עשרה מיליון ישראלים מתוכננים לעבור בנתב"ג הקיץ, עלייה של עשרה אחוזים לעומת הקיץ הקודם. אבל בזמן שהם מתקדמים על המסוע ומדמיינים ים כחול, אפרול שפריץ צונן ויקום מקביל עם מעט אחוזי לחות ופחות בלגן פוליטי, הדיילים והדיילות שיגישו להם קפה בקרוב ויבקשו מהם לקפל מגש כי מתחילים בנחיתה, כבר נמצאים בכוננות ספיגה. "ישראלים מתנהגים כאילו המטוס שלהם, הדיילת שלהם והטייס גם כן. אם הם קנו כרטיס - הם קנו הכול", אומרת לנו השבוע דיילת לשעבר.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
טיסת האימים לבולגריה ב־2015 שקיבלה את הכינוי המתוק "טיסת השוקולד", שבמהלכה נוסעת רבה באלימות עם דייל על טובלרון פטור ממכס והתפרעה, לא מפילה מהקבינה את אף אחד מהדיילים שדיברנו איתם. רק החודש נעצרו תשעה ישראלים באיסטנבול בחשד להטרדת דיילת, והיד למרבה הצער עוד נטויה.
"כשעלה הסרטון של ‘טיסת השוקולד’ כולם היו בשוק, אבל העברנו את זה בינינו הדיילים וצחקנו", מספרת אחת הדיילות כשביקשנו ממנה לשחזר את טיסות השוקולד שלה, "זה קורה כל הזמן. זה פשוט תועד במקרה הזה, הופץ ונהיה בדיחה, אבל דיילים חווים דברים כאלו כל הזמן. טיסה כרוכה באינטרקציה ארוכה עם נוסעים והרבה פעמים הם כבר מגיעים עצבניים בגלל התורים. ואז, בגלל הדבר הכי קטן שלא מסתדר על המטוס, הם מוציאים את כל העצבים עלייך. ואין לאן ללכת, אין לאן לברוח. אתה תקוע על המטוס הזה, על הצינור המעופף הזה, שעות. הנוסעים הופכים להיות כמו ילדים קטנים, הם תלויים בך לחלוטין. מספיק שאת לא מספקת להם משהו שהם צריכים או רוצים - הם יהפכו אותך למסכנה".
"בטיסה לניו־יורק ירדתי מתא המנוחה של הדיילים, ובשורה האחרונה, זאת שהכי קרובה לתא, ישב נער דתי. הוא ראה סרט של גל גדות במסכים ופשוט נגע בעצמו, ככה חשוף, לעיני כל. זה אפילו מביך אותי לספר. וזה הדבר הראשון שאני רואה כשאני יורדת מהמנוחה: הוא עם מכנסיים ותחתונים למטה. קראתי לעוד דיילת שעבדה יחד איתי וברחנו משם, עברנו למקום אחר. אני יודעת שזה נחשב התערטלות בציבור, אבל לא רציתי להתעסק בזה ולא ידעתי מה לעשות, החברה ואני היינו בהלם וכשחזרנו אחרי כמה דקות זה פסק. מעולם לא העברתי את התקרית הזו לחברת התעופה באופן רשמי, רק את המשפחה שיתפתי.
"היה מקרה אחר בטיסה לליסבון, במטוס קטן וצפוף. הייתה בחורה ישראלית צעירה שביקשה מנה צמחונית למרות שהיא לא הזמינה כזאת מבעוד מועד. בדרך כלל כשיש לנו מנות אקסטרה אנחנו נותנים, אבל הפעם לא הייתה לנו מנה לתת לה. אמרנו לה שלא נוכל לספק לה מנה צמחונית. ואז, כשעברתי עם העגלה כדי להתחיל בחלוקה של האוכל היא פשוט נתנה לי מרפק בצלעות. משהו רציני, ממש בכוונה. ליטרלי מרפק. זה כאב לי ברמות, הסתובבתי ואמרתי לה, 'מה נראה לך שאת עושה?' הלכתי לפרסר, אחראי השירות בטיסה, סיפרתי לו את זה והוא נתן לי גב ועמד מאחוריי. הלך אליה בעצמו ואמר לה שהוא יכול להזמין לה משטרה שתחכה לה בנחיתה בישראל, היות שהיא הפעילה אלימות כלפי דיילת. ואז הוא בא אליי עם בחירה - יכולתי להחליט אם להזמין לה משטרה או שנפתור את זה במטוס והוא יבקש שתגיע להתנצל.
