אדם שצבר לא מעט שעות-גנץ, מספר השבוע שבמערכת הפוליטית מתרוצץ חצי סיפור-חצי בדיחה על בני גנץ: "יושבים בחדר ישיבות ב'מימד החמישי' (חברת הסייבר שגנץ היה יו"ר הדירקטוריון שלה - א"א, ע"ש). 22 אנשים רוצים לאכול ארוחת צהריים. 21 מבקשים להזמין סושי. אחד רוצה שווארמה. וגנץ פשוט לא מסוגל לקבל את ההחלטה. הוא בסך הכל רוצה לחזור הביתה. האיש פשוט לא רוצה. לא רצה ולא רוצה".
כתבות נוספות למנויים:
נדמה שכולם כבר יודעים שיש ימים שגנץ מעדיף לשתות פחית נפט מאשר ללכת לבית הספר שנקרא הפוליטיקה הישראלית. אבל הוא בכל זאת נמצא שם כבר כמעט שנתיים, אחרי שלושה קמפיינים רצחניים, שבסופם הפר את ה-הבטחה לבוחרי כחול לבן, נכנס לממשלה עם בנימין נתניהו ואיבד, בבת אחת, את כל הקרדיט הפוליטי שצבר. ובכל זאת, שר הביטחון וראש הממשלה החליפי הגיע מרחק נגיעה מהחלום.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הבעיה, כך נראה, שזה היה חלום של מישהו אחר. בשבועות האחרונים ניהלנו שיחות עם עשרות אישים שהיו בסביבתו הקרובה של גנץ מאז נכנס לפוליטיקה, חלקם גם נותרו לצידו מאז. רבים מהם מתארים את מי שהיה אמור להיות ההבטחה הגדולה של הפוליטיקה הישראלית כאדם הססן, שמתקשה לקבל החלטות, בלי קילר אינסטינקט פוליטי, כזה שבהתחלה בכלל לא חשב על ראשות ממשלה, ולא ממש ברור עד עכשיו כמה הוא רוצה את זה.
רובם מספרים על אותו דפוס של התנהלות ומגיעים לאותן מסקנות: אישיות חיובית, אבל עם מנהיגות חלשה ורצון עז שלא לפגוע באף אחד, בטח לא בצוות האנשים חסרי הניסיון הפוליטי שהוא הקיף עצמו בהם, ולא פעם גרמו לו לשגיאות קשות ולהסתבכויות מביכות. וזה כשהם לא עסוקים מדי בקרבות הפנימיים רוויי היצרים ביניהם.
"הוא סיפר לי פעם שהוא היה בן יחיד בין שלוש אחיות", מגלה אדם שעבד לאחרונה בצמוד עימו. "יום אחד אבא שלו חזר הביתה וראה אותו יושב ומעליו שלוש האחיות שלו: אחת מסדרת לו את השיער, אחת מנקה לו את הציפורניים, ילד תפנוקים כזה. אבא שלו אמר לו, 'יאללה, לך לפנימייה צבאית, אחרת אתה תצא לי ילדה'. בגלל זה נראה לי שיש לו איזה חסך. הוא אוהב להיות אהוב. קשה לו ששונאים אותו".
גנץ עצמו משוכנע שאצלו הכל בסדר. "מדובר בטענות חוזרות שרובן מופרכות ורכילויות", מגיבים השבוע בכחול לבן, "שמעלות תהיות על גורמים אינטרסנטים שכל מטרתם להכפיש ולהשחיר בעיתוי לא מקרי".
כשגנץ החל לראשונה להרהר על פוליטיקה אחרי שהשתחרר מתפקיד הרמטכ"ל והרבה להרצות בחו"ל תמורת שכר נאה, הוא בכלל רצה להיות שר החינוך. "ואז הוא יצא לטיול בחו"ל עם אשתו רויטל, חזר והחליט שנושא התשתיות הלאומיות מאוד מעניין אותו", מספר גורם שליווה אותו באותה תקופה. "אחרי זה הוא רצה להיות שר הביטחון. ואז הסבירו לו שהוא יכול להיות גם ראש ממשלה".
"בנקודת הזמן הזאת, בני שאף להיות שר חינוך", מאשר מקורב. "הוא היה בתודעה של בוא ניכנס, נלמד. הוא לא כיוון לראשות הממשלה בהתחלה. בני מאוד התלבט אם לפתוח מפלגה. לא היה שלם עם עצמו. בסוף, היועצים החליטו עבורו. אתה צריך להכיר את בני כדי להבין איך הוא עושה את זה. הוא מבצע דיון ענייני, אבל ברגע ההחלטה הוא משאיר פתח מילוט".
המחסור באידיאולוגיה לא היווה מכשול. "כשהוא התחיל לחשוב על הקמת מפלגה, התחלנו לדבר על ההשקפה הפוליטית שלו", אומר מקורב לגנץ. "שאלתי אותו מה העמדות שלו בכל מיני נושאים. למשל, מה אתה חושב על מזרח ירושלים? והוא היה עונה סיסמאות חלולות. נגיד: 'איפה שעוברת המשאית זבל שם יעבור הגבול'. במהלך ההכנות להקים מפלגה, בני התחיל להיפגש עם מומחים בנושאים שונים, והוא התחיל ללמוד".
ואז החליט להסתער?
"איפה. בני קם בבוקר והוא צריך לעשות את הריצה שלו, ואז לשתות קפה, ואז לנוח, ואז הוא קובע ארבע פגישות ומרגיש כאילו ניצל את היום שלו".
