ביום שני בשבוע שעבר נערך כנס הפיקוד הבכיר של צה"ל. כ־700 קצינים בקבע מדרגת אלוף משנה ומעלה, התכנסו באולם בסיס חיל האוויר בפלמחים לאירוע לא שגרתי: זו הפעם הראשונה שיוצגו בפניהם ממצאי התחקירים הצה"ליים על 7 באוקטובר בנושאי הליבה – מודיעין, תפיסות המלחמה, אירועי הלילה שלפני ועוד. הדיון היה טעון מאוד, ומתחת לפני השטח המאבקים הפנימיים שבהם מתבוסס הצבא הורגשו היטב. באחד מרגעי השיא ביקש מפקד יחידה 8200, תא"ל יוסי שריאל, את המיקרופון, ואחרי שהודה בכישלונו שלו והתנצל, טען כי "7 באוקטובר זו לא תאונה, זו מחלה קשה שהתפשטה בצבא. בניגוד לניצחון על חיזבאללה, שדואגים לציין שהקבוצה הצה"לית ניצחה כקבוצה, בתחקירים פתאום כל הבעיה היא המודיעין".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
יום לאחר מכן הוצגו התחקירים גם בפני תא הכתבים הצבאיים. אחר כך הפיץ דובר צה"ל לעיתונאים מסמך בן 15 עמודים של סיכום התחקירים, אבל שם מכתיב הצבא לתקשורת לקבוע "בשם הכתב" כי התחקירים הם פרי של "תהליך ממושך, מעמיק של תחקור, תהליך שהמצפן שלו הוא האמת והתכלית שלו היא למידה ותיקון".
למעשה, המסמך הדל הזה הוא בינתיים העדות הרשמית היחידה שנמצאת כעת ברשות הרבים, שבה מפרט צה"ל את מסקנותיו מהאסון הקשה בתולדותיו בכל הקשור לנושאי הליבה: המודיעין, האסטרטגיה והתפיסות, וביצועי אגף המבצעים, פיקוד הדרום, חיל האוויר וחיל הים. כל שאר המסקנות שפורסמו בשבוע האחרון, מקורן בדיווחים שקומץ עיתונאים שמע במרתון דחוס של עשר שעות, שגם בו חלק גדול מאוד מהחומר כלל לא הוצג.
בסופו של דבר, כל התחקירים של צה"ל, כולל אלו שהוצגו רק השבוע על הקרבות במוצב נחל עוז, נתיב העשרה וכפר עזה, אמורים להיות ערוכים, מסוכמים ומאוגדים יחד. סביר להניח שהתהליך הזה ייקח עוד זמן רב, וגם אז, לכרך המלא יהיה בוודאי גם נספח סודי, שרק מורשים יוכלו לעיין בו.
תקציר התחקיר שהפיץ דובר צה"ל לא מספר, למשל, שגם במודיעין חיל האוויר קיבלו ידיעות על סימנים מחשידים בעזה בליל 7 באוקטובר. גם לא על הכישלון ליירט את חדירת הגלשונים המעופפים של הנוח'בה, או להפיל את הכטב"מים של חמאס שהשמידו עמדות "רואה–יורה" בגבול עזה. גם לא על הפרט השולי שבשעות המתקפה הראשונות סוללות כיפת ברזל לא הצליחו ליירט כמחצית מהרקטות שנורו מעזה
עד אז, בכל הקשור בנושאי הליבה, בידי הציבור יש רק את אותו מסמך מקוצר שדובר צה"ל הפיץ. זה מסמך חסר ומלא חורים, שמאפשר גם להבין את הביקורת הנוקבת של תא"ל שריאל: כל המסמך מכוון נגד המודיעין. למען הסר ספק, המודיעין אשם ואחראי על חלקו ב־7 באוקטובר - ויש לו חלק גדול מאוד - אבל המסמך מתעלם לחלוטין מחלקם של כל השאר.
הנה דוגמה. לגבי חיל האוויר נאמר בתקציר כי, "מהתחקיר עלה כי חיל האוויר עמד בכל הכוננויות שהוגדרו, ואף מעבר לכך… לצד זאת, כוננויות השגרה לא תאמו הערכות למתקפה רחבה בהפתעה". כלומר, מה שחיל האוויר עשה לא טוב, הוא באשמת ההערכות שלא היו למתקפה רחבה. ומי אשם בכך? התשובה ברורה. אגב, במצגת חיל האוויר במפגש הקצינים בפלמחים, גם שקופית הפתיחה מודיעה כי עבור החיל הייתה זו "מלחמה והפתעה בלי שום הערכות מוקדמת".
החומרים המלאים של התחקירים כוללים באלפי עמודים, חלקם עדיין לא ערוכים סופית, ובחלקם ניכר שיש עוד עבודה רבה. אבל עיון בחומרים הללו מאפשר לספר מה שלא סופר בסיכומי התחקיר על חיל האוויר. למשל, שבמהלך הלילה בהחלט הגיעו לחיל האוויר ידיעות שונות המצביעות על סימנים מחשידים מרצועת עזה. היה צריך לחבר את הנקודות עם אירועים נוספים: ללהק המודיעין של חיל האוויר הגיע עוד הרבה קודם עותק של "חומת יריחו", תוכנית המתקפה של חמאס ש־8200 הצליח ליירט באפריל 2022. ב־3 בספטמבר 2023, כחודש לפני המתקפה, נציג בכיר מאוד של החיל גם נכח בפגישה דרמטית וחשובה אצל מפקד פיקוד הדרום, שם נאמר כי יש בעיות באיכות המודיעין בעזה, וכי "חמאס תממש מכת פתיחה כשתחשוב שזה משרת אותה". יש עוד: מפקד מרכז האש של פיקוד הדרום, קצין בחיל האוויר בדרגת אלוף משנה, שאף הוא נכח באותה פגישת צמרת בספטמבר, היה חלק גם מהערכת המצב שכינס אלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן בשלוש בלילה שקדם למתקפה, ובה הוצגה שורת הסימנים המחשידים שקלטו בקהילת המודיעין. כל אלו, איכשהו, לא מצאו דרך לתקציר שדובר צה"ל פירסם. גם לא הכישלון של החיל ליירט את חדירת הגלשונים המעופפים של הנוח'בה, או להפיל את הכטב"מים של חמאס שהשמידו עמדות "רואה־יורה" בגבול עזה. גם לא הפרט השולי שבשעות המתקפה הראשונות, סוללות כיפת ברזל לא הצליחו ליירט כמחצית מהרקטות שנורו מעזה.
זה לא הכל. אחת השאלות המהדהדות מאז 7 באוקטובר הייתה איפה היו מטוסי הקרב בשעות הראשונות. העיכוב בהגעתם היה כה בולט, שקונספירטיבים ושאר מטורללי רשת החלו לטעון שהטייסים לא הגיעו למטוסים בכוונה, כמחאה נגד ההפיכה המשפטית.
