1. כמו פעמים רבות בשנה וחצי האחרונות, גם הפעם בין כתיבת הטור לפרסומו העולם עלול להתהפך שבע פעמים. אבל בהנחה שהמצב בזמן כתיבת שורות אלה דומה למצב בעת פרסומן, הרי שישראל נמצאת שוב בין השמשות: מנסה להאריך את שלב א' בהסכם החזרת החטופים, אבל שוקלת ברצינות לחזור ללחימה בעזה. ואם כך הדבר, אני חש חובה לתת ביטוי לחששות שהגיעו אליי מהשטח לגבי חידוש הלחימה, ואם לדייק, מאיך שזה ייעשה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של חנוך דאום:
אני מדבר עם משפחות שכולות ופוגש אותן כל הזמן. מדי שבוע יש לי שיח כזה או אחר עם מי שאיבדו את היקר להם מכל. השבוע, למשל, פגשתי אם יקרה שבנה נפל בעזה והיא מחפשת זוג שיתחתן במצפה שהוקם לזכרו. בכל שיחה כזו אתה מקשיב וסופג, אבל לא תופתעו אם אומר לכם כי אי-אפשר באמת להבין עד הסוף, ובוודאי שלא לתאר את הכאב. את האובדן. את הקרקע שנשמטה תחתם.
בשוכבם ובקומם הם הולכים עם האובדן הזה. אנחנו המשכנו בחיינו, הם עוד נמצאים ברגע שבו דפקו על דלת ביתם ומסרו להם שבנם שיצא לקרב לא ישוב.
2. הבה נאחז את השור בקרניו: במהלך הקרקעי האחרון בג'באליה איבדנו מעל 40 חיילים. זה מספר אבידות בלתי נתפס ביחס למהלך שנעשה יותר משנה לאחר 7 באוקטובר, ואחרי שכבר הוטחה על ג'באליה אש תופת והיינו שם פעמיים או שלוש. למה איבדנו שם כל כך הרבה חיילים? כי הכנסנו אותם למקומות שבהם היתרון של החיילים שלנו לא בא לידי ביטוי.
את הדברים האלה אני כותב משום שאני חש חובה להתריע ולעורר את כל מי ששוקל לחזור ללחימה בעזה כעת: יש מפקדים שסבורים שהתוכניות לא מגינות מספיק על חיי לוחמינו. באופן אישי, אני מתפלל לכך שהפסקת האש תימשך ועוד חטופים יחזרו, אבל אם חלילה גזרתם עלינו לשוב כעת ללחימה – תהיו חייבים לעשות זאת אחרת.
1 צפייה בגלריה
כוחות צנחנים בחאן יונס בדצמבר 2023. מה שעשינו ארבע פעמים לא ישתנה בפעם החמישית
(צילום: דובר צה"ל)
3. אחת הטענות הרווחות נגד חזרה למלחמה בעזה היא שזו בעצם הפקרת החטופים. הטענה ברורה: המלחמה עצמה מסכנת אותם; וגם תנאי השבי, שחטופות וחטופים משוחררים העידו לגביהם - בלתי אפשריים. בעיניי קשה להתווכח עם הטענה הזו, אבל אני בוחר לא לעסוק בה בטור זה מפני שהיא זוכה לדיון ציבורי גם בלעדיי. אני מזהיר מפני דבר אחר, שבעיניי לא מדובר מספיק: בהינתן שהחלטתם לחזור להילחם, שימו לב שיש מי שמתריע מפני חזרה למלחמה שתהיה ללא תכלית מבצעית ברורה. יש מי שחושש מפני חזרה לדשדוש. אם תחודש הלחימה בעזה בצורה דומה למה שנעשה עד כה (גם אם במספרים אחרים), יש מי שאומר לי כי נמצא את עצמנו שוב סופרים את מתינו. נקום מדי בוקר לתמונות של ילדים יפים שנהרגו ממטען שהושאר בבית שאליו נכנסו הכוחות, מירי צלף או מדוּ"צ. אני כותב זאת כדי להתריע, ולא כדי להחליש; אני כותב זאת משום שמפקדי שטח אמרו לי במפורש שאפשר גם אחרת.
