ב-14:43 שלח גבע בן התשע וחצי הודעת ווטסאפ אחרונה. "אמא, השן שלי נשברה, אני לא יודע מה לעשות", כתב לאמו יעל. הוא חזר מטיול בספארי ברמת-גן ביחד עם דודתו עינת בן דב ושני ילדיה, עמית ורוי. זה היה בחג הפסח האחרון, אחרי שבחזור עצרו לאכול במסעדת המבורגרים ביקנעם, שם נשברה לו השן. ברכב, בדרכם לביתם בקריות, הספיק לכתוב לאמו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
באותו הזמן נהג באסל טבאש ברכב הב.מ.וו שלו. לצידו ישב חברו אחמד, שסיפר במשטרה כי טבאש שאף גז צחוק מבלוני גומי במהלך הנסיעה. טבאש בן ה-25 הספיק כבר לצבור 22 הרשעות על עבירות תנועה, אבל עדיין היה על הכביש. רכב ההונדה של משפחת בן דב ניסה להשתלב בנתיב הנסיעה של כביש 75, סמוך למחלף שער העמקים, כשהב.מ.וו שלו פגעה בו בעוצמה מאחור. על פי הערכת בוחן התנועה, טבאש נהג במהירות של כ-220 קמ"ש. פרקליטו, עו"ד נואף עזאם: "מרשי לא נהג במהירות מופרזת, הערכת המהירות של המשטרה היא משוערת ונעשתה בדיעבד, ללא שום אמצעי מדידה אלקטרוני בזמן אמת. גם הטענות בדבר שימוש בגז או בסם הן בעלמא, שכן לא נערכו שום בדיקות בגופו".
רכבה של בן דב ניתז ימינה, הסתחרר ופגע בעוצמה בגדר בטיחות. הב.מ.וו המשיכה והתנגשה ברכב נוסף שהיה לפניה, עד שנעצרה. ההונדה נמעכה, ואחרי שהתאוששה מעט הצליחה עמית, הבת של עינת שישבה לצידה, להגיע לטלפון הנייד של אמה. היא התקשרה לדודתה יעל, אמו של גבע שהיה עימם ברכב, וצעקה לטלפון "דודה יעל, בואו מהר, הכל דם, אמא וגבע מחוסרי הכרה".
רק כשהגיעה לבית החולים רמב"ם ראתה יעל את ההודעה של בנה גבע לגבי השן. היא שלחה לו הודעה קולית אחרונה. "גבע, יפה שלי, אהבה שלי, לא לדאוג, אנחנו נטפל בשיניים. הכל יהיה בסדר, אתה תהיה חתיך, בריא, שלם, רק תבוא. אני מחכה לך פה ברמב"ם, אהבה שלי. איפה אתה?" דקות ספורות אחר כך היא ראתה דיווח: "אישה וילד נהרגו בתאונת דרכים מזרחית לחיפה".
למרות שיש תיעודים של מצלמות תנועה, עדויות של נהגים בכביש והתבצעה חקירה משטרתית, כנגד טבאש טרם הוגש כתב אישום. בזמן ששתי משפחות נהרסו כליל, טבאש נמצא בביתו וגם חזר לנהוג. חצי שנה אחרי שהיה מעורב בתאונה שבה נהרגו אישה וילד, רישיונו הוחזר לו. "למה מחכים, שעוד משפחה תיהרס?" שואלת יעל. גבע ועינת (47) נקברו, עמית בת ה-18 עברה לאומנה אצל דודתה, ואחיה רוי, ילד על הרצף האוטיסטי, נמצא בהוסטל. "אנחנו לא רק מספר", אומרת יעל שָׁלֵו, אמו של גבע ז"ל, "אין יום שאני לא נרדמת בבכי ומתעוררת בבכי בלילות טרופים".
כמו בכל תאונה קשה, גם כאן עולה השאלה: מה היה קורה לו רק הייתה שם ניידת של משטרת התנועה? אבל במקרה הזה, דווקא יש נתונים שמראים מה היה יכול לקרות. קטע הדרך הזה שבכביש 75 נמצא גבוה בדירוג הדרכים הקטלניות. במחצית הראשונה של 2023, ניתנו בקטע הזה 723 דוחות תנועה. זה מספר נמוך מאוד. למעשה, זו ירידה של למעלה מ-50 אחוז לעומת אותה תקופה בשנת 2020. אז נתנו באותו קטע דרך למעלה מאלפיים דוחות תנועה, כלומר האכיפה הייתה הרבה יותר מסיבית. באותה שנה לא נהרג או נפצע קשה בקטע הזה אף נוסע. בשלושת החודשים האחרונים, לעומת זאת, נהרגו שם ארבעה בני אדם. קשה שלא לתהות מה היה קורה אם הייתה שם גם באותו פסח ניידת.
