"תיזהרו, הישראלים לא יאהבו את זה, הם יחששו מהמשפחות, הם יחששו מדעת הקהל, הם לא ירצו להיות מזוהים עם סלקציה לפי דרכון. וחוץ מזה – אתה בטוח שזה חוקי?" כך שאל גורם ישראלי הבקיא מאוד בסוגיית החטופים את בן שיחו האמריקאי בשיחה לפני כחודש. היה זה אחרי שהאמריקאי הציג בפניו תוכנית שגובשה בבית הלבן – לנסות ולנצל את חלון הזמן בין סוף שלב א' של העסקה לבין חידוש אפשרי של המלחמה בעזה כדי להשיב את החטופים בעלי האזרחות האמריקאית, אחד חי (עידן אלכסנדר) וארבעה שאינם בין החיים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
בוושינגטון הבינו שהסיכוי לעסקה כוללת – כל מי שנשאר מאחור, חי או מת – אינו גדול. ראש הממשלה נתניהו עצמו אמר מעל במת הכנסת כי הפער בין הצדדים גדול מדי. נציגי ארצות-הברית גם עודכנו כי ישראל מכינה מבצע צבאי בעזה, שהיא יכולה לפתוח בו בכל רגע. החשש כי חזרה ללחימה תסכן באופן מיידי את החטופים החיים ותפגע משמעותית בסיכוי להשיב את החללים, הביא את האמריקאים להחלטה טקטית ממוקדת הנובעת מהמשימה שבכתב המינוי שלהם – לחלץ את אזרחיהם החטופים, ומהגישה של הנושאים והנותנים שהיא עסקית במהותה אך בעלת משמעויות היסטוריות של ממש.
התשבוחות שממשלת ישראל ושופרותיה הרעיפו על עצמם כשהעסקה נחתמה התחלפו בהתנערות מאחריות ובהטלתה על צוות המשא ומתן, ובמיוחד על ראש השב"כ רונן בר. אבל האמת היא שבנוסף לצבת הפלדה שנעל ממשל טראמפ על נתניהו מגיע קרדיט לצוות המו"מ – ראש המוסד דדי ברנע, הממונה על נושא השבויים והנעדרים, אלוף (במיל') ניצן אלון וראש השב"כ בר – על הנחישות שהפגינו במשא ומתן מול ארגון טרור מפלצתי וחסר גבולות אך מתוחכם, מול מכונות רעל ותעמולה ששני הצדדים מפעילים נגדם.
דבר אחד הצוות המקצועי סירב לעשות – להיות מעורב במאמצים שהיו מבוססים על מרכיב האזרחות הלא־ישראלית שיש לחלק מהחטופים: אמריקאים, רוסים, בריטים או אחרים. בצוות הבינו כי יש בכך רגישות חברתית ופוליטית לא קטנה – המסר הוא שעליך לדאוג לאזרחות זרה כדי שלא ינטשו אותך אם תיחטף. ובמקביל, הדבר עלול לעורר זעם אצל משפחות אחרות ש"עקפו" אותן בתור. בארצות-הברית הבינו זאת והחליטו שהדרך הנכונה היא בקיום שיחות ישירות, דחופות וחשאיות עם חמאס.
גורם דיפלומטי-מודיעיני אמריקאי: "חמאס הוא ארגון טרור ואנשיו מתועבים, רוצחים שפלים, בני מוות, אבל לפעמים גם אנשים כאלה אומרים אמת ורוצים עסקה ודווקא הצד השני, ממשלת ישראל, מסיבות שהיא תנסה להסתיר, פחות תרצה, ואולי אפילו תעשה הכל כדי לסכל"
עד אז פורש החוק האמריקאי ככזה שאוסר כל מגע בין אזרח ארצות-הברית באשר הוא לבין מי שהוכרז על ידי הממשל כארגון טרור או כפעיל טרור. לכן, למשל, נמנע השליח של ממשל ביידן הקודם לענייני ישראל-לבנון, עמוס הוכשטיין, מלהיפגש ישירות עם גורמי חיזבאללה, אף שהיו הצד הרלוונטי בלבנון לדון איתו על הסכם הפסקת אש. אבל היועצים המשפטיים שמונו על ידי הממשל הנוכחי העניקו פרשנות שונה לחוק הזה. וכך, אחרי פרסום דבר השיחות באתר "אקסיוס" מסרה דוברת הבית הלבן כי לאדם בוהלר, ראש הצוות שנפגש עם אנשי חמאס, "סמכות לדבר עם כל גורם שהוא".