זה כמובן שקר מוחלט, אבל המסמך המקוצר של דו"צ, נאמר בעדינות, לא ממש מחזק את האמון בחיל האוויר. "חיל האוויר מימש את תוכניות ההתקפה בהתאם לפקודות שניתנו", נקבע שם. "לא ברור האם ניתן היה לממש מאמץ תקיפה בעל אפקטיביות רבה יותר במציאות ששררה".
מי שכן יצליח להשיג נגישות לתחקירים המלאים ולחומרי הגלם שלהם, יגלה אמת שונה במקצת. למשל, שלגבי הגלשונים והכטב"מים של חמאס, שהתעופפו באין מפריע, נקבע שם כי "חיל האוויר לא עמד במשימת ההגנ"ש (הגנת שמי המדינה - ר"ב, י"ר)". עוד קובע התחקיר כי חיל האוויר ופיקוד הדרום הפעילו את תוכנית "חרב דמוקלס": פגיעה בשורת מטרות בעומק עזה, שסומנו לאורך שנים וחודשים קודם, והיו מתוכנתות מראש במחשבי מטוסי הקרב. הבעיה שרוב המטרות הללו לא היו רלוונטיות ב־7 באוקטובר, כשבכלל היה צריך להפציץ שיירות נוח'בה ובוזזים שזרמו לישראל. וכך יצאו מטוסי הקרב לסבבי הפצצות שאולי הסבו נזק למטרות חמאס, אבל לא ממש סייעו לבלום את המתקפה, עד שבחיל ובפיקוד התעשתו, "יחסית מוקדם", לטענתם.
מדובר צה"ל נמסר כי חיל האוויר לקח על עצמו אחריות לכישלון הזה, וכי הדברים נאמרו לפיקוד הבכיר של צה"ל תוך הצגת שני השקפים הרלוונטיים מתוך 700 השקפים שיש בתחקיר המלא. ביקשנו לקבל את החלק הרלוונטי מההקלטה של האירוע שבו הוצגו השקפים, אך זה לא הועבר.
הנה עוד דוגמה לכמה מעט מידע הועבר לציבור, הפעם על זרוע הים. המסמך של דו"צ קובע כי "פעילות חיל הים ב־7 באוקטובר התמקדה בסיכול המחבלים אשר פשטו דרך הים למדינת ישראל", וגם כי "כוחות חיל הים פעלו בחתירה למגע לסיכול החדירה, ופגעו בחלק גדול מהמחבלים של ארגון הטרור חמאס אשר לקחו חלק בחדירה דרך הים". "חלק גדול מהמחבלים" זו הגדרה יפה; מי שיצלול לתחקיר המלא על חיל הים, יגלה שהיו שבע ספינות מחבלים, והחיל אכן השמיד חמש. השתיים שחמקו הגיעו לחוף זיקים וטבחו שם באזרחים. חלק מהמחבלים גנבו את רכב הסוואנה של החיילים שבאו להדוף אותם, והמשיכו הלאה לחפש קורבנות נוספים ביישובי העוטף. "חיל הים לא עמד במשימת ההגנה בים", נאמר בתחקיר המלא.
אגב, כל זה לא הוצג גם לקצינים בכנס הפיקוד הבכיר בפלמחים. מדובר צה"ל נמסר כי התחקיר על חיל הים לא הוצג "בשל מגבלות הזמן".
אלו רק שתי דוגמאות למה שלא סיפרו לציבור, או סופַּר באופן חלקי ומגמתי, על התחקירים שביצע צה"ל. יש לא מעט ביקורת, חלקה בוודאי מוצדקת, על הדרך שבה בוצעו התחקירים הללו. אבל כשצללנו לתוך אינספור המסמכים - שסוכמו, לטובת ההצגה לפיקוד הבכיר, למאות שקופיות - ההתרשמות הייתה שלפחות בחלק מהמקרים החוקרים עשו עבודה כנה, והגיעו למסקנות נוקבות וחשובות. רק שבינתיים, מעט מאוד מכל זה הצליח להגיע לציבור.
הבעיות בתחקירים ובאופן שבו נערכו, סוכמו והוצגו, כך לפי כמה מקורות, הגיעו גם לידיעתו של הרמטכ"ל הנכנס, אייל זמיר. נכון לעת כתיבת שורות אלה, ביום שלישי בלילה, נראה כי זמיר שוקל ברצינות להתחיל את כהונתו, אולי הרגישה ביותר בתולדות הצבא, בהודעה על פתיחה מחדש של לפחות כמה מהתחקירים ועל סיום תפקידם של כמה מהקצינים הבכירים שכיהנו ב־7 באוקטובר, וטרם עשו זאת בעצמם.
עד שיעשה זאת, אם יעשה זאת, אנחנו מביאים השבוע סדרה של גילויים מתוך החומר המקורי והמלא - עד כה - של התחקירים הצה"ליים והמסמכים עליהם התבססו. יש הרבה מאוד אנשים שלא יאהבו את מה שייכתב כאן, אבל גם להם צריך כנראה להזכיר: דברים מקולקלים שנותרים בחשיכה - אף אחד לא מתקן.
איפה הכל התחיל? // אחד מהתחקירים המרכזיים שנעשו בצבא בעקבות מחדל 7 באוקטובר נוגע לתפיסות האסטרטגיות והאופרטיביות שהשתרשו בצבא לאורך השנים. בהחלטה ראויה מאוד, הרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי הגדיר לחוקרים כנקודת התחלה את מרץ 2018, מעט לפני תחילת הקדנציה שלו כמפקד פיקוד דרום, אבל צוות החוקרים הלך הרבה יותר לאחור, לשנת 2002, כדי לנסות ולברר בעצם איך הכל התחיל. המסקנות של הצוות אינן פשוטות, ולא רק עבור הלוי.
הנה סיפור חשוב שחמק מהדיווחים על התחקירים. בפברואר 2017, בנה הרמטכ"ל דאז והח"כ בהווה גדי איזנקוט תוכנית בשם "מסגרת אסטרטגית אופרטיבית למערכה ברצועת עזה". בתוכנית מוגדרים שלושה תרחישים שיכולים להוביל למלחמה מול עזה: מתקפת פתע יזומה של חמאס; הידרדרות כתוצאה מהסלמה מדורגת אל מול חמאס; או מהלך יזום ומקדים של ישראל. בסך הכל, הגיוני למדי. כמובן שאת החוקרים הייתה אמורה לעניין בעיקר התוכנית של איזנקוט למתקפת פתע יזומה של חמאס - התרחיש שאכן התממש ב־7 באוקטובר - אבל החוקרים לא עוסקים בכך. הסיבה פשוטה: כי לפי תחקיר צה”ל – התרחיש הזה בוטל.
איזנקוט סיים את תפקידו, ובינואר 2019 הרמטכ"ל אביב כוכבי נכנס לקומה ה-14 בקריה. חמישה חודשים אחרי, כוכבי עיצב מחדש את התוכניות האופרטיביות של הצבא, גם אלו מול עזה. לפי מסמך שיוצא מלשכת הרמטכ"ל ב-16 במאי 2019, אלוף פיקוד הדרום דאז, הרצי הלוי, פיתח תוכנית בשם "רוח דרום" - תוכנית מלחמה שיש לה רק שני מצבי יסוד בהם היא מופעלת: המצב הראשון הוא "הפעלה בהסלמה": ישראל וחמאס מחליפים מהלומות שהולכות ומתגברות, ואז ישראל תוקפת; המצב השני, שאותו כוכבי מגדיר כ"המצב הרצוי", הוא הפעלת תוכנית המלחמה של ישראל בהפתעה נגד חמאס.
