לפני ארבע שנים התייצבו ק' מתל-אביב ובתה בת השש בהתרגשות בשעריו המקושטים בבלונים של בית הספר השכונתי. אבל האופוריה של היום הראשון בכיתה א' לא נמשכה זמן רב. "בסוף השנה, המחנכת, שממילא הייתה ללא ניסיון קודם בחינוך ובהובלת כיתה, הודיעה שהיא לא ממשיכה", ק' נזכרת, "ראיתי מיד שהשאלה מי תחליף אותה מלחיצה את בית הספר. בסוף הילדים קיבלו מחנכת חדשה שלימדה שנה ואז יצאה לחופשת לידה. לקראת כיתה ג' לא הצליחו להביא מחנכת חלופית, עד שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים. ובכיתה ד' עירבבו את הכיתות, כי הרבה ילדים עזבו ונאלצו ליצור מארבע כיתות שלוש".
לא עדיף שלוש כיתות עם פחות תלמידים? הרי זה לטובת כולם.
"אם משרד החינוך היה מוצף במורים, אולי זה היה מתאפשר, אבל לא כשיש מצוקה בכוח אדם. והמצב שלנו עוד בסדר. יש הרבה בתי ספר עם מחנך אחד לשתי כיתות, תחשבי מה זה שתי כיתות א' שחולקות מחנך. אז בית הספר מוצא כל מיני פתרונות יצירתיים, למשל עושים המון ספורט ולומדים ערבית כבר בכיתה א'".
מה רע?
"שהם עוד לא יודעים עברית".
הסיפור של ק' לא חריג במציאות הישראלית. ואולי להפך - הוא הנורמה. מחסור בעובדי הוראה, ובעברית פשוטה: מורים, הפך למכנה משותף כמעט בכל בתי הספר בישראל - בלי קשר למיקום גיאוגרפי או מעמד סוציו-אקונומי של הקהילה. מעטים ההורים שפנינו אליהם ולא הייתה להם דוגמה אישית על פגיעה ממשית בילדיהם בשל המחסור במורים.
"כשמחנך בכיתות א'-ב' מתחלף, זה בהכרח פוגע בילדים, בתחושת היציבות שלהם", אומרת ק', "לא סתם קבעו שמחנך מלווה כיתה במשך שנתיים. האמת היא שהלמידה בעיניי פחות חשובה. לא מעניין אותי שיידעו שייקספיר. הם צריכים ללמוד איך לומדים ואיך מתנהגים כקבוצה. בגן אתה יכול ללכת לצד ולהירגע, בבית הספר אתה צריך ללמוד איך לא לפוצץ הכל כי מישהו לקח לך את המחק".
בכיתות הגבוהות יותר, המחסור מוביל לקשיים מסוג אחר. "כשאין מורים הם מקבלים זמן חופשי", אומרת ק', "זה פתח לבריונות, אלימות, התנהגות לא הולמת ולשעמום שמוביל לוונדליזם. באמצע היום הם מקבלים שעה בחצר, של 'תעשה מה שבא לך'. מי משגיח שהם לא מטפסים על הגדר, הולכים למכולת, עושים פייט-קלאב? הם עדיין ילדים, הם לא יודעים להסתדר לבד, גם אם הם בכיתה ו' וחושבים שכן".
איפה ההורים בסיפור?
"ההורים שומעים 'היה כיף בית הספר', כשהמשמעות היא: היו שעתיים מחשבים ושעתיים חופשיות. יש אולי הורה אחד שישלח מייל למנהלת ויבקש הסבר ויש גם כאלו שיעזבו את בית הספר, לאחד חדש שנמצא ממול, ומוגדר כ'בית ספר צומח', שזה שם קוד להמון השקעה ומשאבים. רק שבעוד שנתיים הוא יהיה בדיוק כמו בית הספר הקודם. פעם ילד היה נכנס לבית הספר שבו אחיו למד בכיתה גבוהה והייתה תחושת רצף, שייכות. היום אין עקביות. ואין לילד שום דמות מיטיבה שמפקחת ועוזרת".
