רק אישה אחת נכחה ב"מצפה", חמ"ל הפיקוד העליון של צה"ל, במהלך מבצע בית וגן. היא ישבה לא רחוק מהרמטכ"ל באולם המעוגל, רווי המערכות והמסכים, בבור שמתחת לאדמה. בחמש לפנות בוקר הוא קיבל ממנה הערכת מצב ראשונה. היא לא ענדה את דרגות הסא"ל מפני שלבשה בגדים אזרחיים ("כבר בשבוע ה-17 להריוני ירדתי מהמדים, מפני שגדלתי"), וגם בלילות המבצע של השבוע שעבר, בשבוע ה־29 להריונה, נשארה לישון במשרדה הקטן, שני צעדים מהחמ"ל הכי סודי בצה"ל.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אז קבלו סוד שמותר לגלות. במשרדה הקטן ניצב ארון שחזיתו מצופה בפורמייקה בהירה. במשיכה קלה הוא נפתח למיטה לאורך הקיר ("דווקא נוחה, אני ישנה בה טוב") ובאחת ממגירות השולחן היא מאחסנת ציוד אישי למקלחת ולחפיפה. אצלה, הבלת"ם הוא השגרה. "רוב הזמן אני לא רואה שמש".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"אלה היו ארבעה ימי לחימה מאוד עמוסים", מספרת סא"ל ס', האישה הראשונה בתולדות צה"ל שמשרתת כראש ענף שליטה בחטיבת המבצעים. כבר בצהרי השבת שעברו היא הוזעקה לחמ"ל ("המצפה יודע על כל דבר לפני שהוא קורה"), ורק בגלל השרב הכבד לא דיוושה לבסיס (נ.צ. קניון עזריאלי) על אופניים, כהרגלה. "עדן, אשתי, לא יכלה להקפיץ אותי בגלל שהיא סגרה שבת בבסיס שלה", היא מציינת כבדרך אגב.
אז איך הגעת?
סא"ל ס' נועצת בי מבט מופתע שאליו נלווית אנחת שעמום קלה. אין לה שום עניין בשאלות שעוסקות בזוטות, כמו סידורי הסעה או מה דעתה על השם הפסטורלי בית וגן. "משבת בצהריים ועד שלישי בלילה היינו על שעון לחימה מלא", היא מתארת בחיתוך דיבור קצר. "המון לו"זים והערכות מצב. כל הזמן שיקפנו לרמטכ"ל את מצבנו, והמבצע הסתיים בהצלחות גדולות. פעם אחת תקפנו מהאוויר, ובנוסף לאלמנט ההפתעה צימצמנו את החיכוך עם האוכלוסייה האזרחית. במבצע הזה כמעט ולא היו הרוגים בלתי מעורבים, כמעט כולם היו פעילים חמושים, וזה נתון משמעותי. לצערי, היה לנו הרוג אחד, לוחם מיחידת אגוז. עם כל הצער, זה היה מבצע קצר, נקודתי ואיכותי. היינו בשליטה על כל הנתונים, ניהלנו אותו בצורה טובה ולא נשארנו בתוך ג'נין דקה אחת מעבר".
בית וגן, לדבריה, היה שונה מהמבצעים שבעזה. "בג'נין חששתי לכוחותינו אפילו יותר מתמיד, מפני שהם היו כל הזמן בחיכוך כמעט צמוד, ברמה של פנים מול פנים, וזה לא משהו שאנחנו מרבים לעשות. לא בכמות כזאת גדולה של לוחמים ולא בכזה חיכוך. זה היה החלק הכי קשה והכי מלחיץ".
והייתה גם פעם אחת במבצע האחרון שבה הרמטכ"ל גילגל את הכדור לעברה. "אחרי 20 שעות לחימה התעוררה דילמה, לעצור או להמשיך", היא מגלה. "שיקפתי לרמטכ"ל את היתרונות והחסרונות והוא, יחד עם הדרג המדיני, החליט להמשיך עוד יממה. יצרנו שם את ההרתעה שרצינו לייצר, ואיפשרנו למנגנונים של הרשות הפלסטינית להיכנס לג'נין ולפעול בה. זה תפקידם".
במהלך הכמעט שנה שלך בתפקיד, קיבלת גם החלטות שהתבררו כשגויות?
