החדשות, כמו שלא נראו אף פעם

כשנבחר טד טרנר לאיש השנה של שבועון טיים ב-1991, היה הנימוק האיש ששינה את המושג חדשות מ"'משהו שהתרחש' ל'משהו המתרחש ברגע זה'". 11 שנה קודם לכם ייסד טרנר את רשת החדשות סי.אן.אן, ששינתה לדעת רבים את הדרך בה ראו אנשים חדשות. סי.אן.אן הפכה חלק מחיי היום יום של מיליארד בני אדם ברחבי העולם, יצרה את מושג החדשות המתפרצות והרגילה את הצופים לחדשות בזמן אמת.
טרנר נולד ב-1938 בסינסינטי, אוהיו. אביו, אד, היה הרפתקן ושתיין שנדד עם משפחתו ברחבי ארה"ב. טד נעדר אהבת הורים, וזכה לחינוך נוקשה וכואב. בגיל 12 רשם אד טרנר את בנו לאקדמיה הצבאית בג'ורג'יה, מקום שטרנר מחשיב כאחד הגורמים להפיכתו לאדם תחרותי ושאפתן. בשנות האקדמיה של טד הפך אביו לאיש פרסום מצליח והתבסס כלכלית. טד החל ללמוד בבית הספר היוקרתי מק'קולי לנערים בצ'טנוגה, טנסי, והצטיין בשייט בסירות אגם וסוגי ספורט שונים. הוא זכור לחבריו כמתבודד ומופנם. בתום הלימודים החל טד לעבוד 16-14 שעות ביום במשרד הפרסום של אביו, בשכר זעום כדי שיתחשל". הוא נרשם לאוניברסיטת בראון, נגד רצון אביו, ללימודים הומניים.

הירושה וההצלחה

ב-1960 בגיל 22, קיבל טד משרת מנהל ענף במשרד המבוסס של אביו בסאוואנה, ונשא לאישה את ג'ודי ניי, אם שני ילדיו הראשונים. הנישואין נמשכו שלוש שנים. במארס 1963 התאבד אד טרנר בעקבות משבר נפשי וקשיים בחברת הפרסום. טד ירש את החברה, התמודד מול הנושים והשותפים השונים, שיקם אותה, והחל את מסע ההצלחות העסקיות שלו.
ביוני 1964 נישא טרנר בשנית, לג'יין סמית. בגיל 26 כבר היה בעל חברה מצליחה ועטור פרסים בתחרויות שיט. הוא רכש מפעל בטקסס לייצור ספינות מרוץ והתחרה עד גיל 42 במרוצים יוקרתיים, בהוצאה שנתית ממוצעת של 100 אלף דולר. ב-1970 זכה במקום ראשון במרוץ סאות'רן אושן, ולאחר מכן במרוץ גולד קאפ בסידני, אוסטרליה. אוסף הגביעים שלו נחשב לגדול ביותר בו זכה אדם אחד בענף.
ב-1967 מינה טרנר את ג'ימס רודי למנכ"ל טרנר-קומיוניקיישן, חברת הרדיו, הטלוויזיה והכבלים שלו. ב-1970 החליט להיכנס לעסקי הטלוויזיה, למרות שבאופן אישי הוא לא גילה משיכה מיוחדת למדיום. בינואר 1970 התמזגו בחילופי מניות טרנר קומיוניקיישן וחברת רייס-ברודקסטינג מאטלנטנה לחברה בשם WJRJ באותה הזדמנות קנה טרנר את מגדל השידור של רייס-ברודקסטינג. בסוף אותה שנה הגיעו הפסדי טרנר קומיוניקיישן ל-700 אלף דולר. למרות זאת, ובניגוד לדעת יועציו, רכש טרנר חברה פושטת רגל - תחנת הרדיו שרלוט. הוא לווה לצורך כך כספים בבנקים, וכן מחברת טרנר קומיוניקיישן, שהיתה חברה ציבורית. עוזריו ושותפיו טענו אז כי "אולי הוא גאון וגם מטורף אך הוא בודאי האדם חסר הרגישות ביותר לזולתו שאי פעם פגשו".

הצלחה טלוויזיונית

כמנהל עסקי הטלוויזיה מונה ויליאם סנדרס, שדאג לתחום התקשורת בעת שטרנר הקדיש כמעט שנה שלמה לתחרויות שיט במקומות שונים בעולם. סנדרס, בוגר ייל, בא מעולם הפרסום והצליח להביא את גדולי המפרסמים באטלנטה לפרסם בתחנה של טרנר. התחנה הפכה במהירה לעשירית בגודלה באטלנטה בהכנסות מפרסום.
למרות נתונים אלה צפה סנדרס ב-1971 כי עסקי טרנר עומדים בפני טביעה. לכן, הוא מכר שתי חברות מקבוצת טרנר אדוורטייזינג, ורכש מניות של חברת WCTG. התרגיל הפך את טרנר לבעל 55% מהחברה הממוזגת. למרות שתחנת הטלוויזיה של טרנר באטלנטה הציגה סרטים ישנים ושידורים חוזרים, הצליח סנדרס למכור דקות מסך למפרסמים. המזל שיחק לטרנר וסנדרס ובאותו זמן החליטה חברת טלוויזיה בשם יונייטד-ברודקסטינג לסגור את התחנה שלה באטלנטה. WTCG הפכה לרביעית בגודלה באיזור. טרנר החל לרכוש תוכניות איכותיות וליצור קשרים בענף, בין היתר על-ידי רכישת סרטים במחירים גבוהים במקום שכירתם, שהיתה מקובלת אז בענף.