גבע ועינת ז"ל הם שניים מתוך 436 הרוגים בתאונות דרכים בשנת 2024, שהסתיימה בשיא קטל של 18 שנה. לכך התווספו מתחילת השנה הנוכחית עוד 14 הרוגים, נכון לאמצע השבוע. זוהי תולדה של אוזלת ידה של המדינה, ובעיקר של הממשלה, שנמנעת מלטפל בנושא. לזינוק הדרמטי הזה במספר ההרוגים בתאונות דרכים יש הרבה גורמים. תוכנית חומש של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד) שהעבירה הממשלה הקודמת, למשל, נזנחה על ידי שרת התחבורה הנוכחית מירי רגב, ונדמה שהנתונים הקשים לא משפיעים על סדר יומם של השרים ורוב חברי הכנסת; עומס בלתי הגיוני על בתי הדין לתעבורה, שמתבטא במחיקת תיקי עבירות תנועה ללא דיון, ועסקות טיעון מקילות בסיטונאות עם עברייני תנועה; תחבורה ציבורית לא יעילה, תרבות נהיגה קלוקלת ועוד. הכל נכון. אבל אין ספק כי אחד הגורמים המשפיעים ביותר הוא המשטרה, שאגף התנועה שלה הוא דל אמצעים, חסר שיניים, עם נוכחות דלילה בכבישים ואכיפה ברמה שרחוקה ממה שצריך בכבישים הסואנים של ישראל 2025.
8 צפייה בגלריה


ניצב (בדימוס) אלון אריה. ''ברגע שרואים ניידות בכבישים מיד משתנה ההתנהגות''
(צילום: לע"מ)
"יש כמה גורמי השפעה על בטיחות בדרכים", אומר ניצב (בדימוס) אלון אריה, ראש אגף התנועה לשעבר. "יש הסברה ויש ענישה. אבל הגורם המיידי ביותר המשפיע על ההתנהגות בכבישים הוא האכיפה המשטרתית. ברגע שרואים ניידות בכבישים מיד משתנה ההתנהגות, יש יותר ערנות, יותר דריכות. אבל היום הן לא נמצאות, תיסע ימים שלמים בכביש ולא תראה ניידת".
בינתיים, יעל שלו, ששכלה את בנה גבע ז"ל ואחותה עינת ז"ל, עוד מחכה לתשובות. "אנשים מסתכלים מהצד ואומרים, 'הייתה תאונה, איזה נורא', וזה עובר וממשיכים הלאה", היא אומרת. "אבל המשפחה שלי מאז האסון הזה עוברת מטיפול לטיפול, ואני לא מסוגלת להתקרב לכביש שבו אירעה התאונה. עברו תשעה חודשים ועוד לא הוגש כתב אישום, אנחנו לא מבינים למה. לא היו גורמי אכיפה על הכביש, אז לפחות שהנהג הפוגע יקבל את עונשו. מה המדינה עושה כדי למנוע את הרצח הבא על הכביש? ומה הלאה? הנהג הזה יקבל כמה שנים, ינכו לו קצת והוא ימשיך את החיים שלו, יכיר מישהי ויקים משפחה. הבן שלי כבר לא יקים משפחה. בחדר המתים פתחתי לו את הפה כדי לראות את השן השבורה שהוא כתב לי עליה. אחר כך פתחתי לו את העיניים, עיניים כחולות כמו הים. אז תרמנו את הקרניות, זה הדבר היחיד שהיה אפשר לעשות".

ישראל מתמודדת כבר שנים ארוכות עם שתי תופעות שקשורות זו בזו: שיעורים שנתיים גבוהים של הרוגים בתאונות דרכים – ומשטרת תנועה חלשה, או מוחלשת, תלוי את מי שואלים.
הקשר הכואב והמדמם הזה היה אמור להתחיל להיפרם כבר לפני כ-20 שנה, עם הגשת דוח ועדת שיינין, שקבע יעד להורדת מספר ההרוגים בתאונות הדרכים אל מתחת ל-300 בתוך עשור. כדי לעמוד ביעד הזה, הוועדה קבעה מספר המלצות אופרטיביות, בהן הגדלת כמות ניידות התנועה ל-450 בכל משמרת, הגדלת כוח האדם של סיירי התנועה בעוד 1,500 איש והקמת מערך אכיפה אלקטרונית אוטומטית, המבוסס על מצלמות חכמות ולפחות 300 מצלמות אכיפה נייחות. ההמלצות האלה היו נכונות ליעדים שנקבעו בהתאם למספר הרכבים שנעו בכבישי הארץ לפני שני עשורים. מאז מספר המכונית כמעט הוכפל, והמרחק הממוצע שהן נוסעות עלה בכמעט 60 אחוז. למרות זאת, ההמלצות שנקבעו ב-2005 הן עדיין רף שאפשר רק לחלום עליו.