"המפקדים שלי נותנים לי עצמאות ונותנים בי אמון. לא שכל ההחלטות שלי נכונות, אבל אני עומדת מאחוריהן מדי יום ביומו. 'החלטה שגויה' זה חזק מדי; היו פעמים שקיבלתי החלטה לא שלמה, והמפקד שלי הורה לי לדייק. ממקרה כזה אני לומדת איך לעשות יותר טוב בפעם הבאה".
המפקד הישיר שלה הוא ראש מחלקת מבצעים, אלוף משנה ישראל שומר. מעליו ראש חטיבת המבצעים, תת־אלוף שלומי בינדר. מעליו ראש אגף המבצעים, אלוף עודד בסיוק. ומעליו – הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי. לרגע נראה שהפירמידה לא כל כך גבוהה. "הרמטכ"ל היה בין הראשונים שבירך אותי במזל טוב כשהגעתי באזרחית", היא מצחקקת. "הוא ישר הבין". אחר כך היא לובשת פוזה של מארחת. "הכול מנוהל מכאן", היא מובילה אותי לאולם הרחב, שעל קירותיו רצות כותרות, מפות עולות ויורדות, שקפים משתנים ומתעדכנים ללא הרף. בצד ימין קווי הגרף קופצים בבודדת, בצד שמאל הם בתפזורת. מי שסובל מלקות למידה כלשהי, כמוני, יאבד את ידיו ורגליו, אבל העיניים שלה קולטות ומפנימות אותו במבט קצר. "התפקיד הזה לא קשור להיותי אישה", היא מדגישה, "הוא קשור למישהי עם ניסיון שקוראת מהר ומבינה מהר את הסיטואציה. הגיע מסמך? אני קוראת, ומיד מבינה מה עליי להפיק ממנו. זו אחריות אדירה".
בגבו של האולם, מאחורי הזכוכית האטומה, יושבות הסמב"ציות והקצינות שמנהלות את החמ"ל, "המון אנשים, רובם נשים. נכון שזה נראה כאילו הן יושבות בתא של במאיות הסרט? הן רואות ושומעות את כל מה שקורה בחמ"ל, אבל הזכוכית אטומה כדי שאנחנו לא נשמע אותן. אנחנו, בחמ"ל, חושבים בשקט ומדברים בשקט, וזה רחוק משקט רגיל. ברגע שמתקבלת הודעה על אירוע, כמו מעצר שהסתבך, תוך שנייה המצפה עולה מאפס למאה ואנחנו צוללים לשקט של ריכוז ודריכות. אני מתקשרת באוזניות עם הנשים שמאחורי הזכוכית. 'שימי לי שומר החומות' והיא תקפיץ את כל הנתונים שדרושים לנו, המפקדים, כדי לשקף לרמטכ"ל הנחיות לקבלת החלטות בזמן אמת. 'החלטות מבוססות דאטה' זו לא סיסמה".
את זו שמרימה טלפון לרמטכ"ל?
"לא, מנהל הלחימה שיושב במצפה אחראי על עדכון הבכירים ויש סדר. קודם לרמטכ"ל, ואחר כך לשר הביטחון ולראש הממשלה. בזמן הזה אני עסוקה ב-40 דברים אחרים, כמו להכין את הערכת המצב, לתת המלצות, להפעיל את הנציגים מכל המפקדות שנמצאים במצפה וגם לחשוב כמה צעדים קדימה. למשל, האם עזה תתעורר? אצלי אין יום שתחילתו דומה לסופו. אני מרגישה את הכובד על הכתפיים".
רק שניים וחצי אנשים במדינה מכירים אותך.
"מה השאלה?" היא מקדימה אותי בשני צעדים, "ברור שאני עושה את מה שאני עושה לטובת חייהם של מיליוני ישראלים. את ההערכה שלי אני מקבלת מהמפקדים ומהמשפחה האוהבת והחמה. והאמת? זה מספיק לי".
את מאמינה שמתישהו ישכון שלום בארצנו?
"אני ממש רוצה שיהיה שלום, שלא ייהרגו חפים מפשע, שלא יהיו פיגועים בתל־אביב, שתושבי שדרות יישנו בלילה בשקט ושהאוכלוסייה הפלסטינית תוכל לנהל חיים טובים, אבל אני לא מאמינה שזה יקרה כל עוד האנשים בעמדות המפתח, בכל העולם, מוּנָעים מאגו ומכוח - ולא מחמלה".
יש לך סיכוי להגיע לראש הפירמידה, לרמטכ"לות?
