בניגוד לגיל ההתבגרות - על טקסי בת המצווה, שיעורי החינוך המיני וההכנות לקראת קבלת הווסת - אף אחד לא מכין אותנו לגיל המעבר (מנופאוזה). אנחנו מקבלות אותו פתאום, לתוך הפרצוף, כשהוא מפריע ומשבש לנו את שגרת החיים: כשאנחנו חשות עצבניות, סובלות מגלי חום או לא מצליחות להירדם. אף שחלקנו נחווה את תסמיני גיל המעבר כבר מסוף שנות ה-30 לחיינו, אנחנו רגילות לחשוב על הדבר הזה כמשהו שבהכרח יגיע מתישהו בהמשך הדרך. אבל מה אם אפשר להתחיל להתכונן אליו כבר מעכשיו?
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"חשוב לדעת שתסמיני טרום גיל המעבר יכולים להופיע אפילו שמונה שנים לפני הפסקת הווסת עצמה", מסבירה ד"ר ליאור ברוך, רופאת משפחה ומייסדת ארגון "לבריאותה" לקידום רפואה פמיניסטית. "אישה בת 42 לא תחשוב על זה אבל זה יכול להתחיל שם, וזה נורמלי. זה תהליך איטי". אכן, אנחנו מורגלות לחשוב על שינוי דרמטי כמו גיל המעבר כמשהו שקורה בן-לילה, אבל הגוף פועל בצורה הרבה יותר הדרגתית, ובכל מה שקשור לתסמיני טרום מנופאוזה ההבנה הזאת יכולה להיות קריטית לשגרת החיים.
לא רוצות לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הפרעות בשינה ובמצבי הרוח הן כמובן רק דוגמאות. למעשה, רשימת התסמינים המלאה כוללת יותר מ-30 סימפטומים - החל מהזעה מוגברת, יובש נרתיקי, שומן בטני ועקצוצים בלשון, דרך חרדות והפרעות בזיכרון ועד לכאבי שרירים ומפרקים. כל מקרה לגופו וכל אישה לגופה: מתוך בריכת התסמינים הזאת, אין שום דרך לדעת מי מאיתנו תסבול ממה. אז איך נכון להתחיל עם ההכנות, ועד כמה באמת אפשר להקל על התסמינים?
ההכנה מתחילה במשפחה שלנו: בנשים שקרובות אלינו, שעברו כבר את גיל המעבר ויכולות להאיר את מה שצפוי גם לנו. "בתור התחלה, מומלץ לדבר עם נשים קרובות", אומרת ד"ר ברוך, "במיוחד אלו שחולקות איתך גנטיקה: אמא, אחיות, דודות. להבין איך אצלן נחווה גיל המעבר, מתי התחילו תסמינים, מתי הופיע שיבוש בווסת ומתי הפסיקה הווסת. כך נקבל תחושה של מה 'נורמלי', ונקבל מסגרת זמן יותר מדויקת".
ד"ר נועה חובב, שותפה במועצה לבריאות האישה במשרד הבריאות, מטפלת בכ-150 נשים במנופאוזה בחודש ורואה עד כמה הלחץ שאנחנו חוות בחיי היומיום משפיע על עיתוי הסימפטומים של גיל המעבר ועל עוצמתם. "אם תגיעי למנופאוזה עם כלי שעוזר לך להירגע, זה יועיל מאוד. חשוב שנלמד להיצמד לדברים שמפחיתים את רמת הסטרס - ולהגביר אותם. פעילות גופנית יכולה לעזור, למשל ריצות או יוגה. ביום סטרסוגני (מלחיץ, עתיר סטרס) ביותר אשתמש בשיעור מסוים שעוזר לי להתחיל את היום שלי בנשימה אחרת", מסבירה ד"ר חובב. היא ממליצה גם על קבוצות תמיכה, עבודות יצירה (קרמיקה, רקמה) וכל מה שיעזור לנו להיכנס למצב של רוגע.
