הפיתרון ההנדסי לבעיות של הנבחרת

אני נהנה לצפות בכדורגל מערב-אירופי וכמובן בליגה הישראלית. כאוהד כדורגל אני נהנה במיוחד לצפות במשחקים של מכבי חיפה, נבחרות ישראל וקבוצות ישראליות שמצליחות באירופה, כמובן, במיוחד כאשר הקבוצות מציגות יכולת טובה. בשבוע שחלף, הייתי עד כמו כולנו למפלה נוספת של נבחרת ישראל וקראתי את הפרשנויות השונות באתרים השונים. מסקנות הכישלון היו מגוונות, הן משחקנים לא מחויבים ועד למאמן לא מתאים, יו"ר התאחדות לא מהענף, עסקנים ומקורבים, קריאה למהפכה ועוד ועוד.

אך כמהנדס במקצועי, ישנה שיטה שימושית ומקובלת להגיע לשורש הבעיה של כל כישלון. שיטה זו בנויה מהשאלה הפשוטה "למה?" וחזרה על השאלה 5 פעמים (5Y). השיטה מבטיחה שברגע שקיבלנו את התשובה ל"למה?" החמישי והאחרון, זו למעשה תהיה גם סיבת הכשל האמיתית. בואו נשתמש בשיטה הזאת כדי לבחון מה הסיבה בגללה הנבחרת הבוגרת כושלת פעם אחר פעם. כמובן שהתשובות שאספק לחמש השאלות יתבססו על הבנה אישית שלי. אחרים יוכלו לספק תשובות שונות ולהגיע למסקנות אחרות. נתחיל:

1. "למה?" – למה נכשלנו? כנראה שלא היינו טובים מספיק.

2. "למה?" – למה לא היינו טובים מספיק? כדי להיות טובים צריך שיתקיימו מכלול התנאים הבאים: שהשחקנים יהיו ברמה גבוהה, בכושר שיא וזמינים (לא פצועים) כל זאת במועד המשחק.

3. "למה?" – למה אין 11 שחקנים בשיא הכושר וברמה גבוהה ביום המשחק? מכיוון שהזמן שבו השחקנים הטובים נמצאים בשיא כושרם הוא קצר, ובדרך כלל הם נפצעים כאשר הם מגיעים לשיא או נמצאים בשיא זמן מה.

4. "למה?" – למה הם נפצעים בשיא? כנראה בגלל כושר גופני לקוי מגיל צעיר ובנייה לא נכונה של שרירי הליבה, עניין שמגביל את יכולתו של השחקן לעמוד בעומס משחקים ולשמור על רמת משחק גבוהה לאורך זמן. או לחילופין, סגנון חיים לא ספורטיבי שמוביל לפציעה.

5. "למה?" – למה הכושר הגופני אינו גבוה? מכיוון שאין אקדמיות לכדורגל ברמה גבוהה, כאלו שידאגו להכתיב מגיל צעיר סגנון חיים ספורטיבי, לחנך לערכים ספורטיביים, להקפיד על כושר גופני גבוה ולפתח את השרירים באופן שבו יתמכו בשחקן לאורך כל הקריירה הספורטיבית שלו.

כאמור, זאת המסקנה שהגעתי אליה על פי הבנתי הסובייקטיבית, ואחר יוכל להגיע כנראה למסקנה שונה. לדעתי, כמובן שהמסקנה הסופית נכונה ואולי צריך אפילו להוסיף עוד "למה?" אחד ולהגיע לשרת הספורט. בכל אופן, אני רואה דוגמאות רבות שתומכות במסקנה שהכושר הגופני הלקוי מיסודו של השחקן הישראלי הוא שבוגד בו, ובסופו של דבר פוגע ביכולתה של הנבחרת כולה להצליח. כי הרי לא נוכל לשנות כאן את השחיתות והעסקנות, אז עדיף לפעול על אף השחיתות. להעלות את הרמה הכללית עם שחקנים שיפצעו פחות וכך יוכלו לשמור על רמת המשחק הגבוהה שלהם לאורך זמן, ולהמשיך להתקדם, שהרי כל משחק מוסיף ניסיון, יכולת וחוכמת משחק לכל שחקן.

היה לי קשה מאוד למצוא דוגמה טובה, אך לבסוף מצאתי צדיק אחד ושמו טל בן חיים (הבלם). השחקן היחיד שאני מכיר שלקח את הקריירה שלו ברצינות ועבד עם מאמן כושר אישי, גם בפגרות, כדי להעלות מסת שריר שבסופו של דבר בנתה לו קריירה מפוארת יחסית באירופה. הוא עדיין שומר על איכות גבוהה גם בגיל 35, ולראייה משחק הנבחרת מול איטליה. מהצד השני, יש כמות גדולה של דוגמאות, כמו מאור בוזגלו, שהיה צריך לשחק העונה בחו"ל ונפצע בשיא כושרו בפעם השנייה, או אבי נימני, שאין עוררין על כישרונו, אבל נכשל בליגה הספרדית וזכה לכינוי "הצב". ישראלים רבים אינם מצליחים להתמודד עם האינטנסיביות של האימונים באירופה, שלא לדבר על משחקים רשמיים, וישנם שחקנים שנפצעים בשלב האימונים ו/או מתקשים להתאקלם לרמה הספורטיבית הנהוגה בליגות הגבוהות (עומר אצילי, אלירן עטר, איתי שכטר, טאלב טואטחה).

טל בן חיים. צדיק אחד בסדום(צילום: ראובן שוורץ)

ישנו עוד עניין שגורם לאכזבה רבה בקרב הקהל, והוא רמת הציפיות. אני מניח שהיא גבוהה מפני שלנבחרת ישראל יש שחקנים מוכשרים והוכח שהיא יכולה ביום טוב לנצח נבחרות מדרג גבוה בהרבה משלה. וזה בדיוק העניין. ישנם משחקי נבחרת בהם לרשות המאמן עומדים מירב השחקנים הכישרוניים ורובם נמצאים בשיא כושרם, ואז אנו זוכים לראות נבחרת שונה לגמרי וניצחונות סנסציוניים. הקהל יודע שהשחקנים על המגרש מסוגלים ליותר, ולכן יש שריקות הבוז וחוסר הסבלנות. שריקות הבוז הן לחוסר הספורטיביות של השחקנים, על כך שהם בוחרים באורח חיים לא ספורטיבי (מישהו אמר מקדונלדס?) ובליגות פחות תחרותיות, וכך מגיעים לנבחרת ומציגים יכולת פושרת ולא ראויה.

מדי פעם אני נכנס לאתר הרשמי של מכבי חיפה ורואה החתמות של צעירים במעברם לקבוצה הבוגרת. בתמונה, מעמד החתימה, בו השחקן לוחץ יד עם מנכ"ל הקבוצה, קשה שלא להבחין שהמנכ"ל נראה חסון יותר מהשחקן הצעיר, וזה עוד בקבוצה שמתגאה באליפויות הנוער בארץ. אז העתיד בינתיים יישען על הבלחות כאלה ואחרות עד שהבעיה האמיתית לא תבוא לפתרון בדמות שיפור חומר הגלם.