דוח מבקר המדינה שיצא במאי האחרון הציג נתונים מעוררי דאגה. בישראל יש ניידת אחת על כל מאה קילומטר, לעומת הממוצע במדינות ה-OECD, שעומד על ניידת על כל עשרה קילומטר. כלומר, בישראל הנוכחות המשטרתית היא עשירית בלבד מהמקובל בעולם המערבי. סך הכל, לפי הדוח, יש בישראל 120 ניידות בכל משמרת בלבד, אך גם זו הערכת יתר, כי בדיון בוועדת המשנה לבטיחות בדרכים בכנסת ענה נציג המשטרה שבפועל בכל משמרת ישנן כ-60 ניידות בלבד של משטרת התנועה בכבישים הבין-עירוניים, ובלילה אפילו עוד פחות מכך.
להגנתה טוענת המשטרה, ובצדק, כי היא פועלת במסגרת המשאבים שברשותה וללא הגדלה משמעותית של התקציב אין לה את היכולת לשנות את מצבת כוח האדם ואת כמות הניידות ואמצעי האכיפה הנוספים. עם זאת, מספר החלטות של ראשי אגף התנועה בשנים האחרונות מעוררות לכל הפחות תהייה אם אכן משטרת התנועה עושה ככל שביכולתה כדי לצמצם את תאונות הדרכים, גם במסגרת המשאבים הדלים שכן יש לה.
בעבר, אגב, ידע אגף התנועה לאכוף ולייצר הרתעה גם במשאבים מוגבלים. למשל, בהיעדר ניידות, שוטרים אפילו היו עולים על אוטובוסים ומצלמים מהחלון נהגים שמשתמשים בטלפון הנייד תוך כדי נהיגה, ושולחים לסייר התנועה שנמצא על אופנוע בכביש, שהיה מאתר את הנהג. "כשיש שיטה, ועושים את הדברים בחשיבה, אז האזרח מקבל את התחושה שיש משטרה בכל מקום, והוא מתנהג בהתאם", אומר בכיר לשעבר במשטרה. "אבל בשנים האחרונות, האגף הזה לא מנוהל".
"בתוך המשטרה התייחסו לאגף הזה בזלזול", אומר ח"כ בועז טופורובסקי, שעמד עד לאחרונה בראשות ועדת המשנה לבטיחות בדרכים של הכנסת והתפטר בשל מה שהוא מגדיר "עבודה בעיניים, ועדה מפקחת שאף אחד לא מתייחס אליה. אגף התנועה פשט את הרגל. בגלל שזה לא אגף נחשב אז הוא לא עניין אף אחד, אנשים באו אליו לחופשה, להעביר את הזמן".
לפני כארבעה חודשים הודיע במפתיע ראש האגף ניצב יהודה בן עטר על פרישתו מהתפקיד, לאחר שלשמו נקשרו מספר פרשיות בעייתיות. "יהודה בן עטר היה תנ"צ לא מצטיין במיוחד כמפקד מרחב שפלה", אומר קצין בכיר לשעבר במטה המשטרה, "והוא קיבל אחר כך תפקיד לא מאוד מאתגר של ראש מינהלת הרכבת הקלה בתל-אביב כדי 'לסמן לו את הדרך החוצה'". קצין בכיר לשעבר אחר מוסיף: "הוא היה כבר עם רגל וחצי מחוץ למשטרה".
למרות זאת, המפכ"ל הקודם קובי שבתאי החליט לשלוף אותו בחזרה ולהציבו בראשות האגף המשמעותי הזה, לא ממש ברור למה. בכירים לשעבר בארגון טוענים כי בשנתיים וחצי שבהן כיהן ניצב בן עטר בראשות אגף התנועה לא הוצגה תוכנית סדורה למאבק בתאונות הדרכים, ובקיאותו בתחום, כך נטען, הייתה נמוכה מאוד. ביולי האחרון, כחודשיים לפני פרישתו, הוא אמר בדיון בכנסת: "אגף התנועה מתעסק היום בשוליים, פחות באכיפה. אנחנו מתעסקים בליוויים, אנחנו מתעסקים בחסימות, אנחנו מתעסקים באירוע המלחמתי, אנחנו מתעסקים בטיפול במחאות, ואני כרגע לא נכנס לפן הפוליטי. יחידות שלמות מתעסקות כמעט מדי יום באירועים שפחות קשורים לאכיפה רק בגלל עניינים אובייקטיביים שקשורים לטובת המדינה והביטחון".