שגרת ספורט היא קריטית. פעילות גופנית יכולה להקל על תסמינים כמו גלי חום והפרעות שינה, אבל כדאי להתחיל בה עוד לפני שהם מתחילים להופיע. "אין חכם יותר מלהכניס שגרת פעילות גופנית כבר לפני גיל המעבר, כי כשאת נכנסת לטרום מנופאוזה ומתחילה ההשמנה הבטנית, הגוף יגיב פחות למאמצים שלך. הכוונה היא גם לאימון אירובי וגם לאימון כוח. בניית מאסת שריר ושמירה עליה היא קריטית לשינויי המטבוליזם בהמשך הדרך".
לצד הפעילות הגופנית, היערכות תזונתית חשובה גם היא. זהו הרגע הבלתי נמנע, זה שתמיד ידעתן שיגיע, שבו אנו מוכרחות לומר להתראות לבורקס ולצ'יפס. "יש נשים שהן רזות באופן גנטי, ויכולות להמשיך לאכול שווארמה ב-12 בלילה, אבל זה דבר שצריך להיפרד ממנו", מבהירה ד"ר חובב. "עגלת הסופר שלך בגיל 40 ומעלה צריכה להיות בצבע ירוק. צריך להיפרד מהג'אנק-פוד ולאמץ את הירוקים. הכי חכם לעשות זאת לפני גיל המעבר, מפני שכל המחלות המטבוליות - לחץ דם והשמנה - מתחילות במקביל לשינויים ההורמונליים. צריך להיצמד לתזונה ים-תיכונית עתירת ירקות, שמן זית, דגים, פחות אוכל מעובד, צמצום פחמימות ככל האפשר. וגם לא לאכול מאוחר מדי, כדי למנוע צרבת במהלך הלילה".
שמירה על היגיינת שינה יכולה לסייע לנו אם וכאשר יצוצו בעיות שינה כמו קושי בהירדמות, יקיצה מוקדמת או היעדר שינה רציפה. ד"ר חובב ממליצה: "לא להסתפק בפחות משש שעות שינה, ולהפסיק עם צריכת קפאין אחרי חמש בערב. הגוף שלנו שירת אותנו כל כך יפה. זה הזמן שלנו לשרת אותו. יש כאלו שבכלל לא ספרו את הגוף שלהן, והן צריכות להבין שזה לא יעבוד יותר".
הרגלים לא בריאים עלולים להקדים את גיל המעבר שלכן, וכדאי להיפטר מהם כצעד מניעתי. "עישון, צריכת אלכוהול וגם גנטיקה משפיעים על הקדמה של גיל המעבר", מסבירה ד"ר ברוך. "חשוב לדעת שכמעט כל מחלת רקע קיימת יכולה להיות מושפעת מגיל המעבר, לדוגמה מיגרנה. הורמונים משפיעים על המוח ישירות, לא באופן עקיף. בגלל שבגיל המעבר ההורמונים לא סדירים, גם המיגרנה עלולה להיות לא סדירה. אין לזה דפוס, אבל ניתן להתכונן לזה. כדאי להתכונן רגשית, ואם יש שינוי במצב ללכת להיבדק".
אחת הבעיות המרכזיות בגיל המעבר היא שנשים אינן מודעות למגוון התסמינים, ולא יודעות שיש פתרונות. רופאים לא בהכרח יודעים לחבר את כל הנקודות ולהבין שמדובר בגיל המעבר. לכן מומלץ לפנות לרופאי ורופאות של גיל המעבר. "נשים חיות את חייהן, והשינויים מתרחשים בהדרגה. אישה לא בהכרח תחבר את הפרעות השינה וחולשת רצפת האגן לגיל המעבר. זה עובר מתחת לרדאר. הרבה נשים צריכות שמישהי אחרת תאסוף עבורן את הקצוות, תנרמל את זה ותציע טיפול", מסבירה ד"ר ברוך.