הגורם הישראלי שמצוטט בתחילת הכתבה הופתע – הוא לא העריך שהאמריקאים באמת ילכו כל כך רחוק וגם לא חמאס, לפחות חמאס־דוחא – כפי שעלה מדיווחים שהגיעו לישראל. איתו הופתע הממסד הביטחוני הישראלי, ובעקבותיו, למקרא הדיווחים המסווגים, גם הממסד הפוליטי, "שהתפוצץ מזעם, אי־אפשר להגדיר זאת אחרת", כדברי גורם המעורה במהלכים האחרונים.
בסביבת נתניהו ניסו למזער את הנזק. הנתיב החשאי הציב אתגר לא פשוט בפני הממשלה והעומד בראשה. "הם הבינו שהם עלולים לאבד שליטה על האירוע ולמצוא את עצמם כמי שעושים פחות למען החטופים, לא מביאים עסקה, לא קטנה ולא גדולה, וזה קורה רק בזכות האמריקאים, פעם בכיפוף ידה של ישראל ופעם בחשאי בלי לספר לה", מסביר גורם מודיעיני בכיר הבקיא בפרטים. לדבריו, הופעתה הפתאומית של משלחת ישראל בקטאר, מה שנראה נכון לכתיבת שורות אלה כהתגמשות של הצדדים ואולי הגעה לפעימה נוספת, מצומצמת, הגיעה בעיתוי שאינו מקרי כלל.
האמריקאים הופתעו מחשיפת הערוץ, ועוד הרבה יותר ממה שבא אחר כך – מתקפה חריפה, המתוזמנת, בידי אין־ספור צינורות, שופרות, חברי כנסת וחברי קונגרס, שרים ובכירי ממשל, נגד המהלך האמריקאי. "זה עולם דפוק לגמרי אם הממשל צריך להילחם בניסיונות סיכול של נתניהו, דרמר וכל החבורה הזו. קשה להאמין, אבל אנחנו רוצים, מנסים ועושים יותר מממשלת ישראל כדי לשחרר חטופים, ולא רק שהם לא עוזרים לנו, אלא הם משתמשים בכל תכסיס של דיס־אינפורמציה על התקשורת פה, בארה"ב, ושם, בישראל, ומזינים בשקרים גורמים במפלגה הרפובליקנית כדי שאלה ילכו לנשיא או למישהו אחר בבית הלבן"; כך, במילים קשות ביותר, תקף השבוע גורם דיפלומטי־מודיעיני אמריקאי בכיר את ממשלת ישראל, את נתניהו ואת השר דרמר בשיחת טלפון מוושינגטון. זמן קצר קודם לכן קיבל אותו גורם תדרוך בנושא ואף שוחח עם כמה מאנשי הצוותים של שני המתווכים, וויטקוף ובוהלר.
הקשיתי ושאלתי אם הוא לא חושב שזה קצת נאיבי להצניח ככה פתאום לתוך הפאודה של המזרח התיכון צוותים שלרובם אין ניסיון משמעותי, ולהתמקד במרכיב אחד, פרוסה אחת, מתוך עוגה גדולה ומסובכת, ואז לבוא בטענות לממשלת ישראל שמתעקשת שהיא, ורק היא, תהיה המחליטה האחרונה, המוציאה והמביאה, המשחררת או המפקירה של חטופיה.