× × ×
לפי הנתונים הרשמיים שנמסרו בוועדת החינוך בפברואר האחרון, מערכת החינוך בישראל מתמודדת עם מחסור איכותי של 14,283 מורים. את התקנים הללו מאיישים מורים "מוחרגים", שקיבלו אישור מיוחד ללמד בשל מצוקת כוח האדם, מהם 8,328 בעלי תואר אקדמי ללא הסמכה להוראה ו-5,955 בעלי הסמכה ללא תואר אקדמי. גם סטודנטים להוראה נכנסים למשוואה מוקדם מהרצוי, ומתחילים ללמד ללא תעודת סיום - 10,349 כאלו הועסקו במערכת בשנה החולפת. עיקר המחסור הוא במורים לאנגלית ולמדעים, ומנהלי בתי ספר סבורים שהנתונים הרשמיים אינם משקפים את המציאות בשטח, ושבפועל המחסור הוא יותר מ-20 אלף. לקראת השנה הבאה חסרים 4,000 מורים, בנוסף למחסור גדול בהרבה של כוח אדם איכותי ומתאים, והמערכת נמצאת במירוץ לאייש את התקנים.
"אנשים לא מבינים את הפגיעה ההיקפית של המחסור בצוותי הוראה", אומרת ק', "כי מה שמתחיל בעובדי הוראה נגמר בקהילה. היסטורית, בתל-אביב, הקהילות נבנות סביב בתי הספר. כוחה של השכונה נבנה מקהילה חזקה, קהילה חזקה הולכת לבתי ספר טובים, בתי ספר טובים מושכים מורים טובים. ואם אין מורים - אין קהילה".
בניסיון למשוך מורים טובים לעיר, פירסמה ממש לאחרונה עיריית תל-אביב מכרז שבו היא מודיעה שתעניק למורים דיור בר-השגה בדרום העיר, ותסייע בהסבת אקדמאים לחינוך. "להגיד שזה מביא מלא אנשים?" אומרת ש', שחברה באחת מנציגויות ההורים בעיר, "לא, אבל מביא משהו. אחד הקשיים של המורים בתל-אביב הוא יוקר המחיה, שהמשכורת לא מספיקה לשכור דירה בעיר. אצלנו בבית הספר אפילו ניסו לסדר חניות למורים, ביקשו מאנשים בשכונה שיוצאים עם האוטו בבוקר שיוותרו על החניות הפרטיות שלהם לטובת המורים".
א', אמא מהרצליה: "שבוע שלם הילדה לא באה לבית הספר, ושום מילה מהמורה. בשלב הזה כתבתי לה: 'זה לא מפריע לך? לא תתקשרי לבדוק?' יודעת מה היא ענתה לי? 'כשאני מקבלת 40 שקל לתלמיד לשבוע, את לא יכולה לצפות ממני להיות אול–אובר'"
למה שלא ייסעו באוטובוס?
"למה להם לצאת מראש-העין או מהוד-השרון לפני שבע בבוקר ולעמוד בפקקים? אם חסרים מורים בכל הארץ, למה אותה מורה צריכה לנדוד לתל-אביב? המורים הם האנשים הכי חשובים במדינה. הם מגדלים את הדור הבא. אנחנו צריכים אותם עם סבלנות, פניות, ערכים, יכולת לראות כל תלמיד, והם צריכים להיות מתוגמלים בצורה יפה. בליכטנשטיין מורה מרוויח 75 אלף יורו בשנה. פה מורה מתחיל מרוויח 6,000 בחודש, וכולם דורכים עליו - איזה אינטרס יש למורה צעיר וטוב להישאר בתפקיד?".
× × ×
לפני שנתיים קיבלה א', מורה לאמנות עם ותק של 18 שנה, הצעה שלכאורה נראתה כמו קידום: לחנך כיתה ה' בבית ספר יוקרתי בשפלה. "המנהלת שגייסה אותי הציבה תנאי", היא מספרת, "שבנוסף לחינוך גופני וחינוך כיתה, עליי ללמד מקצוע ליבה אחד - מתמטיקה או שפה".
מהר מאוד מצאה את עצמה א' "טובעת", כהגדרתה. "קיבלתי כיתה מורכבת מאוד עם אלימות קשה, ומנגד הורים שלא היו כנים לגבי אבחונים שהילדים שלהם עברו. האלימות הלכה וגברה, ההורים ראו את הכאוס ולא עשו כלום. בסופו של דבר, זה התהפך עליי. אמרו: 'המורה לא בסדר' או 'למה עם המחנכת הקודמת זה לא קרה'. שכחו שהילדים שלהם גדלו. באמצע השנה, בלב כבד, החלטתי לעזוב את חינוך הכיתה, ולהישאר רק כמורה לאמנות, ובסוף אותה שנה עזבתי את בית הספר".
בניגוד להרבה מורים במצב דומה, את החלטת להישאר במערכת. עברת ללמד בבית ספר אחר.
