נכנסנו לחצר עזובה של בית אבן ישן ונזהרנו שלא להילכד בדוקרנים המשוננים של גדר התיל שנמתחה בחצר. שלט בחזית הבית מספר את סיפורו, נציין רק כי מדובר ב"בית קשתות" בסגנון ערבי שנבנה ב-1900 והקמתו לוותה בוויכוחים ערים בין מי שרצו שבתי המושבה ייבנו בסגנון אירופי עם גגות רעפים, לבין אלו ששאפו להיטמע במרחב ולבנות כאן בתים כמו שנהוג היה אז בלבנט, עם קשתות וכיפות. אלו היו הוויכוחים בימים ההם. מי האמין אז שבחלוף למעלה ממאה שנה להקמתה תהפוך מטולה למוצב צבאי קדמי מול השכנים מלבנון. שגדרות יימתחו בחצרות ושקי חול ידפנו עמדות ירי בקרנות רחוב.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
ומילא שכל זה ייעשה בזמן מלחמה. חודשיים וחצי חלפו מאז נכנסה לתוקפה הפסקת האש בגבול הצפון ומטולה עדיין נראית כמוצב צבאי. צה"ל אמור לסגת מדרום לבנון ביום שלישי הקרוב לאחר שישראל קיבלה הארכה של שלושה שבועות מהמועד הקודם. בינתיים הצבא משתמש במטולה כאילו לא תמה המלחמה, ניתן לראותו בכל מקום במושבה. הממשלה החליטה שתושבי הצפון שפונו מבתיהם יחזרו ליישוביהם ב-1 במארס, אבל אף אחד מהשרים לא ביקר בצפון כדי לראות אם זה אפשרי בכלל.
בית הקשתות ברחוב הראשונים הוא דוגמה אחת. הרקטה שפגעה בחצר האחורית החריבה את המרפסת והציתה אש שכילתה כל מה שהיה שם. על הארץ מצאנו אפודים זרוקים של זק"א וערכות למתנדבים של משטרת התנועה. מרחוב הראשונים נסענו לרחוב הלבנון, שם כמעט כל בית חטף פגיעה. התושבים אמורים לחזור לכאן אבל הבתים נטושים ברובם, דלתות אחדים מהם פתוחות לרווחה, וככל שחיפשנו לא מצאנו שיפוצניקים. עומד כאן טנדר שרוף כולו שגם הוא לא פונה עדיין.
ברחוב המקביל, רחוב החרמון, מול בית משפחת כץ, המדרכה מלאה ברהיטים וחפצים. זו ערימה ענקית ואורית כץ מרגיעה ואומרת שמדובר בתכולת ארבעה בתים מהרחוב ומתישהו המועצה תדאג לפנות את הערימה. היא דור רביעי במושבה, סבה פסח וינקלר הגיע לכאן מפתח-תקווה עם אביו מנשה כדי להקים את המקום הזה. "את הבית הזה", הצביעה על מספר 14 ברחוב, "אני וקובי בעלי בנינו לפני 50 שנה כשהתחתנו. 50 שנה גרנו בו עד המלחמה. הוא לא ספג פגיעה ישירה אבל טילים נפלו על בתי השכנים וכל הדלתות אצלנו נעקרו, החלונות התנפצו והגג עף. גשם נכנס לתוך הבית והריהוט נהרס".
תספיקו לשפץ עד 1 במארס?
"יש פה המון עבודה. כשנכנסה הפסקת האש לתוקף בעלי מיד הגיע לראות מה קרה לבית. אני לא יכולתי לראות. זו בסך הכל הפעם השנייה שלי בבית וגם, באנו רק לראות מה עושים הלאה. הביקור הראשון שלי מאז הפינוי היה לפני שבועיים וחצי. עמדתי בכניסה ולא האמנתי שזה הבית שלי. לא זיהיתי אותו, באמת שלא זיהיתי. איך הם מצפים שנחזור הביתה ב-1 במארס?"
