האם אנשים שאוהבים אוכל חריף הם גם בעלי אופי "חריף" יותר, והאם אנשים שאוהבים מתוק נחמדים יותר ופשוט אנשים מתוקים? כולנו משתמשים בטעמים באוכל כדי לתאר תכונות אופי של אנשים מסביבנו – לשלילה ולחיוב. כולנו יודעים למה הכוונה באנשים מרירים, ויש כאלה שהם פשוט חמוצים ולא נעימים.
עוד כתבות +ynet:
הקשר בין טעם באוכל למאפייני אישיות הוא אינטואיטיבי וממש לא חדש. הגסטרונום הצרפתי אנטון ברילאט סבארין, שחי במאה ה־18, פיתח תיאוריות שלמות סביב הנושא הזה וטען שכל מי שיגיד לו מה הוא אוהב לאכול – הוא יגיד לו מה האישיות שלו. אתם אוהבים את הקשה של הלחם? אתם כנראה אנשים לא קלים. ומה עם אלה שדווקא אוהבים את הרך של הלחם? הם רכים ונעימים והרבה יותר קל להסתדר איתם.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עם כל הכבוד לגסטרונום הצרפתי, הוא ביסס את התיאוריה שלו על דעותיו האישיות, הגיוניות ככל שיהיו, אבל למדע יש הרבה מה לומר על הקשר בין האופי לטעם שלנו באוכל. לאורך השנים בדקו מאות מחקרים מכל העולם את הקשר בין טעם באוכל לאישיות, ולאחרונה פורסמו שתי עדויות מדעיות מרתקות על הקשר הזה שמסכמות עשרות שנות מחקר: מטא אנליזה שפורסמה בשנת 2023 בכתב העת Appetite וסקירת מחקרים שפורסמה בשנה לפני כן (2022) בכתב העת Current Research in Food Science.
למרות הקושי האובייקטיבי במחקרים כאלה, כי קשה מאוד לבודד תכונות אופי מסוימות ולקשר אותן לטעם באוכל, הנה כמה מסקנות שעולות מהעבודות האלה וממחקרים נוספים.
טבעונים נחמדים ונעימים יותר לסביבתם - עם הנתון הזה אי אפשר להתווכח כי הוא נמצא מובהק בכמה מחקרים. זה אפילו הגיוני, שהרי רוב הטבעונים מונעים מעצמם מאכלים טעימים רבים בעיקר בגלל צו המצפון שלהם שמורה להם להתחשב בבעלי חיים ובסביבה. לא קל להיות טבעוני, הרבה יותר פשוט להיות אוכל כול, ובכל זאת הם בוחרים בדרך זו ומעדיפים את טובת האחר על פני הנוחות האישית שלהם.
אכילת בשר, עוף ודגים הפכה בעשור האחרון לשנויה במחלוקת בכל העולם. אופן גידול החיות והפיכתן למקור מזון לאדם מעוררים בשנים האחרונות הרבה שאלות אתיות ומוסריות. התופעה הזאת גרמה לגידול עצום במספר האנשים שבוחרים להימנע מהריגת בעלי חיים כדי לאכול אותם - הצמחונים. ויש שלקחו את זה צעד אחד קדימה - הטבעונים, שמוטרדים מהניצול הכללי של בעלי החיים שנהוג בתעשיית החלב, הביצים והדבש.
באחד המחקרים ניסו החוקרים לבדוק אם יש קשר בין הבחירה בטבעונות וצמחונות - שהולכת ונעשית פופולרית יותר ויותר במדינות המערב (בייחוד בישראל) - למאפייני אישיות. בסקירת המחקרים השתמשו במידע מ־15 מחקרים, שכללו כ־70 אלף איש מכמה מדינות (גרמניה, איראן, ניו זילנד, פולין, סלובקיה וארצות הברית). תחילה חילקו החוקרים את המשתתפים לשלוש קטגוריות תזונה: טבעונים (לא אוכלים שום דבר מהחי), צמחונים (אוכלים ביצים וגבינות אך נמנעים מבשר ודגים) ואוכלי כול. אמנם יש גם אנשים שמגדירים את עצמם כ"גמישים" או "מפחיתים" (Flexitarians) אבל הם לא נכללו בחלוקה.