"אני מאמינה במקצוע ואוהבת אותו. אני מאמינה שבמקום שבו יש עבודת צוות טובה, כולל ההנהלה וההורים - אתה יכול לפרוח. חינוך כיתה לא מתאים לכל אחד. צריך פניות של אלף אחוזים, לא מאה, וכדי להצליח צריך ליפול על כיתה טובה עם שיתוף פעולה של ההורים. הרבה פעמים מפילים על מורים חדשים וחסרי ניסיון כיתות קשות, כי שום מורה ותיק לא רוצה, אבל אז הבעיה של הכיתה מעמיקה, וגם המורה יוצא מתוסכל. התוצאה? כל שנה אני נכנסת לחדר מורים ומגלה פחות שלושה חברים שלי, שעזבו את המקצוע".
מנהלי בתי הספר מעידים על עצמם שהם עסוקים רוב הזמן ב"כיבוי שריפות". הם מאלתרים פתרונות כמו מחנכת אחת לשתי כיתות ויותר, שחרור מוקדם של תלמידים, ביטול שיעורים, סגירת מגמות וגיוס ממלאי מקום ללא הכשרה מתאימה. לפעמים המנהלים נאלצים להיכנס לכיתות ללמד בעצמם, במקרים אחרים אפילו המזכירה נכנסת לכיתות, או שתלמידי כיתה ו' נשלחים לסייע בכיתות הנמוכות יותר. היו מקרים שבהם תלמידים לא למדו אנגלית או מקצוע ליבה אחר במשך סמסטר שלם, או שבית הספר נאלץ לשכור שירותי חברה חיצונית ללימודי אנגלית.
"אנחנו נאלצים לשבץ מורים ללמד מקצועות לימוד שלא הוכשרו ללמד", מודה מנהלת מהשרון, "למשל מורה לגיאוגרפיה שמלמדת אנגלית, או מורה לעברית שמלמדת מתמטיקה".
התסכול של המנהלים ניכר ומחריף משנה לשנה. "הרי לא הייתי נכנס לקבל טיפול רפואי מאדם שלא למד רפואה, ולא הייתי הולך לסניטר שיטפל בי במקום רופא", אומר מנהל ממרכז הארץ, "יש לי כבר כיתות בלי מחנכת, בשנה הבאה בשתי כיתות מורות יוצאות לחופשת לידה ואני לא מוצא להן מחליפים. בעבר, כל שנה הייתי מקבל בין 50 ל-100 קורות חיים של מועמדים שמבקשים ללמד, היום יש פנייה אחת".
כיתה ריקה
(צילום: David Cohen 156/Shutterstock)
בחסות המשבר חל היפוך תפקידים. המנהלים הודחו מתפקיד המראיינים, ואת מקומם תופסים המועמדים החדשים להוראה, גם אלה שללא ניסיון והכשרה מתאימים, שמציבים תנאים וקובעים עובדות. "בלית ברירה אני נאלצת להתפשר", מודה מנהלת, "המועמדים דורשים למשל שלא אתן להם לחנך כיתה. אחרים מבקשים לקבוע באילו שעות במערכת ילמדו, יש שדורשים לקבל חניה, והשיא הוא כשהם מבהירים בתום הראיון שהם יעדכנו אותי אם הם מסכימים ללמד בבית הספר".
לדברי איריס דורון, יו"ר התאגדות המנהלים התיכוניים ונציגת תא המנהלים בארגון המורים, שורשי המשבר נעוצים בשחיקת מעמד המורה: שכר שאינו הולם, מיצוב נמוך של המקצוע ודרישות מערכתיות שמשתנות חדשות לבקרים. "בתוך המציאות הזו, המורים מוצאים את עצמם חשופים, ללא גבולות ברורים, נדרשים לעבודה של 24/7 מול פניות בלתי פוסקות, ולעיתים גם מול יחס פוגעני, מה שגורם גם לטובים שבהם להישבר ולעזוב", היא אומרת, "כשמורה מצוין עוזב, אנחנו המנהלים נותרים מול שוקת שבורה ונאלצים ליצור 'פתרונות דחק' שהיו פעם קו אדום: גיוס כוח אדם ללא ניסיון, ללא המלצות חיוביות, ללא זיקה לתחום הדעת, ובמקרים רבים ללא תעודת הוראה או הכשרה פדגוגית".