בדרך למטולה הרמנו טלפון למאי שטרית מקריית-שמונה. בפעם האחרונה שפגשנו אותה, למחרת כניסת הפסקת האש לתוקף בחודש נובמבר האחרון, היא הייתה בבית מלון בטיילת בתל-אביב, דחוסה בחדר קטנטן עם בעלה ושני ילדיהם, הגדול בן שנתיים והקטן בקושי בן שנה. שטרית סיפרה אז שהחיים במלון בלתי נסבלים, שהצפיפות קשה מנשוא. סיפרה שהיא ובעלה קנו שלושה ארונות כתר פלסטיק ומקרר שאותם דחסו בחדר הקטן ועוד הוסיפו טוסטר, סיר נינג'ה ומחבתות כי נמאס להם מהאוכל במלון. כששאלנו איפה הם מבשלים, ענתה שבמרפסת מול הים.
היינו בטוחים שהיא ובעלה כבר בקריית-שמונה. הרי החיים במלון במשך שנה וחצי נמאסו והחזרה הביתה מלווה בפיצוי כלכלי. תוכנית הממשלה להחזרת התושבים לצפון כוללת מענקים כספיים: 15,360 שקל למבוגר ו-7,680 שקל לילד למי שיחזור עד 7 במארס. עד אז התושבים יכולים לארגן את הבית לחזרה.
"לא חזרנו", ענתה, "אתה תופס אותי מסדרת את הבלגן בחדר במלון בתל-אביב. סיוט פה, וואו, אתה לא מאמין כמה, אבל אין מסגרות פעילות לילדים בקריית-שמונה. פה הם במעון של מפונים בכרם התימנים. מפעילות אותו שלוש נשים מקסימות מהקריה שזה לא המקצוע שלהן. לאחת יש מכולת בעיר, לשנייה יש מזנון כריכים, השלישית עובדת בחנות בגדים. הן הודיעו לנו שב-20 בחודש הן סוגרות את המעון כי הן רוצות להתארגן לקראת החזרה הביתה לקריית-שמונה. עברו חודשיים וחצי מאז הפסקת האש, ואף אחד לא דיבר איתנו כדי להרגיע את הפחדים שלנו. אף אחד לא עידכן אותי אם ב-1 במארס תהיה בקריית-שמונה מסגרת לילדים. אני מפחדת לחזור. מצד אחד רוצה הביתה, מצד שני אני בחרדה. שמישהו יגיד לי שזה באמת בטוח לחזור לקריית-שמונה. כרגע שום דבר לא ברור".
בינתיים משרד החינוך פירסם השבוע כי רק 70 אחוז מהמורים ביישובים המפונים הודיעו שיחזרו ללמד בצפון. הנתון הזה מקשה על פתיחת מסגרות הלימוד בקריית-שמונה ובשאר היישובים בתחילת החודש הבא, וספק אם יאפשר את החזרה המלאה ללימודים בשנה הבאה. זה עוד שיקול שיצטרכו לקחת המפונים: אלו שיעזבו את בתי המלון והבתים ששכרו יזכו לסכום המענק המקסימלי. מי שיבחרו להישאר במלונות או בבתים ששכרו ייפגעו, כלכלית. ככל שהחזרה שלהם הביתה תידחה כך ילך ויפחת סכום המענק שיקבלו מהמדינה – עד שיגיע לאפס אם יחליטו לחכות עם החזרה עד סוף שנת הלימודים.
לפי דיווח מיום רביעי באתר הלבנוני "אל-אח'באר" המזוהה עם חיזבאללה, ישראל ביקשה לדחות את נסיגתה מדרום לבנון בעשרה ימים נוספים, ל-28 בפברואר. את ראש המועצה המקומית מטולה, דוד אזולאי, זה לא מעניין. אזולאי שכר עורך דין שיעתור לבג"ץ בשם המועצה והתושבים, כדי שיורה לממשלה לדחות את מועד חזרתם הביתה.
