יש כסף, אין שלום בתוכנית של טראמפ
בראש הממשל האמריקני עומדים אנשים שעבורם כסף עונה על הכל, והם מאמינים שניתן לקנות את הפלסטינים בשטרות. אך ניתן להעריך שאף מדינה לא תשים את כספה על עזה הנשלטת בידי חמאס והגדה שעתידה לא ברור, ואז - תהיה עילה לנתניהו לסיפוח ביו"ש בגיבוי טראמפ | פרשנות
יש משהו יפה ונוגע ללב ברצונה של ארצות הברית לדאוג לרווחה הכלכלית של הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה. אין ספק שהם זקוקים להשקעות בתשתיות, בתעשייה ובעסקים – ואין כמו פריחה כלכלית כדי לייצר תחושת רוגע בקרב הנתינים.
בראש הממשל האמריקני עומדים עתה אנשים שעבורם כסף עונה על הכל. הנשיא דונלד טראמפ הוא כזה למשל, כמו גם חתנו ג'ארד קושנר ושליחו של טראמפ למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלט, שחיברו יחד את תוכנית השלום המכונה "עסקת המאה" על ידי הנשיא עצמו.
אתמול (א') פרסם הבית הלבן את חלקה הראשון של התוכנית – "שגשוג לשלום". אם החלק היה נקרא "שלום לשגשוג", ניתן היה עוד למצוא את ההיגיון במסע ההסברה שבו פתח אתמול הבית הלבן כדי לקדם את הפרק הכלכלי של התוכנית, מה שהיה אומר – נביא שלום, והוא יביא את השגשוג. אך לא כך הדבר.
בחודש הבא תתקיים בבחריין סדנה בת יומיים, שאליה יוזמנו שרי אוצר ממדינות המזרח התיכון, אנשי עסקים מובילים ואנשי כספים. הם ידונו בנחת על השקעות אפשריות בגדה המערבית ובעזה. אבל אי אפשר להחליף את רכישת כדורי הרובים והחלפים לטילים בבניית בתי חולים, אוטוסטרדות או מפעלים. יכול להיות שקושנר הוא קוסם שבכיסו שפנים, ואפשר להעריך שהוא נותן לעולם להתרכז בסדנה ובינתיים תופר עסקה של ממש, אך סביר שלא אלו פני הדברים.
הפלסטינים לא רוצים כסף, בתי מלאכה או רשת ביוב חדשה. דרישתם היא נסיגה מיהודה ושומרון והקמת מדינה משלהם. כזו שיהיו לה גבולות, הכרה וחופש תנועה לתושביה. הפרויקטים לפיתוח יוכלו לבוא מאוחר יותר מבחינתם. זאת, בזמן שבסביבת קושנר מצביעים על כך שאם יביאו את כל השפע הטוב על הפלסטינים, והם יראו איך חייהם ישתפרו – הם לא ינפנפו את זה בקלות מבלי לחשוב על כך.
מי שגדל עם כפית זהב בפה וצמח מעסקת נדל"ן אחת לשנייה, לא יוכל להבין את השאיפות הלגיטימיות של הפלסטינים. הם רוצים כבוד, ומבחינתם הכסף יכול לחכות. גישת הבית הלבן היא קולוניאליסטית מובהקת – נמטיר עליהם שטרות, והם יהפכו לצייתנים. לסדנה בבחריין שצפויה להתקיים בחודש הבא יש ערך של חוג מקרמה למטרת גיבוש ראשי מדינות המזרח התיכון. אין לה ערך כלל.
ההיגיון מאחורי חלוקת התוכנית לשניים ברורה. בבית הלבן יודעים כי אם יתחילו בנושאים הבוערים באמת כמו הגבולות, ירושלים, הפליטים ודרישות הביטחון של ישראל, הם לא יוכלו להוליך לפתרון, כי הפלסטינים רואים זאת כמשחק מכור. הם לא מאמינים שארצות הברית יכולה להיות מתווכת הוגנת, ואף לא מתכננים להגיע לסדנה בבחריין. למעשה, בהתאם לגישת בעלי הכוח והממון, הצרכנים כלל לא צריכים להגיד מה הם רוצים. יחליטו השייחים, הנסיכים והנשיאים מה טוב להם – כי החזק תמיד בטוח שהוא יודע יותר טוב מה טוב לחלש.
אפשר להניח שלאמריקנים יש תוכניות מפורטות לבניית פרויקטים גדולים בעזה ובגדה, ואף ייתכן שכבר יש להם הבטחות מימון מצד מדינות המפרץ ואף ממדינות נוספות בעולם. אבל אף מדינה לא תשים את כספה הגדול על כלא של שני מיליון איש וחצי, הנשלטים בידי טרור, פחד ואי ודאות. המדינות גם לא ישקיעו בגדה המערבית, כשלא ברור איזה חוק יהיה בה.
סדנה כלכלית בבחריין היא רעיון טוב. האירוח שם יהיה כיד המלך, אבל כדי לעזור למזרח התיכון המדמם דרוש "שלום תחילה". ייתכן שלבסוף הממשל האמריקני כלל לא יציג את תוכניתו לפתרונות המדיניים. שעה קלה לאחר פרסום ההודעה המשותפת של וושינגטון ובחריין על הסדנה הכלכלית, מסרו מקורות בבית הלבן כי החלק השני בתוכנית יוצג בהמשך השנה. אצלנו זה נקרא אחרי החגים, ואצל האמריקנים אחרי הכריסטמס.
ייתכן מאוד שבסדנה הכלכלית יהיו דיבורים על הזרמת כספים, פיתוח ושיפור תנאי החיים. אולם כשהפלסטינים יגידו שזה לא מה שביקשו, יתקיימו עוד מאמצים כדי להסביר להם את משמעות הכסף. כשזה לא יצליח, ידגישו משתתפי הסדנה את הסכומים והפרויקטים שהוצעו להם – אותם הם דחו על הסף. "אין עם מי לדבר", הם יטענו.
ואז, ראש הממשלה בנימין נתניהו יהיה חופשי לממש את הבטחת הבחירות שלו – סיפוח ביהודה ושומרון. גם בהחלטה הזו יכיר הנשיא טראמפ כפי שהכיר בסיפוח רמת הגולן. זה יהיה ההסדר החדש של המזרח התיכון, שעדיין יצפה לעסקת המאה האמיתית.
לפנייה לכתב/ת 