אלו שתי האופציות בתוכנית. ישראל תוקפת, או תוקפת בהפתעה. מצב הפוך, שבו חמאס תוקף בהפתעה, פשוט נעלם מהתוכנית. הסיבה, לפי התחקיר: במטכ"ל היו משוכנעים שמלחמות (שישראל לא פותחת בהן) כבר לא יכולות להתחיל בהפתעה. בתחקיר נאמר כי מדובר ב"תודעה מערכתית שגויה, שמלחמות נפתחות לרוב אחרי הידרדרות". ואז הגיחה לה המציאות, והוכיחה שהן דווקא יכולות להיפתח גם במפתיע, בשבת שמשית של שמחת תורה.
לאן נעלמה ההתרעה? // בכירי צה”ל בשנים האחרונות היו משוכנעים שאין אפשרות שחמאס יפתיע את ישראל, מכיוון שישראל תקבל התרעה. אבל מה זה אומר בעצם, "התרעה"? צה"ל אמנם הגדיר את המושג הזה והדגיש כמה הוא חשוב. אבל כשצוות החוקרים בדק לאורך שנים את מסמכי היסוד של הצבא, התברר כי החל מ־2002, החשיבות של ההתרעה פשוט הולכת ומתפוגגת, עד שלמעשה נעלמת. איך זה קרה? פשוט "אין סיבה להתריע, כי אין ממה, כי המלחמות שלנו יותר לא יתחילו בהפתעה", מסביר גורם צבאי בכיר לשעבר שעסק בתחקירים בשנה האחרונה. "כולם בצה"ל גדלו על ברכי מלחמת יום הכיפורים, וזה מדהים עד כמה כל זה לא הפריע להם לעשות בדיוק את אותן שגיאות".
במקום המילה "התרעה", מופיע פעמים רבות המושג שהפך מאז 7 באוקטובר לידוע לשמצה: "עליונות מודיעינית". מדובר בתפיסה שלפיה למודיעין הישראלי יש יכולות מודיעיניות גבוהות - ולכן תמיד נדע בכל רגע מה מתרחש אצל האויב. אחת הסיבות לתחושת "העליונות המודיעינית", היא "הכלי החשאי" שאת קיומו חשפנו בספטמבר האחרון. "הכלי החשאי" הוא מקבץ של יכולות טכנולוגיות ומבצעיות שמטרתן להגיע לסודות השמורים של חמאס. בדיעבד, גם "הכלי החשאי" לא סיפק התרעה למלחמה.
לפי תפיסת "העליונות המודיעינית", אין צורך להתכונן למלחמות בהפתעה, מכיוון שאי-אפשר יותר להפתיע את ישראל, הרי יש לה "עליונות מודיעינית". בקיאים בהיסטוריה של האימונים והתרגילים של כוחות היבשה אומרים כי למיטב זיכרונם, חלפו לפחות 15 שנה מאז הפעם האחרונה שצה"ל ערך תרגיל שבמרכזו התקפת פתע של האויב כפתיחה במלחמה.
"אני בעצמי השתמשתי לא פעם במונח 'עליונות מודיעינית'", אומר אחד מבכירי קהילת המודיעין ב-7 באוקטובר, "והאמנתי מאוד שאני אומר את האמת לאמיתה: שאנחנו במצב עליונות מודיעינית מוחלטת על האויב, ובפער ניכר. בדיעבד, אני מבין שאסור לאיש מודיעין לומר דבר כזה".
למה, בעצם?
"כי ברגע שהוא אומר זאת, הוא מיד נמצא בנחיתות מודיעינית, מכיוון שהוא זנח את הרכיב המרכזי שצריך להיות בעבודת המודיעין".
שהוא?
"הטלת הספק".
בתחילת 2023, כך קבע התחקיר, הרמטכ"ל החדש הרצי הלוי אמנם מתחיל פרויקט חשיבה מחדש על נושא ההתרעה, אך בתשעת החודשים עד למתקפת הפתע של חמאס לא הבשילה חשיבה זו לכדי מסמך רשמי שמגדיר מחדש את האסטרטגיה הצבאית בנושא.
איך נולדה התפיסה כי "חמאס מורתע"? // הפרסומים השבוע עסקו לא מעט בתפיסה הישראלית שחמאס מורתע. צוותי התחקירים של צה"ל ניסו לברר שאלה פשוטה: איפה ומתי זה נקבע? זו שאלה חשובה, כי זהו מקור החטא, מקום הולדתה של הקונספציה. איפשהו היה חייב להיות איזשהו מסמך מודיעיני מקיף, שעל סמך מקורות בורים קבע נחרצות: חמאס מורתע.
ספוילר: הם לא מצאו. ככל הידוע, אין מסמך כזה, ואין איש שחתום על הערכה מודיעינית מקיפה שקבעה כזה דבר. לא באמ"ן, לא בפיקוד הדרום ולא באוגדת עזה. הביטוי "חמאס מורתע" פשוט מתחיל להופיע, כאילו משום מקום, ומתקבע כאמת. גם במערכת הפוליטית.
אגב, גם אם היה כזה מסמך, אחת לתקופה היו צריכים לערער עליו ולבדוק אם הוא תקף. גורם ביטחוני בכיר לשעבר, שהיה חבר באחד מצוותי התחקירים, מסביר: "כל הדרגים שעסקו בהנחת המוצא הזו, מראשי הממשלה נתניהו, בנט ולפיד, דרך כל שדרות הפיקוד של צה"ל וקהילת המודיעין, היו צריכים פעם בתקופה לאתגר את ההנחה הזו, ולבדוק אם היא עדיין תקיפה".
תחקיר פנימי בדק את יעילות הסיכולים הממוקדים בשומר החומות. התברר כי למרות שהרמטכ”ל קבע את החיסולים יעד עליון, צה"ל כשל בהריגת רוב המטרות שהמטוסים שוגרו לקטול.
מה, זה פתאום מופיע? בלי מקורות מודיעיניים?
"גורמים בקהילת המודיעין שדיברו איתנו אכן אמרו והציגו פעמים רבות שבשיח של חמאס נאמרו דברים מהסוג הזה: שצריך רגיעה, שיש להגיע להסדרה עם ישראל וכו'. אבל עדיין, יש פה כמה כשלים. הכשל הראשון, שתמיד צריך לצאת מהנחה שמדובר בהונאה מאורגנת, מה שהסתבר בדיעבד שאכן אירע; הכשל השני, שתמיד צריך לצאת מהנחה שלמודיעין אין את כל החומר ולא הכל ידוע, מה שבזמן אמת אכן היה ברור לכולם - אנשי אמ"ן, שב"כ, פיקוד דרום ומטכ"ל; והכשל השלישי, שלא נערך דיון של כל הגורמים, שיושבים ביחד, ליד אותו שולחן, מביאים את כל החומרים שיש אצלם, מתווכחים עד שיוצא עשן, ומגיעים למסקנה שהטענה כי חמאס מורתע עדיין עומדת, או שאולי משהו השתנה".