חלק מהשינויים הם כאלה שפשוט אין לנו איך להרגיש אותם. איריס מולכו, דיאטנית קלינית, לא ידעה שהיא סובלת מירידה בצפיפות העצם, וכך כמעט שפספסה את הטיפול. "רופא גיל מעבר שלח אותי בגיל 49 לבדיקת צפיפות עצם. קופת החולים לא אישרה, כי לא הגעתי לגיל 50. ירידה בצפיפות העצם זה לא משהו שאני יודעת להרגיש, ויש תהליך כזה שמתרחש אצלי, בחוליות הגב. נשים רזות מועדות יותר לירידה בצפיפות העצם וזה אחד מהדברים שיכולים לקרות בגיל המעבר. רופא גיל המעבר ידע לחפש את זה. לולא ידעתי לחפש את הדברים האלו הייתי נשלחת לבדיקות דם, שם היו נותנים לי טיפול למשהו אחר, כמו שומנים בדם", היא מסבירה.
מולכו חוותה את אוזלת היד הזו של קופות החולים והרופאים גם מהצד השני, עם מטופלות שלכאורה לא עונות על ההגדרה הקלאסית של אישה בגיל המעבר: "ההגדרה הרפואית של גיל המעבר היא שנה מקבלת וסת אחרונה, אבל יכול להיות מצב שאישה תתחיל את גיל המעבר לקראת גיל 37. אף אחד לא העלה בדעתו שמה שעובר על מטופלת שלי זה גיל המעבר".
מולכו מבקשת שלא נתרגל לסבול: "אולי גם לאמא שלך היו גלי חום, אבל לא היו לה האפשרויות שיש היום", היא מבהירה. "אנחנו לא צריכות לסבול ולהעביר את החיים בלי שינה. כיום הנושא יותר מדובר, והוא יוצא מהמחשכים. כולנו שליחות בנושא הזה. השינוי הוא בעצם זה שאישה יכולה להבין שמה שקורה לה הוא לא כתמול שלשום, ויש הסברים ופתרונות שזמינים לה".
והנה רשימה חלקית של פתרונות אפשריים, ובראשם אסטרוגן. "זו הדרך היעילה ביותר לטיפול בגלי חום והזעות לילה", מסבירה ד"ר חובב. "אפשר לקבל את ההורמון בצורת כדורים, ג'ל או מדבקות. הוא עוזר גם להפרעות במצב הרוח, כאבי מפרקים וכל תסמין שהופיע במקביל לירידה בו. זה לא עובד תמיד. לגלי החום הטיפול עוזר ב-99.9% מהמקרים. אתמול אמרה לי מטופלת 'הוא נתן לי חוסן'. את מרגישה פחות שברירית ונוטה להיסדק, יותר מסוגלת להתמודד".
ויש גם טיפולים חלופיים: "אפשרויות נוספות כוללות טיפולים צמחיים. עומדות לרשותנו מספר תרופות מרשם צמחיות שעברו בקרה ואישור FDA. לדוגמה שיח אברהם או קוהוש שחור. יש גם אפשרות של שימוש בנוגדי דיכאון וחרדה, כמו צירפלקס או אפקסור, שביכולתם להפחית גלי חום בעד 50% ובמקביל להשפיע כמובן לטובה על תסמינים של דיכאון וחרדה. אל לו לשכוח שתופעות הלוואי השכיחות הן עלייה במשקל והפרעות בתפקוד המיני. מכיוון ששתי תופעות אלה שכיחות גם כחלק מתסמיני גיל מעבר עלינו לשקול זאת לפני החלטה על טיפול".
