"אין דבר יותר מגבש ממלחמת אזרחים. כל יום שאנחנו לא הורגים אחד את השני זה בזבוז", פוסק שאולי מ"ארץ נהדרת" במערכון שנחשב לקאלט. במונולוג המתריס, שוטה הכפר (או אולי הנביא בעירו) שאולי (אסי כהן) מציע בנונשלנטיות מלחמת אזרחים כפתרון מושלם לכל הבעיות שלנו. בארצות הברית, מסביר שאולי, מלחמת האזרחים רק עזרה: "כל מדינה שמכבדת את עצמה עברה מלחמת אזרחים. תראה את העם האמריקאי, מה היה להם שם לפני המלחמת אזרחים? אפילו הגיעו לירח, לכאורה". בהמשך הוא מתאר את תרחישי האימה באופן ציורי ומוחשי, כאילו זה כבר כאן: "פעם הבאה שמתחילה קטטה בבריכה עם כיסאות פלסטיק ושמשיות בראש, פשוט לא להתערב, לא לעצור את זה, לתת לזה לגדול, להתפתח. זה פה מתחת לבית, זה מה שיפה. אתה יורד למלחמה עם טרנינג וכפכפים. יש לך גופות במעבר חצייה למטה. שקי חול בסופר, הבית ספר היסודי שלך שדה מוקשים. דם, מכות, קברי שכנים".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
צוות הכותבים של "ארץ נהדרת" השתמש בקטסטרופה כדי להזהיר אותנו. הוא כתב את המערכון לפני קרוב לשנתיים, בעקבות סבבי הבחירות הרבים שישראל נקלעה אליהם ותחושת הפילוג שנוצרה בעם. אלא שנדמה כי לאחרונה, נוכח המחלוקות הרבות סביב התוכנית לשינוי מערכת המשפט והמחאות המתלוות אליה, צמד המילים "מלחמת אזרחים" נשמע יותר ויותר.
לדעת המומחים, הסבירות לתרחיש של מלחמת אזרחים נמוכה מאוד אך לא אפסית. לפני שנצלול אל ההסברים, עלינו להבין שהשימוש המקובל במושג "מלחמת אזרחים" אינו נכון. המונח לא מתייחס לשתי קבוצות אזרחים שנלחמות זו בזו, אלא למלחמה של אזרחים מול הממשלה או שלוחותיה. כלומר, מלחמת אזרחים היא מצב שבו אזרחים ישרפו את הכנסת ולא זה את זה.
"מה שאנחנו מכנים מלחמת אזרחים זה סוג של אלימות תוך-מדינתית: 'מלחמה מדינתית' או 'לא מדינתית'", מסביר פרופ' דני מיודובניק מהאוניברסיטה העברית, שמעביר את הקורס "מצוקות, תאוות בצע ומלחמות אזרחים", וכן את הסמינר "סכסוכים תוך-מדינתיים". "כששתי קבוצות יורות אחת על השנייה, זו אלימות בין אזרחים. לפי ההגדרה המקצועית, זו לא מלחמת אזרחים. במלחמת אזרחים יש אלימות מאורגנת עם רמה גבוהה של קורבנות והרוגים. אלו לא כמה חבר'ה שזורקים בקבוקים ברחוב. צריכה להיות לפחות מיליציה מאורגנת אחת, והצד היריב שלה חייב להיות הממשלה", הוא מסביר.
ההיתכנות למה שהספרות המקצועית מכנה מלחמת אזרחים, שבה קבוצה חמושה פונה נגד מוסדות המדינה, נמוכה. עם זאת, יש "היתכנות יותר גבוהה לצורות אחרות של אלימות", מסביר פרופ' מיודובניק. "מאוד חשוב להפסיק לזרוק סיסמאות כמו 'מלחמת אחים' ו'מלחמת אזרחים' כאילו זו תרבות הפופ החדשה. המחיר של מדינות שנקלעו למלחמת אזרחים עצום. התוצאה הרת אסון - כמות ההרוגים, המשמעויות לכלכלה, לחוסן פנימי של החברה ועוד. אולי הפחד והרתיעה מכך יגרמו לאלו שמנסים להשפיע על המשטר החוקתי בישראל לא לקחת סיכונים לא הכרחיים".