"בחרתי שהיא תתנצל. היא באה ואמרה ‘סליחה’ בקושי, אפילו לא הסבירה את עצמה. הייתי נסערת אחר כך כל הטיסה. אבל ככה זה. אנשים, מהרגע שהם דורכים על המטוס הם עושים איזה סוויץ' בראש, נהיים חסרי סבלנות, עצבניים, חושבים שמגיע להם הכול, הגבולות משתחררים. בעיקר ישראלים שמזמינים טיסה בחברות ישראליות. הם מרגישים שהם קנו את הדייל יחד עם הטיסה, ומשהו במקום הצפוף הזה גורם להם לשחרר כל רסן. זה אפילו לא קשור לזה שאנשים טסים לבד, כי גם מי שטס עם חברים יכול להתנהג ככה. אלו דברים שאתה משלים איתם כדייל, הידיעה שתצטרך להיות סבלני למי שלא סבלני אליך".
"זאת הייתה טיסה לבוקרשט. אלו תמיד טיסות עם מלא חבר'ה שנוסעים למסיבות רווקים בדרך כלל, חבורות גברים גדולות. היה שם מישהו שפשוט דחף לי שטר של מאה יורו לכיס של שמלת הדיילת. ומה שהכי הפריע היה שהוא ממש נגע בי, ניסה לתחוב לי את זה עמוק לתוך הכיס. דיווחתי מיד למנהל שירות בטיסה, ומאותו רגע לא ניגשתי יותר לבן האדם הזה למרות שהוא כל הזמן ניגש אליי וניסה לומר לי כמה אני יפה ו'זה מגיע לך, על העבודה הטובה שאת עושה'.
ג': "התחלנו לאסוף את הארוחה שחולקה ומישהו ביקש ממני כוס קולה. אמרתי לו, 'אין בעיה, תמתין בבקשה'. הוא התעצבן כי עברו חמש דקות, ואז - לפני שנכנסתי למטבח - הוא פשוט זרק עליי את מגש האוכל באלימות והכול בו נשפך עליי, עם כל השאריות"
"הייתה גם תקרית בטיסת לילה מניו־יורק. התחלנו לאסוף את הארוחה שחולקה ומישהו ביקש ממני כוס קולה. הייתי באמצע איסוף של מגשים ואמרתי לו, 'אין בעיה, תמתין בבקשה שנסיים ואביא לך בשמחה כוס קולה'. הוא התעצבן כי עברו חמש דקות מאז הבקשה, ואז - לפני שנכנסתי למטבח - הוא פשוט זרק עליי את מגש האוכל באלימות והכול בו נשפך עליי, עם כל השאריות. זה הימם אותי, לא האמנתי שזה קורה לי. עמדתי שם קפואה, בשוק. הרגשתי מושפלת, מתביישת מהתנהגות של בן אדם אחר. אני לא זוכרת איך התנהלנו ואם אחראי השירות דיבר איתו. בעולם מתוקן צריך לעשות מזה יותר עניין, לא לעבור לסדר היום. אבל אני כבן אדם מנסה לא להיות דרמטית, לא להתעכב על דברים כאלה.
"קשה לי לומר איך זה השפיע עליי. אני חושבת שיש לדיילות מנגנון מאוד חזק שכשאת על המטוס את פשוט מתפקדת ומתעסקת בשהייה שלך בחו"ל ושוכחת. כל טיסה את אומרת לעצמך, 'לא נורא, אלו אנשים חדשים, כולל הצוות'. הכול נורא מתחלף, אז את מתחילה כל טיסה 'פרש' ומדחיקה כמה חרא הייתה הקודמת. אין שום חוקיות באיך תעבור עלייך הטיסה".
