בפרק הזה נפגשו לי בירן ודבורה ויינשטין לשיחה אישית ומרגשת על ילדות שנקטעה, על הישרדות ועל הבחירה להמשיך לחיות. דבורה משתפת את סיפור חייה כילדה בת חמש בזמן המלחמה - על הרגעים שבהם נאלצה להתמודד עם מציאות בלתי נתפסת, על האובדן, ועל הכוחות שמצאה בדרך. לצד הסיפור האישי, לי מביא את נקודת המבט של הדור הצעיר - כאמן, כאבא, וכמי שפוגש ילדים ובני נוער ביום- יום ושואל איך ממשיכים לספר את הסיפורים האלה גם היום. זהו מפגש בין עבר להווה, בין כאב לתקווה  ושיחה על כוח, על זיכרון, ועל החיים שאחרי.