"לראשונה מאז 2002, נראים טנקים בגדה המערבית". הדיווח הזה כיכב בכותרות התקשורת הפלסטינית השבוע, לפעמים תוך דחיקת המו"מ על עסקת החטופים, ולווה בתמונות של שלושה טנקי מרכבה שועטים בסמטאות מחנה הפליטים ג'נין. השיח הפלסטיני הסוער בנושא מצטרף למתחים אחרים שמתעצמים באיו"ש בשבועות האחרונים, והופכים את המצב באזור לנפיץ ערב הרמדאן שמתחיל מחר.
במוקד המתיחות עומד מבצע חומת ברזל, הנערך זה כחודש בצפון השומרון, ונושא מאפיינים שלא דומים למהלכים קודמים מהשנים האחרונות: הוא ממושך יותר, נפרס על אזור רחב יחסית (מרחבי ג'נין וטול-כרם), ומלווה בהיקף כוחות ובשיטות פעולה שלא נראו באזור הזה ומזכירות את אלה שננקטו בעזה, בעיקר הרס נרחב של אזורי מגורים שבהם פעלו תשתיות הטרור. וכך, רחובות חשופים מאספלט, שתחתיו הוטמנו מטענים רבי-עוצמה, הפכו לסימן ההיכר של יישובי צפון השומרון.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
הפלסטינים מדגישים מאפיין אחר במבצע: פינוי מחנות הפליטים בג'נין ובטול-כרם. "ישראל מנסה להרוס בהדרגה את כל המחנות בגדה. התהליך החל בשומרון והביא ל-40 אלף עקורים, והתכלית היא קעקוע הפליטות הפלסטינית", מסביר הפובליציסט ג'מאל זקות. ראא'ד דבעי, ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטת א-נג'אח בשכם, מוסיף: "ישראל פועלת ליישם בגדה את מודל הדאחייה של ביירות או ציר נצרים בעזה, כלומר הרס תשתיות ומרחבי מגורים כדי למנוע חזרת תושבים".
המתיחות הביטחונית חוצה את הקו הירוק, כפי שבא לידי ביטוי בפיצוץ שלושת מטעני החבלה באוטובוסים בבת-ים ובחולון ביום חמישי שעבר. "נקמה ממחנה הפליטים טול-כרם", נכתב על המטען הרביעי שלא התפוצץ, והחשד המרכזי נופל על חמאס. ואכן, הארגון מקדם מאמצים נמרצים להבערת הגדה. ח'אלד משעל מבהיר כי אסטרטגיית הארגון כעת היא "התמקדות בשיקום עזה, במקביל להאצת ההתנגדות בגדה", וזאהר ג'בארין, האחראי על איו"ש בחמאס שמקום מושבו בטורקיה, מבהיר בראיון השבוע: "לגדה עתודות שיכולות להביס את ישראל, ועכשיו תורה לעמוד בחזית המאבק". אתגר ביטחוני חריף אחר מגולם בעשרות פעילי חמאס מאיו"ש ששוחררו במסגרת העסקה, ומגורשים לחו"ל. כמו משוחררי עסקת שליט, אלה הטריים עתירי ניסיון צבאי ומלאי שאיפות נקם שיתורגמו לניסיונות לשקם את תשתית חמאס באיו"ש ולקידום פיגועים. "סטטיסטיקת העבר חד-משמעית: רוב מחבלי חמאס חוזרים לחיק הטרור עם שחרורם, והדבר יחייב פעילות סיכול בשטחים ובחו"ל", מסביר עודד עילם, בעבר ראש חטיבת הפח"ע במוסד.
הר הבית, הנפץ האולטימטיבי של הזירה הפלסטינית, מתחמם גם הוא לקראת הרמדאן. חמאס כבר מקדם הסתה חריפה בטענה שישראל מתכננת להפר את הסטטוס-קוו במתחם. כך נטען כי מתוכננת הקמת תחנת משטרה גדולה באחד משערי ההר, ועולה קריאה להיאבק בהגבלות על המתפללים במהלך החג (נקבעה מכסה של עשרת אלפים מתפללים מהגדה בימי שישי בחודש זה).
על כל הצרות המתוארות, נוספה בחודש האחרון מתיחות שמקורה במשפט סתמי שהפטיר טראמפ, ולפיו יישא בקרוב אמירה חשובה בנוגע לאיו"ש. רבים בישראל, אך גם בקרב הפלסטינים, מעריכים כי מדובר בהתייחסות לסיפוח עתידי של שטחי הגדה. "צילום נתניהו השבוע במחנה הפליטים טול-כרם והכרזותיו הלוחמניות האחרונות מעידים כי הוא מתכוון להפוך את איו"ש לזירת פעולה מרכזית", מסביר הסופר עאטף אבו-סיף, שכיהן בעבר כשר התרבות ברשות. "טראמפ אמנם יורד בהדרגה מרעיון הטרנספר ברצועה, אבל ייתכן שיאפשר בקרוב לקדם מטרות ברוח דומה בגדה".