"לא. היום הרמטכ"ל צריך להיות בעל רכיב של לחימה. לי אין. התחלתי את הקריירה שלי כמדריכת חי"ר בביסל"ח".
המבצע האחרון מצטרף לששת החודשים האחרונים, שהיו "מאוד מאוד רוויים בפעילות. האירוע בגבול מצרים, שבו נהרגו שלושה חיילים, הוא משהו שלא היה לנו כמוהו יותר מעשור. כאן, מהמצפה, שהוא המטה המבצעי של הרמטכ"ל, השתלטנו על ירי רקטות מלבנון, על המבצע בעזה ועל חודש רמדאן. ברור שאירועים מלאי אדרנלין כאלה מעצימים את תחושת האחריות והמשמעות, אבל אין ספק שהייתי מעדיפה לילה שקט, בבית, בחברת אשתי. עדן ואני התחתנו לפני פחות משנה, בספטמבר. שתינו לבשנו לבן".
עדן היא רס"ן עדן. בת 28. איפול מלא חל על תפקידה ואפילו על שם משפחתה. "היא תותחית ויפה ומדהימה", סא"ל ס' מתמוגגת, "ועדן גם הייתה זו שענדה לי את הסא"ל. לא אמא ולא אבא, מבלי לפגוע בכבודם. לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי בלי העידוד והתמיכה של עדן, היא הצליחה להחזיק אותי גם כשהגיעו מים עד", היא מדגימה תנועה של מחנק. "אמרתי לעצמי, 'עדן קצינה בצה"ל, היא לא צריכה חזרות', אבל לא. הפתעה. למרות שהיא מכירה את הדרגות היא הסתבכה עם הסיכה וזה לקח לה מלא זמן".
הנינוחות הרכה שקורנת מסא"ל ס' בדברה על אהובתה נמחית כלא הייתה ברגע שהטלפון מצלצל, והיא עונה, מקשיבה, שואלת ומשרבטת כמה משפטים על דף ממו צהוב, מרובע. "כבר שלוש שנים אני משרתת בחטיבת המבצעים, שהיא הלב הפועם של צה"ל", היא אומרת, "והחוויות שצברתי בשנים האלה, ובמיוחד מאז שמוניתי לרע"ן שליטה, נחקקו ונצרבו בי. בזכותן אני מוכנה יותר לכל תרחיש. הן חידדו אותי, אני תמיד דרוכה ואני יודעת להגיד לך מה יקרה בהמשך. היכולת לדמיין את זה הופכת אותי למפקדת טובה יותר. לפני קרוב לשנה, כשנכנסתי לתפקיד הזה, שכולל פיקוד על גברים מבוגרים ממני, הם לא ידעו 'איך לאכול אותי'. שאלו אותי בזלזול, 'אף פעם לא היית במקום שבו התפוצץ מטען, מה תעשי כשיגיע דיווח על מטען?' ברגע הראשון לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. שאלתי אותם, 'מה הקשר? אני יודעת מה לעשות כשיש פיצוץ, איזה כוחות להפעיל, מה שרשרת הדיווח, איזה החלטות אשקף לרמטכ"ל, האם הולכים לתקוף בתגובה?' בזה אני מבינה. ואם יש גבר שמבין בזה יותר ממני - בבקשה".
כמפקדת המטה המבצעי של הרמטכ"ל, את זו שנותנת את ההוראה?
"חד-משמעית. חיל האוויר לא יזניק מטוס אם לא תצא מכאן פקודה. כל מה שקורה בצה"ל זורם אלינו בכל הדרכים האפשריות. בשנתיים האחרונות, מאז שומר החומות, אירוע לא מסתיים בגזרה הספציפית שלו, יש חיבור בין זירות, ואני מנסה לזהות את מה שיקרה לפני שהוא מתפרץ. בתרגיל האחרון, שנמשך כשבועיים, הרמטכ"ל הגיע לכאן פעמיים ביום. הוא חייב להגיע למצפה כדי להניע את המערכת הצה"לית. לא שאני עפה על עצמי, אבל רק כאן יש יכולת לשלוט בכל מה שקורה בצבא. בניגוד למפקדות הספציפיות, אני רואה את השלם, את התמונה המלאה".