מה אמור לקרות בכזה דיון?
"אני מכיר את המערכת המודיעינית. ברגע שלא מאתגרים אותה, אין לה צורך אמיתי להוכיח מה שנחשב כמציאות בלתי מעורערת, במיוחד בנושא כה קריטי. מה היה קורה בדיון כזה, לו היה מזומן, נניח אצל שר הביטחון או ראש הממשלה, או הרמטכ"ל, או ראש השב"כ? הקצין מצה"ל או הרמ"ח משב"כ היו מביאים איתם את האנשים שלהם, והם יודעים שעכשיו יהיה איזה חוכמולוג שבכוונה יגיד ההפך. תמיד יש את המעצבן הזה. אז הם מתכוננים לזה, ועוברים שוב ושוב על החומר. ואם זה היה קורה, אז אולי מישהו במודיעין היה שם לב לחומרים שאומרים ההפך, או מישהו בפיקוד הדרום או בחטיבת המבצעים היה אומר, 'חבר'ה, אנחנו לא ממש בטוחים, וגם אם כן, אנחנו לא מכסים את השטח מספיק טוב, ועד שנכסה אותו, התשובה לזה צריכה להיות יותר טנקים וחיילים בכוננות 24/7 יותר קרוב לגדר".
כיצד שומר החומות יצר תפיסה מעוותת של המציאות? // במערכת הביטחון – וגם במערכת הפוליטית, מנתניהו ומטה – השתרשה התפיסה שמבצע שומר החומות הסתיים בנוקאאוט לחמאס, שמעתה יהיה מורתע עוד שנים רבות. בחמאס, כפי שפורסם גם כאן, הבינו בדיוק את ההפך: שומר החומות היה הישג גדול מבחינתם: הם הצליחו גם לתקוף, גם לגרום לירי מסוריה ומלבנון, וגם להתסיס את ערביי ישראל ולחולל מהומות בערים המעורבות.
איך קרה ששומר החומות נתפס ושווק כהצלחה ישראלית מסחררת? התחקירים לא מזכירים את הסיפור שאנחנו חושפים השבוע. אחרי שומר החומות, נוצרו בצה"ל שלושה תחקירים נקודתיים על המבצע. על פי שלושתם, ההצלחה של צה"ל במבצע הייתה אולי סיפור שהצבא והפוליטיקאים מספרים, אבל במציאות הסיפור היה שונה במקצת.
אחד מהם עוסק במבצע הונאה שתוכנן בראשות אלוף פיקוד הדרום, סגן הרמטכ"ל תחת כוכבי, הרצי הלוי, וראש חטיבת התכנון דאז, עודד בסיוק. המבצע, שקיבל את הכינוי “מכת ברק”, זכה לתמיכת בכירים וותיקים, שהאמינו כי מדובר במהלך מבריק, כנראה בצדק. התוכנית הייתה לייצר מתיחות מול עזה, ואז, צה"ל יחל בפלישה מצומצמת לרצועה, אבל מספיק עמוקה כדי שתראה היטב. מחבלי הנוח'בה יבחינו בכוחות ויזדרזו לסגת לתוך מערך ההגנה שלהם - המנהרות, אותו "מטרו" מפורסם. המודיעין ידע היכן חלק גדול מאותו "מטרו". לפי התוכנית, כשמשהו בסביבות 600 מחבלי נוח'בה יידחקו לשם, המנהרות יושמדו מהאוויר, ובאבחה אחת חמאס יאבד חלק גדול מכוח הדגל שלו.
על פי התחקיר הפנימי, במהלך שומר החומות הוחלט להפעיל את התוכנית. אך ללא שלב הפלישה, מחשש לנפגעים. במקום זאת, צה"ל "עשה קולות" של נכנס - ריכוז כוחות ליד הגדר, הטעיית התקשורת הזרה וכו'. חמאס הבינו את הטריק, מחבלי הנוח'בה לא נכנסו למנהרות, ומבצע הונאה מקיף, שמאמץ עצום רב־שנים הושקע בו ואולי היה גודע כמה ממחבלי 7 באוקטובר לעתיד, ירד לטמיון.
תחקיר פנימי אחר בדק את יעילות הסיכולים הממוקדים בשומר החומות. התברר כי למרות שהרמטכ”ל קבע את החיסולים יעד עליון, צה"ל כשל בהריגת רוב המטרות שהמטוסים שוגרו לקטול. המחקר קובע כי היה "פוטנציאל גבוה לביצוע שורת סיכולים מוצלחים", שההזדמנות הוחמצה כי ההכנות דורשות זמן רב ולא הושלמו במועדן, ושהכל היה מוכן, אבל "למרות הפוטנציאל והפעולה המשולבת (בין הארגונים – ר”ב, י”ר) - התוצאות אינן מספקות".
אגב, כדי להדגיש את הנקודה, כותבי התחקיר על החיסולים צירפו צילום מסך מתוך סצנה מפורסמת של "הטורטלים" ב"ארץ נהדרת". בתמונה נראים ההורים מקשיבים למורה למתמטיקה ששכרו לילד. בסצנה, כזכור, המורה מכריז שהילד טיפש, אבל ההורים עונים ש"כל התשובות לא נכונות, אבל איזה מהר הוא ענה?!" בתחקיר, ליד צילום המסך נכתב בציניות: "ההישג נמוך מאוד ביחס לפוטנציאל, אבל איך שיתוף הפעולה?"
איפה פתאום "חומת יריחו" מופיעה? // כפי שפורסם לא אחת, גם כאן, בידי אמ"ן הייתה תוכנית המתקפה של חמאס, שכונתה "חומת יריחו". אלא שמלבד הנגדת ו' וכמה מעמיתיה ב־8200, ההסכמה שהשתרשה הייתה שזו תוכנית לבניין כוח של חמאס, לא תוכנית אופרטיבית. לכן "חומת יריחו" כמעט שלא מופיעה ברבבות מסמכי צה"ל ששימשו לעריכת התחקיר הצבאי.
ובכל זאת, התברר לחוקרים כי לפתע פתאום הגיחה "חומת יריחו" פעם אחת לתוך התוכניות האופרטיביות של צה"ל. זה קרה במסמך של אוגדת עזה מאוגוסט 2023, כחודשיים לפני מתקפת חמאס. המסמך שבו מופיעה פתאום "חומת יריחו" הוא תוכנית להתנהלות האוגדה במצב חירום. הכללת "חומת יריחו" בתוכנית החירום של האוגדה מעלה שאלה כבדת משקל: אם עד אותה נקודה במודיעין קבעו כי מדובר על תוכנית פנטזיית החלומות של חמאס, ולא על תוכנית פעולה ממש, מדוע פתאום מחליט מישהו להכניס אותה כתוכנית תקיפה אופרטיבית?