המומחים מסכימים שמלחמת אזרחים בישראל אינה בלתי אפשרית, אבל היא גם לא התרחיש הסביר ביותר. "בראייה היסטורית, אי אפשר לומר שהאפשרות לא עולה על הדעת", אומר פרופ' אוריאל אבולוף מאוניברסיטת תל אביב. "הסיכוי נמוך עד נמוך מאוד, אבל לא אפסי - בין השאר כי בתהליכים של פריצת מלחמת אזרחים, לעיתים קרובות אתה לא רואה את זה מגיע. יש אמירה ידועה שמלחמת אזרחים קורית בהדרגה, ואז בבת אחת. במובנים מסוימים אנחנו קרובים יותר מאי פעם. כיום, המהפכה שהממשלה הנוכחית מעמידה על סדר היום, הרפורמה המשפטית ומעבר לכך, קורעת את החברה הישראלית לשניים".
ישנם תקדימים היסטוריים שונים למצבים של מאבק פנים-מדינתי בישראל. פרופ' אבולוף מצביע על תקופת ראשית היישוב היהודי - המאבקים בין המחתרות, סיפור אלטלנה והסכם השילומים - כדוגמאות לרגעי קיטוב קיצוניים בחברה שבהם היה חשש לדמוקרטיה. ישנם מקרים קדומים אפילו יותר: "בחורבן בית שני הייתה מלחמת אחים בתוך ירושלים. קבוצת המיעוט של הקנאים הצליחה להתחבר לעוינות נגד השלטון הרומי ולעוינות לאליטות, ותפסה אחיזה. היא הצליחה להשתלט על מעוזי השלטון בירושלים. במקרה הזה הרגו אחד את השני באלפים".
אבולוף ממשיך: "אין בעולם הרבה דוגמאות הפוכות, לחברות שעמדו במצב שבו הזרם האוטוריטרי מגיע לשלטון ובכל זאת הצליחו לשמור על הדמוקרטיה. יש מעט כאלו. באקוודור למשל היו ניסיונות לפגוע בשומרי הסף, וזה לא הצליח בגלל סיבה כלכלית. היה משבר גדול במחירי הנפט ויצאו כנגד ההנהגה".
לטענתו של פרופ' מיודובניק, כדי להבין איזו קבוצה עלולה לפתוח במלחמת אזרחים צריך קודם כל לענות על שאלה בסיסית: לאיזו קבוצה יש נשק? "נשק הוא תנאי הכרחי למלחמת אזרחים. אם אני חייב לומר, זו תהיה קבוצה שמתנגדת למהלכים שהממשלה הנוכחית רוצה לקדם. כלומר, אנשים שמודאגים מהרפורמה המשפטית זו האוכלוסייה שמפחדת הכי הרבה. האם יש לה אינטרס להתארגן ולייצר מהלך? זה מאוד רחוק ונוגד את האתוס הקיומי של האוכלוסייה הזו. כלומר יפגינו, אבל לא ינקטו אלימות. יכול להיות שתהיה התלהטות, שיהיו עימותים, שכוחות משטרה יפגעו במפגינים, בטח אם יהיה שינוי חוקתי שיהפוך הפגנות לחצי לא-חוקיות - אבל אז זו לא מלחמת אזרחים אלא אלימות חד-צדדית".
לפי ההשערות, השמאל לא יֵצא חמוש אל הכנסת. קבוצה חברתית אחרת בחברה הישראלית שחמושה היא מתנחלים, אבל להם אין אינטרס לתקוף את מוסדות הממשלה. "יש סיכוי גבוה יותר שנראה שקיעה הדרגתית של ישראל כמדינה דמוקרטית, יצרנית ופתוחה, ונטישה הדרגתית של אנשים שלא מוצאים את מקומם, מאשר שנראה מלחמת אזרחים", טוען פרופ' אבולוף. "הליבה הגועשת היא הרפורמה המשפטית, אבל זו שאלה של מקומה של הדת במדינת ישראל, שהופכת ליותר ויותר משמעותית".