היא בת 34. נולדה להורים שהכירו בעת שירותם הצבאי, גדלה במושב ותיק במרכז, למדה בתיכון חקלאי ("בתקופה שהוא באמת היה חקלאי, במערכת השעות היה חודש רפת וקמתי לחליבה") והייתה צופיפניקית פעילה. "תמיד אמרו לי שאני טובה עם אנשים, שאולי אהיה עורכת דין טובה. אהבתי את המסגרות של הצופים והתיכון, ורציתי להיות חלק מקבוצה חברתית כלשהי שבה יש לי מקום להשפיע. התגייסתי בידיעה שאני רוצה להיות מדריכת חי"ר. לא רציתי להיות לוחמת. כנראה שלא הייתי מספיק מודעת לכוח ולמשמעות של נשים לוחמות".
והיום זה בעוכרייך.
"אל תגזימי. יכול להיות שאילו קיבלתי הסברים מעמיקים יותר הייתי משנה את דעתי, אבל אני לא אוהבת לחיות ב'מה היה קורה אילו'. אני מאוד שמחה עם הכיוון שהחיים לקחו אותי אליו, אבל בדיעבד אני חושבת שיכולתי להיות לוחמת טובה".
אחרי שלושה תפקידי מ"פ היא יצאה ללימודים מטעם צה"ל. צבא וביטחון לאומי באוניברסיטת בר־אילן.
במקביל הדריכה ב"איגי", ארגון הנוער הגאה. "סיפרתי לחניכים בני ה-14 שהיציאה הראשונה שלך מהארון היא לא מול המשפחה, אלא מול עצמך. לאחד המפגשים הזמנתי את האמהות של החניכים, ואמרתי להם: 'תנו להורים שלכם זמן לעכל את זה. אתם כבר עברתם תהליך ארוך עם עצמכם, אבל הוריכם עדיין בהתחלה. זה לא אומר שלהט"ביות היא משהו שלילי, זה רק אומר שהיא משהו שונה מכל מה שהאמהות חלמו ותיכננו".
איך הייתה היציאה מהארון שלך?
"להיות להט"בית במושב זה לא כמו להיות להט"בית בתל-אביב. הייתי בארון עד גיל נורא מאוחר. היום, כשאני מעבדת את הזיכרונות שלי, אני חושבת שתמיד ידעתי שאני אוהבת נשים הרבה יותר מגברים. בקולנוע, למשל, בסצינה של נשיקה, התרגשתי מהשפתיים של הבת ולא התעניינתי במעשיו של הבן. אבל צריך לציין שזו הייתה תקופה אחרת. עוד לא היה אז שיח בנושא הזה. עוד לא הייתה בטלוויזיה סדרה כמו 'המפקדת', שמציבה אהבת נשים מול הפנים. מה היה בזמני? ערוץ הילדים. נכון, דנה אינטרנשיונל כבר הייתה על המפה, אבל היא הייתה אחת ויחידה. הייתי בטוחה שאני היחידה בעולם שאוהבת את בנות מינה".
בכיתה י"ב של התיכון החקלאי היא התאהבה בבת כיתתה. "אהבה ראשונה, דרמטית ובוסרית, אבל אחלה התחלה. היום היא נשואה לאישה ואנחנו בקשר". רק בגיל 23 הושיבה את הוריה לשיחה. "עוד לא הצלחתי לבטא את המילה לסבית. סיפרתי להוריי שאני יוצאת עם מישהי ואוהבת אותה מאוד, ורוצה שהם יכירו אותה ושאוכל להביא אותה הביתה. שניהם הגיבו מדהים. וגם כשהייתי מ"פ בקורס מדריכות חי"ר וסיפרתי לסגל שלי שאני בזוגיות עם אישה, התגובה הייתה 'טוב, בסדר'. נון-אישיו מוחלט. כשהגעתי לתפקיד שהיה עבורי מאוד משמעותי - סמג"ד בבה"ד 1, יצאתי מהארון בשיחת הפתיחה מול 240 צוערים".
למה החלטת לעשות את זה?
"משתי סיבות. הראשונה, בכל פעם שהגעתי למקום חדש זה היה באוויר. הסיבה השנייה קשורה בתפקיד החדש, סמג"ד. רציתי להיות כמו המג"ד, שמציג את עצמו בשיחת הפתיחה ואומר, בין השאר, 'אני נשוי לזו וזו' ואף אחד לא קופץ וקורא 'וואו, הוא סטרייט'. הרגשתי שאם אביא את עצמי כמו שאני אהיה מפקדת טובה יותר. זו מי שאני וחשוב לי לייצר סביבה נעימה ובטוחה לצוערים. השיח הלהט"בי מעסיק היום בני נוער, חיילים וקצינים, ואם מישהו מהם מרגיש צורך לשתף אז הדלת שלי פתוחה. אני מאמינה שזה חלק מהתפקיד שלנו כמפקדים".