אבל במדינה שלפחות חצי ממנה משווע לאלטרנטיבה כלשהי מול הנצחיות של נתניהו, גנץ - רמטכ"ל תכול עיניים ודיבורים ענוגים על אחדות וממלכתיות, פרזנטור שנשלף מקטלוג - יכול להספיק. ובזמן שההייפ נבנה, מי שפגש אותו הבין שיש הבדל רציני בין העטיפה לתוכן. "חשבתי כאילו אני הולך לפגוש את רבין, משהו בסדר גודל כזה", מגלה בכיר במערכת הפוליטית, שנפגש עם גנץ כשנה לפני בחירות אפריל 2019. "אבל מהרגע שנכנסתי לחדר, עוד לא דיברנו חוץ מ'אהלן' - הכל נפל".
מה קרה?
"האנרגיה שהוא שידר. ציפיתי לפגוש בן אדם הרבה יותר מרשים, הרבה יותר רעב, עם אש בעיניים. פגשתי בן אדם שאמר לי, 'שמע, האמת, המערכת הפוליטית לא מאוד מעניינת אותי. הייתי שמח מאוד להיות שר החינוך'. אמרתי לו שזה תיק מדהים, אבל שמבחינת הציפיות הציבוריות, הוא יכול להרים את מחנה המרכז-שמאל. התשובה שלו הייתה 'אני לא יודע, אני לא בטוח'. מאוד מבולבל, לא מפוקס. אני בטוח שבאותו רגע לא הייתה לו שום כוונה להיות מועמד לראשות ממשלה. אני מכיר פוליטיקאים. אתה מזהה מתי הבן אדם חורך לך את הנפש, מתי מרגישים את הנוכחות שלו בחדר. באותה מידה יכולתי להיות עם אף אחד בחדר".
אז איך הוא בכל זאת הגיע עד הנה?
"אחרי זה הבנתי שיש סביבו מכונה. בגלל החלל המטורף שנוצר במרכז-שמאל, נוצרה מערכת שהתחילה מאנשים בסביבתו הקרובה, שניפחו אותו".
מה זה אומר "ניפחו"?
"אומרים לו, 'תקשיב, אתה יכול להיות ראש ממשלה, להחליף את ביבי. אל תחשוב בקטן. אל תבוא ליאיר לפיד או לאחרים. שהם יבואו אליך. אתה מלך'. בעצם בנו לו את כל המערכת בצורה שהוא רק היה צריך להיות שם ולהגיד 'איי דו'. הם גם אלו שאמרו לו, 'עזוב אותך מפלטפורמות קיימות, תקים מפלגה משלך'. ואתם יודעים מה הדבר הבאמת גרוע? שהם ידעו שבני גנץ הוא בלון מנופח".
"המכונה" היא למעשה אנשי הצוות הקרוב שגנץ קיבץ סביבו, ולפי מספר מקורות החדירו בו את הרעיון שהוא יכול להיות מספר אחת. השניים המשמעותיים ביותר הם מעיין ישראלי, שהייתה מארגנת את הרצאותיו וכיום מכהנת כראש מטה שר הביטחון; והוד בצר, עוזרו של גנץ בתקופת הרמטכ"לות, וכיום "מנכ"ל משרד ראש הממשלה החליפי", טייטל שבעצמו זוכה לקיתונות של לעג. שניהם, בצר וישראלי, מתוארים בתור המקורבים האולטימטיביים, אבל כמי שהניסיון הפוליטי שלהם מסתכם, במקרה הטוב, בהצבעה בקלפי. וכשמחברים לזה פוליטיקאי שבורח מהחלטות כמו מחדר מלא בחולי קורונה, מתקבלת תאונה פוליטית.
"עבדתי בלשכות של פוליטיקאים, ראיתי מה זה קן צרעות", אומרת מישהי שעבדה עם גנץ בקמפיין של כחול לבן. "אבל לא ראיתי מעולם התנהלות של לשכה כמו אצלו. השילוב פה הוא קטלני. ישבתי עם בני עשרות שעות, אני לא זוכרת פעם אחת שהאיש הזה קיבל החלטה. הוא בן אדם חלש שמפחד להחליט".
"מולו עומד אדם שנקרא הוד בצר", היא ממשיכה. "בצר הוא אדם שמאוד אוהב להחליט, אבל אין לו כלים לתהליכים האלה. אז כל מה שקורה שם זה פשוט אווירה של פחד אחד מהשני. אף אחד לא מקבל החלטה, חוסמים כל ידע שאמור לעבור לקודקוד. אף אחד בסביבה של האיש הדי חלש הזה לא יודע לנווט את כל הדינמיקה מסביב כדי לעזור לו. ראיתי אנשים מאוד-מאוד חזקים שרצו לבוא לעזור, וחסמו אותם. ראיתי תוכניות שנכתבות ופשוט לוקחים את זה לבני מהשולחן, פיזית, לוקחים לו שהוא לא יראה. זו דרך שיטתית של חסימה של מידע ועמדות שלא מגיעות אליו".
למה, מה למשל היה בקמפיין?
"מקיפים אותו אנשים ששמים אותו בבונקר. על מתקני הגרעין בנתנז לא מגוננים ככה. רמת הניתוק שהם מייצרים למה שקורה סביב המועמד מטורפת. התוצאה היא ייבוש טוטאלי של הזרמת מידע וקבלת החלטות של בני. וככה היה לך קמפיין מבולבול, שאף אחד לא יודע מה עושים. ואלוהים שישמור אם הם היו מרכיבים ממשלה".
"תראו, אני עבדתי מולו סביב ענייני הקורונה", אומר בכיר באחת המפלגות החרדיות על גנץ. "לא ייצא ממנו משהו ממשי. הוא מדבר יפה, לבבי, 'אחדות בעם'. אבל הוא לא יודע לרדת למהות של העניין. גם צוות הלשכה שלו, הוד ומעיין, אלה לא אנשים שיודעים איך עובדת הממשלה והכנסת".
מה הדינמיקה בין בני ליועצים שלו?