נצ"מ (בדימוס) אילן מור: "עשרות אלפי אנשים שהמשטרה או משרד התחבורה או בית המשפט החליטו לשלול את רישיונם, לא הפקידו את הרישיון במזכירות בית המשפט או במשרד התחבורה, וחלק גדול מהם המשיכו לנהוג כרגיל. זו, למשל, אחת הסיבות המרכזיות לתאונות פגע וברח. זה מעיד יותר מכל על מצב המשילות"
למה התכוון ניצב בן עטר? בכירים באגף התנועה אומרים כי שוטרי מתנ"א (משטרת תנועה ארצית) נדרשו למשל ללוות משאיות סיוע הומניטרי מירדן לעזה, ובשבתות יחידת שוטרי התנועה של מחוז תל-אביב נדרשה כולה למשימת חסימות באזורי ההפגנות. היו עוד משימות. כל שוטר וכל ניידת שמוסטים למשימות כאלו, לא עוסקים באכיפה.
"לצערנו, לאורך שנים אנחנו רואים דילול הולך ומתמשך ביכולות ההפעלה של אגף התנועה", אומר עו"ד יניב יעקב, מנכ"ל עמותת "אור ירוק". "כמו שאמר ראש האגף הקודם, הרבה מהמשאבים שלו הופנו למטרות אחרות. אבל בסוף זה עניין של החלטה, המשטרה היא זו שקובעת את סדר העדיפויות מבחינת כוח אדם ומשאבים".
זמן קצר לאחר אותו דיון בכנסת נחשף כי בן עטר נחקר במח"ש בחשד לעבירות של קבלת דבר במרמה והפרת אמונים. על פי החשד, כשהיה בתפקידו במינהלת הרכבת הקלה ביקש בן עטר מפקודה שלו, מהנדסת במקצועה, לבצע עבורו עבודות לתועלתו האישית. החקירה הסתיימה וכעת התיק הועבר לבחינת פרקליטות מח"ש. בסביבתו של בן עטר טוענים כי התקשורת בין השניים הייתה מקצועית ועסקה בענייני עבודה.
בקיץ האחרון, בעודו בתפקיד ראש אגף התנועה, בן עטר עצמו היה מעורב בתאונת דרכים בהוד-השרון. הוא איבד שליטה על הג'יפ המשטרתי שבו נהג, עלה על אי תנועה והתנגש בעמוד. העמוד נפל ונגרם נזק לרכב נוסף. שוטר שהגיע לטפל באירוע ביקש מבן עטר, שלא היה על מדים, להזדהות, אך ראש אגף התנועה לא עשה זאת. השוטר בשטח קרא למפקדו, ורק אז נענה בן עטר והזדהה. הרכב, כך לפי הפרסום בחדשות 13, ניזוק באופן שהביא להשבתתו והוחבא בחניון המשטרה. מח"ש בדקה את האירוע ולא מצאה מקום לחקירה פלילית, אבל המליצה למ"מ המפכ"ל בשעתו ניצב אבישי פלד לטפל משמעתית בבן עטר. מבחינת המשטרה, פרישתו של בן עטר בסמוך לתום הבדיקה ייתרה את הצורך בנקיטת צעדים משמעתיים כלפיו.
עם או בלי קשר לפרסומים הללו, בן עטר החליט כאמור לפרוש, אך בעת כהונתו קיבל כמה החלטות שנויות במחלוקת. ב-2018 אגף התנועה הצטייד בכ-150 מצלמות טקטיות חדשות. אלו מצלמות שניתן לנייד ממקום למקום והן מתעדות עבירות תנועה מסכנות חיים, כמו שימוש אסור בטלפון נייד, עקיפה על פס לבן רצוף ונסיעה בשוליים. ההצטיידות הזו נשענה על מחקרים בעולם שהראו כי שילוב בין מצלמות אכיפה גלויות וסמויות הוא האפקטיבי ביותר לשינוי התנהגות הנהגים. בסיכום אותה שנה, אגף התנועה תיאר את המצלמות כ"שובר שוויון באכיפה". אך לאחר שבן עטר נכנס לתפקיד, המצלמות הטקטיות הורדו מהכביש והעלו אבק במחסני המשטרה. בכירי אגף התנועה ששירתו באותה עת מסבירים כי תפעול המצלמות הצריך שימוש בשוטרים רבים, שהיו מושבתים ממשימות אחרות. חלק גדול מהמצלמות האלה לא פעלו ושימשו כדמה. אחרות נגנבו או הושחתו חדשות לבקרים, מה ששוב מעלה תהיות לגבי משילות, אם את המצלמות של המשטרה בעצמה גונבים או משחיתים.