"בטיסה לניו־יורק קבוצת חרדים קמה להתפלל בחלק האחורי של המטוס. היה שם מאוד צפוף וזה הקשה עלינו לעבוד ולחלק ארוחת בוקר לנוסעים. עברנו שם, דיילת נוספת ואני, עם העגלה, ממש ביניהם, הרי אין דרך אחרת, ואת מתחככת בהם בעל כורחך. תוך כדי שאנחנו עוברות, אחד מהם הכניס את היד שלו מתחת לשמלה שלי ונתן לי ליטוף. זה היה כמה שניות - אבל הרגיש כמו נצח. הם היו כל כך צפופים, ממש נחיל של אנשים, שלא זיהיתי אפילו מי היה זה שהכניס את היד. כשסיפרתי את זה למנהל הטיסה הוא אמר לי, 'ככה זה בטיסות האלה, אין מה לעשות'.
"מקרה אחר קרה בטיסה לבוקרשט, גם אוכלוסייה לא נעימה: טיסות של גברים בדרך למסיבות רווקים או כאלה שנוסעים להמר. התכופפתי לעגלה להרים מגש של אוכל וגבר צעיר נתן לי ליטוף על התחת וצחק. במקרה הספציפי הזה המנהל של הטיסה ראה את זה והתעמת איתו. הוא הודיע לטייס והטייס הזמין לו משטרה בבוקרשט. אני לא יודעת איך זה המשיך משם, אבל יודעת שלא החליקו לו על זה. זאת הייתה אחת הטיסות הראשונות שלי אז אני ממש זוכרת את המקרה.
"מקרה אחר היה אלימות לשמה. טסנו למוסקבה וראינו כבר בארץ שעלה נוסע שיכור. במהלך הטיסה הוא שתה יותר ונהיה אלים. זאת הייתה טיסת לילה ואני הייתי לבד במטבח האחורי. הוא ניגש אליי למטבח והתקרב אליי, ביקש שוב עוד שתייה. לא הסכמתי לתת לו והוא התחיל להתקרב ולסגור עליי, ולא היה לאן ללכת. למזלי אחד הדיילים בא והעיף אותו ממני והיה ביניהם עימות פיזי. גם במקרה הזה הודענו לטייסים וכשנחתנו שם הזמינו לו משטרה. בנחיתה הוא כבר היה מעולף לגמרי והיו פיזית צריכים להוריד אותו מהמטוס ולהכניס אותו לניידת. זאת הייתה תקלה של דיילי הקרקע שנתנו לו לעלות ככה, וגם של הפרסר שלא עצר אותו בכניסה למטוס. כל הדבר הזה גרם לשעתיים עיכוב בטיסה, כי זה דרש לדווח לשוטרים ולחכות עד שהם יעלו וייקחו אותו בנחיתה ולכתוב דוח. זוכרת שאפילו הטייסים התעצבנו".
"הייתי בן 27, נכנסתי למחלקת עסקים והיה שם נוסע שמהרגע הראשון ראיתי שהוא מסתכל עליי במבט זימתי, נקרא לזה ככה. מבט לא תמים. הוא היה מבוגר, בן 50 פלוס. די התעלמתי מזה, ואז הלכתי למטבח של הביזנס, והוא ניגש והתחיל להתקרב אליי. בהתחלה הוא שאל אותי, 'למה אתה מסתפר כזה קצר?' ואחרי שעניתי שככה אני אוהב הוא אמר לי, 'חבל, אתה בחור כל כך יפה, יהיה לך יפה שיער ארוך יותר'. הגבתי בחצי חיוך של 'אין לי מה להגיד'. אכלתי תוך כדי עוגייה והוא אמר לי, 'אם הייתה לי בטן כמו שלך גם אני הייתי אוכל עוגיות', ואז ליטף לי את הבטן מבעד למדים. לקחתי צעד אחורה, עקפתי אותו והלכתי משם. מה שהיה יותר עצוב זה שכשסיפרתי את זה למנהל הטיסה הוא צחק ולא התייחס לזה ברצינות, אמר פשוט 'אנשים חוצפנים' וציחקק. דאגתי לא להתקרב לביזנס באותה טיסה. נשארתי מאחור עד שהנוסעים סיימו לרדת.