גם הפתרון של גיוס סטודנטים להוראה לא צולח. מלבד ירידה דרמטית במספר בוגרי לימודי הוראה, דוח של מרכז המחקר של הכנסת מעלה כי בכל שנה 3,000 בוגרים בעלי תעודת הוראה אינם נקלטים להוראה במערכת החינוך. לזה מתווספים נתוני הלמ"ס המלמדים על גידול משמעותי בשיעור המורים החדשים שעוזבים את מערכת החינוך בתוך תקופה קצרה: יותר מ-21 אחוז מהמורים שנכנסו למערכת בשנת 2018 עזבו אותה בתוך חמש שנים מתחילת העבודה, 18 אחוז עזבו בתוך שלוש שנים וכ-12 אחוז מהמורים לא שרדו שנה בתפקיד. "המערכת מנסה להתמודד בעזרת סטאז'רים", אומר מנהל מאזור השרון, "אבל הם לא מספיק טובים לפעמים. זה חוק המספרים הגדולים. אם אין הרבה - אין בחירה. זה לא שכל שנה משתחררים מהמוסדות להכשרת מורים כמויות. גם שם הכיתות קטנות. אם יש 60 במחזור זה מדהים".
בין הפתרונות היצירתיים שהציעו מנהלים כדי להתמודד עם המחסור במורים: לקצר את יום הלימודים, לצמצם את מקצועות הלימוד, להטיל על מורים מקצועיים לחנך כיתה ולערוך יום אחד בשבוע לפחות של למידה בזום. הצעה נוספת עוסקת בקיצור שבוע הלימודים לחמישה ימים, פתרון שמקבל תמיכה גם ממשרדי האוצר והחינוך, מהשלטון המקומי ומהסתדרות המורים. הפתרונות האלו ידונו במסגרת המו"מ על הסכם שכר חדש שייפתח בקרוב בין משרד האוצר להסתדרות המורים.
× × ×
המצוקה שאליה נקלעים בתי הספר משפיעה ישירות על התלמידים. "המצב מזעזע", אומרת ס', אמא מחולון, "הילד שלי לא למד מדעים במשך שנה כי לא היו מורים, ובשנה שאחר כך, המורה שמלמד היסטוריה לימד גם מדעים. עוד לפני כן, כשנגמרה הקורונה והילד שלי היה ביסודי, לא היו מספיק מורים, אז לקחו שתי כיתות בגילים שונים, ג' ו-ד', חיברו אותן יחד, והפרידו רק במתמטיקה ואנגלית. בחו"ל הוראה היא אחד המקצועות שהכי קשה להתקבל אליהם באוניברסיטה. בפינלנד תנאי הקבלה יותר קשים ממדעי המחשב. בארץ הסף נמוך מאוד. המורה של הבן שלי היא גם מאמנת כושר וזה מאפיין חצי מהמורים. הם עושים עוד משהו, וזה אומר שאין להם את הפניות המרבית לעבודה. מי רוצה לתת את כל כולו ולקבל 6,000 שקלים? מלצרית מרוויחה יותר".
ס', אמא מחולון: "המצב מזעזע. הילד שלי לא למד מדעים במשך שנה כי לא היו מורים, ובשנה שאחר כך, המורה שמלמד היסטוריה לימד גם מדעים. עוד לפני כן, כשנגמרה הקורונה והילד שלי היה ביסודי, לא היו מספיק מורים, אז לקחו שתי כיתות בגילים שונים, ג' ו–ד', וחיברו אותן יחד"
סוגיית השכר הנמוך אכן הייתה גורם מרכזי בנטישת מורים את המערכת. רבים נכנסו להוראה מתוך תחושת שליחות, אך נאלצו לעזוב נוכח פער מתמשך בין האחריות הכבדה לתגמול המצומצם. בשנים האחרונות חל שיפור משמעותי בשכר המורים בעקבות הסכמי שכר שנחתמו עם ארגוני המורים. כיום, מורה מתחיל עם תואר ראשון ותעודת הוראה במשרה מלאה בבית ספר יסודי משתכר כ-9,000 שקלים, עם אופק לעלייה ניכרת בשכר בהתאם לשנות ותק, גמולי השתלמות ותפקיד. מחנך יקבל תוספת של 1,000 שקלים לשכר. לאחר עשר שנות ותק, מורה יקבל 11,500 שקלים, לא כולל גמולי השתלמות ותפקיד.
אבל המשכורת היא לא סוד, המורים יודעים לאן הם הולכים.
ק': "נכון, אבל יש להם אופק. הם פשוט צריכים לשרוד את השנים הראשונות, וזה החלק הקשה. אני, למשל, במקצועי, בוחרת את הלקוחות שלי. מורה לא יכול לבחור. הוא מקבל 30 ילדים, עם הורים שיש להם מה להגיד. זו עבודה עם המון שחיקה. מורה מתמודד עם רעשים, עם מצב נפשי של ילדים. שעה אחת של התמודדות, זה כמו יום שלם במקצוע אחר. ורוב ההחלטות הן בכלל רגשיות. עזבי שזה נהיה מקצוע נחות. הילדים נהיו חצופים, ההורים נהיו חצופים והמשכורת נמוכה. ובתוך כל זה, אם הילד לא יודע לקרוא בסוף השנה - זו אשמתם".
