זה הזמן של אלונה ברקת / טור

דווקא על רקע סיום העונה המאכזבת ביותר שלה במפעל חייה הפועל באר שבע וכמפסידה בבחירות, זה צריך להיות הזמן של אלונה ברקת. רק היא והיכולת שלה להמציא עצמה מחדש או לחזור למקורות יעצרו את הסחף השלילי ויחזירו את האלופה היוצאת לימים טובים יותר

.

ראשית, היא חייבת להתייצב מחדש בפרונט. לא להתחבא אי שם ביציע כמו בחצי העונה האחרונה. לדבר בראיונות ולהסביר את האג'נדה שלה בשעת המצוקה. להבהיר לאוהדים, ובמיוחד לצוות המקצועי, שהיא כאן ועכשיו בראש הפרויקט כמו בשנים שקדמו. תקציב גדול? זה לא מה שמשנה כרגע. העיקר שיידעו שיש בוס.

בעונה האחרונה גרמו שני תהליכים שליליים לכישלון. הראשון, חטא היוהרה שנתן תחושה כי באר שבע יכולה ורוצה לקנות כל הצלחה בכסף הגדול. השני, הבחירות כמובן. וכאן, לטעמי, הדבקת הכישלון לאלונה אישית הייתה מוגזמת למדי. הרי לא מדובר בבחירות מוניצפליות, אישיות, כמו מקרה ארקדי גאידמק שנכשל לחלוטין מרות הסכומים המפוצצים ששפך בבית"ר. מדובר בהצבעה מפלגתית על דרך. אלונה לא הייתה יכולה לצפות שאוהד הפועל באר שבע התומך במפלגת מרכז, או מפלגת שמאל, יצביע למפלגת הימין החדש גם אם היא מתמודדת מטעמה. היא יכולה לזקוף ראש ולומר לעצמה "האחריות שלי במפלגה, בהשוואה לאחרים, שולית".

כעת ניגש לבעייה הראשונה. חטא היוהרה של המועדון, שלקחיו בוודאי נלמדו. לא עוד. הפועל באר שבע בקיץ 2019, צריכה להתרכז בשחקנים רעבים שעבורם היא עשויה להוות קפיצת מדרגה משמעותית. כך נהג המועדון קודם לזחיחות ואפילו טוני ווקאמה, גדול השחקנים הזרים ששיחקו בה, הגיע כדי להוכיח את עצמו. כזה היה גם ג'ון אוגו כשהגיע לפני 5 שנים. השחקנים היקרים עלו ביוקר. במגרש ובבנק.

הכדור בידיים שלה. אלונה ברקת(צילום: אורן אהרוני)

ברקת אמורה להשאיר את בחירת השחקנים לברק בכר, אבל לומר לו מה תפיסתה הנוכחית: רוצה שחקנים רעבים, רוצה שחקני בית. סמלי שאת השער שהביא את באר שבע לאירופה (אחרי העונה הזו לא מגיע לה לשחק שם) הבקיע שחקן הבית היחיד, תומר יוספי.

לא שיוספי נחשב לכישרון על, אבל הוא העלה לדיון את השאלה מה באר שבע עשתה עם השחקנים שגידלה. היא החביאה אותם. גל צרויה ועמראן אלקרנאוואי עברו לאשדוד, את עמית ביטון לבני יהודה ונועם גמון להפועל עפולה. כצעד פתיחה עליה לשקול ברצינות להחזיר אותם הביתה (מלבד ביטון שעבר ללודוגורץ) אם קבוצת הנוער לא מספקת שחקנים. תראו מה קורה במכבי ת"א, שיכולה להרכיב שתי קבוצות בליגת העל.

ברקת אמורה להשאיר לבכר את בחירת השחקנים(צילום: הרצל יוסף)

בעונות האחרונות הסקאוטינג של מועדונים הצליח לדוג בליגה הלאומית שחקנים מצוינים לליגת העל. אין אחד שיטען כי עלי מוחמד ממכבי נתניה אינו הצלחה גדולה. בית"ר ירושלים הצליחה לשים יד על אנתוני ווארן מהפועל ירושלים, שירדה יחד אתו לליגה א'. הפועל רעננה חיזקה עצמה משמעותית ברכישת קייס גאנם ויוג'ין אנסה וישנם נוספים. 

צריך סקאוטינג על פני כל הליגות המקצועניות בעולם, אפילו מליגות משניות. לוסיו למשל, שהגיע משום מקום בברזיל והצליח בבאר-שבע וחדרה (למה ויתרו עליו?) הוא דוגמה. פרדי פלומן מהליגה הרביעית בצרפת, גם הוא דוגמה.

אוהדי הפועל באר שבע(צילום: אורן אהרוני)

ויש גם דוגמה מהכדורסל: אפילו יאניס אנדטוקומבו, כדורסלן ליגה שנייה ביוון שהובא כחומר גלם למילווקי, הפך לכוכב ב-NBA. פרחי הכוכבים הרעבים מסתובבים בכל מקום בעולם. ולא,

אסור לוותר על שניים או שלושה שחקני רכש שיוכלו להשביח את השדה שקמל.

זו נקודת ציון דרכים קריטית להפועל באר שבע. זה הזמן בו היא צריכה את אלונה, בדיוק כמו באותו יום בו הוכרזה כרוכשת המועדון. זהו הזמן שבו הפועל באר שבע תקבע במהלכיה אם הייתה זו תקלה זמנית, או שהיא הולכת לחקות את מכבי חיפה בשנים האחרונות. נ.ב: לא מקנא בברק בכר. לא בגלל מה שעבר העונה, אלא בהחלטות הקרובות שישנו את סגל המועדון. כמה קשה יהיה למצוא את הנוסחה.