השאלה שלי, כך נראה, רק עיצבנה אותו יותר. "עכשיו יגידו לי שלנו, כאן בוושינגטון, קל לדבר, וקל להתפקס על משימה אחת מעבר לים, אבל בסוף אנחנו פחות טובים בלראות את התמונה כולה, שיש בה עוד שיקולים חוץ מעניין החטופים. אז קודם כל, אני שירתי באזור הרבה מאוד שנים, ומכיר ובקיא באופן לא רע בחלק מהנושאים, אולי אפילו טיפה יותר מרון דרמר שנדמה לי שחי במזרח התיכון קצת פחות שנים ממני.
"שנית, זה בסדר שיש למישהו דעה אחרת. בסופו של דבר, כשהשליחים שלנו – בוהלר במקרה הספציפי הזה וְויטקוף כאחראי־על לכל הטיפול במזרח התיכון – המליצו לנשיא ללכת למשא ומתן ישיר, היה ברור להם שינהלו אותו גם על סחורה שלא שייכת לנו – האסירים הפלסטינים – ושעבורה נצטרך לקבל את הסכמת ישראל. לכן, מעורבות ישראל והסכמתה חייבות להיות חלק מכל סיכום שאליו נגיע, גם אם הוא נוגע רק לחטופים בעלי האזרחות האמריקאית, החיים והמתים".
אז מה בכל זאת קרה?
"כפי שאני מבין, ממשלת נתניהו לא העלתה אף נימוק ספציפי, אפילו הכללי ביותר, מדוע שחרור עידן אלכסנדר והחזרת ארבעת החללים כשלב ראשון לעסקה רחבה יותר היה פוגע במאמץ להחזיר חטופים, או בביטחון הלאומי של מדינת ישראל בכלל. הם התנגדו בתירוץ כאילו הצוותים שלנו תמימים וחמאס יסדר אותם, ואחר כך, כשלא הצליחו, פנו לבית הלבן כדי שימנע את הפגישות. זה הצליח באופן זמני והעניין נדחה בחודש.
"אבל אחר כך, כשההחלטה התהפכה, והבית הלבן אישר להם להיפגש בלי להודיע לישראל, שירות המודיעין המהולל שלכם, סוכנות 8200 (כך במקור – ר"ב), ואני רציני, הם באמת מעולים, גילה את דבר תכנון לפגישה, ואני פה יוצא מנקודת מוצא שהם לא הקשיבו לנציגים רשמיים של ארצות־הברית, כי הרי לא יעלה על הדעת שישראל תצותת לבעלת ברית קרובה כמו ארצות־הברית, אלא הם פשוט מפעילים כדרך שגרה את הסנסורים שלהם על כל האזור והגורמים הרלוונטיים וכך פתאום גילו.
"מילא גילו, מילא התעצבנו, אבל הם היו, סליחה, ממש חצופים כששיגרו גנרל מהמודיעין הצבאי כדי להבהיר שישראל יודעת, ומאוד לא מרוצה. וכשזה לא הצליח – הם הדליפו לתקשורת על הפגישה, וכמו ששמענו, היו בטוחים שאחת משתיים: או שבוהלר פעל שלא ברשות, ואז טראמפ יפטר אותו, או שהוא פעל ברשות, אבל הגילוי של מגעים ישירים עם חמאס יביך את הבית הלבן מספיק – וטראמפ יפטר אותו". בוהלר אכן הוזז מתפקידו בטיפול בחטופים בעקבות הקמפיין שישראל ניהלה נגדו ואחרי הופעות מעוררות מחלוקת שלו בטלוויזיה הישראלית. ישראל עוד לא ניצחה את חמאס, אבל לפחות ניצחה את בוהלר.
"ויש עוד מטרה בפרסום", אומר הגורם האמריקאי. "אם חמאס, שבטוח שכל מה שקורה בין ישראל והממשל, במיוחד הממשל הזה, מתואם ומהודק, יגלה שזה לא ככה, הוא עלול לייקר את התעריף או להקשיח עמדות". במילים אחרות, הדיפלומט אומר כי נתניהו יצר "דיילייט" (מרווח של חוסר תיאום) בין ארה"ב לישראל כדי שחמאס יעלה את המחיר, מה שיוביל למבוי סתום.