6 צפייה בגלריה
הפגנה נגד התוכנית לשינוי מערכת המשפט. ''הסיכוי למלחמת אזרחים נמוך עד נמוך מאוד''
(צילום: שאול גולן)
לפי אבולוף, הקרע בחברה הישראלית והמתח בין הקבוצות השונות מחמירים בין השאר מפני שהקואליציה מעודדת אותם, וכן בשל קו החשיבה שלפיו ישראל זקוקה למנהיג "חזק". לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, משנת 2014 ועד 2022 חלה עלייה גדולה בשיעור המסכימים ש"כדי לטפל בבעיות המיוחדות של מדינת ישראל יש צורך במנהיג חזק שלא יתחשב בכנסת, בתקשורת ובדעת הקהל" (מ-41% ל-61%).
"יש התכתבות מתמשכת עם קיטוב עמוק בציבור הישראלי, והקואליציה הנוכחית לא חוששת לקחת אותו לקצה", אומר פרופ' אבולוף. "יש פה ניסיון לומר 'נעשה מה שאנחנו רוצים, ונגיד שאנחנו מדברים בשם העם'. הבעיה היא שרוצים להתמודד עם הסכנות החמורות לדמוקרטיה באמצעות מנהיג חזק. אפשר לומר שזו סתירה, אבל יש מתאם בין השניים. מקרב אלו שחושבים שנשקפת סכנה חמורה לדמוקרטיה הישראלית, יש כאלו שמסכימים שכדי לטפל בבעיות המיוחדות של ישראל יש צורך במנהיג חזק. כאן אנחנו תקועים. המתח הישראלי-פלסטיני והיהודי-ערבי הוא משבר שרק מחכה להתפרץ".
איך נראית מלחמת אזרחים בשנת 2023? הדימוי ההיסטורי העתיק של מלחמות אזרחים מהעבר מגביל אותנו. כשאנחנו מדמיינים את מלחמת האזרחים האמריקאית, אנחנו רואים לנגד עינינו שני צבאות שנלחמים אלו באלו עד הסוף המר. אך האם מלחמות אזרחים עדיין נראות כך? בספרה "איך מלחמות אזרחים מתחילות" משנת 2022 מסבירה החוקרת האמריקנית ברברה פ. וולטר שמלחמות אזרחים כיום שונות מאוד מאלו של המאות הקודמות. היא מתארת מיליציות מאורגנות אך לא צנטרליסטיות, פרושות לרוחב המדינות בארצות הברית, שמשתמשות באמצעים מודרניים, ובהן למשל מדיה חברתית. רשתות חברתיות דוגמת פייסבוק מסייעות לגורמים מהימין הקיצוני להגיע לעמדות כוח, וגורמות לאזרחים לפקפק באמת ובשקר באמצעות פייק ניוז. "ככל שאנשים מאבדים אמונה בתהליך הדמוקרטי, הם יעדיפו לבחור במערכת אלטרנטיבית, ויניחו את הכוח בידיהם של האינדיבידואלים שמבטיחים הגנה ועתיד בטוח", כותבת וולטר.
פרופ' אבולוף: "יוגוסלביה לא נתפסה ככושלת עשור לפני המלחמה. כמה שנים לפני שכל האלימות פרצה היו שכנים ונישואים בין הקהילות השונות ביוגוסלביה לשעבר - ואז הכול התפוצץ. הטענה אינה שזה יקרה בחברה הישראלית, אבל יש מידה של הונאה עצמית ברצון שלנו להיאחז במחשבה שכאן זה לא יקרה"
כך, כשטראמפ טען ש"הבחירות נגנבו", הוא עודד התפרעות והתקוממות חמושה של אזרחים על גבעת הקפיטול. וולטר מזהירה שההסתערות על גבעת הקפיטול בינואר 2021 היא אירוע מכונן, שעלול לסמן את תחילתה של מלחמת אזרחים. היא מסבירה שהמיליציות הרבות שמתארגנות ברחבי ארצות הברית מקרבות את ארצות הברית לנקודת האל-חזור, על אף ש"רוב האמריקנים לא יכולים לדמיין מלחמת אזרחים נוספת במדינה שלהם".