אבל הכנסתה לתוכנית החירום מעידה בעיקר על חוסר ההבנה העמוק של מי שהכניס אותה. "הרי זה כשל לוגי בוטה", אומר הגורם הבכיר לשעבר שעסק בתחקירים, "כל מהותה של 'חומת יריחו' היא הצורך בהפתעה מוחלטת ומושלמת. אז מה פתאום היא בתוך תוכנית חירום, כשצה"ל ערוך ופרוס על הגבולות?"
למה ראאד סעד באמת פוטר? // אחד מהנימוקים המרכזיים שמעלה יחידת המודיעין של אוגדת עזה מדוע אין להתייחס לתוכנית "חומת יריחו" כאיום קונקרטי, אם בכלל, מופיע במסמך שמופץ ב־25 ביולי 2022: "העובדה שראש מטה המבצעים ראאד סעד, שהיה אמון על ניסוח התוכנית, הודח מתפקידו נוכח ביצועיו בשומר החומות והוחלף על ידי מוחמד סינוואר, מעצימה את שאלת הקבלה של תוכנית זו הלכה למעשה על ידי מטה המבצעים".
סעד הוא מפקד בכיר בזרוע הצבאית של חמאס, והאבא של “חומת יריחו”. ביוני האחרון צה”ל ניסה לחסלו, אולם עד היום לא ברור האם החיסול הצליח. לפי המסמך, בשל ביצועיו הכושלים בשומר החומות, סעד הוחלף בידי מוחמד סינוואר. זו הסיבה, כך חשבו במערכת הביטחון, ש”חומת יריחו” לא התקבלה בצמרת חמאס כתוכנית אופרטיבית. אף אחד הרי לא מפטר את מי שהגה את תוכנית הדגל של הארגון.
אבל מיד אחרי הפלישה של חמאס והקמת צוות החקירה שמכונה “הדרך למלחמה” הועלו שאלות משמעותיות לגבי סיפור הפיטורים. באמ”ן הגיעו כאמור למסקנה ששומר החומות נתפס כהצלחה מסחררת בחמאס. אם כך, מדוע שסעד יפוטר “נוכח ביצועי ותפקודו הלקוי” במבצע. למעשה, זה בדיוק ההפך: מבחינת חמאס, סעד סומן כאחד מאבות ההצלחה, כך לשיטתו, של המבצע. אז מדוע הוא בכל זאת פוטר? באמ”ן ובשב”כ עדיין מחפשים את התשובה.
איך פיספס המוסד את ההכנות של ציר ההתנגדות לתקיפה? // תחושת ההצלחה של חמאס בשומר החומות הדביקה גם את חיזבאללה ואיראן, וראשי ציר ההתנגדות החלו לגבש את מה שלימים יכונה "תחושת המסוגלות": התפיסה שלראשונה אם יאחדו כוחות יוכלו באמת להשמיד את ישראל, ולא כמטפורה או חזון. תחושת המסוגלות התגברה דווקא בעקבות השחץ הישראלי. מצד אחד בכירים ישראלים מתהדרים בניצחון מוחץ, השמדת תת-הקרקע, אבל באיראן ובחיזבאללה יודעים שזה ממש לא נכון. "שמע", אומר המקור הבכיר, "אפשר להבין אותם. בישראל התבטאו על כך שהשמדנו 100 קילומטר תת"ק, שללנו את רעיון התת-קרקע מחמאס, ועוד כל מיני הישגים כאלה, לכאורה. והם אומרים לעצמם שגם אם חמאס חטפו פה ושם, וזה בוודאי קרה, עדיין מדובר על שנות אור, באמת שנות אור, ממה שישראל מספרת".
בין עזה, טהרן וביירות מתחילים לרחוש מגעים ולבנות תוכניות. כולם מנסים לשמור על חשאיות מוחלטת, כמובן, אבל כל זה מייצר לא מעט תקשורת. בדיעבד התגלה כי היו מסרים רבים מאוד, עשרות איגרות, שיחות ופגישות, בין חמאס עזה וחמאס חו"ל, ובין חמאס, איראן וחיזבאללה, שעסקו בתוכניות לקראת מתקפה משותפת. המודיעין הישראלי - שבמקרה הזה היה אמור להיות מובל בידי המוסד, שאחראי על העולם שמחוץ לישראל, הגדה ועזה - החמיץ לחלוטין את כל אלו.
כיצד חמאס נדחק לתחתית סדר החשיבות? // בפני החוקרים של צה"ל שורטט קו גבול ברור: לא לעסוק בכל נגיעה בממשק בין צה"ל לדרג המדיני-פוליטי. אבל הבודדים שצללו לתוך מאות עמודי התחקיר הצה"לי גילו כי פה ושם התגנבה רמיזה, ליתים דקה, לעיתים פחות.
ממשלות נתניהו, כך הראינו בשבוע שעבר, העדיפו את חמאס "שולט־מוחלש־מורתע" בעזה, בעיקר כגורם נגד הרשות הפלסטינית. התחקיר של צה"ל קבע כי סדר העדיפויות הוכתב על ידי הדרג הפוליטי: "ניהול רב-זירתי שבמוקדו איראן וחיזבאללה, בצד קשב רב ומתעצם ליהודה ושומרון, בשנים שלקראת אוקטובר 23'".
חמאס נדחק לתחתית סדר החשיבות, ובהתאם לכך המשאבים והזמן שהוקצו לו במערכת הפוליטית. הנה דוגמה אחת, זועקת במיוחד, שהחוקרים בצה"ל מציינים בתחקיר המלא. יולי 2023, ישיבת קבינט שכונסה בראשות נתניהו. נושא הדיון: "הערכת מצב הזירה הפלסטינית". על פי סיכום הדיון, אלו ההנחיות שניתנות לדרג הצבאי כיצד לפעול בזירה הפלסטינית:
"סעיף 1: שימור העיסוק באיראן בראש סדר העדיפויות הלאומי.
סעיף 2: ביסוס והרחבת הסכמי אברהם.
סעיף 3: חיזוק האחיזה הישראלית ביהודה ושומרון בדגש על שטחי C".
וכך כל שאר הסעיפים עוסקים באיו"ש, בירושלים ובשיפור הלגיטימציה של ישראל בעולם. רק בסעיף 5, בדיון שכל כולו על הזירה הפלסטינית, יש אזכור אחד ויחיד, לא ישיר, של חמאס. וגם שם נאמר כי באשר לרצועת עזה, על צה"ל לדאוג ל"מניעת הידרדרות והסלמה ביטחונית".
איך גדר בט"ש (ביטחון שוטף) הפכה ל"קיר בלתי חדיר"? // לא רק "העליונות המודיעינית" השרתה ביטחון ונינוחות בצמרת המערכת הביטחונית וההנהגה הפוליטית. אם קלף הג'וקר הזה ייכשל, ישראל חשבה שיש לה עוד אס: החומה בגבול עם עזה. ואכן, התחקירים הדגישו כי הייתה "הסתמכות־יתר על המכשול". גורם בכיר ששירת באותה תקופה בפיקוד הדרום נזכר בשיחות ובהרצאות של אלוף פיקוד דרום דאז, אליעזר טולדנו, שדיבר על כך שלחמאס אין שום סיכוי או אפשרות לעבור את החומה עם כוחות משמעותיים. “רק שיבואו”, הכריז ביוהרה בכיר בפיקוד.