"אין כמעט החלטה שבני מוביל, אין. גם אם אתה יושב עם בני וסוגר משהו, ואחרי זה אתה אומר להוד ומעיין שסגרת עם בני, הם אומרים לך: 'אין לי מושג מה סגרת איתו, עלינו זה לא מקובל'".
גורם פוליטי, שהיה מעורב בצוות המו"מ הקואליציוני מוסיף: "ברגע שאתה מתכונן לאירוע מורכב כמו מו"מ קואליציוני, אתה צריך לאסוף המון-המון מידע: איפה דרעי עומד, את מי ביבי מינה לנהל את המו"מ, מה עם התקציב, תמונת מצב של חקיקה. דבר שני, אתה צריך לקבל החלטות לאיפה אתה רוצה להוביל, מהם האינטרסים שלך. צריך שיהיה מקום אחד שאליו יגיע כל המידע. הדבר הזה לא יכול להתנהל כשיש חסימות. מה שקורה בסביבה של בני גנץ, זה שבאופן שיטתי יש כל הזמן חסימות: מבטלים לו פגישות, דיונים, מונעים מאנשים לראות אותו. יש כל הזמן מניפולציות".
"גנץ עשה טעויות במינויים של העוזרים שלו", אומר אחר ממקורביו. "ראש הממשלה החליפי צריך להקיף את עצמו ביועצים ועוזרים שהם ליגת העל. אבל בני תמיד מעדיף את הנאמנות ואנשי אמונו מאשר יכולות וכישורים. מעיין ישראלי הייתה קצינה בדרגת רס"ן, שאחרי שהשתחררה עסקה בתיאום הרצאות עבורו. עכשיו היא ראש מטה שר הביטחון, תפקיד שבו יושבים בדיונים עם הרמטכ"ל וכל המטכ"ל".
השלישייה גנץ-ישראלי-בצר פיתחה בתוכה דינמיקה מורכבת. "מעיין והוד גורמים לו להרגיש שהוא מינימום נשיא ארה"ב. ממש כמו שילד צריך מחמאות, ככה גם הוא כל הזמן. אתה רוצה ראש ממשלה שמפחד מהעוזרת שלו? נראה לך שהעוזרים של ביבי סוחטים אותו ב'אם לא תעשה מה שאנחנו אומרים לך אנחנו הולכים'? באותו הרגע הוא אומר להם: עופו מפה. זה כמו שאומרים על ביבי שהוא מגיע הביתה והוא מתהפך מיאיר ושרה? אז אותו הדבר".
אז מי פה היאיר ושרה שלו?
"הוד בצר ומעיין ישראלי".
"בין מעיין להוד יש מערכת יחסים של ברית מוחלטת", אומר מקור בכחול לבן. "זו חונטה שהוציאה את כל מי שהוא לא הם מסביבתו של גנץ. הם ניהלו איזו מערכת הרחקה אינסופית של אנשים חזקים, והשאירו סביבו דמויות כאלה חלשות".
עד כמה גנץ מקבל אינפורמציה שלא מסוננת דרכם?
"כמעט ולא".
וכמה הם מסננים?
"באופן די טוטאלי".
תן דוגמה.
"זה יכול להיות אנשים שרוצים לסייע לו ומשאירים הודעות בכל פינה. למשל ראשי ערים, שניסו להתקרב לגנץ והורחקו כי הם לא חשודים בנאמנות לחונטה. או אנשים בתוך המנגנון הפקידותי של כחול לבן, שחשודים בכך שהנאמנות שלהם היא לא קודם כל לצמד".
לצמד או לגנץ?
"קודם כל לצמד. אין פה בכלל שאלה".
גנץ, מבחינתו, ער לביקורת שיש כלפי האנשים שהציב סביבו, אבל סדר העדיפויות שלו שונה. "יש סוגיה אחת ששום דבר לא משתווה אליה, וזו נאמנות", הוא נשמע אומר למקורביו. "בעולם הרע הזה, אני מאמין שאנשים שלידי יעשו טעות או שתיים, אבל אני אדע שהם מאה אחוז נאמנים אליי. ראיתי מבריקים ומבריקות שתקעו לי סכין בגב. אז תודה רבה, אבל אני מוותר".
"זו גישה נורא ילדותית להגיד שבני נשלט בידי הוד ומעיין. זה להקטין", אומר מנגד השבוע השר חילי טרופר. "זה נכון שבני מקשיב לכולם. הוא מתייעץ, הוא תמיד מבקש חומרים וקורא אותם. במצע הוא קרא כל מילה והיה מחזיר לך מסמך עם 7,000 הערות".
זה יכול להתפרש גם כחוסר יכולת לקבל החלטות.
"הוא מקשיב המון, מתייעץ המון, מבקש חומרים ואז מחליט. האם קצב ההחלטה אצלו, יש מי שיגיד שהוא איטי? יכול להיות. אבל הוא לגמרי מחליט. כל הזמן אמרו שהוא לא ייכנס לפוליטיקה. בסוף הוא נכנס. אחרי זה אמרו שהוא לא יצליח להביא חיבורים. הביא. אחרי זה אמרו שכשיבוא הרפש של נתניהו הוא יעזוב. הוא רץ שוב. אחרי זה אמרו שלא יעז להיכנס לממשלה. החליט. עכשיו אמרו שהוא לא יעז לפזר את הכנסת. השנתיים האלה רצופות החלטות דרמטיות".
אבל הרבה מההחלטות שהתקבלו היו לא נכונות ולא נבונות.
"הצניחה בסקרים לעת עתה הסתיימה. אפילו להפך".