ד', אמא לשלושה: "אם מורה מרוויח כמו מזכירה, ואולי פחות, בסוף אתה מקבל את אלה שלא התקבלו לשום מקום אחר. ואז הכיתה לא מוחזקת, יש אלימות, הילדים מסיימים כיתה ב' ולא יודעים לקרוא ולכתוב. אני שומעת שמורים עושים טעויות לשון בדיבור וטעויות כתיב. שלא לדבר על ה-AI שהם משתמשים בו לקיצור תהליכים. אחד הילדים שלי קיבל דף עבודה והתבקש לנתח יצירה של חיים נחמן ביאליק. אלא שזו לא באמת הייתה יצירה של ביאליק והמורה פשוט לא ידע. ההורים שמו לב והפנו את תשומת ליבו".
מכשול נוסף בגיוס מורים הוא - למרבה האירוניה - ההורים עצמם. בבית ספר אחד במרכז הארץ, ביקשה המנהלת עזרה באיתור מחנכים לשנת הלימודים הבאה. כשנציגי הוועדים שאלו מה בעצם הבעיה, ענתה בכנות: "אתם".
גם יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים, מפנה אצבע מאשימה כלפי ההורים ומסמנת אותם כגורם משמעותי לנטישה. "הורים מרשים לעצמם לפרוץ אל בית הספר ללא תיאום", היא אומרת, "להיכנס לחדר המנהלת או אל כיתות הלימוד, לצעוק על מורים, להשפיל אותם בפני תלמידים ולהפעיל אלימות מילולית קשה ומבישה. ההורים האלה רומסים את הסמכות של המנהלים, נפגעת המקצועיות של צוותי ההוראה, והמסר לתלמידים ברור ומסוכן: מותר לזלזל במורה, מותר לערער על גבולות ולדרוס סמכות חינוכית.
יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים
(צילום: יאיר שגיא)
"גם קבוצות הווטסאפ הן טרלול מוחלט. אין דרך אחרת לומר את זה. פולשים למורים לתוך השעות הפרטיות, פונים בשבתות ואפילו בחגים. אין להם רגע של שקט. איפה זה נשמע שמצפים מעובדי הוראה להיות זמינים 24 שעות ביממה, כאילו שהם מוקד שירות. שלא לדבר על הווטסאפ הקבוצתי, שם כל הודעה הופכת לדרישה, כל הערה הופכת לחקירה, וכל החלטה חינוכית הופכת לדיון ציבורי בקבוצה".
ג', מנהלת מהמרכז, מסכימה: "התחושה של המורים היא שאין להם גב מההורים. מקליטים אותך, מצלמים, מפיצים ואם באת לעשות טוב ולהפריד מכות, עוד אומרים: 'הרמת עליו יד'. הייתה מורה שניסתה להפריד בין ילדים שרבו, וההורים התלוננו: 'הסתערת על הילד, גרמת לו לחרדות'. מורים ומנהלים חשופים לתביעות משפטיות. עבורי, להגיע בבוקר לבית הספר, זה כמו להיכנס לפיגוע טרור".
שיעור בכיתה
(צילום: Ilgov/Shutterstock)
הבעיה הזו, מתברר, איננה ייחודית לישראל. מחקרים משוודיה מתארים תופעה חדשה של אימיילים אגרסיביים מצד הורים, שנתפסים ככלי להפעלת כוח ולניהול משא ומתן כוחני מול המורים. ההשפעה על המורים, לפי המחקרים: חרדה, אובדן שמחת חיים ופגיעה ביכולת להתמקד בהוראה.
הדוח האחרון של אונסק"ו מצביע על מחסור במורים כבעיה חוצת גבולות, ומציין שבעולם חסרים 44 מיליון מורים, בעיקר במדינות המפותחות. נתוני OECD מצביעים על כך שכבר היום יותר משליש מהמורים במדינות אלו בני 50 ומעלה, בעוד ששיעור המורים הצעירים הוא מתחת לגיל 30 ונמצא באחוזים חד-ספרתיים.