"אין לנו בכלל מודעות לנושא", אומרת אשת התקשורת אורלי וילנאי, שהפודקאסט שלה "חגיגות החמישים - אורלי וילנאי עוברת איתכן את גיל המעבר" חוקר את ההיבטים השונים של המנופאוזה. וילנאי בת ה-51 מספרת שגיל המעבר והתסמינים שלו לא היו מדוברים כלל. "במקרה שלי, ההתמודדות נעה בין חברות שהלכו לרופא בגיל 50 וחשבו שהן בהיריון כי הפסיקה להן הווסת, לבין כאלו שחטפו את זה פתאום, כמוני", היא מסבירה. "פתאום קורים דברים שאת לא מבינה, ואלו תחושות איומות. חשוב להבין במה מדובר, לקבל טיפול, ואחרי שמרגישות טוב - לעזור לנו לשנות את העולם. כי מודעות היא הדבר הכי משמעותי, וצריך כוח נשי שיעזור בזה".
בפרק של הפודקאסט שכותרתו "גלי חום ודכדוך: האם אני אמא שלי?" משתפת וילנאי שהיא יצרה רשימה והשוותה בין תופעות שחוות נשים בהיריון ונשים בגיל המעבר. היא גילתה שמדובר באותן התופעות: נשירת שיער מוגברת, קשיים בהירדמות ובשינה, שינוי במבנה הגוף, השמנה וגלי חום. בעוד היחס של החברה לנשים בהיריון חיובי ומכיל, היחס לנשים בגיל המעבר מפלה ושלילי.
"יש כל כך הרבה תעשייה סביב גיל הפריון. אישה בהיריון שתרגיש לא טוב ביום העבודה תעשה שמירת היריון, ישלחו אותה הביתה והכול בסדר. אבל אישה שמגיעה לגיל הזה ואין לה רחם שיגדיל את הדמוגרפיה - לתחושות שלה אין מקום בכלל. תחשבי מה קורה לשופטת שהגיעה להגשים את עצמה ויושבת על כס השיפוט, אבל יש לה 'בריין פוג', עייפות וכאבי שרירים, והיא מרגישה שהאוזן שלה מצלצלת והשן זזה. היא לא מבינה מה קורה, ולכן היא פורשת", מתארת וילנאי. "שליש מהנשים בגיל הזה פורשות מהעבודה. גם עבור הפריון של המשק חשוב שנישאר במשחק".
מה הפתרון?
"מילה שהייתה פעם מוקצית, והיום היא לא: הורמונים. אם לוקחים אותם בצורה מבוקרת ונכונה, הורמונים לא מסרטנים מעצם קיומם. מהניסיון שלי זה משנה חיים, זה מציל".
כלומר, אנחנו לא חייבות לסבול.
"נכון. דווקא בגיל שבו אנחנו לרוב בלי ילדים קטנים בבית, יותר בטוחות בעצמנו, לרובנו יש יותר כסף ורכב, אנחנו יכולות להיות פרודוקטיביות למשק, למקום העבודה, לחברויות, לזוגיות, ופתאום מאבדות את הכול בגלל חוסר מודעות. זה חייב להיות הפוך. להזדקן זה לא כיף, אבל יש יתרונות אם עושים את זה נכון. מעצים להיות אישה עם ניסיון ופרספקטיבה, אבל אם אין לך כוח לקום מהמיטה זה לא יעזור. רוב הרופאים יגידו לך, השמנת? קחי אוזמפיק. את בדיכאון? קחי כדורים נגד דיכאון. וזאת בזמן שההורמונים הפכו אותי לאדם שמח. אני מורחת אותם על הידיים במשחה שהכינו לי".
ההורמונים החזירו לך את השמחה?
"כן. חזרה לי האופטימיות. לאחר שהוציאו לי את הרחם מצאתי את עצמי מדוכדכת, רואה שחורות. זה לא מתאים לי. העולם שלי השתנה. כאילו מישהו האיר לי אלומת אור בחיים ואני הולכת בעקבותיה. זו תחושה מדהימה".