לאחרונה ראש אגף התנועה החדש, ניצב חיים שמואלי, שנחשב לקצין מוערך שהביא רוח חדשה לאגף, החליט להחזיר את המצלמות הטקטיות לשימוש. זו, אגב, הסיבה לכך שבאפליקציית ווייז מעלים נהגים את האזהרה "קרח על הכביש", כקוד להימצאה של מצלמה כזו. ההחלטה להציב את המצלמות הטקטיות היא מבורכת, אך עם זאת, גם שמואלי קיבל החלטה שנויה במחלוקת, כשבעקבות נפילתו של שוטר התנועה רס"ב אדיר קדוש ז"ל בפיגוע ירי בכביש 4, הורה כי שוטרי התנועה יעבדו בזוגות, בניגוד לנוהג המקובל שלפיו שוטרי תנועה עובדים לבד כדי למקסם את ניצול הניידות והפריסה בשטח.
"כשאתה מורה על עבודה בזוגות אתה מצמצם בחצי את כוח האדם שגם ככה חסר", אומר ניצב (בדימוס) אריה. "אני לא נגד ההחלטה, אבל צריך לסייג אותה ולא להכיל אותה באופן גורף. חוסר במשאבים ובטכנולוגיות והקשיים הבירוקרטיים לא מורידים מהאחריות של המשטרה לנושא. היא צריכה לעשות כל מה שביכולתה ולהוביל את המאבק בתאונות בדרכים גם מול הרלב"ד, בוועדות הכנסת, במשרד התחבורה ובהסברה לציבור".
ח"כ טופורובסקי: "אני ביקשתי מאגף התנועה ומהמשרד לביטחון לאומי לדעת מהי תוכנית העבודה למאבק בתאונות הדרכים, מה היעדים, מה התקציב, מהם המדדים להצלחת האגף. לא נתנו. גם כי אין וגם כי לאף אחד שם לא אכפת. עזוב אותי, אפילו לרלב"ד המשטרה לא מעבירה נתונים".
ברלב"ד, שהיא הגוף שהסמיכה המדינה לטיפול בנושא, מסכימים. "המשטרה לא מוציאה נתונים", אומר שרון ביידר, דובר הרשות. "אנחנו לא יודעים כמה דוחות ניתנו, איזה אחוז מתוכם מתמקד בעבירות מסכנות חיים, מהי מצבת כוח האדם באגף, כמה ניידות יש. כל פעם אנחנו עושים שיחות ונותנים לנו נתונים חלקיים בלבד".
מי שאמורה לחייב את המשטרה להעביר את הנתונים החיוניים האלו היא שרת התחבורה, בהסכמת שר המשפטים והשר לביטחון לאומי, אבל כנראה יש להם עניינים דחופים יותר לעסוק בהם מאשר הרוגים בכביש. בלי הנתונים האלה, קובע מבקר המדינה, הרלב"ד פשוט לא יכולה למלא את יעודה. ביידר: "אנחנו רואים ירידה דרמטית באכיפה מאז 8 באוקטובר וזה מתבטא בעלייה של 20 אחוז בהרוגים בתאונות הדרכים. שוטרי תנועה נדרשים למשימות שלא קשורות לא לתנועה ולא לאכיפה, אבל אין לנו מספרים מוחלטים שאפשר להתייחס אליהם, זה מצב לא הגיוני".
אגב, גם אם המשטרה תעביר סוף-סוף נתונים, לא ברור עד כמה הם אכן ישקפו את מצב הקטל בדרכים. נצ"מ (בדימוס) אילן מור הוא מפקד משטרת התנועה לשעבר, ולדבריו, הנתונים שהמשטרה כן מפרסמת, עוברים מניפולציות. "בין 436 ההרוגים בשנה שעברה לא נכללים פלסטינים שנהרגים מעבר לקו הירוק, לא נכללים ילדים שנדרסים בחצרות הבתים שלהם, כפי שקורה לעיתים לא בכוונה אצל בדואים בנגב, ולא נכללים הרוגים מתאונות דרכים שבוצעו תוך כדי עבירות פליליות, כמו למשל באירוע שבו נהרגו שלושה אנשים בהתנגשות כלי רכב ליד הכפר הירוק, שבו אחד הרכבים היה גנוב".
