"להלן רשימת הפרויקטים הישראליים הזדוניים שההתנגדות הצליחה לסכל: תוכנית האלופים, שלטון חמולות, נמל צף, בועות הומניטריות, ממשל צבאי, חידוש ההתיישבות, הגירת פלסטינים לסיני, וכיתור הרצועה באמצעות צירי נצרים ופילדלפי". כך סיכם השבוע מערך ההסברה של חמאס את המלחמה, עם כניסתה של הפסקת האש לתוקפה. ואכן, את הארגון בפרט ואת עזה בכלל אופפת תחושה אותנטית של הישג. העזתים מודים ששילמו מחיר חסר תקדים, אבל מבהירים שהוא היה ראוי בתמורה לפגיעות בישראל ולחיזוק הכבוד הלאומי.
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
תמונות רעולי הפנים עם סרטי המצח הירוקים ומשקפי השמש השחורים (למניעת זיהוי פנים באמצעות AI) מלווים את שלוש החטופות, כשסביבן המון משולהב מריע ל"ניצחון ההתנגדות", קשות לעין הישראלית. אלה מחזות מייאשים ומפכחים כאחד. המראות האלה, שדומים להם התקיימו ברחבי הרצועה, מלמדים שחמאס נותר הגורם הדומיננטי בעזה גם לאחר העימות הקשה ביותר אי פעם בין ישראל לפלסטינים, ושהרצועה, שחוותה "נכבה שנייה", אוהדת בגדול את הארגון ורואה ב-7 באוקטובר ובהסכם הישגים היסטוריים.
4 צפייה בגלריה
yk14233800
yk14233800
דורון שטיינברכר עוברת לידי הצלב האדום כשמסביב המון משולהב. לדברי עיתונאי עזתי, "התמונות האלה מוכיחות שחמאס הוא היום שאחרי" | צילום: רויטרס
צריך להכיר בכך שלפחות כרגע חמאס הוא הכתובת המרכזית בעזה, בעוד כל החלופות שהועלו במהלך המלחמה אינן רלוונטיות. המראות מעזה מחדדים את קריסת דוקטרינת "עוד כוח ישבור את חמאס". חוסיין פיאד (אבו-חמזה), מפקד גדוד הזרוע הצבאית של חמאס בבית-חאנון הפך בימים האחרונים עדות מהלכת לאותה שרידות: צה"ל הודיע במאי האחרון כי חוסל, אבל השבוע הוא צולם נואם בטקס ומכריז: "החלש מנצח אם אינו מובס, בעוד החזק מפסיד אם אינו משיג את מטרותיו. עזה יצאה בלתי שבירה, מנצחת וזקופת ראש". "הוא דמות אגדית, מפקד בעל שבע נשמות, סמל לניצחון חמאס", אומר העיתונאי העזתי סעיד זיאד.
סימון ה-V על ידי המוני פלסטינים מעל גלי החורבות מעיד מצידו כמה תלושות היו השאיפה להנדוס תודעה באמצעות דה-רדיקליזציה והאמונה שתתפתח שנאה כלפי חמאס בגלל ההרס שזרע. את התפיסה הפלסטינית ממחיש השבוע הפובליציסט סעיד אל-חאג' שאומר: "אבידות בנפש ונזק חומרי הם לא קנה מידה בלעדי לסיכום מלחמות, בוודאי לא כשמדובר בעימותים א-סימטריים שבהם ברור כי הצד החלש ייפגע יותר. למרות המכות הכואבות, הפלסטינים הצליחו למנוע מישראל לשחרר חטופים בכוח וחייבו אותה לסיים את המלחמה, להחזיר עקורים ולקדם שיקום". מוניר שפיק, אינטלקטואל פלסטיני בולט תושב ירדן, תורם תובנה והשוואה משלו: "היקף ההרג וההרס בצד הפלסטיני לא יכול להיחשב תבוסה לנו וניצחון לישראל, בדיוק כשם שהחורבן שהמיט היטלר במלחמת העולם השנייה על אירופה לא יכול להיחשב ניצחון לגרמניה ותבוסה לבעלות הברית".