את עדן היא הכירה לפני שש שנים, "בשיחת הפתיחה הזו, עדן הייתה שם כמפקדת צוות. אחרי ששיתפתי היא פנתה אליי, סיפרה שגם היא לסבית ושאף אחד לא יודע על כך. שתינו היינו אז במקומות אחרים, כל אחת בזוגיות שלה. הקשר בינינו התחיל רק אחרי שנה, כשעדן סיימה תפקיד, ומאז היא האחת שלי. הרבה שנים היינו מאורסות, הקורונה אילצה אותנו לדחות שוב ושוב את החתונה, ולפני שנתיים עשינו הסכם חיים משותפים. אחריו ירד לי מכל סיפור החתונה, עד שאמא של עדן, שהיא קצת כמו אמא שלי, שאלה אותי איזו תמונה הילדים העתידיים שלנו יראו בבית הספר, בעבודת שורשים. עשינו חתונה קטנה בבית הוריה, והיה מרגש לאין שיעור. ברור ששיתפתי את כל החיילים שלי בתמונת החתונה. הקרנתי אותה על הקיר".
נראה לך שאבי מעוז היה מאשר את זה?
סא"ל ס' מכחכחת בגרונה. "אני מעדיפה שלא נגלוש לפוליטיקה, מפני שהיום, גם בנושא להט"ב, הצבא הרבה יותר מתקדם ממה שחושבים. כאן, במצפה, יש לי פקודים דתיים, מהתיישבויות ביהודה ושומרון, שומרי נגיעה, ומעולם לא הרגשתי שהם עושים עניין מעובדת היותי נשואה לאישה, בטח שלא מעובדת היותי אישה. ברגע זה עלול להתרחש אירוע מתגלגל שיחייב אותי להישאר כאן חמישה ימים רצופים, זה התפקיד, ותמיד באתי בגישה של 'אל תעשו לי הנחות ואל תתנו לי יחס מיוחד'. אני אדאג לשים לעצמי את הגבולות שלי".
למרות זאת, את האישה הראשונה שהגיעה לתפקיד רע"ן שליטה בחמ"ל המבצעי הגדול ביותר בצה"ל.
"אין ספק שזו הייתה החלטה אמיצה שקיבל עודד בסיוק, היום ראש אגף המבצעים. הצבא בוחר להשתנות ולהתקדם. אז כשהוא בחר למנות רע"ן אישה, שעוד אין לה ילדים, הוא הבין מה זה אומר".
פניה נקיות מאיפור ("רק בחתונה שלנו התאפרתי, בקטנה, והרגשתי קצת כמו בפורים"), שרוולי חולצתה הארוכים מסתירים קולקציה מרשימה של קעקועים ("יש לי יותר מ-30, אני קוראת לתחביב הזה אמנות הגוף") והיא עונדת שלוש טבעות: אירוסים, נישואים וטבעת אהבה, שלדבריה נהוגה בקרב הלהט"ביות. היא מורכבת משתי האותיות הראשונות של שמותיהן. E ו-S.
כיוון שסא"ל ס' מבוגרת בשש שנים מאשתה, הוחלט שהיא תהיה הראשונה שתלד. "התחלנו לחפש תורם וזה היה תהליך מעניין, מפני שזה לא מסוג הדברים שאני יכולה להתקשר לאמא שלי או לאמא של עדן ולהתייעץ איתן. שתיהן מדהימות, אבל הן לא נכנסו להיריון מתרומת זרע. לקח לי זמן להבין מה צריך, ואיך, ומול מי ואיזה בדיקות וסקר גנטי ועוד ועוד. שתי קצינות יושבות על הקבצים והכול מסודר ומתוקתק. היה לנו חשוב שהכול יהיה משותף, כדי שלא יעשו לעדן בעיות בצו הורות. ברור שהיא תהיה האמא השנייה שלה. עדן היא 50 אחוז ממה שקורה כאן", היא נוגעת בבטנה.