ואכן, אין ספק שהטירון הפוליטי הביא גם הישגים: גנץ הצליח ליצור איחוד עם יש עתיד ותל"ם, לגייס את גבי אשכנזי, לעבור שלוש פעמים את רף 30 המנדטים ולהריח כבר את ראשות הממשלה. גם אחרי בחירות שלישיות בתוך שנה, נתניהו לא הצליח להקים קואליציה, ונזקק לחרדת הקורונה העולמית, כדי להבקיע את ההתנגדות של גנץ. ואז הם התיישבו לייצר הסכם פוליטי חסר תקדים, שקבע לראשונה בישראל שיש ראש ממשלה, ויש ראש ממשלה חליפי.
אלא שגנץ, וכל מי שהתגייס כדי לטוות את ההסכם הזה, נפל בפח של האותיות הקטנות-גדולות: פִּרצת התקציב לא כוסתה ומאפשרת לנתניהו לדהור לבחירות בלי רוטציה ובלי לדפוק חשבון.
גורמים שליוו את התהליך טוענים שגם "חור סעיף התקציב" נולד מתוך היחסים הסבוכים של גנץ עם אנשיו. "כשגנץ בנה את צוות המו"מ הקואליציוני, בצר לא היה חלק ממנו", אומר גורם בכחול לבן. "גנץ ידע שבצר, למעט נאמנות, לא יכול להביא לו שם יתרונות או הישגים". לכן, מי שקיבלו את המשימה היו יורם (טורבו) טורבוביץ' ושלום שלמה, שני אנשים מיומנים, עתירי ניסיון - ובעיקר, שמכירים היטב את נתניהו.
"ואז התפתח עימות בין בצר לבין גנץ", מספר הגורם, "כי בצר רצה להיות בצוות, וגנץ לא רצה. אז בצר הכריז על נתק מכחול לבן, והפסיק להופיע במשך שבועיים-שלושה כמחאה".
מה גנץ עשה?
"החזיר אותו. הוא הבין שאין לו ברירה, אם הוא לא רוצה לאבד את מקורבו. מבחינת בצר, החזרה שלו הייתה סוג של אור ירוק להשתלט על המו"מ ולנהל אותו באופן כושל".
מה קרה שם?
"נתניהו זיהה שהוד מפתח אליו יראה וכבוד, ובכישרונו הרב ניצל את זה לטובתו", אומר מקור שליוה את המו"מ. וגורם בכחול לבן מוסיף: "ברגע שזה הפך לאירוע שמוביל את הוד, ראית באופן חריף את ההתגמשות האינסופית במו"מ, עד התקפלות מוחלטת בפני הדרישות של הצד השני".
למה?
"הוד הוא אדם שבא מהצד הימני של המפה, מעבר לזה שהוא חובש כיפה ומתנחל. כל סביבתו היא סביבה ימנית. וההתרגשות שאחזה בו כשהוא היה יושב עם ביבי, הייתה עזה מאוד".
ובני לא הבין את זה?
"לא. בני לא הבין את זה".
"בפוטו-פיניש, טורבוביץ' ושלמה לא היו בלופ", אומר גורם אחר הבקיא בפרטי המו"מ. "בקצה של התהליך, ראית התכנסות של בני עם הצוות הקרוב שלו. אלה האנשים שהוא סומך עליהם מאוד, ואיתם הוא מקבל את ההחלטות האלה. יורם ושלמה הכינו את השלד של ההסכם, אבל התפירה של הקצוות נפרמה".
זה כבר נראה כמו זיכרון רחוק, אבל הכאוס סביב גנץ התחיל עוד לפני שפתח את הפה שלו, ליטרלי: אפילו הנאום הראשון שלו, שתוכנן בחשאיות של תקיפה מעבר לקווי האויב, הפך לבלגן עקב הדלפה. אחר כך בא מבול של הקלטות מביכות, בדיקות פוליגרף, וכמובן פרשת הפריצה האיראנית לסלולרי של גנץ, שהזיקה לו משמעותית והייתה נכס אדיר עבור נתניהו. ועל הכל ניצח אדם שהרבה מדברים על העיניים שלו, אבל אפילו טיפה של רעל אין בתוכן.
"הוא איש טוב במובן הרע של המילה", אומר אדם בסביבת כחול לבן. "תראה מה עשו לו בבחירות - הדלפות, פרשת ישראל בכר (והקלטות הרב חבורה - א"א, ע"ש), התרגיל שעשו לו הנדל והאוזר (שמנעו השבעת ממשלה בקולות הרשימה המשותפת - א"א, ע"ש). בכל מצב אחר, הוא היה צריך לחסל את האנשים האלה. זה גדול עליו".
7 צפייה בגלריה
אשכנזי, לפיד, גנץ ויעלון מציגים את כחול לבן. ''גנץ לא שונא את גבי, הוא פוחד ממנו''
(צילום: שאול גולן)
בחלק ניכר מהאירועים האלה, נשמות טובות דואגות להפנות את תשומת הלב למקורבת נוספת מאחורי עלייתו ונפילתו של גנץ, השרה עומר ינקלביץ'. מה לא נטען עליה: הדלפת הנאום, מסירת המידע על הפריצה לטלפון, כישלון בבדיקת פוליגרף ואפילו שמועות על רומן עם גנץ, אותן שניהם הכחישו בתוקף. גם השבוע, ינקלביץ' אומרת בתגובה, כי מדובר ב"שקרים ואוסף של בדיות והזיות" (התגובה המלאה - בהמשך). אבל נדמה שהשפעתה של ינקלביץ' על גנץ לא נתונה למחלוקת.
"בכל פעם שעומר נכנסת לחדר גנץ מתחיל להתבלבל", אומר ח"כ בכחול לבן. "כל מה שמעניין אותו זה הנוכחות שלה שם. הם מסתמסים אחד עם השנייה תוך כדי ישיבה וחושבים שאנחנו לא שמים לב".