המשרד של אזולאי נמצא עדיין באחד המקלטים במושבה כי בניין המועצה חטף רקטה וטרם שופץ כמו יתר המבנים שנפגעו במושבה. "תעשו סיבוב", הוא מבקש, "תתרשמו בעצמכם ואחר כך תחזרו ותגידו אם זה מקום שאפשר לחזור אליו. 2,400 תושבים יש במטולה, רק 18 חזרו. מה, כל השאר לא רוצים לחזור? הם משתוקקים לחזור! אבל אתם לא מתארים לעצמכם מה הולך פה, אילו כמויות זבל אנחנו מפנים מפה. כמות הזבל שפינינו בחודשיים וחצי האחרונים משתווה לכמות שהיינו מפנים מכאן בשנתיים.
"בית שבמשך שנה וארבעה חודשים נאכל מבפנים על ידי חולדות זה בית גמור. בית שנשברו בו החלונות ועפו רעפים ונכנס גשם והכל התמלא בעובש וטחב, זה בית גמור. צריך לזרוק הכל ולקנות ריהוט חדש. אז אנשים מוציאים את הבית למדרכה. כמויות הזבל מטורפות ואנחנו מפנים מסביב לשעון עם קבלן שמביא שופל ומשאית דאבל-טריילר וזה לא נגמר".
ועדיין, אנחנו חודשיים וחצי אחרי שנכנסה לתוקף הפסקת האש, בערך שבועיים לפני מועד החזרה הביתה, לא נראה שהתקדמתם ממש בעבודות השיפוץ והשיקום.
"יש פה עדיין הרבה חיילים, המון כוחות צבא. אתה רואה מובילי טנקים, משאיות סולר, ג'יפים, המילואימניקים עצמם באים ברכבים פרטיים. ואני מדבר על מאות מילואימניקים, מאות. הם משאירים את הרכבים שלהם בכל מקום וזה מפריע לנו לעבוד. בכמה מקרים פנינו לצבא שיברר למי שייכים רכבים שחסמו גישה לקבלנים שבאו לתקן תשתיות. הצבא חזר אלינו ואמר, 'ביררנו, בעלי הרכבים בתוך לבנון, הם יזיזו אותם ברגע שייצאו'. הם עדיין בפנים ואנחנו מחכים.
"תושבים מביאים קבלנים ושיפוצניקים כדי לקבל הצעות מחיר ואומרים לי, 'מה זה דוד, מטולה נראית כמו מחנה צבאי'. מי רוצה לחיות בבסיס צבאי. מה, חתמנו קבע? הצבא פיזר תלתליות בכל היישוב והקים עמדות ירי עם שקי פק"ל ולא קיפל שום דבר מזה.
"יש בגדר הגבול מעברים שהצבא פתח לטנקים ומשאיות, אתם יודעים כמה כלבים משוטטים לבנוניים נכנסים בגלל זה? יש לנו לוכד כלבים שרודף אחריהם פול-טיים ג'וב. והכי משגע זה שאין מוסדות חינוך. בית הספר חטף טיל והוא בשיפוץ. בגנים היו מאות רבות של חיילים והם חייבים שיפוץ. אותו דבר במעון. המתנ"ס קיבל פגיעות הדף וגם הוא עדיין לא מוכן. 95 ילדים למדו בבית הספר היסודי שלנו, 38 ילדים בגנים ו-32 פעוטות במעון. הילדים האלו רשומים למסגרות ביישובים אחרים. אם שום דבר לא מוכן פה אז למה שהמשפחות האלו יחזרו? איזו מדינה מטומטמת!"