למה כל אלה לא נכללים?
"משחקי סטטיסטיקה עלובים שהמשטרה עושה כדי להוריד את מספר ההרוגים. זה הערך של הרוגי תאונות הדרכים. כשנדקר מישהו דקירה קלה בפיגוע טרור, כולנו יודעים את השם שלו ומועד החתונה שלו, ואילו הקורבנות האלה הם שקופים".
ארז קיטה, מנכ"ל הרשות לזהירות בדרכים הקודם, על כישלון פרויקט המצלמות הדיגיטליות: "הסטארט-אפ ניישן לא מצליחה לשים מצלמות. מה שעובד באירופה לא עובד בישראל, אנחנו מדינת הפיילוטים, שם זה נעצר"
מקור במשטרה טוען שכל תאונה שבה יש מעורבות של ישראלים מדווחת, וכי תאונות בחצרות אכן לא נכללות, מכיוון ששטחים אלו אינם נחשבים ל”דרכים”. המקור מאשר שתאונות דרכים תוך כדי אירועים פליליים אינן נכללות בנתונים, כי הן מסווגות כאירוע פלילי.
עם כל זאת, נצ”מ (בדימוס) מור טוען כי משטרת התנועה מנסה למצות כמה שיותר את כוח האדם הדליל שעומד לרשותה, אבל עומס המשימות שמוטלות על השוטרים גורם להם פשוט לאכוף פחות. "המשטרה עושה את המרב, אבל יש לנו מלחמת חרבות ברזל ואירוע מירון ואירוע באבא סאלי. כל אירוע כזה שואב כוח אדם מן הגורן ומן היקב, זה המחיר של משטרה לאומית. בתקופתי, שני שלישים מהכוח של מתנ"א בשעות הלילה היה מוקצה לליווי מטענים חורגים. אז כל עוד לא יעמדו בהמלצות ועדת שיינין, זה יהיה המצב".
אוזלת היד של אגף התנועה באה לידי ביטוי בנתון מדהים נוסף שעולה מדוח מבקר המדינה. בשנת 2021 היה מספר שיא של 19,600 פסילות רישיון. הסיבה העיקרית לפסילת רישיון היא עבירות תנועה, ונהגים פסולי רישיון הם כמובן מועדים במיוחד לפורענות בכביש. זה גם כלי הרתעתי חשוב. אלא שמתוך אותם 19,600 פסילות, ב-14,600 מקרים, שמהווים כ-75 אחוז, הרישיונות כלל לא הופקדו במשטרה וחלק גדול מהמחזיקים בהם המשיכו לנהוג למרות שרישיונם נפסל.
איך זה קורה?
נצ"מ (בדימוס) מור: "עשרות אלפי אנשים שהמשטרה או משרד התחבורה או בית המשפט החליטו לשלול את רישיונם, לא הפקידו את הרישיון במזכירות בית המשפט או במשרד התחבורה, וחלק גדול מהם המשיכו לנהוג כרגיל. זו, למשל, אחת הסיבות המרכזיות לתאונות פגע וברח. זה מעיד יותר מכל על מצב המשילות".

בהנחה שהמשטרה תתקשה לגייס תקציב לכ-1,500 שוטרים חדשים לאגף התנועה, כפי שקבעו מסקנות ועדת שיינין, אחד הפתרונות הוא האכיפה הדיגיטלית. כבר יותר מארבע שנים שמנסים לקדם בישראל פרויקט ענק של אכיפה דיגיטלית כזו: במקום להציב שוטרי תנועה בכל כביש וצומת, המשטרה תפרוס מצלמות דיגיטליות המבוססות על מערכות חכמות שיידעו לזהות עבירות תנועה מסכנות חיים, לתעד אותן, לאתר את בעל הרכב לפי לוחית זיהוי ולשלוח דוח בו במקום. "זה פרויקט שיכול היה לייצר שינוי דרמטי והיה יכול לחסוך בחיי אדם באופן מאוד משמעותי", אומר גורם בכיר לשעבר במטה המשטרה. "עשינו עבודה מאוד סדורה בנושא, כולל מחקרים השוואתיים שבהם בדקנו במדינות הכי מפותחות באילו מערכות טכנולוגיות הן משתמשות ומה האפקטיביות שלהן במניעת תאונות הדרכים. גייסנו חוקרים מהטכניון והבאנו גיבוי מלא של משרד האוצר, בעיה של כסף לא הייתה פה. גם התחלנו לעשות פיילוטים לבדוק את המימוש של המערכות האלה".