סביב ינקלביץ', פרץ עוד מאבק פנימי. "עומר לא הייתה בטוחה שהוא ישים אותה ברשימה, כל עוד מעיין והוד שולטים בבני", אומר גורם אחר במפלגה. "והיא אמרה, 'אם אני לא אהיה אז אף אחד לא יהיה'. הוא הבטיח לה להיות בעשירייה הראשונה, והוא לא שם אותה שם. ברגע שהוא שם אותה במקום ה-23, אז היא אמרה שהיא תעשה הכל כדי שיקבלו רק 23 מנדטים. היא לא רצתה שהוא יקבל אחד יותר. ואז היו כל הזמן ויכוחים עם מעיין ואיתה. הן ממש התווכחו ורבו הרבה. זה הכל היה סביב השליטה. הן ממש לא סובלות אחת את השנייה".
למה ניצת הקרב בין השתיים? "באיזשהו מקום, הוא (גנץ) היה הבייבי של מעיין", אומר גורם אחר. "עומר פשוט נכנסה לה לתוך הבייבי. מעיין היא קמב"צית טובה, רק שהיא התבלבלה ובקמפיין השלישי היא התחילה לחשוב שהיא יועצת".
איך זה קרה?
מקורב: "מעיין מתחילה עם בני את הבוקר: אילו גרביים ואיזו חולצה, ולבדוק שהיא מגוהצת ולהביא את המאפרת. היא מנהלת לו את החיים ברמת הכל. זה קורה באופן מאוד הדוק. זה היה 90 אחוז מההתעסקות שלה. היא לא התעסקה בדברים המקצועיים בכלל. עד הקמפיין השלישי. שם היא נכנסה לישיבות יותר מקצועיות. ישיבות קמפיין, תקשורת וכאלה. היא התחילה באיזשהו שלב להאמין שהיא יועצת. הרי מעיין בקמפיין הראשון יצרה מעין קשר סמוי עם רונן צור (היועץ האישי של גנץ במהלך הקמפיין - א"א, ע"ש). בקמפיין השני רונן לא היה, כי יאיר לפיד שם וטו. בקמפיין השלישי היא החזירה אותו".
למה?
"לדעתי, מעיין לא הבינה שרונן משתמש בה. היא התלהבה מכל ההקלטות והעולם האפל הזה ועניינים וקשקושים, והיא כאילו במשחק הגדול. היא לא הבינה שהיא מופעלת".
"הלשכה של גנץ מקבלת ביום בממוצע 40 בקשות לפגישות עם השר, ונכון שלא כל אחת מאושרת", אומרת מצד שני מקורבת לישראלי. "בדיוק בשביל זה יש מנהלת מטה. להגיד עליה שהיא מסננת כל פנייה, זו הגזמה פראית. זה נכון שלא כולם אוהבים את מה שמעיין עושה, וכשהיא צועקת אנשים נבהלים. אבל היא מסורה לתפקיד 24/7, מנהלת קשוחה ומקצועית שאחראית על צוות ענק, ושהתפקיד העיקרי שלה זה להביא את גנץ מוכן לכל דיון. ולך תשאל כל אחד בממשלה, במשרד הביטחון או במפלגה, איך גנץ מגיע לדיונים".
קורבן נוסף להתכסחויות הבלתי פוסקות בסביבת גנץ היא רחל תורג'מן, עורכת דין ודמות מוכרת ומקושרת בביצה הפוליטית, שנמצאת למשל בקשרים טובים עם נתן אשל, בכיר נאמני בלפור. "היא ליוותה את גנץ בשלבים הראשונים שלו בפוליטיקה", מספר יועץ פוליטי. "הם נפגשו הרבה מאוד, גם אצלה ביפו וגם במקומות אחרים. היא ייעצה לו 'תדבר עם זה', 'תעשה סולחה עם ההוא', והכירה לו הרבה מאוד אנשים. הוא ראה בה כתובת, ולדבריה, אפילו הבטיח לה שתהיה חברת כנסת וגם שרה. בשלב מסוים התקבצו סביבו הוד ומעיין. הם ראו את המרכזיות שלה, והחליטו להילחם בה. הרחיקו אותה ממנו ואותו ממנה. עד כדי כך שרחל נשארה מוכה לצד הכביש. מאז היא עושה לו המון צרות".
כל העימותים, היריבויות והמרירויות הללו, התנקזו ממרץ 2019 לשאלה אחת: מי הדליף לעמית סגל את סיפור "הפריצה האיראנית" לטלפון של גנץ? כמו גרסה פתטית של משחק "הרמז", שמות עלו וירדו. השבוע אנחנו חושפים כי מקורביו של גנץ דווקא טוענים שהמדליף הוא לא אחר מאשר ראש המוסד, יוסי כהן, שמנהל קשרים הדוקים עם רה"מ נתניהו. המקורבים טוענים כי הסיפור על הפריצה הגיע ליוסי כהן, שסיפר על כך לנתניהו; וראש הממשלה העביר הלאה את המידע, שחולל שמות בקמפיין של גנץ.
עוד אנחנו חושפים כי בסביבת גנץ טוענים שלא הטלפון של גנץ נפרץ, אלא המייל שלו. לדבריהם, אחרי הפריצה, שוחח גנץ עם ראש השב"כ, בנוהל דומה לכל מי שיש חשד כי נפל קורבן למתקפה איראנית. מקור אחר טוען כי בתיבת המייל שנפרצה, היה הלו"ז של גנץ, וכי היה חשש בשב"כ כי הפריצה הזאת היא פתח לחדירה עמוקה יותר למידע שמחזיק גנץ. ממשרד רה"מ, הממונה על המוסד, נמסר בתגובה: "שקר וכזב. לא היה ולא נברא".