לרגע לא עברה בהן המחשבה להכניס גבר לתמונה. "אנחנו רוצות להקים משפחה שמורכבת משתי אמהות. בחרנו לעבוד עם בנק זרע בחו"ל, מפני שישראל היא מדינה קטנה. מחר את יכולה לשבת עם מישהו בבר, לגלגל שיחה ופתאום לגלות שיש ביניכם איזשהו קשר. רצינו להפחית סיכונים. ביררנו שהתורם בריא, לא מעשן, לא צורך אלכוהול ושהוא יפה. זה היה לנו חשוב מאוד. בחרנו מישהו שדומה לשתינו, לא בלונדיני עם עיניים כחולות".
ועכשיו היא בחודש השביעי. "אני זו שסוחבת את ההיריון, אבל זה בפירוש ההיריון של שתינו. המנות שנותרו מתורם הזרע מחכות לעדן. מה יש לי בבטן? בת. אמנם שתינו הכרזנו שזה הילד הראשון שלנו ולכן אין חשיבות למין העובר, אבל שמחנו מאוד לגלות שזו בת". כפות ידיה נשלחות, כמו מעצמן, ללטף את בטנה. "הבת שלי היא סופר-מבצעית. היא כבר הייתה איתי בצוללת, בסיכול מהאוויר, במבצעים, בתקיפות ובתרגילים גלויים וסמויים. היא חשופה להמון דברים. אין הרבה אנשים במדינת ישראל שיודעים את מה שהתינוקת שלי יודעת".
וכשאת צופה במסך, גם היא נרגעת?
"לא", היא צוחקת, "בבסיס מפטמים אותי ב'טעמי'. כשאני אוכלת שוקולד היא מתעוררת ובועטת יותר מהרגיל".
כמה זמן תארך חופשת הלידה שלך?
"אם מישהו בצבא ישאל אותי - מה שעוד לא קרה - אגיד שאין לי מושג. האמת? זה קטע. אחרי 15 שנה במדים חזרתי לבגדים אזרחיים. בתור רע"ן שליטה, שכל הזמן בשליטה, ובתור מי שתפקידה מחייב אותה לדעת מה יהיה הצעד הבא, בנושא הזה אני חסרת שליטה לחלוטין. זה ההיריון הראשון שלי. בפעם הראשונה בחיי אהפוך לאמא".
זה מפחיד?
"זה מאתגר ומסקרן. הרבה שינויים יתרחשו בחיים שלי מעכשיו. עדן ואני עוברות לדירה שקנינו במודיעין, היא תתחיל תפקיד חדש בבסיס סגור ואין מצב שתחזור הביתה יותר מפעמיים בשבוע, ואז הלידה. אולי אנצל את החופשה גם כדי להיכנס למטבח. עדן מקטרת שאני לא יודעת לבשל כלום, חוץ מבולונז".
החיוך שלה מתרחב כשהיא צופה אל העתיד. "בחיי התינוקת שלנו יהיו דמויות גבריות, סבים ובני דודים, ושתינו ניתן לה דוגמה גם לתפקודים גבריים. אני מרכיבה על הכתפיים וגם יודעת להרכיב מעולה רהיטים מאיקאה; עדן יודעת לתלות דברים, ובהחלפת פנצ'ר אני מנצחת את כל הגברים, זה נשאר בי מהתקופה שלי כמדריכת חי"ר. שתי אמהות ילוו אותה לבקו"ם, אחת מכל צד".
את רואה את עצמך במדים עד לפנסיה?
"אני לא רואה את עצמי משתחררת לפני דרגה מסוימת, תת-אלוף. העובדה שמינו אותי לרע"ן שליטה אומרת 'את יכולה לעשות דברים שאף אישה עוד לא עשתה', ולדעתי יש עוד תפקידים כאלה. עד לסגן הרמטכ"ל".
יש משהו שתיקחי מתפקיד רע"ן שליטה לתפקיד האימהות?
"בוודאי. למדתי שבמקרים מסוימים צריך לבקש עזרה, אין שום הצלחה בלגמור את עצמך ולהתמוטט. כאן, בבור, אין לי בעיה להגיד 'קשה לי, תחליפו אותי לשעתיים-שלוש, הרגליים שלי נפוחות, אני חייבת לישון'. לא מדליק אותי לגלם את האישה הכל-יכולה. זה נראה לי ילדותי וחסר אחריות. אני פחות טובה כשאני עייפה".
פורסם לראשונה: 07:20, 14.07.23