מה בדקתם למשל?
"עשינו פיילוט על מעברי חציה במודיעין. הצבנו מצלמה עם מערכת וידיאו אנליטיקה, שיודעת לזהות מצבים שמגיע הולך רגל ומכונית לא עוצרת. בחצי שעה המצלמה זיהתה מעל 30 עבירות, במעבר חציה אחד!
"עשינו גם ניסוי בכביש הערבה, בקטע קטלני שמסומן בפס לבן כפול. המצלמה מזהה כשרכב עובר את הפס מהצד הנגדי, באופן אוטומטי אוגרת את הקטע הרלוונטי, שולחת אותו לבק אופיס, שם המחשב עושה הצלבות נתונים לפי לוחית זיהוי, ותוך חמש שניות נשלח לנהג דוח".
יישום הפרויקט אמור להפוך את הקערה ממצב שבו 80 אחוז מדוחות התנועה מופקים באופן ידני על ידי שוטר, ל-80 אחוז של אכיפה דיגיטלית ואוטומטית. עד כה הושקעו בפרויקט עשרות מיליוני שקלים, ובכל זאת הפעלתו לא נראית באופק. כדי לקדם את הפרויקט, שלו שותפים משרדי ממשלה שונים יחד עם הרלב"ד ונתיבי ישראל, הקימה המשטרה מינהלת בין-אגפית ייעודית לנושא.
אז למה כזה פרויקט חשוב תקוע?
ארז קיטה, מנכ"ל הרלב"ד היוצא: "הסטארט-אפ ניישן לא מצליחה לשים מצלמות. מה שעובד באירופה לא עובד בישראל, אנחנו מדינת הפיילוטים, שם זה נעצר".
מה שקיטה מתכוון זה שכדי ליישם את הפרויקט נדרשים תיקוני חקיקה, התאמות התקינה הישראלית לאירופית וקידום מהלכים משפטיים שיאפשרו הגשת דוחות על עבירות שלא נצפו בעיני שוטר, אלא רק באמצעות מחשב. כל זה תקוע, כמובן. למחוקקים יש סדר עדיפויות אחר מאשר בטיחות האזרחים, כנראה.
אחד המכשולים המרכזיים בדרך לשם הוא חוק "חזקת האמינות", שיקבע כי ברגע שמערכת נבדקה ואושרה לשימוש, חובת ההוכחה על טענות נגד אמינות המערכת תהיה מוטלת על המערערים ולא על המדינה. כדי להכשיר את המערכות החדשות נדרש שינוי בחוק. זה, כמובן, שינוי שהוא באחריות חברי הכנסת ולא של המשטרה, אבל מפכ"ל חזק, שהיה דופק על השולחן אצל השר שלו, כנראה היה מצליח להזיז דברים. ח"כ טופורובסקי: "בוועדת המשנה לבטיחות בדרכים הצהרתי שאני מבטיח להביא לחוק הזה את תמיכת האופוזיציה, כי זו צריכה להיות הצעת חוק ממשלתית, אחרת היא לא תעבור. אבל הממשלה לא מביאה את החוק להצבעה. עשו ניסויים, הושקעו עשרות מיליונים, והשרים משכו את הידיים שלהם מהטיפול בזה".
לפי גורמים בכירים במשטרה שהיו מעורבים בקידום האכיפה הדיגיטלית, הפרויקט נזנח גם בקרב אגף התנועה והמינהלת הייעודית שהוקמה כדי לקדמו. פגישות עבודה חודשיות בין ראשי המינהלת לראש אגף התנועה הופסקו. לראש האגף הקודם ניצב בן עטר הגיעו פניות רבות ובקשות לקדם את הנושא והוא מיסמס אותן. "יהודה בן עטר בקושי הכיר את הפרויקט", אומר בכיר לשעבר במטה המשטרה.
לפני כשנה וחצי, בתקופה שנציב השב"ס הנוכחי רב-גונדר קובי יעקובי כיהן כמזכירו הביטחוני של השר בן גביר, קודמה אלונה שושן, שנחשבת למקורבתו, לתפקיד סגנית ראש אגף תכנון ולראש מינהלת האכיפה הדיגיטלית. היא קיבלה דרגת תנ"צ והובאה לה במיוחד מהאזרחות עוזרת אישית בשם אורית הכהן טוויל, שקיבלה דרגת רפ"ק. באתר "שומרים" נחשף כי הכהן טוויל היא במקרה גם אחותו של יעקובי. כך או כך, שושן לא השאירה חותם רציני במינהלת והפרויקט לא קודם בצורה משמעותית. אבל מה שכן קודם זה מעמדה, כשלאחרונה היא קיבלה דרגת ניצב ומונתה לתפקיד ראש אגף משאבי אנוש במשטרה. במשטרה כנראה אף אחד כבר לא מופתע מהמינויים האלו.