לכל המתחים נוסף משפט סתמי שהפטיר טראמפ, על "אמירה חשובה קרובה בנוגע לאיו"ש"
ברקע, ניצבת הרשות שלכאורה אמורה להיות הגורם הפלסטיני הדומיננטי, אבל מפגינה חולשה עמוקה וחוטפת מכל כיוון: הציבור מנוכר כלפיה ורואה בה גוף מושחת; מול ישראל המשבר עמוק, כשרבים משרי הממשלה מסבירים השכם והערב שמדובר באויב שיש לפרקו; חמאס נושף בעורפו של אבו-מאזן ומאשים אותו בשת"פ עם ישראל ובפגיעה בהתנגדות; ממשל טראמפ מתחוור עבורה בהדרגה כסיוט; ורוב מדינות ערב עייפו מזמן מהממשל ברמאללה.
ברחוב עצמו, קשה למצוא אווירה חגיגית ערב רמדאן. למתיחות הביטחונית מתווסף משבר כלכלי מתמשך מאז 7 באוקטובר שמקורו בהגבלת יציאת הפועלים ושהביא לזינוק באבטלה מ-13 אחוזים ל-32. כפועל יוצא, מצטמצם כוח הקנייה (80 אחוזים מהמשפחות מעידות שהפחיתו ב-50 אחוזים רכישת מוצרים לקראת הרמדאן), ומתרחב העוני (אגודות הצדקה מדווחות על עלייה של 45 אחוזים בבקשות לסיוע במזון בהשוואה לשנה שעברה).
בימים אלה ימלאו עשר שנים להתרעה האסטרטגית שפרסם אמ"ן בדבר תפנית דרמטית באיו"ש, בעיקר אינתיפאדה שלישית והתפרקות הרשות. תרחישי האימים לא התממשו, בעוד עזה, הזירה שממנה ישראל חששה פחות, הפתיעה במתקפה אסטרטגית שגרמה טראומה לאומית.
היציבות היחסית בגדה מבוססת על שלושה מרכיבים: מציאות אזרחית-כלכלית חיובית; זיכרון קולקטיבי טראומטי ממבצע חומת מגן (2002), שהמחיש לפלסטינים את מחיר ההפסד מעימות; ומאמץ של הרשות למגר טרור ולשמר את התיאום עם ישראל, מתוך הכרה שמדובר באינטרס קיומי עבורה. שלושת הרכיבים התערערו מאז 7 באוקטובר: המציאות האזרחית מידרדרת; הרשות חלשה מאוד, כפי שהתבטא באחרונה במבצע שקידמה לצורך השבת השליטה במחנה הפליטים ג'נין והסתיים בכישלון; ומאז 2002 צמח דור פלסטיני צעיר שבזיכרונו לא צרובים מראות של טנקים ישראליים בערי הגדה. זה דור שאינו מורתע כמו הוריו, ורבים בו רואים בחמאס מושא הערצה וחיקוי.
וכך, הסיכוי למימוש התרעת העבר גובר כיום, דבר שיצריך להעתיק את דגם הפעולה שמתקיים כרגע בצפון השומרון למוקדים אחרים באיו"ש. תרחיש כזה יערער מצד אחד את מעמד הרשות, ומצד שני ישית על ישראל יותר אחריות, לרבות אזרחית, בעיקר אם תחליט להישאר בכל המקומות.
אם אין אג'נדה נסתרת שנועדה לממש תרחיש כזה, מומלץ לשקול מהלכים שיוכלו אולי להרגיע את המתיחות: להימנע ממהלכים מתריסים בהר הבית במהלך הרמדאן ולמנוע חיכוכים בין מתיישבים ישראלים לפלסטינים באיו"ש; לשמר את התיאום עם הרשות, שאמנם אינה שותף אידיאלי, אך עדיפה על שלטון חמאס בגדה; למגר בכוח ומיד כל איום ביטחוני, בעיקר מצד חמאס - בשטחים או בחו"ל; ולבחון דרכים לשיפור המציאות האזרחית בגדה, מבלי להסתכן באיומים ביטחוניים - למשל עידוד השקעות בינ"ל והקמת מפעלים בשטחי הרשות.
בלי מהלכים כאלה ישראל עלולה להיקלע לממשל צבאי באיו"ש, גם ללא תכנון או רצון, ומכאן הדרך למציאות של מדינה אחת קצרה. הדבר שוב מחדד בפני הישראלים את הצורך לדון ברצינות בעתיד היחסים עם הפלסטינים, לוודא שנתוני היסוד והדילמות מוכרים, ולעסוק בהכרעות הנדרשות - מסוג הדברים שברחנו מהם עד 7 באוקטובר, ונפלו על ראשנו באופן כואב.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 28.02.25