זהבה ניישטיין לא עזבה את מטולה אפילו לא ליום אחד. 78, ילידת חיפה, גרה כאן כבר יותר מ-50 שנה. בעלה המנוח, אהוד, היה דור רביעי למקימי המושבה. יש לה מתחם אירוח עם שבעה חדרים ברחוב הגורן ובמשך מספר חודשים התארחו בו חיילי מילואים. "בכל פעם שהייתה התרעה הם היו רצים למקלט", היא אומרת, "ואני הייתי מסתכלת עליהם רצים ונשארת לשבת. אני אף פעם לא הלכתי למקלט מאז שאני במטולה, ואני פה משנת 69'".
לעומתה, בתה מירי ערמון עברה חתיכת מסע: בת 47, התחתנה עם מושבניק מאזור גדרה שעלה בעקבותיה למטולה ומגדל כאן קיווי, אבוקדו, נקטרינות ופקאן. יש להם כאן בית ושלושה ילדים אבל עם פרוץ המלחמה עזבו מיד. תחילה למשפחה ברמת-השרון, משם לכמה ימים בדירת חדר בקיבוץ דליה שממנה נסו למלון בחיפה שממנו המשיכו למלון בטבריה ואותו החליפו במלון אחר בטבריה. כבר כמעט שנה הם בבית שכור ביסוד המעלה. מאז שנכנסה הפסקת האש לתוקף הם במרדף אחרי רשויות המדינה. "הבית שלנו נפגע מהדף של פיצוץ טיל נ"ט בבית של השכנים", אומרת מירי, "וכתוצאה מכך עפו דלתות, רעפים וחלונות, נהיו סדקים בחלק מהקירות, המזגנים עפו, הבית היה פרוץ ונכנסו חולדות, בקיצור נדרש שיפוץ מסיבי".
התחלתם?
"הבאנו שמאי שעובד עם מס רכוש, ובאותה הזדמנות באנו עם הקבלן שלנו שיעבור עם השמאי על הנזקים ויבין את היקף העבודה. השמאי כתב דוח ואמר שהוא מגיש אותו למס רכוש ושהם ייצרו איתנו קשר. הקבלן נתן הצעת מחיר של 120 אלף שקל אבל לא שמענו כלום ממס רכוש, ככה שאנחנו לא יכולים להתחיל לשפץ כי אין לנו את הסכום הזה".
את בכלל יודעת מה הייתה הערכת הנזק של השמאי?
"שום כלום. יש מוקד טלפוני של מס רכוש אבל אף אחד לא עונה שם. וניסיתי כמה פעמים. פניתי לעו"ד של המועצה שמסייע לתושבים מול מס רכוש אבל גם הוא מתקשה לקבל מהם תשובה. בינתיים לקחנו עו"ד פרטי והוא מטפל בזה. עוד מעט שלושה חודשים מאז שאפשר היה להתחיל לסדר את הבית אבל העסק תקוע, מילה לא שמעתי מהמדינה, מילה, אפילו לא הגה!"
זהבה: "איזו חלמאות זו. בדרום יש את מינהלת תקומה שעוזרת לתושבי העוטף ולנו תושבי הצפון אין כתובת, אין למי לפנות".
יש את השר זאב אלקין שאחראי על שיקום הצפון.
זהבה: "איפה הוא? מישהו ראה אותו?"
ברשות המסים טוענים כי "מתוך למעלה מ-400 תביעות במטולה בלבד, יותר מ-70 אחוז עברו לשלב התשלומים. זהו קצב טיפול מהיר יחסית לעובדה שרוב התושבים עדיין מפונים".
יצאנו להצטלם בחצר של זהבה שמלאה עכשיו כלניות צבעוניות. מירי אמרה שהיא רוצה לחזור למטולה. "יש לי פה מורשת משפחתית עוד מימיה הראשונים של הציונות", ציינה, "אני באמת רוצה לחזור. אני גם לא מתביישת להיתלות בציונות, באחיזה בקרקע, בחקלאות. אבל איפה המדינה איפה, אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.02.25