גורם דיפלומטי-מודיעיני אמריקאי: "אי־אפשר להתעלם מאוזלת היד של הממשל הקודם מול התרגילים של נתניהו, מהרפיסות, מהחולשה האיומה של ביידן. במקום לכפות עליו באמצעות הסיוע הביטחוני לחתום ולהציל את החטופים, גם את הירש גולדברג שהוא אזרח אמריקאי, הם העדיפו לקראת הבחירות את האינטרס הפוליטי שלהם ושיקרו כאילו נתניהו רצה עסקה"
"כשלא זה קרה ולא זה קרה", הוא ממשיך, "ודוברת הבית הלבן מיהרה להוציא הודעת גיבוי ותמיכה, מדויקת ומוצדקת, כי כולם, מטראמפ ולמטה בשרשרת הפיקוד הקצרה ידעו מה מתרחש, או אז נפתחו שערי הגיהינום והם, הסביבה הקרובה לנתניהו, יצאו בקמפיין מטורף כדי, ובכן, למנוע אפשרות שארצות־הברית תצליח לשחרר חטופים ישראלים. צריך להגיד את המשפט הזה כמה פעמים כדי להבין את עומק העיוות של מה שכן היה צריך להיות.
"נדרשת מידה לא מבוטלת של כפיות טובה, אגו, אנוכיות וחוצפה כדי להתנהג כך ולנסות לדפוק בכירים בממשל עם סכין מאחורי הגב במסכת של שקרים. זה הזכיר לי את הסיפור על פגישה בין ביל קלינטון לנתניהו בכהונתו הראשונה כראש ממשלה, כשהאחרון מסביר בהתנשאות לנשיא ארצות-הברית על העולם ואיך הוא צריך להתנהל וכיצד לפעול, וקלינטון אומר אחר כך שנתניהו התבלבל ושכח מי פה המעצמה".
לדעת הגורם הדיפלומטי־מודיעיני הבכיר, הצד האפל של הפרשה נוגע לסיבה האמיתית שבגללה נתניהו ודרמר כל כך מתנגדים למהלך. "אולי יש פה גם עניינים של אגו, שנתניהו כועס שטראמפ מקבל את כל הקרדיט, אבל לדעתנו יש פה משהו אחר, עמוק יותר וחמור הרבה יותר: ממשלת ישראל לא רוצה שארצות־הברית תדע מה חמאס רוצה או מתכנן או חושב או מציג אלא דרך המסננת והפריזמה, והבלנדר, אם תרצה, של נתניהו ודרמר.
"כן, זה ארגון טרור ואנשיו מתועבים, רוצחים שפלים, בני מוות, אבל לפעמים גם אנשים כאלה אומרים אמת ורוצים עסקה ודווקא הצד השני, ממשלת ישראל, מסיבות שהיא תנסה להסתיר, פחות תרצה, ואולי אפילו תעשה הכל כדי לסכל. התברר לנו שנתניהו ודרמר פשוט מפחדים שפתאום יתברר לארצות־הברית כי חלוקת התפקידים של מי רוצה ומי לא רוצה, מי סרבן ומי דוחף להמשך המלחמה, היא לא בדיוק כמו שבכירי ממשלת ישראל תיארו לה.
"אני לא הצבעתי עבור טראמפ", ממשיך בן שיחי, "ויש לי ביקורת לא פשוטה על חלק מהדברים שהוא עושה במסגרת מדיניות הפנים שלו. אבל אי־אפשר להתעלם מאוזלת היד של הממשל הקודם מול התרגילים של נתניהו, מהרפיסות, מהחולשה האיומה של ביידן. במקום לכפות עליו באמצעות הסיוע הביטחוני לחתום ולהציל את החטופים, גם את הירש גולדברג שהוא אזרח אמריקאי, הם העדיפו לקראת הבחירות את האינטרס הפוליטי שלהם ושיקרו כאילו נתניהו רצה עסקה. האחריות למותו של הירש בעיצומה של התקופה הזו מונחת גם על הידיים והשפתיים שלהם. ומולם, רק טראמפ ואנשיו הצליחו לכפות את העסקה הראשונה על נתניהו, זו שהוא עשה כל כך הרבה מאמצים כדי לשכנע את הממשל הקודם שלא צריך לחתום עליה. ועכשיו הוא חושש שיכפו עליו עסקה שנייה, ולכן מנסה לחבל בה בשלב מוקדם יותר".