× × ×
סיפורה של א' מהרצליה צריך להדיר שינה מעיניו של כל הורה. "ביום שישי לפני חודש, אני מקבלת טלפון מצוקה מהבת שלי, מתוך השירותים: 'אמא, תשחררי אותי מבית הספר, אני לא יכולה להיות פה יותר'", היא משחזרת, "אני מתקשרת למחנכת, כדי להבין מה קורה, אבל היא אומרת לי שהיא ביום חופש. שיחררתי את הבת שלי, ובכל זאת ביקשתי מהמחנכת שתברר מה קרה, למה הילדה בכזו מצוקה. יום ראשון הגיע, שני וגם שלישי, והילדה לא מסכימה ללכת לבית הספר. שבוע עובר ושום מילה מהמורה. בשלב הזה כתבתי לה: 'אני רוצה לדבר איתך', והיא חזרה אליי רק בערב: 'אני מצטערת שחזרתי עכשיו, אני מלמדת שיעורים פרטיים'. אמרתי לה: 'אני שואלת כאדם, כאמא, כהורה: הבת שלי לא הגיעה לבית הספר שבוע, זה לא מפריע לך? לא תתקשרי לבדוק?' יודעת מה היא ענתה לי? 'כשאני מקבלת 40 שקל לתלמיד לשבוע, את לא יכולה לצפות ממני להיות אול-אובר'. עניתי לה: 'כשאת בוחרת להיות מורה, את בוחרת בשליחות, וזו אחריות'.
"הילדה שלי עברה חרם, היא מטופלת כי איימה לפגוע בעצמה. את חושבת שמעניין אותי כמה משלמים לך לשעה? הבעיה במערכת היא המחויבות של המורים וזה לא קשור בכסף. אם בחרת להיות מורה - אתה יודע למה אתה נכנס. אל תשים ידיים על העיניים".
פרופ' דולי אליהו-לוי, ראש המכון לחקר מדיניות החינוך בישראל במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, מבקשת להצביע לא רק על המחסור המספרי במורים, אלא גם באיכות של אלו שנמצאים במערכת. "כדי לשנות כיוון נדרשת מדיניות ממוקדת איכות", היא אומרת, "צמצום עומס בירוקרטי, חיזוק אוטונומיה פדגוגית, מנגנוני תמיכה רגשית ותמריצים דיפרנציאליים למקצועות ולפריפריה, לצד הכשרה מדויקת שמפתחת מומחיות ולא רק נוכחות בכיתה".
ד"ר ליאת בן-דוד, ביולוגית, יועצת בנושאי חינוך וסופרת, לשעבר מנכ"לית מכון דוידסון לחינוך מדעי, מוטרדת גם היא מבעיית האיכות. "כבר שנים שכל דכפין מוזמן לבוא ולהיות מורה", היא אומרת, "כך התחיל המסע הקצרצר להתעללות בגנים, לעילגות בתיכונים, לבורות ולאלימות בחברה ולנתון האחרון הנוסף שלפיו רמת האנגלית הירודה של כ-85 אחוז מהמועמדים לאוניברסיטאות לא תאפשר להם להתמודד עם ידע ומחקר בינלאומיים. כך נראית מדינה שאבד לה הקשר בין חינוך לבין הבטחת עתידה וקיומה. אפילו מי שלא לומד ליבה יבין את המשוואה הבאה: כשמקצוע אינו מושך, אין סיבה שיבחרו בו".
את המחסור בכוח אדם איכותי מרגישים כמובן גם בשטח. "אם תשאלי אותי", אומרת ג', מנהלת מהמרכז, "מה שצריך היום ללמוד בבתי הספר הוא דברים של העולם החדש. חינוך לדמוקרטיה, פתרון סכסוכים. הבעיה היא שכוח האדם לא מספיק ברמה. מורים שנכנסים ללמד לא יודעים מי היה הרמטכ"ל הראשון, ועל ניטשה אני בכלל לא מדברת. תחשבי מי היו פעם המורים של ילדי ישראל: זלדה המשוררת הייתה המורה של עמוס עוז, שאול טשרניחובסקי היה המורה של ילדי תל-אביב. האם את יכולה להגיד לי היום אילו מורים הם אישים בסדר גודל כזה?".