מקור בכחול לבן מספר כי עודכן שגנץ קיבל פנייה מהשב"כ, "ואמרו לו שיש אינדיקציות למעורבות איראנית במייל שלו".
איך מהמייל זה הפך לפריצה לטלפון?
"לא יודע. אולי כי המייל יושב גם על הסמארטפון".
למה הוא לא הכחיש את זה?
"אני לא יודע, מכיוון שהוא לא רצה לחשוף את מה שאמרו לו החבר'ה של השב"כ. יכול להיות שזה נובע מכל מיני שיקולים אישיים, אבל הוא לא רצה להגיד. הוא גימגם כל הזמן".
את מי הוא האשים בזה?
"הוא אישית לא האשים אף אחד. כלומר, מובן לו שעשו בזה שימוש פוליטי, ובזה הוא מאשים את נתניהו ואנשיו. אבל הוא לא האשים בהפצה של העניין אף גורם אחר. אבל גבי ובוגי היו משוכנעים שגורמים מקומיים עומדים מאחורי הפקת האירוע".
מה זה אומר?
"גורמים מקומיים, נשאיר את זה כאן".
מה זה "הפקת האירוע"?
"שני הרמטכ"לים האחרים בכחול לבן היו משוכנעים שהיוזמה להיכנס לטלפון היא לא של איראנים".
ולשב"כ היו אינדיקציות שאלו האיראנים?
"אני לא יודע. בני לא רצה כל כך לדבר על מה שאמרו לו".
חילי טרופר טוען כי באותה עת גנץ הגיב בשלווה ובקור רוח. אבל חבר קרוב של גנץ טוען שבאותם ימים, הוא אף שקל לפרוש. גנץ השבוע טוען כי מדובר ב"שקר וכזב".
במשחק המוחות מול נתניהו, נראה שהקמת הוועדה לבדיקת פרשת הצוללות הייתה רגע נדיר שבו גנץ סוף-סוף שם יד על פצצה פוליטית שיכולה לפגוע ביריבו. אלא שגם את זה, מתברר, הוא הצליח לקלקל. זה קרה לפני שלושה שבועות, במהלך טקס האזכרה הממלכתי לדוד בן-גוריון. גנץ נעמד ליד נתניהו, ואז רכן לעברו כדי ללחוש לו משהו. "עוד כמה ימים", גילה לו, "אני עומד להכריז על הקמת ועדת חקירה בפרשת הצוללות".
כשיועציו של גנץ שמעו מפיו את הסיפור הזה, באיחור של כמה שעות, הם נדהמו. עוד מימי הקמפיין היה ברור שהצוללות הן הבטן הרכה של נתניהו. המספרים בסקרים הראו זאת באופן מובהק. אלא שגנץ כמו גנץ, התמהמה עם הקמת הוועדה. לא עזרו צוללות הקרטון והגומי, שעליהן התנוססו בהפגנות הכתובות "אח"י שחיתות". גם קצינים בכירים במיל' שדרשו להיפגש עם שר הביטחון כדי לדבר על ליבו בנושא, לא קיבלו טלפון בחזרה.
והנה, שישה חודשים ארוכים אחרי כניסתו לתפקיד, ורק לאחר שאכל מרורים משותפו לממשלה, גנץ קיבל החלטה שיכולה לפגוע בנתניהו. ואז, במו פיו, גנץ חשף בפניו את המהלך, ונתן לו זמן להיערך למהלומה. וכך, ביום למחרת שהוכרזה הקמת הוועדה, בהודעה לקונית לתקשורת, נתניהו המריא לסעודיה וגנב את תשומת הלב. נחשו ממי הוא הסתיר נסיעה מדינית כה דרמטית.
ואם זה לא מספיק, לא חלף שבוע והוועדה קורקעה: היועץ המשפטי לממשלה הודיע לגנץ כי הוועדה עלולה לחבל בהליך הפלילי בפרשה ודרש לעכב את עבודתה. בכל זאת, מי חשב לשאול את דעתו לפני כן.
בכחול לבן אומרים שההכרזה על הקמת הוועדה התעכבה ממניעים ביורוקרטיים, לדבריהם, נשלח מכתב מקדים ליועמ"ש, אך הם לא המתינו לתשובתו לפני ההכרזה. "בני תמיד חשב שיש דברים שחייבים להיבדק סביב הצוללות", אומר חילי טרופר. "אבל כשנכנסנו לממשלת האחדות, כל צד ידע שיש דברים שנורא חשובים לו. לשבת עם מישהו עם כתבי אישום, למשל, זה עדיין מפריע לנו. אבל בתוך משבר הקורונה, נספוג את זה. החלטנו לחכות גם עם הצוללות. אבל ברגע שהבנו שאין פה אחדות, אנחנו חוזרים לדברים האלה".
כך או כך, גם הסיפור הזה מלמד על התהליך שבו התקווה להחלפת נתניהו הפכה לסמל השלומיאליות בפוליטיקה הישראלית. גם אנשים הצמודים לגנץ היום מודים שהם שוברים את הראש בניסיון לגרום לו ללכלך ידיים, להיות יותר אסרטיבי וערמומי מול נתניהו. "אי-אפשר לעשות פוליטיקה רק עם כוונות טובות", פוסק אחד מהם.
בצמרת כחול לבן יש כוח נוסף, כמעט נעלם, בשם גבי אשכנזי. יש הטוענים שהוא ממתין בקוצר רוח לפרישה של גנץ. "גבי הגיע בלי נדוניה, אין לו מפלגה, אין לו תשתיות, אין לו כלום", אומר גורם בכחול לבן. "הוא מהר מאוד הקים מטה בתוך מטה, והתחיל לבנות את מערך השטח שלו. להערכתי, בתפיסה שלו הוא אומר: 'בני בסוף ירים ידיים, ואני אקבל את התשתיות של חוסן'. אני חושב שבגלל זה, גבי רצה שכחול לבן תיכנס לממשלה. כשאתה הולך לממשלה בידיעה שלא תהיה רוטציה, הוא חשב שזה יחליש את בני. ושבו, הכישלון פחות ידבק".