"זה אירוע משמעותי שמזכיר לנו התחלה של הפיכות", מסכים ד"ר יואב קפשוק, חוקר סכסוכים מדינתיים ובין-מדינתיים מהמכללה האקדמית כנרת. "אם זה היה אירוע מתפתח, ייתכן שהייתה פורצת מלחמת אזרחים. ישראל נמצאת בחברת מדינות שבהן קבוצות פופוליסטיות מקדשות מנהיג, תוך פגיעה והתנגדות לגורמים מוסדיים. האם זה גורם להתפרקות היסודות החברתיים? כן, וזה תהליך שכבר קורה פה. ברגע שכבר אין משמעות למילה של מנהיג, זה גורם לשמיטת הקרקע מיציבות. זה מגביר את הסיכוי לאנרכיה, או לתמיכה במועמדים מלאי הבטחות כמו דונלד טראמפ או נתניהו".
אחת הבעיות, מסבירה וולטר, היא כשהפגנות ומחאה שלווה לא עוזרות: "בישראל, פלסטינים הפגינו באופן לא אלים במשך שנים. הם השתתפו בהפגנות המוניות, שביתות, חרמות, אבל הם לא התקדמו במו"מ עם הממשלה", היא כותבת, ומסבירה שהתוצאה היא פיגועי טרור באוטובוסים. כלומר, לטענתה האלימות הזו היא תוצר של ייאוש לאחר מחאה שקטה ממושכת שלא הובילה לתוצאות הדרושות. "מחאות הן מאמץ ממושך לתקן את המערכת, כמו תפילת 'הייל מארי' לאופטימיסטים שרוצים שינוי, לפני שהכול מקצין", וולטר מסבירה.
מלחמות אזרחים בדרך כלל מגיעות כשהחברים המיליטנטים יותר בקבוצה חברתית מסוימת מרגישים שלא קיימת עוד אופציה אחרת, ולכן פונים למרד מזוין. לכן, החשש הוא שההפגנות יוגבלו או לא ישפיעו. "אחת הסכנות במהפכה שיפוטית או משטרית היא שהצינורות של ההשתתפות האזרחית, כמו חופש ביטוי וזכות המחאה, היכולת לצאת החוצה לרחוב בלי חשש שתיעצר, ייפגעו. ואם הן ייפגעו, אז מה נותר?", שואל פרופ' מיודובניק. "בגלל זה המאבק שמתקיים היום כל כך חשוב, לעצור את הרפורמות המשפטיות. זה עלול להביא אותנו למקום רע כחברה ומדינה".
"מאז כינון הממשלה החדשה, אנחנו רואים את היציאה לרחוב של הקבוצה שמתנגדת לשינוי המשטר", אומר ד"ר קפשוק. "הקבוצה הזו, שהייתה שקטה, כנראה מרגישה שהחרב מונפת על צווארה. מאה אלף איש שהיו ברחובות מבטאים עליית מדרגה בתחושת האיום על הסדר הקיים. אני לא רואה את הקבוצה הזו פועלת בצורה אלימה, אבל אני צופה שהדברים יסלימו אם הממשלה תנסה לבצע את השינוי המשטרי. המציאות משתנה די מהר לנגד עינינו. אם לא יהיה בית משפט, או שיהיה בית משפט בובות, יהיו כאן חוקים משונים על ימין ועל שמאל שעלולים לפגוע בקבוצות. במציאות כזו אי אפשר לדעת מה יכול לקרות".
ב-1994 הקים הסי.איי.איי כוח משימה שכלל היסטוריונים, מומחים לעימותים ואנליסטים, בהם גם וולטר, שנועד לצפות מלחמות אזרחים שעלולות לפרוץ. מטרת הכוח הייתה להבין אילו מדינות אינן יציבות ועלולות לחוות אלימות פוליטית. במקור כלל המודל כ-30 מדדים שונים, כמו עוני, אי שוויון וגיוון אתני. בהמשך הבינו שהמדד החשוב ביותר הוא עד כמה המדינה קרובה לאנוקרטיה (anocracy).
אנוקרטיה היא אזור האמצע, מצב ביניים בין דמוקרטיה לאוטוקרטיה שאפשר לכנות גם "משטר היברידי" או "דמוקטטורה". במצב זה, שהוא מצב ביניים בין משטרים, הסכנה להתפרצות של אלימות ומלחמת אזרחים גוברת. עד כמה אנחנו קרובים למצב כזה? "הקרן לשלום" מודדת את המרחק של כל מדינות העולם ממצב של אנוקרטיה בדוח שנקרא Fragile State Index. במשך 60 השנים האחרונות מודדת היוזמה העצמאית הבינלאומית את הסיכוי של מדינות להגיע למצבים אלימים. לפי המדד הזה, שהתפרסם לאחרונה בשנת 2022, ישראל נמצאת במקום טוב באמצע, מסומנת בצבע הירוק והמרגיע, הרחק מהמדינות "האדומות" שבקצה השני. אנחנו אומנם לא פינלנד, שנמצאת במקום הראשון והיציב, אלא תחת הקטגוריה הממוצעת "יציב יותר". במקום הגרוע ביותר ממוקמות תימן וסודן, תחת צבע אדום שמשמעותו "אזהרה חמורה".