"המכשול נתפס כבלתי עביר", נקבע בתחקירים המלאים, ולכן, גם אם לא תהיה התרעה וחמאס יפלוש נקודתית, הכוחות שנמצאים בשגרה מאחורי הגדר ולרשותם מערכות חישה וירי מתוחכמות - יוכלו לתת מענה לכל יישובי העוטף.
הביטחון הבלתי מעורער הזה, חשוב להזכיר, חילחל גם מצמרת המערכת הפוליטית. "עם הקיר הזה אנחנו מעניקים חומת הגנה לתושבי הדרום", קבע בני גנץ, אז שר הביטחון, בטקס חנוכת המכשול העילי והתת־קרקעי בדצמבר 2021. נתניהו היה אז ראש האופוזיציה, אבל טען שהיה היחיד בעד הפרויקט, מול התנגדות מערכת הביטחון. "זהו יום היסטורי", אמר נתניהו, "מדובר בקיר פלדה ובטון, בשילוב עם טכנולוגיות מתקדמות שמאפשרות יכולות איתור והתרעה".
בדיעבד התברר כי סינוואר לא הצליח לחפור אף מנהרה שתחצה את הגדר, כצפוי. אבל גרוע מזה: שהכל היה חלק ממערכת ההונאה של חמאס. סינוואר אכן ידע היטב שאין למנהרות סיכוי לחצות לישראל, אבל שיגר את חופרי המנהרות שלו להמשיך ולנסות. כך, הוא ידע, תשומת הלב, המשאבים והקשב יוסטו לעבר מנהרות שממילא אין סיכוי שיחצו לישראל, ממה שחשוב באמת: "הפרויקט הגדול", המתקפה שחמאס תיכנן בסתר.
אלא שהתחקירים המלאים של צה"ל מגלים שהמציאות וההצהרות רחוקים מלהיות חופפים. עמוק בין אלפי דפי התחקיר, מתגלית הקביעה המדהימה הבאה: המכשול הוגדר מראש כמכשול לימי שגרה, לתעסוקת ביטחון שוטף. הוא מעולם לא תוכנן להיות מכשול שיכול או אמור לסייע במניעת מלחמה. חומת גבול לבט"ש, כן; מכשול מונע פלישה, ממש לא. לכן, השופלים של חמאס לא ממש התקשו לפרוץ את המכשול ולאפשר לאלפי מחבלי נוח'בה ובוזזים עזתים לשטוף את העוטף.
לאורך שנים לא ידעו תושבי העוטף, ולפחות רוב מפקדי השטח והחיילים ששירתו בגזרה, כי מדובר בגדר לבט"ש בלבד, ולא משהו שיגן עליהם מהתקפה כוללת של חמאס. המכשול, מתחת ומעל הקרקע, שווק כבלתי עביר מול התקפה רחבה, והכוחות המצומצמים בצד הישראלי של הגבול היו בטוחים ביכולתם להתמודד עם כל איום שינסה בכל זאת להתגבר עליו.
גם זה לא היה נכון. לפי התחקיר המלא, אחרי צוק איתן נערכו מספר תרגילים שבדקו תרחישי חדירה מעזה. התרגילים העלו כי כל אחת משתי החטיבות של האוגדה - הצפונית והדרומית - יכולה לטפל במספר בודד של חדירות בלבד. מאוחר יותר, נקבע שכל אוגדה צריכה להיות מסוגלת לטפל ביותר נקודות חדירה. "לא ברור", אומר הגורם בחיוך מריר, "למה מישהו בצה"ל האמין שחמאס יתחשב באוגדת עזה, ויחלק את החדירות שלו בדיוק לכל חטיבה, ולא, נגיד, ירכז מאמץ – הרבה חדירות רק בדרומית". בשום שלב, אף אחד לא מעלה על דעתו יותר מכמה נקודות חדירה, כי "תרחישי קיצון שהם מעבר לכך נתפסים כבלתי ריאליים", נכתב בתחקיר המלא.
בדיון עם הרמטכ"ל בארבע בבוקר 7 באוקטובר הלוי מורה שלא להסתמך "על תפיסות לפיהן קיים חוסר היגיון בפעולה התקפית יזומה של חמאס", ומורה לחיל האוויר "לבחון מטרות תגובה" , למקרה שחמאס יתקוף "באור ראשון". למרות זאת, הוא לא מעבה את הכוחות על הגבול או מעלה כוננות, וקובע עוד דיון לבוקר
בסופו של דבר חמאס חדר דרך 77 נקודות במכשול, ואכן האוגדה לא הצליחה לבלום אותו.
איך עבדה הונאת המנהרות של מוחמד סינוואר? // חשוב להדגיש כי המכשול כן הצליח לסכל את האיום שהוביל מלכתחילה לרעיון להקים אותו: חסימת המנהרות החוצות לתוך שטחה של ישראל. לכן, החל מסוף 2020, חסימת המנהרות גרמה לחמאס לעדכן את תוכניות המתקפה שלו למתקפה מעל הקרקע.
אבל מה שמתברר השבוע מתוך התחקיר המלא הוא הקביעה המרתקת הבאה: גם בנושא הזה הייתה פעולת הונאה של חמאס.
ראש פרויקט המִּנהוּר של חמאס היה לא אחר מאשר מוחמד סינוואר, אחיו של המנהיג. למרות שהיה ברור כי המכשול התת־קרקעי לא מאפשר חפירת מנהרות חוצות לישראל, סינוואר האח הורה: ממשיכים לחפור, כאילו אין מכשול.
בפיקוד הדרום הוטרדו מאוד מהמאמץ הזה, למרות שגם הם היו בטוחים ביכולת של החומה התת־קרקעית. הפיקוד הכריז על מבצע אדיר ממדים, למעקב, ובמקרה הצורך השמדת המנהרות החדשות הללו. הדברים הגיעו לשיא באמצע 2022, כשאוגדת עזה פונה למטה הכללי בדרישה להכריז על הנושא כ"מערכה", כלומר אחד מהעניינים הספורים שנמצאים במרכז העשייה, הקשב וההשקעה של מערכת הביטחון כולה, בדומה להתנהלות מול חיזבאללה. הבקשה מאושרת, וגורמים בקיאים בנושא לא מפסיקים בדיעבד לדבר על כמות המשאבים, יצירת התוכניות ואינספור הישיבות בדרגים שונים לאישורן, שהוקדשו לחפירות האלו. הרמטכ"ל בעצמו, בחיתוך המצב בארבע בבוקר 7.10, מתייחס לנושא כאילו יש אפשרות שמנהרות בכל זאת חצו לתוך ישראל.