מערכת היחסים בין גנץ ואשכנזי היא סרט, ספר ואולי גם סדרת נטפליקס. אבל אחרי שנים של דם רע בצה"ל, השניים השאירו את המתיחות הצבאית מאחוריהם לטובת המאבק להחלפת נתניהו. אלא שעתה, מתחת לפני השטח, היריבות שוב מבצבצת. "גבי אשכנזי הרבה יותר מנוסה וחד", אומר גורם פוליטי. "ולכן מוזר לי מאוד מה שקורה איתו. או שהוא מפחד לצאת אל האור באופן משמעותי ולעשות שרירים, או שהוא רוצה בנפילתו של גנץ. אין לי הסבר אחר".
"יש פה גם רקע צבאי שמעיב על מערכת היחסים בין בני לגבי, וזה בא לידי ביטוי בחוסר אמון בסיסי שאין דרך אף פעם לגשר עליו", מוסיף בכיר אחר במפלגה.
מה גנץ מרגיש כלפיו?
"הוא לא שונא אותו, הוא פשוט פוחד ממנו. גבי זילזל בו לאורך השנים. הייתה לבני תחושה אמיתית שגבי חשב עליו שהוא אפס בצבא. פעם אמר לי איזה אלוף בצבא על בני: 'הוא כמו פטרוזיליה בסלט - לא מוסיף ולא גורע'. אם על גבי אמרו לי שחצי מטכ"ל אהב אותו וחצי מטכ"ל פחד ממנו, על בני אמרו שחצי מטכ"ל זילזל בו וחצי מטכ"ל לא הרגיש אליו כלום".
עם אבי ניסנקורן, שר המשפטים והאיש הדומיננטי בכחול לבן כרגע, מערכת היחסים היא אחרת. "אבי היה יושב עם בני ומקריא לו את תקנון הכנסת, ובני חשב שהוא שומע מהלכים פוליטיים או שירה פוליטית", מספר בכיר בכחול לבן לשעבר. "ניסנקורן הפך להיות 'איש הכנסת' של בני, אבל כמעט כל הדברים שהיו בכנסת היו התרסקות טוטאלית. רק הפסדים. שום מהלך שהם עשו לא הצליח".
7 צפייה בגלריה
רחל תורג'מן. ''הוד ומעיין החליטו להילחם בה, מאז היא עושה לו צרות''
(צילום: מיכאל קרמר)
וכך, כשמעל הכנסת מרחפות בחירות, גנץ מוצא את עצמו בקרב מאסף. הוא צריך לנצח את הזאב הפוליטי הרעב שמולו, את האנשים שסביבו, ויותר מכל, את עצמו. למקורביו הוא אומר שהגלגל יתהפך, אבל לפחות כרגע, הקרב הזה לא נראה מבטיח. "גנץ הוא במקור איש טוב, ערכי, שבא בשביל הסיבות הנכונות", אומר גורם במערכת הפוליטית. "אבל הוא לא מתאים לפוליטיקה, כי הוא שוחר טוב, ובג'ונגל זה לא מספיק. זאת האמת, וזה הכל".
"בני כבר מזמן ויתר", טוען בכיר במפלגה. "בבחירות השלישיות, אם לא הוד ומעיין, הוא היה אומר, 'עזבו אותי באמא שלכם. בחיים לא שנאו אותי כמו ששונאים אותי, אני לא רוצה את זה'. אבל הוד ומעיין לחצו עליו".
יש סיכוי שיחליט לפרוש?
מקור בכחול לבן: "תראו, לפני שלושה חודשים בערך הייתה אווירה שהלכה והתחזקה, שהוא מהרהר בנושא הזה ברצינות. בימים אלה אני לא יודע. המחשבה הזו מתרוצצת מעת לעת".
מי מחזיק אותו? למה הוא לא עושה את זה?
"פה אתם נכנסים למידת ההשפעה שיש לצמד עליו. הם היחידים שיכולים לדבר, להחזיק אותו, להוציא אותו מהמחשבה הזו. הוא לא נהנה מהחיים הפוליטיים. יש אנשים אחרים שנהנים מפוליטיקה. הוא לא נהנה וגם גבי לא. הוא שונא את אגרסיביות שיש בפוליטיקה, את הבוגדנות. הוא וגבי, שניהם היו רמטכ"לים שהתרגלו לחיבוק מהציבור, ופתאום שניהם פוגשים עוינות וביקורתיות ואת המחיר המאוד יקר שמשלם מנהיג".
למה כל כך חשוב לגנץ להיות נאהב?
"הוא כזה. הוא אוהב להיות נאהב. אהוד ברק, למשל, לא אוהב להיות נאהב. יש אנשים שהם רוצים להיות המאמי הלאומי, ויש מנהיגים שרוצים להיות הפאפי הלאומי".
"7 ימים" העביר סדרת שאלות ללשכת גנץ. על חלקן בחרו בלשכה שלא להשיב. להלן תגובת לשכת בני גנץ:
על הטענה שלא ראה עצמו מועמד לראשות ממשלה, ובתחילה רצה להיות שר חינוך: "טרם ההחלטה להיכנס לחיים הפוליטיים, גנץ קיבל הצעות רבות, כולל מהליכוד. ביבי רצה אותו כשר ביטחון והוא סירב. גנץ הבין שצריך ללכת בנפרד מביבי, ולא הגדיר מלכתחילה מטרה של ראשות ממשלה, אך הוא היה ויישאר האלטרנטיבה היחידה להחליפו".