ולמרות זאת, רבים בישראל ממשיכים להתעקש כי "בסתר ליבם הפלסטינים יודעים שהובסו ומתעבים את חמאס". אי-אפשר שלא להיזכר בטענות של קצינים באמ"ן ערב המלחמה ולפיהן תוכנית חומת יריחו היא "וואסח של ערבים". שתי הדוגמאות הן ביטוי לקושי עמוק להבין את הצד השני. על כך העיד בחקירתו בכיר בחמאס שנלכד במלחמה: "אני מופתע מכם, הישראלים. הבעיה שלכם היא לא שלא פיצחתם את סינוואר, אלא שלא הקשבתם לו. הוא אמר במפורש שבכוונתו לפתוח במלחמת יום הדין. הייתם רק צריכים להאמין לו".
תוכנית חמאס כרגע כוללת, בשלב הראשון, קיבוע הפסקת האש תוך ביסוס השליטה ברצועה והטמעת נרטיב הניצחון בתודעה הקולקטיבית, משימה שמסתמן כי תעלה יפה נוכח חלוקת הבקלאוות וירי הזיקוקים ברחבי הרצועה והגדה; שיקום המערך הצבאי, בעיקר מילוי השורות - גיוס פעילים ומינוי מפקדים (לדברי מזכיר המדינה היוצא חמאס כבר גייס פעילים חדשים כמספר האנשים שאיבד, כ-20 אלף); שיקום המערך השלטוני, שכולל הפעלה מחדש של משרדי ממשלה ושירותים ציבוריים. בשטח, ניתן לזהות מאמץ ניכר של חזרה לשגרה. 6,000 שוטרי חמאס, שכל מטותיהם נהרסו במלחמה, נפרסים בכל רחבי הרצועה, וכבר פורסמה הודעה לציבור: "ניתן שוב לחייג 100". כלי הנדסה פועלים מטעם העיריות ועוסקים ללא הרף בפינוי הריסות (שבמהלכו מתגלות גם גופות רבות), סילוק פצצות ונפלים, פתיחת צירים, סלילה מחודשת של דרכים וחיבור קווי חשמל ומים. השווקים תוססים ומחיריהם של מוצרי המזון שנסקו בתקופת המלחמה יורדים. כך, פארס קודרה, תושב הרצועה מספר: "קילו עגבניות ירד מ-40-50 שקל ל-10, אני יכול להאכיל יותר טוב את המשפחה". אפילו מערכת החינוך, שאחראית על 630 אלף תלמידים, הודיעה לא רק שהיא ערוכה לפעילות מחדש (וזאת למרות ש-95 אחוז מבתי הספר נפגעו במלחמה, ו-85 אחוז מהם יצאו לחלוטין מכלל שימוש), אלא גם לקיום הבגרויות כסדרן.
במקביל, פועל חמאס כבר עתה להסיט את המאמץ ההתקפי לעבר איו"ש, שהוגדרה בנאום שנשא דובר הזרוע הצבאית של הארגון, אבו-עוביידה, "הזירה המרכזית החדשה". אחרי שנחתם ההסכם בעזה, חמאס מתכנן עכשיו ללבות ולהתסיס שם תוך ניצול האהדה הציבורית שהארגון זוכה לה בעקבות המלחמה, השחרור הרחב של האסירים שמעורר תהודה ברחוב הפלסטיני (קבלות הפנים של משוחררי הפעימה הראשונה לוו בשלטים: "כל אל-דפה חמסאוויה", כל הגדה היא חמאס), והניכור המתמשך של הציבור כלפי הרשות שסובל מאז 7 באוקטובר ממצוקה כלכלית. זאהר ג'בארין, האחראי על הגדה בחמאס הפועל מטורקיה (מחליפו של סאלח עארורי שחוסל לפני כשנה) הכריז השבוע: "כשם שעזה הביסה את נתניהו, כך גם הגדה תנצח אותו".