בדיעבד התברר כי סינוואר לא הצליח לחפור אף מנהרה שתחצה את הגדר, כצפוי. אבל גרוע מזה: שהכל היה חלק ממערכת ההונאה של חמאס. סינוואר אכן ידע היטב שאין למנהרות סיכוי לחצות לישראל, אבל שיגר את חופרי המנהרות שלו להמשיך ולנסות. כך, הוא ידע, תשומת הלב, המשאבים והקשב יוסטו לעבר מנהרות שממילא אין סיכוי שיחצו לישראל, ממה שחשוב באמת: "הפרויקט הגדול", המתקפה שחמאס תיכנן בסתר.
ישראל אכן נפלה גם בתרגיל הזה. באחד המקרים, כשכמה קצינים בפיקוד אמרו שההתנהלות של חמאס נראית מוזרה, ולמה הם חופרים מנהרות שברור שיתגלו, הוסבר להם ש"צריך לזכור שאלו ערבים, וצריך להכיר את המנטליות שלהם - הם ימשיכו לנסות עד שהם יצליחו".
"כמובן שנקיטה של אמצעי זהירות היא לא דבר רע", אומר הגורם הבכיר לשעבר, "אבל תלוי על חשבון מה מוסט הקשב שלך, ויותר חשוב: שאף אחד לא בא, הירהר, עירער ודפק על השולחן לנסות להבין באמת למה חמאס עוסק במאמץ שנראה חסר טעם, בלי להסתפק בתשובה שמדובר פשוט בעדה של מטומטמים".
מה הרמטכ"ל כן עושה בארבע לפנות בוקר? // בתמצית התחקירים שהפיץ דובר צה"ל מוקדש באופן יחסי מקום נרחב לאירועי הלילה, וגם בהם אשם מרכזי אחד – אגף המודיעין של צה"ל. כמובן שגם לשב"כ יש חלק גדול במחדל, אבל צה"ל לא חקר את שב"כ (שהגיש השבוע בנפרד תחקיר משלו. אגב, שני הגופים מאשימים זה את זה בכך שלא נערך תחקיר משותף). במסמך המקוצר של דו"צ, המודיעין אשם בהולדת התפיסה שחמאס מורתע, בפספוס של "חומת יריחו" ובכך שלא הביא התרעה, גם לא "ידיעת זהב" שתדרוך לפחות את המערכת, והוא גם כשל בליל 7 באוקטובר בקריאת הסימנים שכן הגיעו.
אלו האשמות קשות מאוד, וחלקן הגדול נכונות. אבל האם זה סוף הסיפור? כי מה באמת עשה החלק השני של צה"ל – הכוחות בפיקוד הדרום, והמפקדים שלהם – לצד בכירי המטכ"ל באותו לילה? האם הם קיבלו את הערכות המודיעין? האם אין זה חלק מתפקידם, לאתגר את מה שאומר המודיעין? או שמה שאומר הקמ"ן זה "קדוש", ופותר את המפקד ממחשבה ופיקוד עצמאיים משלו? האם באותו לילה ארור הם היו יכולים להציל את המצב, למרות הכל?
"אנחנו הסתכלנו על חמאס ככוח צבאי מוגבל, לא ראינו תרחיש של מתקפה רחבה בהפתעה כתרחיש ריאלי, ואם יהיה דבר כזה, הייתה לנו הנחה, אנחנו נקבל עליו התרעה מודיעינית" אמר הרמטכ"ל השבוע, רגע לפני סיום תפקיד, בפגישה סגורה שערכו הוא ומפקד פיקוד הדרום עם ראשי היישובים בעוטף עזה, פגישה שחלקים מההקלטה שלה שודרו בחדשות 12. "מודיעין במלחמה הזו", אמר הלוי, "יש לו תרומה לכישלון הגדול. היינו רוצים לקבל התרעה מקדימה, היינו רוצים לדעת מהמודיעין, שהיה יכול לשנות את המציאות. לא קיבלנו". ואלוף הפיקוד פינקלמן הוסיף כי באותו לילה גורמי המודיעין הרגיעו אותו, שמתקפה "זה לא משהו בטווח זמן מיידי".
הכל נכון, כאמור. המודיעין כשל גם בלילה ההוא. אבל האמת שנותרה מחוץ לתחקירים היא שדווקא היו כמה אנשים שכן חשבו שאולי משהו מתרחש בטווח הזמן המיידי. בראש הקבוצה הזו, שחשבה נגד הזרם, כך אנחנו חושפים השבוע, עומד הרמטכ"ל עצמו.
ב־4:00 בבוקר 7 באוקטובר הלוי ערך הערכת מצב טלפונית עם אלוף הפיקוד, ראש אגף המבצעים וגורמים נוספים. מסיכום הרמטכ"ל, המתפרסם כאן לראשונה, עולה כי דווקא הוא, הלוי, חשב גם חשב שאולי המודיעין טועה. "בפתח דבריו הרמטכ"ל הדגיש שבשלב זה נדרש להעמיק בסיבת האירועים, ללא הסתמכות על תפיסות לפיהן קיים חוסר היגיון בפעולה התקפית יזומה של חמאס", נאמר בסיכום.
במילים אחרות, הרמטכ"ל אומר כי גם אם המודיעין סבור שחמאס לא עומד לתקוף – צריך לבחון את המצב תוך התעלמות מההנחות הללו. זו הנחיה דרמטית.
בסעיף הבא נאמר כי, "הרמטכ"ל עמד על דגשים למול אפשרויות הפעולה ההתקפית המרכזיות האפשריות", ומורה על כמה פעולות, ובתוכן הוראה לחיל האוויר "לבחון מטרות תגובה מהירות לתקיפה בהינתן פעילות חמאס התקפית באור ראשון". או, במילים אחרות, שהרמטכ"ל סבור שיש להתייחס במלוא החומרה לאפשרות שחמאס עומד לתקוף את ישראל בשעתיים-שעתיים וחצי הקרובות. האם הדברים נעשו? האם חיל האוויר קיבל את ההוראה? כנראה שלא, כי שום דבר מכל אלו לא בוצע בפועל.
ומה הרמטכ"ל לא עושה בארבע לפנות בוקר? // במקביל, לנוכח האפשרות המדאיגה של התקפת פתע, שהוא עצמו העלה, הרמטכ"ל לא נותן באותו דיון קריטי הוראות ברורות לכוחות שבגבול להיערך על הגדר או להיכנס לכוננות עליונה. "בעבר היינו מקפיצים את כל הגזרה על הרבה-הרבה פחות מזה", אומר קצין בכיר ששירת באזור. "בתקופת ההפגנות, כל יום שישי היו מגיעים לגדר גם אלוף הפיקוד, גם מפקד האוגדה וכל שאר הקצינים הבכירים, וזה בגלל פאקינג הפגנה! אם היה אפילו צל צילה של ידיעה ממקור עם אמינות מפוקפקת, ואפילו על חדירה במקום אחד בלבד - לא ב־77 מקומות, כמו שקרה בסוף - היו מוכרזות היערכות רחבה ומוכנות ללחימה".