בניגוד מוחלט לדברים הללו, כמעט כל כלי התקשורת בישראל פתחו בהתקפה חריפה, בחפיפה כמעט מלאה בתיאורים ובמסרים, על בוהלר וצוותו. הם תוארו שם כתמימים במקרה טוב, הוזים והזויים במקרה הפחות טוב, ופרו־פלסטינים אם לא פרו־חמאסים ממש, שמיליארדר פלסטיני מטיס אותם במטוסו הפרטי המפואר בכיסא שפעם ישב עליו יאסר ערפאת, כשברור למי יכולה להיות גישה למידע מהסוג הזה. המשא ומתן, כך לפי אותה מקהלה של כלי תקשורת ישראליים, היה כישלון מוחלט עוד בטרם החל, חמאס סירב לעסקה הקטנה, שחרור של האמריקאים בלבד, כי הוא אינו רוצה עסקה, ופוצץ את הדיונים על העסקה הגדולה – כולם תמורת כולם – כי כפי ששיננו חזור ושנן כבר שנה וחצי, הוא לא רוצה עסקה.
"מה יש לה, לתקשורת הישראלית, שהיא מתמסרת בקלות ועוברת לדום מתוח בכל פעם שהממסד, לא משנה איזה ממסד, מספר לה שחמאס הוא זה שלא רוצה עסקה?!" תוהה גורם ביטחוני ישראלי העוסק גם בפרטי המשא ומתן. "גם כשזה מגיע מדובריו של ראש הממשלה, אותה חבורה שמכנה אותם 'ערוצי התבהלה' ו'אל־ג'זירה', הם עדיין מאמינים להבלים הללו ומשדרים אותם בלי הרף, ושוב ושוב טועים ונופלים ושוגים, רק כדי לחזור ולמעוד על אותה מהמורה. אחד מהערוצים הגדיל לעשות וציטט גורמים ישראליים שהטענה שלהם נגד משא ומתן ישיר עם חמאס הייתה שאם האמריקאים יצליחו לשחרר את אזרחיהם, תהיה להם פחות מוטיבציה להיות מעורבים אחר כך במשא ומתן וללחוץ לעסקה. זו טענה שהמילה 'חצופה' היא שיא הנימוס לידה: הרי ישראל היא הגורם העיקרי שבגללו נדרש הלחץ הזה.
"באותו ערוץ שמעתי שכתב אחד מסביר שישראל נערכת למהלך צבאי 'עצים ומוגבל כדי לגרום לחמאס לחזור לשולחן המשא ומתן'. זה מה שיגרום לחמאס לבוא לשם? עוד לחץ צבאי? אחרי שזה עבד לנו כל כך טוב במשך שנה וחצי? שלא לדבר על כך שחמאס הוא זה שנמצא ליד שולחן המו"מ, ודווקא על ישראל צריך היה ללחוץ. בסופו של דבר, האמריקאים שוב הצליחו לגרור את ישראל חזרה למשא ומתן".
ואכן, אל מול ים המידע שפורסם בתקשורת על הפגישות ההיסטוריות בין נציגי הממשל לבכירי חמאס, רק חלק קטן ממנו מדויק, חשוב לציין כמה העובדות יבשות:
ראשית, חמאס אשם ואחראי ב-150 אחוז לחטיפת בני הערובה לעזה ולכל מה שקרה להם מאותו רגע, לא משנה אם זה כתוצאה מפעולה של צה"ל. הם אשמים. הם אחראים. נקודה.