מטרת המחקר הייתה לבדוק אם יש קשר בין חמישה סוגי אישיות לבחירה בצמחונות או בטבעונות. האם, למשל, אנשים שאוהבים לאכול בשר הם אגואיסטים שחושבים רק על עצמם, והאם אנשים שבוחרים להיות טבעונים הם נחמדים יותר, כי הם בוחרים להתחשב בבעלי חיים ובסביבה? החוקרים חילקו את המשתתפים לחמש קבוצות אישיות והצליבו בין הבחירות התזונתיות לאישיות:
1. אנשים פתוחים וליברלים
מאמינים בזכויות אדם ושוויון בין אנשים, חברותיים מאוד, סקרנים למידע חדש, אוהבים בעלי חיים ומאמינים שבני האדם אינם חשובים יותר מבעלי חיים, מעריכים אסתטיקה ועיצוב ופעילים בכל הקשור לאיכות הסביבה.
הממצאים: לאנשים בקבוצה נמצא הקשר הכי הדוק ומובהק לטבעונות ולצמחונות.
2. אנשים נוחים ומרצים
אנשים שקל להסתדר איתם, גמישים, מנומסים, חמים, חברותיים, אוהבים בעלי חיים אך לא מאמינים שהם שווים לאדם.
הממצאים: אנשים בקבוצה הזאת נוטים יותר לצמחונות ופחות לטבעונות, אבל גם זה במידה פחותה לעומת קבוצת הפתוחים והליברלים.
3. נוירוטיים
אנשים שנוטים לחוות מתח נפשי גבוה רוב הזמן ורגשות שליליים כמו עצבנות, עצב, חרדה וכעס.
הממצאים: לאנשים בקבוצה הזאת יש קשר לנטייה להיות צמחונים יותר (לא טבעונים), אבל הבחירה שלהם לא נובעת מאידיאולוגיה ומרצון להיות הוגנים או לדאוג לאיכות הסביבה, אלא יותר מחרדה אישית לבריאותם ומאמונה שהימנעות ממאכלים מהחי בריאה להם יותר.
4. ביצועיים
אנשים שהם אחראים, מבצעים את מה שצריך לעשות, נוטים לחשוב פחות על מצפון, אתיקה ואיכות הסביבה.
הממצאים: אין קשר בין הקבוצה הזאת לבחירה בסגנון אכילה כלשהו והם נוטים להיות אוכלי כול.
5. מוחצנים
חברתיים מאוד, אוהבים שינויים והרפתקאות, לא אוהבים שגרה, אוהבים לבלות בחוץ.
הממצאים: אין קשר לבחירה בטבעונות או בצמחונות. גם הם נוטים להיות אוכלי כול.
מסקנות החוקרים היו שאנשים שבוחרים להיות טבעונים ולהגביל את האכילה שלהם נוטים להיות בעלי האישיות הליברלית והפתוחה ביותר או ההפך משמרנים. הם מאמינים בזכויות אדם ובחופש של האדם לחיות את חייו לפי תפיסת עולמו. לצמחונים יש אותה גישה לחיים, אבל במידה פחותה מזו של הטבעונים. באופן כללי הטבעונים והצמחונים הוגדרו כאנשים שקל יותר להסתדר איתם וכאלה שנוטים להיות גמישים ולהתאים את עצמם לסביבה. קבוצת הטבעונים והצמחונים הייתה גם פתוחה יותר למאכלים חדשים. לעומתם, אוכלי כול (בשר) היו הכי פחות ״פתוחים״ לדעות חדשות ונוטים יותר להיות שמרנים בדעותיהם, ונמצא שהם נוטים להיות שמרנים גם בהרגלי האכילה שלהם ולא אוהבים לנסות טעמים חדשים אלא להישאר עם האוכל שאליו הם רגילים.
אף על פי שהחריף לא מוגדר כטעם (יש חמישה טעמים: מתוק, מלוח, מר, חמוץ ואוממי שהוא טעם הבשר ורוטב סויה), מחקרים רבים נערכו על החיבה לאוכל חריף ומתובל. חשוב לציין שחיבה לאוכל מתובל וחריף היא בחלקה גם גנטית ומולדת וקשורה לטעמים שהעובר נחשף להם בבטן אמו. ידוע שתינוקות שנולדים במדינות שבהן האוכל החריף והמתובל מקובל מאוד נוטים לאהוב את האוכל הזה מגיל צעיר מאוד.