ג', מנהלת מהמרכז: "מה שצריך היום ללמוד בבתי הספר הוא דברים של העולם החדש. חינוך לדמוקרטיה, פתרון סכסוכים. הבעיה היא שכוח האדם לא מספיק ברמה. מורים שנכנסים ללמד לא יודעים מי היה הרמטכ"ל הראשון, ועל ניטשה אני בכלל לא מדברת"
× × ×
"אני כותבת את הפוסט הזה בלב כבד, אבל גם עם אחריות גדולה", כתבה אמא מחולון בפורום מקומי, "במשך שנתיים הילדים שלנו כמעט שלא חוו למידה אמיתית. עם מחנכת שיותר נעדרה מאשר הייתה, ללא הכשרה מתאימה, שלא קידמה את ילדינו כלל. השנה קיבלנו מחנכת שסוף-סוף ייצבה את הכיתה, אך היא עזבה בפתאומיות. מאז כבר חודש שאין מחנכת קבועה, חסרים המון מורים בבית הספר, אין רצף לימודי, בלי מסגרת, בלי שקט ואלימות שהולכת ומחמירה. ילדים נפצעים כמעט כל יום, מפחדים ללכת לבית הספר, הלמידה לא מתקיימת, התחושה היא של כאוס".
את תחלואי המערכת מכיר היטב ד"ר אייל דורון, חוקר ומפתח חשיבה יצירתית. מסקנות הפוסט-דוקטורט שלו, על פיתוח גמישות מחשבתית בקרב ילדים ובני נוער, מבוססות בין השאר על בחינה אישית של יותר מ-14 מדינות בעולם, ופגישה עם 35 אלף ילדים ישראלים. לדבריו, השיח על התגמול החומרי, שבו בדרך כלל מתרכזים בסוגיית המחסור במורים, מקטין את הבעיה ועושה עוול לפתרון.
"כסף ותנאים הם המפלט של כל שיח", אומר ד"ר דורון, "כשהדבר הנכון להסתכל עליו, הוא ארבעה פרמטרים שנכונים לכל אדם בכל מקצוע - התפתחות אישית, התפתחות מקצועית, תחושת משמעות וסטטוס. העולם השתנה, ובעולם העבודה החדש אתה כל הזמן מכין את עצמך לתפקיד הבא. ומה עם המורה? הוא נשאר מורה, מקסימום הופך גם לסגן מנהל, ואז הוא לא בקריירה שפותחת לו עוד דלתות ומרחבים אחרים. אם עולם העבודה היה אומר: 'מי שהיה חמש שנים מורה, זה נכס חשוב, אני רוצה אותו אצלי בחברה', הכל היה נראה אחרת. אבל כרגע זה לא ככה".
ד"ר אייל דורון
(צילום: ליאת לרנר)
אז מה בכל זאת אפשר לעשות בשטח?
"אחת ההצעות היא שתהיה מוביליות בין מורים למנהלי למידה בחברות הייטק. הייתי משקיע חודשים בלהכשיר מורים להיות הכי טובים בבינה מלאכותית, ובכך להופיע מול התלמידים והוריהם כמי ששייך לעתיד ולא לעבר. כך אני בונה את המורה כמנטור ולא כמורה מיושן. זה מיתוג פלוס מהות, וזה מה שמהפכות מאפשרות לנו לעשות. בשלב הבא הייתי עושה החלפה - אם כל כך הרבה מנהלים בהייטק רוצים להיות מורים, והמורים חושבים שהם תקועים במערכת, הייתי לוקח את המורים המצוינים שהוכשרו כבר ונותן להם להיכנס להייטק לשלוש שנים, במחלקות המתאימות, ואת ההייטקיסטים שרוצים לחוות הוראה, שולח לבתי הספר. מסלול כזה יעניק למורים תחושת ערך, משמעות, התפתחות והכסף יבוא מעצמו. ברגע שהמקצוע יהיה יוקרתי, כל המעגל ישתנה".
מה אתה חושב על מעורבות היתר של ההורים?
"המערכת אשמה. עשיתם שולחנות עגולים? שאלתם לדעתם? אז אל תתפלאו אחר כך שהם מנסים להתערב. יש מדינות במערב אירופה שבהן אין כניסה של הורים למערכות חינוך, ואם כבר יש, זה שבועיים קדימה בתיאום מראש. בישראל זה 'שכונה'. יש לי חבר מנתח שלא נכנס לחדר ניתוח אם לא מתקיימים תנאים מסוימים שהוא הגדיר. מה התנאים של המורים? ברגע שיציבו קו אדום, יבואו עם חזון ברור, יגדירו 'את זה אני לא מקבל' - ההורים יעריכו אותם. זה מנהיגות וניהול. אבל אנשי חינוך הרגילו את עצמם לחשוב שאין ברירה, וזה משדר להורים דברים בעייתיים – הסכמה למעורבות יתר, וגם ככה ישראל היא חברה בלי גבולות".