האם המדד הבינלאומי מציג סיבה לאופטימיות זהירה? פרופ' אבולוף לא מתרשם מהצבעים המרגיעים. "יש תחושה ש'יהיה בסדר', ואני לא שותף לזה", הוא אומר. "הצבעים מוליכים שולל. הם נעימים לעין עד שזה מתהפך, ולרוב זה קורה רגע מאוחר מכדי לבצע את השינוי. כמו הרבה דברים באקדמיה, האינדקסים זו חוכמה שבדיעבד. השאלה היא אם ניתן לזהות את הסימנים קודם לכן. יוגוסלביה לא נתפסה ככושלת עשור לפני כן. כמה שנים לפני שכל האלימות פרצה היו שכנים ונישואים בין הקהילות השונות ביוגוסלביה לשעבר - ואז הכול התפוצץ. בהדרגה, ואז בבת אחת. רגע אחד אתה והשכן שלך רואים ביחד כדורגל, ושבוע אחר כך יורים אחד בשני ברחוב. הטענה אינה שזה יקרה בחברה הישראלית, אבל יש מידה של הונאה עצמית ברצון שלנו להיאחז במחשבה שכאן זה לא יקרה".
דמוקרטיה מתפקדת היא הדרך הטובה ביותר למנוע מלחמת אזרחים, אבל ייתכן שהגיע הזמן לשאול, האם הציבור הישראלי בכלל מעוניין בדמוקרטיה? "יש תחושה אצל רבים שאנחנו ניצבים על סיפה של קטסטרופה, שאנחנו מגיעים להכרעה. זו לא בהכרח נבואה שתגשים את עצמה. אחת מהשאלות המסקרנות בסקר האחרון של המכון הישראלי לדמוקרטיה הייתה: 'האם אתם מסכימים להרוס את כל המוסדות במדינה ולהתחיל מחדש?' - מחצית אומרים שכן", אומר פרופ' אבולוף. בעוד שב-2010 המשפט "הכי טוב היה להרוס את כל המוסדות הפוליטיים במדינה ולהתחיל הכול מחדש" זכה ל-59% שלא הסכימו, ב-2022 היו 46% של לא-מסכימים אל מול 43% שהסכימו.
אם העם כלל לא רוצה דמוקרטיה, האם יש לנו דרך לנסות למנוע מלחמת אזרחים? לפי ד"ר קפשוק, התשובה היא להגיע להסכמה בין קבוצות האינטרסים השונות. "חתירה להסכמות, כדי שקבוצות מרכזיות בחברה ירגישו שרואים אותן. הסכמות בין הקואליציה לאופוזיציה, ובשלב מאוחר יותר בין קבוצות נוספות בחברה. לא לבצע מעשים חד-צדדיים גדולים כמו שינוי משטר. ברור שיש פה כרסום מאוד גדול בערכים הדמוקרטיים. אם הרצונות של הממשלה יבוצעו, נמצא את עצמנו במקום נמוך מבחינת יציבות דמוקרטית".
פרופ' אבולוף מציע פתרון: משאל עם. "למרות שהסיכוי שזה יקרה אפסי, גם בימין וגם בשמאל חוששים מזה. זו הסיבה שצריך את זה. אף פעם לא היה משאל עם בישראל. משאל עם זה מראה, פרצופה של המדינה. זה יחייב את כולם לדבר עם אנשים. זה ידרוש מאיתנו לעבור בבתים, במתנ"סים, בבתי כנסת. להיות מוכן להקשיב ולהשתכנע. לצאת מהבועות שלנו, מה'חבר'ה', ולנסות לבנות קשרים. ייתכן שנחריב אותם, אבל לפחות נדע שניסינו".