למרות התחושה שחריף הוא טעם, בפועל הוא צריבה כואבת על הלשון. אז למה אנחנו אוהבים את זה בכלל? האם אהבת חריף היא סוג של מזוכיזם? ד"ר אלן הירש, נוירולוג אמריקאי, כותב בספרו What Flavor is Your Personality? Discover Who You Are by Looking at What You Eat ("באיזה טעם האישיות שלכם? בדקו מה אתם אוכלים וגלו מי אתם", בתרגום חופשי), שיצא לאור בארצות הברית ב־2001: "זה לא נשמע הגיוני בכלל, למה שנאהב לאכול מאכל שגורם לנו כאב, שצורב את פקעיות הטעם שלנו?". למה באמת? לטענתו, החריף ממכר וגורם לתחושה טובה. זה נקרא Capsaicin High (הקפסאיצין הוא החומר החריף, והפעיל, בפלפל). החריף גורם לכאב שגורם לגוף לשחרר אנדורפינים, משככי כאב טבעיים שהגוף מפיק וגורמים לתחושת אושר ושמחה נעימה. לאט־לאט אנשים מתמכרים לתחושה הזאת ורוצים עוד ועוד חריף. התמכרות לאנדורפינים היא גם הסיבה לכך שאנשים מתמכרים לספורט אתגרי.
"אכילת חריף היא סוג של הרפתקה. אתה פוחד, פוחד, פוחד, ואז אתה מגלה ששרדת את זה", כותב ד"ר הירש. "זה כמו אדם שמתנסה בספורט אתגרי. הוא פוחד מאוד, הלב דופק, אבל כשהוא יורד הוא אומר לעצמו: בוא נעשה את זה שוב". לדבריו, אנשים שאוהבים סכנות בחיים, מעדיפים אוכל חריף. באוכל החריף יש מההרפתקה, וכשאנחנו אוכלים חריף, אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים להתגבר על כל דבר. מובן שגם תחושת הרגיעה ומצב הרוח הטוב שגורמים האנדורפינים מקילים על תחושות של לחץ נפשי. "אוהבי החריף תמיד מחפשים את ההרפתקה הבאה. הם אוהבים סיכונים ומוכנים לשלם את המחיר", הוא מחדד. "אנשים שאוהבים אוכל אנמי ולא מתובל הם בדיוק ההפך - הם נמנעים מסיכונים ומעדיפים תמיד את הדרך הבטוחה והמוכרת. חובבי החריף הם אנשים שקל להלהיב אותם והם אנשים של שחור ולבן".
כמו כן, לטענתו, חובבי החריף אוהבים פחות אוכל מתוק ונוטים להיות פחות בררנים באוכל וגם רזים יותר במבנה גופם. הם גם אוהבים יותר לבשל בבית ונהנים מהכנת האוכל ומטעימה של מאכלים חדשים.
כולנו אוהבים מתוק במידה כזאת או אחרת, והנטייה לאהבת הטעם המתוק היא מולדת ואבולוציונית. תינוקות מעדיפים את הטעם המתוק מרגע לידתם. אבל יש אנשים שאוהבים מתוק יותר מכל טעם אחר והם אפילו יגידו שאם המתוק היה בריא יותר, הם היו מעדיפים לאכול אך ורק אוכל מתוק. אנשים שמעדיפים את האוכל המתוק באופן מובהק אוהבים את המתוק שלהם מתוק מאוד, מה שאנשים שפחות אוהבים אוכל מתוק יגדירו כ״מתוק מדי״. לחובבי המתוק המובהקים אין כמעט דבר כזה ״מתוק מדי״.
מתברר שיש בסיס מדעי לאמירה ״האיש הזה פשוט מתוק״ והכוונה היא לאדם נחמד, נעים, אדיב, שקל להסתדר איתו. מחקרים מצאו שאנשים שאוהבים אוכל מתוק באופן מובהק ומעדיפים אותו על פני טעמים אחרים נוטים להיות נוחים יותר באישיות שלהם והם אנשים חביבים שקל להסתדר איתם. השפעת האוכל המתוק היא לא רק על חובבי המתוק ויש מחקר שאפילו מצא ששופטים שאכלו משהו מתוק לפני מתן פסק דין נטו להיות סלחנים יותר.
לפי ד"ר הירש, אנשים שאוהבים מאוד אוכל מתוק נוטים גם להיות נהנתנים יותר, חובבי פינוקים וחיים נוחים, ואוהבים פחות הרפתקאות ואתגרים כמו טיול בתנאים קשים בטבע. אגב, בכל השפות יש התייחסות לאנשים חמוצים או מרירים והכוונה היא לשלילה, אך מחקרים לא מצאו קשר בין אנשים שאוהבים טעם חמוץ לאישיות חמוצה, אם כי באופן כללי אין הרבה אנשים שאוהבים את הטעם החמוץ.