4. אף שאינני כתב או פרשן ביטחוני, יש לי בכל זאת איזו זווית ראייה שמתגבשת בשיחות הבלתי אמצעיות שיש לי כשאני מגיע ליחידות צבאיות. רק בעשרה ימים האחרונים פגשתי שלוש קבוצות של לוחמים. אני תמיד מדבר איתם אחרי ההופעה, מתעניין, מקשיב. ומהשיחות האלה ברור לי שלעשות מה שעשינו ארבע פעמים גם בפעם החמישית לא יחולל הבדל, גם אם הפעם זה יהיה ביותר מוקדים בו-זמנית עם יותר כלים ויותר חימוש. להרוס שוב מקומות שרובם הרוסים, לא ישנה את פני המערכה. אנחנו נקבור את מתינו, הבתים הלא-רבים שעדיין על תילם בעזה ייהרסו, אבל זה לא יקרב אותנו לשורה תחתונה חדשה.
שאלה: האם ראיתם את התמונות והסרטונים מסעודת הרמדאן בעזה? כדאי לכם לחפש. זה שיעור חשוב בהבנת אויבינו. אתם רואים בהם שכונה שאין בה בית עומד, ובין ההריסות יש שולחנות עם אוכל לחג. ובסרטון הם נראים מאושרים כשהם מתיישבים לאכול. זו כמובן תעמולה זולה, אבל עם זה אנחנו מתמודדים: אנשים שמבחינתם שולחן עם כמה פיתות בבית שבור, בלי חשמל ומים, ועם ריח גופות באוויר – זה ניצחון.
ראיתם את סרטוני הרמדאן מעזה? זו כמובן תעמולה זולה, אבל עם זה אנחנו מתמודדים: אנשים שמבחינתם שולחן עם כמה פיתות בבית שבור בלי מים וחשמל, כשבאוויר ריח גופות — זה ניצחון
5. גם את זה צריך לקחת בחשבון: יש חשש למוטיבציה של המילואימניקים. אם נשוב ללחימה בדרך חסרת תחבולה ומעוף, עלולה להיווצר תנועת מלקחיים: מצד אחד יהיו מילואימניקים שיגידו שקוראים להם להילחם למרות שזה מסכן את החטופים. זה יפגע במוטיבציה שלהם. מהצד השני, יגידו מילואימניקים שמסכנים אותם ללא תכלית. חייבים לייצר איזה שינוי שיהפוך את שעון החול, ויבהיר לחמאס שזו לא עוד כתישה שהוא צריך פשוט לחכות שתיגמר, אלא משהו שמביא את ארגון הטרור לקיצו.
אני מודע לכך שאני כותב מה לא אבל לא אומר מה כן. הסיבה היא שאינני מומחה צבאי וגם כי זה בטח לא רעיון טוב לכתוב דברים כאלה כאן. אומר זאת כך: מפקדים שדיברתי איתם, כאלה שמ-7 באוקטובר היו בעיקר או רק במילואים, טוענים שיש דרכים אחרות שכרגע לא נראה שנשקלות בבהילות מספקת. מפקדים שעימם דיברתי אמרו לי שאם יוחלט לחדש את הלחימה, זה חייב להיות אחרת. לטענתם, יש כל מיני חלופות. יש כל מיני סוגי רעיונות שעשויים להכאיב לחמאס יותר מעוד הרס בתים רנדומלי. אבל נכון לכתיבת שורות אלה, לפי מה שאני שומע, לא דנים בהם מספיק, וגוזרים על חיילינו להסתכן שוב. המחבלים שראיתם עם מדים מגוהצים בטקסים המשפילים פשוט יפשטו אותם וייטמעו באוכלוסייה, חיילנו יסתובבו שעות בלי לראות אויב בעין, עד שברגע אחד תקרוס חלילה איזו קומה בבית שאליו נכנסו, ואנחנו נשמע את רעש המסוקים מעל שיבא.
אני לא סתם כותב פה את דברי התבהלה הללו. לא הייתי עושה זאת אם היינו כעת ב-8 באוקטובר לפני התמרון. לפעמים אין ברירה אלא להסתכן. לשם כך יש צבא. אבל זה לא המצב כרגע: הפעם יש לנו תמיכה אמריקאית לעשות דברים שלא עשינו בעבר, וגם העיתוי יכול להיקבע על ידינו. יש גם מפקדים שיש להם הצעות טובות.
הלוואי שיקשיבו להם. שבת שלום.