4 צפייה בגלריה
זאהר ג'בארין
זאהר ג'בארין
זאהר ג'בארין. מתרברב
בשלב השני יעמוד חמאס בפני אתגר הנובע מתביעת ישראל וארה"ב שהארגון לא ישלוט בעזה. חמאס כבר החל לקדם לכך מענה כשהסכים לאמץ יוזמה מצרית להקים "ועדה ניהולית" ברצועה, שתורכב ממגוון נציגים, כולל מהרשות. כל זאת, תוך איתות שלא יתפרק מנשקו ויישאר מאחורי הקלעים הגורם הדומיננטי. "אנו מבקשים להקים ממשלת טכנוקרטים שתנהל את עזה ותורכב מכלל הפלגים", הכריז השבוע באסם נעים, מבכירי חמאס ברצועה, הפועל כיום בחו"ל. הוא גם הגיב לדבריו של שר החוץ הירדני, איימן ספדי, ולפיהם הרשות צריכה לשלוט בעזה ביום שאחרי ואמר, "מדובר בעניין פלסטיני פנימי. בניגוד לטענת ספדי שהרצועה נשלטת על ידי מיליציות חמושות, האזור מונהג בידי ארגוני התנגדות בעלי חזון ותוכניות סדורות".
רעיון הוועדה הניהולית הוא מהלך קוסמטי שנועד לאפשר מרקם חיים אזרחי ברצועה בלי ויתורים מהותיים מצד חמאס, מהלך שהארגון נקט כבר ב-2014 וב-2017, כשחתם על הסכמי פיוס עם הרשות שלכאורה העניקו לאבו-מאזן סמכות שליטה, אך בפועל הותירו את חמאס בעל הבית האמיתי בעזה. "התמונות מיום ראשון ממחישות שחמאס הוא בעצם 'היום שאחרי'", אומר איבראהים מדהון, פרשן המזוהה עם חמאס שיושב בטורקיה, "בלעדיו לא יהיה שום סדר חדש בעזה".
כדי לסלול את הדרך לקידום רעיון הוועדה הניהולית, משגר חמאס בימים האחרונים איתותים חיוביים לעבר וושינגטון. "אנחנו מוכנים לפתוח בדיאלוג עם ארה"ב ולקדם הבנות בכל נושא", הכריז השבוע מוסא אבו-מרזוק, חבר הלשכה המדינית של חמאס. "ללא נחישותו של טראמפ לא היינו מגיעים לסיום המלחמה, ואנחנו מציעים לארח בעזה שליח מטעמו ואף להבטיח לו הגנה". סטיב וויטקוף, שליחו של הנשיא לאזור, התייחס לאמירה והצהיר, "אם הודעת נציג חמאס נכונה, מדובר בדבר טוב הנובע ממדיניות 'שלום באמצעות עוצמה' שמקדם הנשיא טראמפ". הוא התייחס גם להצעת חמאס והודיע שיגיע לאזור ויפקח על מימוש ההסכם בנצרים ובפילדלפי, ועל קידום השלב השני של העסקה.
4 צפייה בגלריה
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חותם על מסמכים וצווים נשיאותיים בבית הלבן, 20.1.25
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חותם על מסמכים וצווים נשיאותיים בבית הלבן, 20.1.25
טראמפ. חמאס שולח איתותים חיוביים
(צילום: Carlos Barria / REUTERS)
אבו-מאזן מצידו מסויג מרעיון הוועדה הניהולית ומבהיר שיחזור לעזה רק אם יובטח שהרשות תהווה כתובת שלטונית בלעדית. בהקשר זה תקפה הרשות השבוע, במעין קרב מאסף פאתטי, את הודעת חמאס על פריסת השוטרים ברצועה, בטענה כי מדובר במהלך הסותר את השיח לגבי סדר חדש בעזה וכי זהו מהלך שעליו צריכה להחליט הרשות. בין לבין, הרשות הסכימה להצעה שאנשיה יאיישו את מעבר רפיח לצורך פתיחתו מחדש.