ר': "הלכתי למטבח של הביזנס ואכלתי עוגייה, והנוסע מהביזנס ששלח אליי מבטי זימה נכנס אחריי. הוא אמר לי, 'אם הייתה לי בטן כמו שלך גם אני הייתי אוכל עוגיות', ואז ליטף לי את הבטן מבעד למדים. לקחתי צעד אחורה, עקפתי אותו והלכתי משם"
"בתקופתי הייתה איזו תפיסה של איך דיילים צריכים להתייחס לנוסעים במחלקה ראשונה. האווירה הייתה שברור שהנוסעים האלה יקבלו יותר גיבוי ממך, ושאם תגיע למצב של מילה כנגד מילה, לא משנה באיזה מקרה או אם הייתה תקלה שירותית, הנוסע בביזנס ובמחלקה ראשונה צודק. זה היה מגעיל ברמות אבל היה לי ברור שאין מה להגיש תלונה. החלטתי לשים את זה בצד ולומר לעצמי שזה עוד אחד מהדברים שאתה עובר בעבודה הזאת.
"כדייל גם הרגשתי שישראלים בכללי הם עם שנוגע יותר, יכולים לפנות אליך ולגעת לך בכתף או במותן כדי שתתייחס אליהם וכדי לתפוס לך את תשומת הלב".
"לכל טיסה יש את המאפיינים שלה. היו טיסות לאומן עם נוסעים שלא מקשיבים להוראות של הדיילים ומדליקים סיגריות, עומדים ולא חוגרים, פותחים עגלות אוכל. קבוצות גדולות של אנשים שבאים לעשות בלגן, ולא היה נדיר להזמין להם משטרה לקייב. היה ממש פחד שנוסע כזה ייכנס לשירותים כי אתה לא יודע אם הוא יעשן שם ואיפה הוא יזרוק את הסיגריה.
"אבל החוויה הכי קשה שלי הייתה דווקא במחלקת ביזנס. הייתי בערך בת 24. הנוסעים שם מזהים מיד שאת צעירה, מתייחסים אלייך ממקום אלים וקינקי: 'תעלי לי את המזוודה, תרימי לי את זה'. היה נוסע שגרם לי לבכות כשהורה לי עם האצבע, 'שימי את זה למעלה'. אני חושבת תמיד מה היה קורה אם הייתי עכשיו דיילת. חלום חיי לחזור לקבינה עכשיו ולענות להם כמו שהייתי עונה היום.
ס': "כל הטיסה עמד לידי איש עסקים מוכר, הראה לי תמונות בנייד שלו, לאן הוא נוסע, בחורות שהוא היה איתן. בסוף, כשהנוסעים ירדו ואנחנו הדיילות עמדנו בפתח המטוס, הוא בא והצמיד לי נשיקה לשפתיים. זה היה כל כך מהיר ופתאומי שלא הבנתי מה קורה. הוא התנהג כאילו אני רכוש שלו"
"הייתה לי טיסה לציריך במטוס קטן. כל הטיסה עמד לידי איש עסקים מוכר, הראה לי תמונות בנייד שלו, לאן הוא נוסע, בחורות שהוא היה איתן, בג'קוזי למשל. הוא היה לבד וניסה לעשות עליי רושם. המקרה הקלאסי של גבר שצמא לאינטראקציה נשית ולמבט מאישה שנראית טוב. בסוף, כשהנוסעים ירדו ואנחנו הדיילות עמדנו בפתח המטוס, הוא בא והצמיד לי נשיקה לשפתיים. זה היה כל כך מהיר ופתאומי שלא הבנתי מה קורה, לא הצלחתי להגיב אפילו. הוא התנהג כאילו אני רכוש שלו. הפרסר שהיה לידי וראה את זה היה גם בהלם, 'זה היה אמיתי עכשיו, הוא נישק אותך?'
"החלקתי את זה באופן מוחלט, בעיקר כי הייתי צעירה. היום הייתי מגיבה אחרת ומנקנקת אותו, אבל אז זה היה שוק, במיוחד כי הוא עשה את זה ליד אנשים. ידע שאני צעירה ולא אתלונן. היום כשאני רואה אותו בטלוויזיה ובראיונות בעיתון אני בהלם מוחלט. בזמנו הדחקתי את זה, הסביבה שידרה לי 'יאללה, תגידי תודה שהוא התחיל איתך', או 'באת להיות דיילת, מה חשבת?' אבל היום ברור לי שהייתי יורדת מהטיסה ישר לתחנת משטרה או פונה לאיזה עיתונאי, לא שותקת. אז לא הייתה סביבה שמעודדת אותך להתלונן, והמשמעות של להתלונן במדינה זרה היא לעכב מטוס בגלל הפרוצדורה מול המשטרה המקומית. ואת בת 24 וחושבת לעצמך, 'מה, בגללי יתעכב עכשיו מטוס שלם?'
