סימני שאלה בטדי

באנגליה אומרים שלהיות מאמן הנבחרת הלאומית זה הג'וב הכי קשה אחרי ראשות הממשלה. בעונה הבאה, יוסי מזרחי יהיה מאמן בית"ר ירושלים. אריק שרון אולי כבר לא יהיה ראש ממשלה, אבל בכל זאת לא ברור מי ירגיש יותר שהעולם הוא מקום כפוי טובה - שרון עם המזרח התיכון על הגב או מזרחי עם האוהדים של בית"ר על הצוואר.

מבוך הצרעות

בספרו המופתי של איאן בנקס "מבוך הצרעות" מביא המספר את סופם הטראגי של צמד דודיו: אחד היה גזעני, יום אחד כשהלך ברחוב נפל עליו בחור ממוצא אפריקני שהתאבד מהקומה העליונה. הדבר האחרון שהדוד אמר עלי אדמות זה: "למדו לעוף המתרוממים האלה". הדוד השני היה טיפוס מסוכסך. הוא ניסה לשים קץ לחייו עם מקדחה ומקדח של שישה מילימטרים. הניסיון נכשל והדוד עם המקדח בראשו נכנס למכונית ונסע במצבו לבית חולים, שם מת כעבור זמן מה.

מקדחה בראש

ככה נראתה בית"ר העונה. הרבה יותר ממבוך צרעות, ומהתגשמות כל חוקי המרפי של הכדורגל. גד זאבי קדח בראש של הבייבי שלו, וכל הדם והרפש נשפכו על פני אמצעי התקשורת. זאבי, אולי באופן בלתי מודע, ניסה לעשות לקבוצה מה שחיים רמון ניסה לעשות להתסדרות ולקופת חולים. התוצאות בשני המקרים, די זהות.

מי צריך דיוטי פרי באוגוסט

יציע טדי נראים כמו הגולגולת של קוז'אק, הקהל מצולק מהכדורגל השמאלני דעתני של אלי גוטמן, ויש תחושה שהשחקנים משחקים רק כדי להרשים את המאמן של העונה הבאה, ואם תשאלו אותם, הם מראש יוותרו על הזכות להתייצב באוגוסט בדיוטי פרי לצורך נסיעה משמימה למולדובה. חלקם כבר נראים הרבה אחרי השיא שלהם. חלקם נראים כאילו מעולם לא יגיעו לשיא שלהם וחלקם בכלל לא נראים.

יש לו את הבלוז

מזרחי מזכיר קצת טיפוס סבנטיז קלאסי, מן פליט להקת בלוז מוסכניקית מרמלה. ניל יאנג הירושלמי. כך גם מתקבע הכדורגל הנוטף ממוחו הקודח: מכני, נוטף זיעה, בלוזי. למעשה, הוא מזכיר קצת בדרך ובאופן שלו את מרטין או'ניל הצפון אירי. שניהם היו שחקני עבר די אפורים, שתמיד שכנו אי שם בשולי התודעה הקולקטיבית, דמויות אנדרדוגיות קלאסיות בנראטיב העונתי של הכדורגל. אנשי לייבור שמוציאים את המקסימום מכל סיטואציה.

קח מה שאתה רוצה, תביא אליפות

או'ניל התפלש שנים בעיירות פיחם אנטי ציוריות והוביל את לסטר הואקומית למקום בטוח בפרמייר ליג + שתי זכיות בגביע הליגה. אחר כך הוא קיבל את סיר הלחץ הקתולי בסלטיק. עכשיו מדברים עליו כמועמד אידיאלי לרשת את אלכס פרגוסון באולד טראפורד. בסלטיק אמרו לו קח מה שאתה רוצה רק תביא אליפות. הוא ייבש את אייל ברקוביץ' שנחשב כוכב זוהר, לקח מה שרצה והביא אליפות. הבעיה שלמזרחי אומרים דברים אחרים לגמרי, לפחות בינתיים.

הכוח בפריפריה

גם הכוח של יוסי מזרחי כמאמן התגלה עד היום במקומות אפלים, פריפראילים, נטולי ציפיות ותקשורת עוינת שמוצצת את הדם בקש של טרופית (הפועל ירושלים, מכבי פתח-תקווה). הוא הצליח לייצר תלכידים אופטימליים של שחקנים אנונימיים. הוא חי את המנטרה: כוכבים יש רק בשמיים, שמות יש רק בתנ"ך, ואגואים יש רק בספרים של פרויד. הוא שנים חי כאנדרדוג, מכין מלכודות עכברים לשחקנים של חצי מיליון דולר, יוצר שטחים סטריליים סביב מלכי שערים. עתה הוא נכנס לאליטה של המאמנים מבעד לדלת הראשית. לתוך הלבה, האימא של הפריים טיים הקיומי.

מציאות תקציבית מעוותת

בכל אופן, מזרחי בא למציאות תקציבית מעוותת. כמעט כל השחקנים הנחשבים, קשורים בחוזים לפחות לעוד עונה. כמעט אף קבוצה לא תשלם להם את המשכורת שהם מרוויחים אצל זאבי. במקרה של התרת חוזה, הם ידרשו פיצוי כספי, או השלמת המשכורת הבית"רית שלהם בקבוצה אליה יעברו. פלונטר פיננסי ומיגרנה מקצועית משתקת. במציאות כזו, כל שחקן שמזרחי ירצה, יעלה פי שתיים או פי שלוש ממה שהוא צריך לעלות.

סוף השקט

נכון לעכשיו, או שתהיה לבית"ר ירושלים כמעט את אותה קבוצה עייפה של השנה, או שתהיה לה קבוצה חדשה שהתקציב שלה ישאף לזה של בנק הפועלים או שפשוט תהיה לה קבוצת מילואים הכי יקרה בהיסטוריה שעוד לא הומצאה. בכל מקרה, יש שני תסריטים: אחד של התרסקות ואחד של זוהר. החיים השקטים נטולי הדרמות של מזרחי הולכים להיגמר.

קבלן בלי חומר

כמעט בכל סיטואציה יוסי מזרחי יתקשה לבנות קבוצה דורסנית תואמת לפנטזיות של האוהדים. כמה נדוש שבית"ר תתעטף במנטרה של "בונים קבוצה", והדרישות מהקבלן יהיו לפנטהאוז מנקר עיניים, רק לא יספקו לו חומרים. רומא לא נבנתה ביום, בית"ר התפרקה בעונה, ועדיין לא ידוע כמה זמן ייקח למזרחי לבנות אותה.