היי-טק: המהפך הסוציאל-דמוקרטי תלוי בעובדים

משבר ההיי-טק והמיתון, לא רק פוצצו את בועת הנאסד"ק אלא גם את הבועה בה רבים מאתנו חיינו במשך שנים. חלק מזה ראינו כבר בתוצאות הבחירות - אבל זו רק ההתחלה. יש דרכים שונות להיות פוליטיים ולהשפיע על החברה. השתתפות בבחירות היא רק דרך אחת, ובארבע השנים הקרובות כדאי לכם להכיר קצת את הדרכים האחרות

הציבור הישראלי כנראה עדיין לא מודע למשמעויות המלאות של תוצאות הבחירות לכנסת ה-17. למרות ההשמצות, אני חושב שזו הייתה אחת ממערכות הבחירות היותר מעניינות שהיו בישראל. עלייתה וירידתה של קדימה, קריסת הליכוד, השינוי ברשימה ובמצע של מפלגת העבודה, ההצלחה של מפלגת ישראל ביתנו, וכמובן - הכניסה הדרמטית של מפלגת הגימלאים לכנסת. רשימה נאה של הפתעות שהתרכזו בתקופה קצרה יחסית, ואת רובן נלמד להבין רק בשנים הבאות.

סיכוי לרוח חדשה

דבר אחד ברור: התכנים שמעצבים את הפוליטיקה הישראלית השתנו. 9 מבין 12 המפלגות שנכנסנו לכנסת, עשו זאת עם מצע בעל תוכן אזרחי-חברתי ולא מדיני-בטחוני. חלק מהן מפלגות "סקטוריאליות" שפנו למיעוט מקופח מסויים. אחרות, מציעות אלטרנטיבה מערכתית.

לא ראינו כאן מהפך שלטוני בסגנון 1977, אבל יש סיכוי לרוח חדשה בפוליטיקה הישראלית. רוח סוציאל-דמוקרטית שתחליף את ה"קפיטליזם החזירי".

פתאום, גילינו שיש חשיבות לדברים שנראו שייכים לעידן אחר: ביטוח לאומי, דמי אבטלה, השכלה פורמלית, תואר אקדמי, לשכת תעסוקה, חוקי עבודה, פנסיה. הכלים ששימשו פעם אנשים כדי להבטיח את מקומם בחיים ואת עתידם או סתם כדי לצוף אל חוף מבטחים, ובשיא ההצלחה של ההייטק נראו פחות חשובים.

בתקופת הבועה היו רבים שהשתכרו טוב כל-כך שלא האמינו שיהיו להם אי פעם בעיות כלכליות, והתבדו. פתאום, אנשים צנחו מהעשירון העליון לעשירונים התחתונים, מצאו את עצמם מעיינים בחוקי העבודה אחרי שהתנגדו לעצם קיומם. רבים הקדישו שנות חיים לעבודה קשה, והמתינו ליום שבו היא תשא פירות, אבל באמצע הדרך מצאו את עצמם בלי כלום.

משבר ההייטק והמיתון, לא רק פוצצו את בועת הנאסד"ק אלא גם את הבועה בה רבים מאתנו חיינו במשך שנים.

הדרך הסינית

למרות שסין עדיין קומוניסטית וארה"ב היא לכאורה ההפך הגמור, בשני המקרים מדובר בכלכלות בעלות רמת ריכוזיות גבוהה ופערים חברתיים משמעותיים. באופן פרדוכסלי למדי, המעבר ההדרגתי של סין לקפיטליזם הופך אותה בהדרגה לכלכלה החזקה בעולם, ואילו ארה"ב - שהקצינה לאותו כיוון - הולכת ומאבדת גם את ההגמוניה שלה וגם את יציבותה. חלק מהכלכלנים צופים לה משבר פיננסי חמור, כבר בשנים הקרובות.

המודל האירי

ישנם כמובן מודלים אחרים. כמו אירלנד, שהצליחה לצמצם פערים למרות שהפכה זמן מה לכלכלה הצומחת ביותר בעולם, במידה רבה הודות להשקעה בחינוך ובטכנולוגיה. או ספרד, שעשתה השקעה עצומה בתשתיות. או שבדיה, שהיא סוציאל-דמוקרטית, מאוזנת חברתית ומשגשגת כלכלית, למרות שאינה עשירה במשאבים טבעיים.

בניגוד לדעה הרווחת, בתנאים של גלובליזציה יש יותר מדרך אחת להצליח. במקרה הישראלי, ברור היום שהדרך להצליח היא לא באמצעות מדיניות ניאו-ליברלית שפוגעת ברווחה ובזכויות העובדים. אנחנו לא סין ולא הודו, ובוודאי שאיננו ארה"ב, לטוב ולרע.

תעשיית ההייטק היא דוגמה טובה, וההתאוששות שלה היא הזדמנות טובה לבסס אותה על סטנדרטים אחרים. כדי שלא תיווצר בועה נוספת, תרתי משמע, מוטלת על כולנו החובה לעודד את הסטנדרטים האלה ולדרוש אותם - בסביבה הקרובה אלינו ובמדיניות הממלכתית שמשפיעה על שוק העבודה.

זה מתחיל ביחסי העבודה של כל אחד מאיתנו עם מעסיקיו, נמשך במעורבות שלנו בנושאים שעל סדר היום, ולא פחות חשוב: בנכונות שלנו להכניס לסדר היום נושאים שנשארו בחוץ. לא תנאי שכר מפליגים הם הסוד, אלא הקפדה על חוקי העבודה הנאורים של מדינת ישראל. לא רק כשמדובר על אנשים שעוסקים בפיתוח, מכירות וניהול, אלא גם כשמדובר על עובד ניקיון או מזכירה.

יש דרכים שונות להיות פוליטיים ולהשפיע על החברה. השתתפות בבחירות היא רק דרך אחת. בארבע השנים הקרובות כדאי לכם להכיר קצת את הדרכים האחרות.