב, בדרך כלל תוכניות רגועות ומונוטוניות, הוא טוב. גם בימי קדם היינו יושבים סביב המדורה ומתחילים להתנמנם. כדי להיכנס למצב השינתי צריכה להיות התרוקנות. טלוויזיה שטותית לפני השינה היא משהו שיכול לעזור לך, זה סוג של מדיטציה, עם כמה שזה מצחיק".
פורסם לראשונה: 07:38, 07.10.22
