ברוכים הבאים לקרקס

אחרי שלוש שנים, שוב מתחלק עולם האנ.בי.איי למייקל ג'ורדן וכל השאר. הסימנים הראשונים ממשחקי האימון הם שג'ורדן השלישי יהיה שחקן מעולה, שמסוגל עדיין לקלוע ארבעים נקודות בלילה נתון. הוא לא יחזיק את הליגה בכף ידו, בוודאי לא עם השחקנים שעומדים לידו על המגרש. זה רק מדגיש את העובדה שמכל בחינה שאיננה קשורה לכדורסל, הליגה עדיין קשורה בטבורה להוד קרחתו.
קשה לומר שדיוויד סטרן מאושר מהמצב הזה. בשלוש השנים שבהן ניסה ג'ורדן להיות אזרח מן השורה צמחה בליגה שורה ארוכה של שחקנים מצויינים. הפליי-אוף האחרון היה הצגה מתמשכת של הכשרון הזה: אייברסון וקרטר, ריי אלן וכמובן קובי ושאק. למעט האחרון, כולם באמצע שנות העשרים, עם לפחות עוד עשור של מצויינות לפניהם. כל המאבקים האלה, יחד עם היכולת המופלאה של הלייקרס בדרך לתואר השלישי והסיפור מחמם הלב של פילדלפיה, לא הועילו כדי להוציא את הליגה מהבוץ הרייטינגי.
הסיבה היתה פשוטה: ג'ורדן הביא לאנ.בי.איי קהילה של אנשים שכדורסל לא ממש עניין אותם. כשהלך, היא נשארה עם הגרעין הקשה של אוהבי המשחק, שכנראה איננו מספיק כדי לפרנס את המפלצת השיווקית והארגונית שיצר סטרן, בכשרון רב, בשני העשורים האחרונים.
אז עכשיו הוא חוזר, ואיתו יחזרו הרייטינג והבולטות, ומן הסתם חוזה הטלוויזיה החדש והיוקרתי שסטרן יסחט מאנ.בי.סי במהלך השנה. ואם ההפסדים הרבים שמצפים לוושינגטון לא ישברו אותו – גם עם מייקל, ספק אם הוויזארדס יגיעו למאזן חיובי העונה – מצפות לליגה עוד שנתיים של בריחה מהמציאות.
בפרישה הראשונה של ג'ורדן ולאחריה ניסו באנ.בי.איי, כמעט בכוח, לבנות את "מייקל הבא". גראנט היל, פני הרדאוויי וקובי בראיינט היו בין אלה שהמלכות הולבשה עליהם כמעט בכוח; לא כולם עמדו בלחץ. קשה לשכוח את משחק האולסטאר האחרון של ג'ורדן, שהוכתר בכוח כ"העברת הלפיד", וכמה אומלל נראה קובי לנוכח ההשוואה המאולצת לגדול מכולם. בינתיים, דווקא קובי הוא ששרד טוב מכולם את הנטל של "מייקל הבא". אבל זה קרה רק לאחר שהניחו לו להיות מה שהוא – שחקן כדורסל מופלא, שבאמת יכול להיות מהטובים בכל הזמנים – ולא ביקשו ממנו למלא את נעליו הבלתי אפשריות של ג'ורדן בכל הנוגע לשיווק ותדמית.
יהיה מעניין מאוד לראות את חבורת הכלבים הצעירים, כפי שכינה אותם ג'ורדן במסיבת העיתונאים שלו, מנסים לנשוך בעקביו של המלך. יהיה מעניין לראות איך יתמודדו הליגה, הטלוויזיה, הקהל והמפרסמים עם העובדה שמייקל עלול להתגלות כאנושי בלבד. יהיה מעניין לראות איך יעמוד קרקס ג'ורדן ביחס ללחם והחמאה של הליגה – המעקב היומיומי אחרי נצחונות והפסדים, מי מוביל ומי לא.
במאבק הזה נראים הלייקרס כמועמדים טובים לתואר שלישי רצוף. פיל ג'קסון עשה חילופים רבים במהלך הקיץ, הוציא כמה ותיקים והזרים דם חדש. אבל לענייני אליפות עוד יש זמן. בינתייים, הקבוצה המעניינת ביותר מחוץ לוושינגטון עשויה להיות דווקא הנציגה האחרונה שנשארה לקנדה. חאכים אולג'ואן, האיש היחיד בליגה שיכול לומר שהוא הקדים את ג'ורדן (בדראפט), מגיע לטורונטו, שבעונה שעברה היתה במרחק של זריקה אחת מגמר המזרח. אם חאכים עוד מסוגל להיות דומיננטי מפעם לפעם, ולהשלים את וינס קרטר, אנחנו עשויים לראות לא רק הצגה שתתחרה עם המופע הנודד של מייקל, אלא את הקבוצה שתייצג את המזרח בגמר, אי שם ביוני הבא.