פרופ' אורלי שפירא-לשצ'ינסקי מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר-אילן סבורה שאף שהמגמה של מורים שנוטשים את המקצוע הולכת ומחריפה, יש גם נקודות אור. "חשוב לזכור שבתוך המערכת פועלים עשרות אלפי אנשי חינוך איכותיים, מקצועיים ומסורים. רבים מהם לומדים לימודים מתקדמים לצד עבודתם, יוזמים יוזמות חינוכיות חדשניות ומפתחים תוכניות לימוד חדשניות".
לדבריה, הפתרון איננו רק גיוס אנשי חינוך והוראה חדשים, אלא גם שימור של ההון האנושי הקיים והענקת אופק התפתחותי של ניהול קריירה. "מדינה שמבקשת להוביל בחדשנות אינה יכולה להרשות לעצמה לנהל את מערכת החינוך במודל תעסוקתי שטוח שבו מורה נשאר באותו תפקיד עשרות שנים ללא מסלול להתפתחות קריירה", היא אומרת, "איש חינוך והוראה הוא מנהיג, מתווך ידע וסוכן חוסן חברתי. צריך לאפשר לו לצמוח ולהוביל".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: “המחסור באנשי הוראה הוא אתגר רב-שנתי המלווה את מערכת החינוך בישראל כבר יותר מעשור ומוכר גם במערכות חינוך רבות בעולם. כפי שקורה מדי שנה, בשלב זה של ההיערכות לפתיחת שנת הלימודים עדיין קיימים פערי איוש, אשר הולכים ומצטמצמים ככל שמתקדמים תהליכי הגיוס, השיבוץ וההתאמה, ועד לפתיחת שנת הלימודים יורדים בדרך כלל למאות בודדות של משרות. “כחלק מהמדיניות שמוביל שר החינוך יואב קיש, משנה המשרד את אופן ניהול כוח ההוראה - ממענה נקודתי לניהול מבוסס נתונים ותכנון ארוך טווח. במסגרת זו מפעיל המשרד מערכת ארצית המתעדכנת בזמן אמת, המאפשרת התאמה מדויקת בין צורכי בתי הספר למועמדים, מרחיב מסלולי הכשרה והסבה, מחזק את מערכי ההשמה, החונכות והליווי למורים חדשים ופועל לשיפור קליטתם ושימורם במערכת. מטרת המהלכים היא לא רק לצמצם את המחסור, אלא גם לחזק את איכות ההוראה.
שר החינוך יואב קיש
(צילום: יאיר שגיא)
“באשר לעובדי הוראה המשתלבים במערכת במהלך הכשרתם (“מוחרגים”), מדובר במסלול מובנה המאפשר השתלבות בהוראה לצד השלמת ההכשרה. בשנת הלימודים תשפ”ו אושרה העסקתם של 14,225 עובדי הוראה במסלול זה. כיום, למעלה ממחציתם כבר השלימו את הכשרתם וקיבלו תעודת הסמכה להוראה, ו-7,055 בלבד עדיין משלימים את הכשרתם”.
לא רק מורים: מאות גנים נשארו סגורים בגלל מחסור בגננות
"עקב מחסור באנשי צוות, הגן לא ייפתח היום" - זו ההודעה שהמתינה בטלפונים של אלפי הורים בישראל בשעות הבוקר בחודשים האחרונים, לעיתים במשך כמה ימים ברצף. אלפי הורים שיומם שובש, שנאלצו למצוא פתרונות יצירתיים או להישאר בבית ולוותר על יום עבודה.
המציאות הזו הפכה כמעט לשגרה במדינת ישראל. מאות גני ילדים נסגרים לסירוגין מדי חודש ברחבי הארץ בשל מחסור בגננות וסייעות, שיוכלו למלא מקום כאשר אנשי הצוות הקבועים אינם יכולים להגיע לגן או לפעוטון.
בשנים האחרונות נטשו מאות רבות של גננות את העבודה על רקע שחיקה, כיתות גן עמוסות וצפופות או בשל יחס מזלזל, משפיל ומעליב מצד ההורים. התוצאה - מחסור פיזי גדול של גננות, ומחסור של אלפי גננות בעלות הכשרה מתאימה. במחוז תל-אביב בלבד קיים מחסור פיזי של 200 גננות.
וכמו בבתי הספר, גם בגיל הרך והפגיע לעיתים הדרך להתמודד עם מחסור היא גיוס כוח אדם ללא הכשרה מתאימה לתפקיד.
"נכון שהקלישאה אומרת שהמערכת מוכנה לגייס כל אחד עם דופק?" אומר גורם בכיר במערכת החינוך, "כאן אין אפילו אנשים עם דופק שמסכימים להגיע".