שנית, כפי שנחשף בתחקיר "הניו יורק טיימס", שהח"מ היה שותף לו, 41 מהחטופים שהגיעו לעזה בחיים מתו, נהרגו או נרצחו מאז ועד היום.
שלישית, למרות אשמתו של חמאס, שאינה מוטלת בספק, אסור להתעלם מכך שחלק גדול מהחטופים הללו היו יכולים להיות היום כאן איתנו בחיים אלמלא ממשלת ישראל סיכלה שורת הזדמנויות לחתום על עסקה, כפי שחשפנו פעם אחר פעם.
רביעית, ישראל טענה כי למלחמה בעזה שתי מטרות – השמדת שלטון חמאס והחזרת החטופים. בפועל היא הציבה את המטרה הראשונה בעדיפות גבוהה יותר.
חמישית, רק שמונה חטופים שוחררו במבצעים צבאיים. כל השאר שוחררו רק כאשר חמאס הסכים לכך, ברוב המקרים כחלק מעסקה.
שישית, המשוואה "רק לחץ צבאי יביא עסקה" הוכחה שוב ושוב כשגויה, כפי שהזהירו בכירים ישראלים, גם אצלנו, עוד לפני תחילת המהלך הקרקעי. בצמרת הישראלית לא הקשיבו.
שביעית, הצדדים הגיעו לסיכום העסקה רק אחרי שנתניהו ויתר והוציא את העיזים שהכניס קודם כתנאים שעליהם לא יוותר לעולם כדי לחבל בעסקה. נתניהו עשה זאת בגלל לחץ אמריקאי ומאז הוא דואג, בגיבוי משרד המשפטים, להסתיר את ההסכם שעליו חתם כדי שאזרחי ישראל לא יידעו זאת.
שמינית, אחד מאותם סעיפים היה ויתור של נתניהו על ציר פילדלפי. בניגוד לטענות לשכתו, סיום הנסיגה מהציר ביום ראשון השבוע, במלאת 50 יום להפסקת האש, לא היה קשור בחתימה על השלב השני. ישראל הפרה את ההסכם שאותו הציעה היא עצמה ב־27 במאי אשתקד – גם לגבי נסיגה מפילדלפי, גם באשר ללוח הזמנים למשא ומתן לחתימה על השלב השני, וגם בנוגע למה שהשלב השני אמור לכלול. רוב התקשורת בישראל מתעלמת מכך כי זה כנראה לא נעים "לומר ביושר" שישראל היא המפירה ולא חמאס.
תשיעית, והכי חשוב – כל מה שנאמר לעיל נכון גם לזמן הווה, כאילו כלום לא השתנה. רק השבוע אמר אלוף פיקוד הדרום הנכנס, יניב עשור, כי השבת החטופים היא המטרה השנייה בחשיבותה אחרי הכרעת חמאס. בעזה יש חטופים חיים ומתים, וישראל שוב מסכלת את מימוש העסקה שעל השולחן, זו שהיא עצמה חתמה עליה, טוענת שחמאס הוא הסרבן, ומתכוננת למהלך סופר־אגרסיבי בעזה שסביר להניח שיידון את החטופים למוות ואת גופותיהם להיעלם לנצח. אם המבצע ייצא לפועל, שוב יספרו לנו שמטרתו להשמיד את חמאס ובה בעת גם לגרום לו לשחרר את החטופים מבלי שישראל מוותרת על סיום המלחמה. צריך לייחס לחמאס יכולות קריאת מציאות מאוד לקויות כדי להאמין שילך על עסקה שבה הוא עצמו חותם על גזר דין המוות שלו.