ובכל זאת, לא הכל שחור. במסגרת הסיכום התקציבי של המשרד לביטחון לאומי בשנת 2023 התווספו מיליארדים לקופת המשטרה. חלק מזערי מזה הגיע לאגף התנועה, וממנו המרב הופנה לטובת תוספות של תקנים וניידות במחוז ש"י, מחוז הבית של השר הממונה איתמר בן גביר. לא ידוע אם התקנים האלה מומשו באופן מלא, אך על פי ניתוח נתונים שביצע ארגון "נתון לשינוי", שנת הדמים הזאת הסתיימה דווקא בירידה חדה של 7.1 אחוז בשיעור ההרוגים בתאונת הדרכים במחוז זה. גל רייך, מייסד-שותף בארגון "נתון לשינוי", העוסק בחשיפת מידע לטובת קידום שיח ציבורי מבוסס נתונים, מנסה לקדם חזון אפס הרוגים בתאונות דרכים בישראל. "בהיעדר תוכנית לאומית רב-שנתית", טוען רייך, "אכיפה היא המענה המיידי להפחתת תאונות הדרכים הקטלניות. אגף התנועה צריך להגביר את האכיפה בכל האמצעים".
לפי ניתוח הנתונים שאסף הארגון, שיעור העלייה הגדול ביותר בהרוגי תאונות הדרכים בשנה האחרונה הוא במחוז חיפה, המחוז שעליו פיקד המפכ"ל הנוכחי עד חודש אוגוסט. רייך: "במחוז חיפה נרשמה עלייה של 74.1 אחוז לעומת השנה הקודמת בתאונות עם הרוגים. מדובר בעלייה חריגה לא רק ביחס למחוזות אחרים, אלא גם ביחס למגמות במחוז חיפה לאורך השנים". גם במרבית המחוזות האחרים הייתה עלייה.
"פני אגף התנועה הם כפני המשטרה כולה", מסכם ניצב (בדימוס) ירון בארי, ראש אגף התנועה לשעבר. "היא לא עומדת בהיקף המשימות שלה, חסרים המון שוטרים, רבים מאלו שנשארים הם חסרי מוטיבציה לעשייה והרבה מהם עוזבים".
אז מה הדבר הראשון שהיית עושה בשביל להתחיל לשנות?
"במצב הנוכחי קודם כל צריך יותר נוכחות של ניידות ואמצעי אכיפה בכבישים. בלי זה אין מה לדבר על שינוי".

מדוברות משטרת ישראל נמסר בתגובה: “אשר לעבודה בזוגות בניידת, נציין כי מדינת ישראל נמצאת בפני איומים ביטחוניים מאתגרים ומורכבים, מלחמת חרבות ברזל וריבוי כוונות לבצע פיגועים, באופן המחייב פעילות של שני שוטרים בניידת. מכוח מציאות ביטחונית קשה ומאתגרת זו, ובפרט לאחר האירוע הטרגי והמצער שבמסגרתו נרצח שוטר תנועה במילוי תפקידו, התחדד הצורך בעבודה של זוג בניידת, וכך קורה בפועל.
יודגש כי גם לאור האמור, נדרשים שוטרים רבים נוספים, ניידות ואמצעים נוספים בשטח, על מנת להתמודד באופן נחוש ואמיתי עם האכיפה וצמצום הקטל בכבישים, ויש לבצע התאמת המשאבים והכוחות ומתן תוספת משמעותית של שוטרים וניידות".
אשר לטענה בדבר עיכוב העברת נתונים לרלב”ד: על מנת להעמיד דברים על דיוקם, נבהיר כי העברת נתונים ממשטרת ישראל לרלב”ד מתבצעת על בסיס יומיומי כמחויב בחוק. מאז כניסת ראש אגף התנועה לתפקידו, התקיימו מספר פגישות ודיונים עם מנכ”ל הרלב”ד הנכנס, בהם נקבעה שגרת עבודה סדורה הכוללת העברת נתונים על בסיס יומי ובשקיפות מלאה".
אשר לפנייתכם בנוגע לראש האגף היוצא, נבהיר כי איננו מתייחסים לרכילות המובאת על ידי גורמים עלומים”.