מצבה הנוכחי של הרשות אינו מעורר אופטימיות לגבי יכולתה לשוב לשלוט ברצועת עזה, אלא לכל היותר להיפרס במעברי הגבול או לאייש את משרדי השרים, כפי שהיה בעקבות הסכם קהיר מ-2017. דימוי החולשה של הרשות התחדד השבוע לאחר שהעדיפה לסיים את מבצע "ההגנה על המולדת" בן חמשת השבועות שניהלה במחנה הפליטים ג'נין בסולחה עם ההתארגנויות החמושות במקום, אירוע שבשיאו נשאו חבריהן את קציני מנגנוני הרשות על כפיים, תוך קריאות "כתיבה, כתיבה" (כינוי תשתית הג'יהאד האיסלאמי). על רקע אוזלת היד הזאת, צה"ל פתח השבוע במבצע חומת ברזל, לאחר שהשתדל להימנע ככל הניתן מפעילות בזמן שהרשות פעלה בה. הטלה על הרשות - נוכח תוצאות המבצע בצפון השומרון - להשתלט על עזה, אזור קשוח פי כמה, היא בבחינת כישלון ידוע מראש, ואף משימת התאבדות.
גם ישראל ניצבת מול דילמות עם עצירת המלחמה בעזה. התקופה הקרובה תוקדש לשחרור החטופים. מעבר לתרגילים הרגילים של חמאס (בעיקר עיכוב שחרורים וטענות להיעדר מידע לגבי גורלם או מקום הימצאם), סביר להניח שיצוצו אתגרים כמו פיגועים ספורדיים (בעיקר ירי רקטות), או הפרות בהקשר לחזרת אזרחים וחמושים לצפון הרצועה. כל תגובה ישראלית, בעיקר צבאית, עלולה לגרום לשיבוש הפעימות.
השלמת שחרור החטופים תאפשר להתחיל לגבש מדיניות אסטרטגית ארוכת טווח ביחס לחמאס. את ההכלה, ההסדרה הכלכלית והמב"מ שהנחו את ישראל לפני 7 באוקטובר צריך יהיה להחליף ביוזמה התקפית ואפס סובלנות מול כל חידוש המאבק האלים - החל מהברחות נשק, דרך טפטופי רקטות ופעילות סוררים וכלה בקידום פיגועים לאיו"ש - ולבצע תקיפות נקודתיות, בייחוד מהאוויר, אבל במקרה הצורך גם פשיטות נרחבות לשטח הרצועה. בנוסף, יהיה חיוני לקדם פיקוח אמריקאי אפקטיבי, בעיקר בציר פילדלפי, כמו זה שנכלל בהסדרה בלבנון.
בממד האסטרטגי, ישראל עלולה לעמוד מול תרחיש הוועדה הניהולית, כשהמשמעות היא המשך קיום חמאס ככוח דומיננטי בעזה, גם בלי מעמד רשמי. הדילמה תחריף אם הקהילה הבינ"ל, בפרט טראמפ, יראו בכך סידור נוח והוכחה שחל שינוי יסודי בעזה.
4 צפייה בגלריה
גדודי עז א-דין אל קסאם בעזה
גדודי עז א-דין אל קסאם בעזה
מחבלים חמושים מהזרוע הצבאית של חמאס בעזה
(צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)
דילמה אחרת נוגעת לשיקום הרצועה, שמשמעו קבלת "משוואת חמאס" ולפיה פעם בכמה שנים ניטשת מלחמה שלאחריה העולם צריך לשקם את ההרס שהארגון מחולל. ישראל תידרש לבחון אם להגביל את המהלך וכן את השפעת קטאר בעזה ומנגד לעודד גורמים ערביים חלופיים, ובראשם סעודיה ואיחוד האמירויות.
בטווח הארוך, אסור להשלים עם חמאס בעזה, קל וחומר לנקוט שוב מדיניות הכלה. ישראל חייבת, החל מעכשיו, לגבש תוכניות מפורטות לשינוי יסודי של המציאות ברצועה. הן לא היו קיימות ערב המלחמה, ואלה שגובשו בחופזה במהלכה כשלו. יעד כזה יחייב, קרוב לוודאי, השתלטות על כל הרצועה ושהייה בה עד שתתפתח חלופה מקומית, ומכאן שידרוש תכנון מעמיק, גיוס משאבים, גיבוי מבית ומחוץ, וייתכן שגם הנהגה חדשה, כזו הנקייה משרידי קונספציית 7 באוקטובר.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 24.01.25