הלוי גם לא מוודא מה קורה עם הכוחות בשטח. הוא מורה לפנות לשירותי מודיעין אחרים, כדי לבדוק אם שם יודעים משהו. הוא מחדד את הצורך לבדוק את עניין המנהרות, זה שלימים, כאמור, יתברר כתוצאה של הונאת חמאס. הוא "עמד על חשיבות השמירה על המקורות והתנהלות זהירה", והנחה לשגר כטב"ם לבצע איסוף חזותי איכותי, הוראה נוספת שלא מולאה בסופו של דבר. הרמטכ"ל אף "הנחה לשפר את יכולות האיסוף למול האירוע בכל דרך", אך לא פירט כיצד זה ייעשה.
ואז, בניגוד גמור לחששות הכבדים הגלומים בדברים שכתב, סוכם כי "בהיעדר התפתחויות משמעותיות נוספות, חתמ"צ (דיון חיתוך מצב - ר"ב, י"ר) נוסף בראשותו (בראשות הרמטכ”ל) יתקיים בשעות הבוקר".
"אני באמת לא מבין מה עבר עליו", אומר גורם שבקיא היטב בתחקירים. "מצד אחד הוא כותב על אפשרות שחמאס יתקוף באור ראשון - ומיד אחרי זה, הרמטכ"ל מחליט שהוא הולך לישון?!"
במהלך הלילה שלפני התקיפה, התנהלו בצבא שלושה דיונים עיקריים. ל”7 ימים” הגיעו מסמכי הסיכום שלהם. כאן, העיוורון שבו לקה צה”ל מגיע לשיא הקריטי שלו:
1. 3:00 - דיון בראשות מפקד פיקוד הדרום
הדיון (חתמ”ץ, חיתוך מצב) מבוצע על רקע “העלאת המוכנות” במספר מערכים של חמאס והדלקת הסימים. בסיכום עולה כאחת האופציות האפשרות שמדובר בתקיפה יזומה “בהפתעה, בדגש על פשיטה”. אלוף הפיקוד פינקלמן מורה בין השאר על כוננות מסוק קרב בבסיס רמון, העלאת דריכות ההגנה האווירית והגברת המוכנות ל”פרש פלשת”, הפקודה הצבאית במקרה של חדירה. אבל למרות שפשיטה היא אחת האופציות, הסיכום של פינקלמן לא כולל הוראות משמעותיות. אין הוראה להגביר כוננות במוצבים, להעלות טנקים לעמדות, וגם לא לבטל את פסטיבל הנובה, בין השאר מחשש לשריפת מקורות מודיעיניים.
2. 4:00 - דיון בראשות הרמטכ”ל
הרמטכ”ל הלוי, ששומע את ההערכות המרגיעות של המודיעין, קובע שנדרש להבין מה באמת קורה אבל לא להסתמך על התפיסה של המודיעין כי תקיפה של חמאס איננה הגיונית. למרות זאת, הרמטכ”ל אינו נוהג כפי שקבע בעצמו, וגם הוא לא מורה על העלאת הכוננות במוצבים או תגבור כוחות. במקום זאת, הוא מורה לחיל האוויר “לבחון מטרות תגובה מהירות” ואיסוף מודיעין חזותי. הוא גם מורה על “מענה מודיעיני ומבצעי” לפעולה ימית (כפי שאכן אירע). בסוף נקבע כי יתקיים דיון נוסף בשעות הבוקר, והסיכום מסתיים בברכת “חג שמח ושבת שלום”.
3. 4:30 - סיכום סדרת שיחות בראשות ראש אגף מבצעים
ראש אמ”ץ עודד בסיוק, שהודיע על פרישה השבוע, מציין כי אחת האפשרויות למתרחש בעזה היא “היערכות לפעולה כלשהי כנגד ישראל בשעות הקרובות”, ובאפשרויות מציין פשיטה, חדירה ימית, חטיפה, חדירה אווירית כלשהי. כל אלו אכן יתרחשו שעתיים ממועד הדיון, אבל גם ראש אמ”ץ לא מורה על הגברת הכוננות במוצבים, עיבוי כוחות, וכו’, מלבד הוספת “שני כלים כבדים” (כטב”מים חמושים). בסיוק מדגיש כי את כל הפעולות יש לבצע בזהירות, “לצורך שמירה על המקורות הרגישים”.
הרמטכ"ל לשעבר בהתבטאות ראשונה על תחקירי צה"ל
בתגובה לכתבה, אומר הרמטכ”ל לשעבר, רא”ל (מיל’) אביב כוכבי: "תחקירי צה״ל שהושלמו לאחרונה לא הועברו לידיעתי ולהתייחסותי.
“האפשרות של מלחמה בהפתעה נלקחה תמיד בחשבון, ושוחחתי על כך עם כל הדרגים פעמים רבות. לצה״ל בתקופתי היו מספר תוכניות מגננה ומתקפה, שהפתעה הייתה אחד ממצבי היסוד להפעלתם. בתקופתי קיימנו רביזיה מקיפה בתוכניות המגננה, שכללו ארבע מדרגות היערכות. אחת מהן הייתה פקודת היערכות מהירה (׳פרש׳) למקרה של סימנים המעידים על אפשרות של התקפת אויב פתאומית. תוכנית ׳רוח דרום׳ יועדה בראש ובראשונה להפעלה כתוכנית התקפית בהפתעה או מתוך הסלמה. ניתן היה להפעילה גם במקרה שהאויב היה זה שמפתיע.
“התרעה בכלל והתרעה למלחמה בפרט הוגדרו על ידי בכתב ובעל פה כמשימה מרכזית של אמ”ן, הן בהיותי ראש אמ״ן והן כרמטכ״ל.
“ההחלטה להפעיל את ‘מכת ברק’ (התוכנית לגרום למחבלי הנוח’בה להיכנס למנהרות ואז להפציץ אותם - ר”ב, י”ר) נבעה מהכוונה לממש את ההישג הבסיסי והמקורי של התוכנית, והוא השמדת עשרות קילומטרים של מנהרות חמאס. האפשרות שההטעיה המתוכננת התגלתה עלתה בחשבון, אך לא הייתה ודאית. ההישג של השמדת המנהרות כשלעצמן והמסר לאויב שהמנהרות ידועות ופגיעות, הובילו אותנו, לאחר התלבטות לא פשוטה, למסקנה שיש לפעול. המסקנה התקבלה פה אחד.
“בתגובה לירי של מספר רקטות, חמאס ספג פגיעות קשות במהלך מבצע שומר החומות, ולא הצליח לממש אף אחד מהפיגועים שתיכנן. מנגד ובדיעבד, ניתן להסיק שגברה אצלו תחושת המסוגלות, לאור ההשתתפות של מספר זירות במהלך המבצע, והאמונה שניתן יהיה לבצע תיאום והתקפה רב־זירתית בעתיד.
“בתקופה שלאחר סיום המבצע זיהינו מספר תקופות של חוסר יציבות ושחיקה בהרתעה, וכפועל יוצא ובשתי הזדמנויות שונות יזמנו ופעלנו לסיכול מנהיגי חמאס, אך ללא הצלחה”.