על הטענה כי גנץ מתקשה ומהסס לקבל החלטות: "דרך קבלת ההחלטות של גנץ, ועל כך יעידו כל מי שהכירו בצבא ובאזרחות - היא יסודית, מעמיקה, קפדנית, אמיצה ומנהיגותית. מי שטוען אחרת הוא מי שכנראה נפגע מאחת ההחלטות".
על הטענה שגנץ הקיף עצמו ביועצים נאמנים, אך חסרי ניסיון פוליטי, שהובילו לשגיאות: "את פעילות כחול לבן ופעילות גנץ מלווים יועצים אסטרטגיים ופוליטיים מנוסים וותיקים. מדובר במפלגה שקמה במהירות בזק, ובכל זאת ההישגים הפוליטיים אליהם הגיעה המפלגה מאז הקמת הממשלה הוכיחו כי על אף היותם חדשים בפוליטיקה - למידה מהירה הובילה למעשים נכונים".
על הטענה כי מעיין ישראלי והוד בצר ממדרים את גנץ, מונעים ממנו פגישות ואפילו לוקחים תוכניות משולחנו, כדי שלא יגיעו לידיו: "שקר מוחלט. לשכתו מתנהלת כמו כל לשכת בכיר אחר".
על הטענה כי בטרם הודיע על ועדת החקירה בעניין הצוללות, סיפר גנץ עליה לראש הממשלה בשיחה אגבית: "מי שרואה בשקיפות חולשה, איבד את ערכיו. גנץ מאז ומתמיד נהג בשקיפות ובהגינות, לכן הנחייתו הייתה כי ההודעה לתקשורת תצא רק לאחר שיעדכן באופן אישי את ראש הממשלה. אין לכך כל השלכה על עבודתה המקצועית של הוועדה".
על הטענה שהוד בצר איים להתפטר אם לא יוצב בצוות המו"מ הקואליציוני: "שקר מוחלט. הוד בצר היה מאז ומתמיד חלק משמעותי מצוות המשא ומתן. מי שהוביל את הצוות היה שלום שלמה ויורם טורבוביץ', עם עו"ד אבי ליכט ואבי ניסנקורן".
על הטענה שכניסת הוד בצר למו"מ הקואליציוני איפשרה את יצירת "פתח המילוט" לנתניהו מהסכם הרוטציה בדמות אי-העברת תקציב מדינה: "את המשא ומתן ניהלו גורמים סופר-מקצועיים ובהם גם אבי ליכט, שלום שלמה, יורם טורבוביץ' וגם אבי ניסנקורן".
על הטענה כי להוד בצר "חסרים כלים" להתמודד עם תפקידו: "בצר מלווה את גנץ 18 שנה במקצועיות ובמסירות, וכל ניסיון להטיל דופי בתפקודו הישר הנובע מאינטרסים של גורמים פוליטיים הוא בגדר לשון הרע".
על הטענות כי מעיין ישראלי מקבלת סמכויות שאינן תואמות לכישוריה וניסיונה ורואה עצמה כיועצת פוליטית: "מרגע כניסתו של גנץ לתפקיד שר הביטחון, מכהנת מעיין ישראלי בתפקיד מקצועי כראש המטה בתוך משרד הביטחון על כל היבטיו, ולא מנהלת בשום אופן את האפיקים הפוליטיים. כל ניסיון לייצר תמונת מצב אחרת היא לשון הרע. גנץ וצוותו מקפידים הקפדה יתרה על ההפרדה בין המקצועי לפוליטי גם כשיש לכך מחירים".
על הטענות בכחול לבן כלפי עומר ינקלביץ', והשמועות על יחסיה עם גנץ: "שמועות מרושעות וממוחזרות".
על הטענות לגבי היחסים בין גנץ לאשכנזי: "אשכנזי שותף בכיר בקבלת ההחלטות הפוליטיות ובין השניים קיימים יחסים ארוכי שנים המושתתים על אמון, חברות ושותפות לדרך. הופעותיו התקשורתיות של אשכנזי לא קשורות לכך כלל".
על הטענה כי גנץ שקל לפרוש אחרי פרשת "הפריצה האיראנית" ושוב לפני כמה חודשים: "שקר וכזב".
תגובת מפלגת כחול לבן לטענות:
"במשך יותר מעשור לא קם מועמד שהוביל מחנה כמו גנץ, והצליח למנוע מנתניהו להקים ממשלה בשלוש מערכות בחירות. גנץ גילה אחריות ומנהיגות וקיבל החלטה אמיצה, גם אם לא פופולרית להקים ממשלת אחדות בתקופה של משבר בריאותי, כלכלי וחברתי מהחמורים שידעה מדינת ישראל. כחול לבן הם גורם מאזן שהפסיק את שלטון היחיד בישראל.
"גנץ עוסק לילות כימים בשמירה על ביטחון ישראל, במאבק בקורונה באמצעות משרד הביטחון ופיקוד העורף, בעמידה איתנה כנגד כל פגיעה ושמירה על הדמוקרטיה וחופש הביטוי וימשיך לעשות זאת בראשות כחול לבן גם בהמשך. מדובר בטענות חוזרות שרובן מופרכות ורכילויות שמעלות תהיות על גורמים אינטרסנטיים שכל מטרתם להכפיש ולהשחיר בעיתוי לא מקרי. גם הם לא יעצרו אותנו".
מלשכת השרה עומר ינקלביץ’ נמסר בתגובה:
"ניסיון נואש לפגוע באמינות השרה בשל מאבקי כוח פוליטיים. מדובר בשקרים מוחלטים, אוסף של בדיות והזיות של אנשים שחצו את כל הקווים האדומים. לא היה ולא נברא. למרות מסע הרפש, אמשיך לפעול באמונה שלמה למען אזרחי ישראל".