הטעם באוכל מחלק את אוכלוסיית העולם לשלוש קבוצות ונקבע על ידי מספר בלוטות הטעם שיש לנו על הלשון. "טועמי־העל" (Supertaster) מהווים 25% מהאוכלוסייה ויש להם פי שניים יותר בלוטות טעם מהממוצע. רוב האנשים (50%) הם "טועמים ממוצעים", שמספר הבלוטות שלהם ממוצע, ול"חסרי הטעם" (25%) יש מספר בלוטות קטן. אלה הם האנשים שרוצים שהלימונדה תהיה חמוצה יותר והם תמיד זקוקים לעוד תבלינים ותיבול באוכל שלהם.
35% מהנשים ו־15% מהגברים נחשבים מבחינה מדעית לטועמי־על והם חווים את הטעמים בעוצמות חזקות מאוד. הם טועמים את המרירות המסוימת במאכלים, כמו קפה וחצילים, באופן חזק יותר. העוגה שהם אוכלים מתוקה להם יותר, החטיף מלוח להם יותר, והלימון חמוץ להם יותר.
טועמי־העל אוכלים פחות סוגים של ירקות, והתזונה שלהם מגוונת פחות, אבל יש להם גם יתרונות. מכיוון שהם כל כך בררנים, הם הקבוצה הרזה ביותר כי הם נוטים לאכול לאט יותר, ובאופן כללי אוכלים פחות. כמו כן פרופיל שומני הדם שלהם הוא הטוב ביותר מבין הקבוצות ולכן הם פחות חולים במחלות לב.
הם נוטים לעסוק באמנות ונחשבים לבעלי דמיון מפותח. הם סולדים ממאכלים שיש בהם שמן צף ואוהבים תיבול עדין מאוד באוכל. למעשה, הטעם שלהם באוכל מזכיר טעם של ילדים. הם מסוגלים להבחין בהבדלים הכי קטנים כמו ההבדל בין חלב דל שומן לרגיל או בין גבינות דומות של חברות שונות.
חסרי הטעם, לעומתם, נוטים להיות אנשים שעוסקים במספרים, עובדות ומדע ונוטים פחות לאמנות ולדמיון. הם אוהבים את הטעמים שלהם חזקים יותר - הם רוצים את המתוק שלהם מתוק יותר ולכן צורכים יותר סוכר. הם גם אוהבים מאוד אוכל שמן ומטוגן. הם גם נוטים לאכול מהר יותר ובכמויות גדולות יותר ולכן נוטים יותר להשמנה.
איך תגיבו למזנון עמוס במאכלים חדשים ומעניינים כמו שעועית אקזוטית או פירות וירקות שאף פעם לא טעמתם? יש אנשים שירצו לטעום ולנסות את כל מה שמוגש להם, ויש אנשים שיעקמו את האף ויעדיפו לא להתקרב ובטח שלא לטעום. באחד המחקרים שנערכו נמצא שככל שהאדם נוטה להיות חרדתי, ״נמנע״ (מקשרים ואינטראקציות חברתיות) ולהיות חשדן ומתקשה לפתח קשרים חברתיים, כך הוא יהיה בררן יותר וירצה פחות לטעום מאכלים חדשים ולא מוכרים. אנשים חרדתיים ונמנעים נצמדים למאכלים המוכרים שהם אוהבים ולא אוהבים שינויים. אנשים בררנים נוטים לאכול אוכל בריא פחות לעומת אנשים פתוחים לטעמים חדשים שנוטים לאכול תזונה מגוונת יותר ועשירה במגוון של דגנים, קטניות, ירקות ופירות.
עוד נמצא במחקרים שאנשים רבים נמנעים ממאכלים מסוימים בטענה שהם לא טעימים להם, אבל בפועל מדובר בבעיה במרקם של המזון. במחקרים נמצא שמרקם המזון חשוב לא פחות מהטעם שלו. אנשים רבים נוטים לסלוד ממרקמים רכים או חלקים וריריים, כמו למשל בננות, קיווי, עגבניות ובמיה. מרקם רך הוא אחד הגורמים המובילים לסלידה ממאכלים מסוימים, ואנשים בררנים נוטים לא לאהוב מאכלים רבים שנכנסים לקטגוריית המאכלים עם מרקם רך שדוחה אותם.
הכתבה פורסמה במגזין "מנטה"