"בהטרדות של נוסעים במחלקות עסקים יש עוד עניין, של להמשיך לדבר איתך אחרי שהטיסה נגמרת. הרבה פעמים הדיילות הן סטודנטיות שמחפשות מקום עבודה להמשך, והנוסעים בביזנס הם מנכ"לים ואנשים חשובים. הם אומרים לך, 'תביאי את המספר שלך, וכשיימאס לך מפה אני אסדר לך עבודה'. ברוב המקרים אין להם שום כוונה לסדר לך עבודה, זאת פשוט דרך למשוך לך בחוטים. היה נוסע שהיה ניצב במשטרה ובכיר מאוד, ביקש את המספר שלי ונתתי לו במחשבה שהוא יעזור לי, אבל הוא שיגע אותי. הוא בחדר כושר שהתאמנתי בו והיה מנסה להתקרב אליי שם. באיזשהו שלב ביקשתי ממנו שיפסיק לפנות אליי. זה היה דוחה, הייתי בגיל של הבת שלו. אני חושבת שהיום דיילת בתחילת שנות ה־20 לחייה היא בעלת יותר מודעות והסביבה יותר מעודדת להתלונן. היום, אם איזה נוסע היה נוגע בי בטיסה הייתי צורחת בקבינה, אבל אז חשבתי 'אני דיילת טובה, נוסעים ישנים בטיסה למומביי, אני לא אעיר אותם', בדיעבד הייתי נותנת צרחה, ואז גם היו לי מלא עדים".
"זאת הייתה טיסה לקפריסין במחלקת עסקים. כבר בבורדינג זיהינו נוסע מתוסכל שלא שודרג לביזנס. היו לו נקודות אבל כנראה למישהו אחר היו יותר ממנו והוא שודרג במקומו. הוא צרח עלינו שהוא רוצה עיתון עכשיו, כמין הצהרה על סמל סטטוס. זאת הייתה טיסה מאוד קצרה, שעה בסך הכול, ובשלב שכבר סגרנו את כל העגלות והתכוננו לנחיתה הוא רצה דרינק אלכוהולי מהביזנס. זה זמן שבו כבר לא מוציאים שום דבר, והדיילות של מחלקת העסקים היו צריכות לעזור למחלקת תיירים. אמרתי לו שאי־אפשר כרגע להביא לו שתייה, כולם כבר היו אמורים להיות חגורים, אבל הוא עמד. הוא היה איש מאוד גבוה וגדול, נכנס למרחב האישי שלי והתחיל לצרוח ולצרוח שהוא ידאג שיפטרו אותי והוא כבר יראה לי מה זה. הייתי בהלם ולא ידעתי איך להגיב בכלל. בן אדם, זאת טיסה של שעה ומשהו, אז מה אם לא קיבלת אלכוהול? אני לא אשכח את הפרצוף שלו מעליי, אומר לי שהוא מכיר את כל ה’מי ומי' בחברה ושהוא ידאג אישית שיפטרו אותי.
"הטעות שלי הייתה שלא הגשתי תלונה במשטרה על הדבר הזה. כשנחתנו הפרסר אמר לי, 'את חייבת לרשום עכשיו דוח דחוף על המקרה כי הוא באמת הולך להתלונן עלייך'. כתבתי דוח וחשבתי שזה נשכח, אבל קיבלתי טלפון מבכיר בחברה, שהוא רוצה להזמין אותי ולהבין מה קרה על הטיסה. חשבתי שהוא רוצה לברר פרטים, אבל כשבאתי אליו התברר שזאת שיחת שימוע לפני פיטורים, רק על הדבר הזה. קיבלתי נזיפה, הורדתי בדרגה מדיילת בביזנס לדיילת במחלקת תיירים. בשיחה המנהל ניסה להוציא אותי מרדנית ולומר שהיו גם מקרים אחרים, למרות שהייתי דיילת ממושמעת ונחמדה. קיבלתי שם חתיכת בית ספר בהתמודדות. למדתי גם להגן על עצמי - וגם לא לסמוך לעולם על המעסיקים שלי ולצפות שהם יגנו עליי".
פורסם לראשונה: 07:27, 14.07.23