גיל המעבר הוא הרבה יותר מסך התסמינים הגופניים שלו. חלק מרכזי מהעניין הוא השיח עצמו, והמיתוג הכושל - בין היתר תחת מונחים בעייתיים כמו "גיל הבלות". "במשך דורות, מיליוני נשים סבלו מהתסמינים של גיל המעבר בדממה, תמיד עם סטיגמה ובושה", אמרה אופרה ווינפרי בפאנל נשי מיוחד שערכה לפני כחודשיים בנושא גיל המעבר. "נשים במנופאוזה אמרו לי שהן מרגישות בלתי נראות, כאילו העצמי שלהן נעלם". השחקנית והמגישה דרו ברימור, שהשתתפה גם היא בפאנל, שיתפה שהתביישה אפילו לספר שהיא משתתפת בפאנל לבחור שהיא יוצאת איתו. "לא רציתי שהבחור החתיך הזה ידע שיש לי גלי חום", הסבירה ברימור בת ה-48. "יש סטיגמה סביב הגיל. את לא רוצה שיחשבו שאת מיובשת וזקנה, זה לא הדימוי שאני רוצה שיהיה לו. אני לא ביישנית, אני ספר פתוח, אבל לא רציתי שהוא ידע את זה עליי".
מצופה מאיתנו להימנע אפילו ממחשבה על גיל המעבר כי הוא מסמל את כל מה שרע בחברה המערבית - הזדקנות, שהיא שוות ערך למוות. אבל הקושי לקבל טיפול או טיפול מונע מתחיל עוד הרבה קודם. "אנחנו לא גרים בחווה בניו זילנד אלא במקום סטרסוגני ביותר", מסבירה ד"ר חובב, "אנחנו עסוקות בנסיבות כלכליות, פוליטיות, יוקר המחיה, חום נוראי, וזה עוד לפני שהגענו לבית והמשפחה והזוגיות והילדים המתבגרים".
בנוסף, ישנו אתגר כפול עבור נשים לשים את עצמן במרכז, מפני שהן נדרשות להמשיך לטפל באחרים - בילדים גדולים, בבעלים, בהורים מזדקנים או בכולם יחד. "כשאנחנו מגיעות לאמצע החיים, זה פוגש אותנו במקומות מאתגרים", מסבירה ד"ר חובב. "לעיתים זוגיות שנסדקת, מתבגר שעסוק במרד, ילדים שיצאו מהבית ועושים בחירות שכבר אין לך שליטה עליהן, ההורים שלך מתבגרים או נחלשים, אולי מתחילה דמנציה ואת צריכה להיפרד מהם בעודם בחיים. ועם כל האתגרים הללו - גם ההורמונים משתוללים. השילוב הזה יכול 'להפיל אותך מהסיפון'".
גיל המעבר, כמו גיל ההתבגרות, הוא גיל שבו הכול משתנה ואנחנו נדרשות ללמידה מחודשת של כל היבט בחיינו. ד"ר ברוך מסבירה: "במהלך גיל המעבר אישה צריכה ללמוד את עצמה מחדש: איך הגוף שלה מתפקד, מה עושה לה טוב ומה לא. זה כמו בגיל ההתבגרות, רק באמצע החיים וכשאת צריכה להמשיך לתפקד כרגיל. הפרעות השינה וגלי החום הם שקופים לאחרים".
בספרה "יותר מאשה" (More Than A Woman) כותבת העיתונאית הבריטית קייטלין מורן, בת 48, שעל אף שגורמים לנו להאמין שכל מה שקשור להתבגרות והזדקנות הוא שלילי, היא דווקא מחבבת את הסנטר הכפול שלה. "מה שלא תבחרי לעשות, חשוב לזכור את הדבר הכי חשוב על הזדקנות: פעם בכמה זמן, את תסתכלי על תמונה שלך מלפני עשר שנים - כשהיית בטוחה שנראית זוועה - ותגידי - 'אלוהים! הייתי כל כך יפה אז, הייתי בשיא!'. זה יקרה אחת לעשר שנים עד שתמותי". משהו להתנחם בו בגל החום הבא.