לא כל האמירות של סביבת נתניהו היו בלתי נכונות. לפני שנה נרשם לפחות מקרה אחד הפוך. בני משפחות החטופים שיש להם גם אזרחות אמריקאית נפגשו עם השר רון דרמר במשרדו, שהוא חלק ממשרד ראש הממשלה בירושלים. הם ביקשו לשמוע ממנו כיצד מתכוונת הממשלה לשחרר את האחים, והאבות והבנים. "ואז דרמר", מספר אחד מהקרובים שנכחו בישיבה, "אולי כי התעצבן ואיבד לרגע את השליטה המפורסמת שלו, אולי כי נפלט לו מעייפות, ואולי ברגע של גילוי לב ורחמים עלינו, אמר את המשפט הלא ייאמן: 'לכו לאמריקה. דברו עם הממשל והממסד שם, שהם יפעלו. יש לזה סיכוי הרבה יותר טוב שיקרה משהו מאשר לדבר איתנו'".
בכירים בוושינגטון סימנו את דרמר כמוביל המערכה החשאית לסיכול השיחות בין ארה"ב לחמאס בדוחא, שנועדו להיות חשאיות. לטענתם, גורמים בסביבת נתניהו ודרמר הצליחו לסכל סיבוב ראשון של שיחות שהיה מתוכנן לחודש ינואר כשפנו לבכירים בבית הלבן, ואלה הורו לבוהלר לדחות אותו, וכי הם אלה שעומדים מאחורי הדלפת השיחות. עוד טוענים הבכירים האמריקאים כי גורמים שפעלו בשליחות דרמר ניסו לסכל את פגישת החטופים ששוחררו בעסקה האחרונה עם הנשיא טראמפ, מתוך רצון שממשלת ישראל תהיה הגורם הבלעדי שיתווך את המידע לממשל.
בפעם הקודמת שישראל גילתה שארצות־הברית מנהלת נתיב קשר חשאי עוקף עם ארגון הטרור המרכזי הפועל נגדה, היא פעלה בשיטות מעט יותר חריפות. עלי חסן סלאמה, מפקד כוח 17 של הפתח, יחידת שומרי הראש של ערפאת ואחד מהמקורבים לו ביותר, שימש איש הקשר החשאי לממשל האמריקאי מ־1969 ועד שחוסל על ידי המוסד בלבנון ב־22 בינואר 1979. בישראל ייחסו לו מעורבות בטבח הספורטאים במינכן ב־1972, אבל סגירת חשבונות העבר לא הייתה הסיבה היחידה, או אפילו המרכזית, להתנקשות. במוסד הגיעו למסקנה שניתוק ערוץ הקשר בינו לבין ה־CIA הוא חיוני מאוד, גם כדי להראות שאיש אינו חסין, וגם כדי לרמוז לארה"ב שכך לא מתנהגים כלפי ידידים.
ראש הממשלה מנחם בגין למד מפי ראש המוסד, יצחק חופי, על הקשר בין סלאמה לבין האמריקאים, אך למרות זאת, ואולי דווקא בגלל זה, קיבל את המלצת המוסד להתנקש בחייו. אלא שהחיסול לא הביא לתוצאות המקוות, מבחינת ישראל. לא רק שהקשר החשאי בין ארה"ב לאש"ף לא נפסק, הוא אף קיבל תנופה בגלל כעסם של אנשי ה־CIA על מי שהרגה את האיש שאותו העריכו.
ישראל לא חיסלה את ח'ליל אל־חיה, הגורם שחמאס הציב מטעמו בראש הערוץ החשאי שכבר אינו חשאי עם ארצות־הברית. לפחות בינתיים. אבל לנוכח תוצאות מבצע הסיכול שניהלה ממשלת ישראל נגד המהלך, לא בטוח שצריך להרוג את השליח. על כל פנים, לא מהסיבה הזו.
לקלישאות יש לפעמים בסיס במציאות. חמאס, כמאמר הקלישאה על הפלסטינים, לא החמיץ השבוע הזדמנות להחמיץ הזדמנות היסטורית. הצדדים היו קרובים מאוד לסיכום והפערים היו קטנים – מספרם וזהותם של האסירים הפלסטינים שישוחררו מהכלא הישראלי, דרישתו של חמאס לשחרר מבתי כלא אמריקאיים אסירים שקשורים אליו וביטול בקשת ההסגרה של ארה"ב נגד אחד מאנשיו. כחלק מהתמורה הובטח לחמאס כי אם יחתום על העסקה ויבצע את התחייבויותיו, סטיב וויטקוף יפגוש את ח'ליל אל־חיה בביקורו בדוחא. פגישה כזו, לו הייתה מתרחשת, הייתה מהווה הישג עצום עבור חמאס: אחד מחבריו הקרובים של הנשיא, המכהן בתפקיד מגה־בכיר בבית הלבן, נפגש עם האיש החזק בארגון. במקביל, הייתה זו תבוסה מדינית צורבת לנתניהו.
ארה"ב הגישה הצעה. חמאס הגיש הצעה משלו. האמריקאים התעקשו. אל־חיה עצמו נטה לקבל את העסקה, אבל אז פורסם דבר הפגישות, שני מנהיגי חמאס עזה, מוחמד סינוואר ועז א־דין חדאד, הגיבו בהתעקשות משלהם והמו"מ הסתיים בינתיים בלי תוצאות. הוא לא התפוצץ ולא נכשל. ככה זה במשא ומתן, לפעמים מגיעים להסכמה. לפעמים לא, ולפעמים אחר כך. זה כמובן אם יהיה אחר כך, אחרי ההתקפה החריפה שאירגנה ישראל.
מצד שני, הבהלה שאחזה בממשלת ישראל לנוכח אובדן השליטה במשא ומתן הביאה לשיגור דחוף של המשלחת לדוחא וייתכן שאף לפעימה נוספת. חמאס, אולי כי הבין את הטעות ההיסטורית שעשה, מוכן כנראה גם הוא לאקט אחד נוסף של חילופים – כמה חטופים, ככל הנראה הרבה פחות ממתווה וויטקוף של עשרה חיים – תמורת שחרור אסירים פלסטינים רבים והמשך הפסקת האש.
חמאס יכול להרשות לעצמו לוותר על כמה חטופים. יש בידיו עוד הרבה והוא רחוק מלוותר על דרישות הבסיס שלו – שחרור כל החטופים תמורת שחרור כל האסירים הפלסטינים, כולל לפחות חלק מאנשי הנוח'בה, נסיגה מלאה מעזה והפסקת אש קבועה. והכוח היחיד שיכול להוביל את הצדדים, במיוחד את נתניהו, לעסקה הבלתי אפשרית הזו, סבורים רבים מאוד בקהילת המודיעין ובמערכת הביטחון של ישראל, הוא הממשל האמריקאי.
לשכת ראש הממשלה לא ענתה לגופן של הטענות שמובאות בכתבה. במקום זאת טענה כי מדובר ב"מניפולציה חמורה בעיצומו של משא ומתן". מהלשכה נמסר כי "כפי שהעידו שוב ושוב כל בכירי הממשל האמריקאי, נתניהו לא טירפד שום עסקה, ואילו חמאס הוא זה שהיווה מכשול לעסקה. עד כה הצליח ראש הממשלה להשיב 196 חטופים מתוך 255. לאורך כל הדרך התעקש ראש הממשלה על מקסום מספרם של החטופים החיים בעסקאות. בעסקה הראשונה הצליח ראש הממשלה לשחרר 81 ישראלים במקום המספר המקורי שתוכנן במתווה (50). בעסקה האחרונה הצליח לשחרר 25 ישראלים חיים במקום כמחצית מכך, כפי שרצה חמאס בשלב א'. באופן אבסורדי, ככל שראש הממשלה מצליח להשיב יותר חטופים, כך גוברת הביקורת הפוליטית עליו. ראש הממשלה וממשלת ישראל ימשיכו לעשות כל שלאל ידם יחד עם גורמי מערכת הביטחון כדי להחזיר את כל חטופינו, החיים והחללים כאחד".
מהשר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר נמסר בתגובה: "מדובר בבליל טענות שקריות וחסרות שחר. בנוגע לטענות על הפגישה עם משפחות החטופים, הרי שהשר דרמר אמר להן כי חשוב שיפנו גם לממשל האמריקאי כדי להפעיל לחץ מדיני משולב".