מהפיכת הכבלים

ב-1972 קנה טרנר חברת כבלים קטנה והפך אותה לראשונה בהיסטוריה לרשת המשדרת סרטים ותוכניות למנויים. הוא השקיע בתחנה שלוש שנות פיתוח טכני, שאפשרו לשידורים להגיע לערי הדרום המרוחקות מאטלנטה. טרנר הפך לאישיות מוכרת בעולם התקשורת האמריקני של סוף שנות ה-70. הוא קשר קשרים עסקיים עם דונלד אנדרסון, סגן נשיא למחקר של ארגון הטלוויזיה הלאומית. אנדרסון לימד את טרנר כי שידורי ספורט, לפי מחקרים, חשובים לצופי הכבלים לא פחות מסרטים. לכן, השיג טרנר את הקומיקאי בוב הופ לקדימונים של תחנת הכבלים, שצולמו בהשתתפות קבוצת הבייסבול אטלנטה ברייבס. המפרסמים צבאו על התחנה.
ב-1980 צפו שני שליש מתושבי אמריקה בטלוויזיה ובטלוויזיה בכבלים. ריס שונפלד, בוגר דרמוט ואוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, האמין בהצלחת שידורי חדשות בכבלים בכלל ובשידורי חדשות יומיים בפרט. שונפלד הקים חברה בשם ITNA והגיע לפגישה עם טרנר ב-1977. טרנר מצידו רצה להקים רשת חדשות, וניסה לשכנע את ג'רי לוין מהנהלת רשת המגזינים טיים ואת ראסל קארפ מחברת טלפרומפטר להשקיע יחד עימו 60 מיליון דולר במיזם, בחלוקה שווה ביניהם. השניים סירבו. שונפלד, לעומת זאת, חלק את חזונו של טרנר, והם הקימו את CABLE NEWS NETWORK. טרנר מינה את שונפלד לנשיא ומנהל ביצוע. שונפלד הציע את פורמט ה-BREAKING NEWS, שלא היה קיים בשום רשת בעולם. הוא גם בנה חדר חדשות ענקי, OPEN SPACE, ראשון מסוגו במערכות עיתונים וטלוויזיה, וחיזר אחר טובי העיתונאים והשדרנים. במקביל, טרנר הצליח לרכוש את השדר הידוע דן שור.
שור סיפר לימים, כי לטרנר היה אז מוניטין של שודד-ים, אך ידעתי כי הוא ילך עד הסוף ורציתי משהו חדש". ב-1 ביוני 1980 נפתחו שידורי סי.אן.אן, במתכונת שידורים מסביב ליממה. ב-1982 היו לסי.אן.אן 800 אלף מנויים. ב-1984 קיבלה הרשת את פרס פיבודי למצוינות בטלוויזיה, וב-1985 נפתחה סי.אן.אן-אינטרנשיונל המשדרת באנגלית, ספרדית, טורקית וגרמנית עם אולפנים ראשיים בלונדון. שידורי סי.אן.אן בישראל החלו בינואר 1991. לרשת 42 מרכזים ברחבי העולם עם 4,000 עובדים. בישראל מחוברים מיליון וחצי בתים לשידורי הרשת.

משדרים מהכיכר

ב-1988 כבר התחברו לרשת 17 מיליון משקי בית. ב-1990 רשמה סי.אן.אן הישג מרשים בשידור ישיר מהמהומות מככר טיאנמן בבייג'ין, סין, והרשת זכתה שוב בפרס פיבודי. באותה שנה הגיע מחזור המכירות של טרנר-ברודקסטינג-סיסטם ל-4.6 מיליארד דולר. טרנר נשא ב-1991 את שחקנית הקולנוע ג'ין פונדה, אשתו השלישית. בשנת 2000 התגרש הזוג הנוצץ. שעתה הגדולה של סי.אן.אן, שהפכה אותה לסמל תרבות וצריכה של מיליארד בני-אדם, היתה מלחמת המפרץ שפרצה בינואר 1991. שידורי הרשת הגיעו מסביב לשעון למיליוני בתים בעולם, היישר מאיזור הקרבות, ושימשו שיעור לכל הרשתות בעולם. ב-1994 קיבלה כריסטיאן אמנפור, מבכירות הכתבים של הרשת, פרס פיבודי על הסיקור מבוסניה. מאז ממותגת אמנפור ככתבת המלחמות של הרשת. באחרונה אף שהתה בישראל לאורך מבצע חומת מגן.
ב-1995 הציע ענק התקשורת טיים-וורנר לטרנר מיזוג: טיים-וורנר שילמה לטרנר 6.5 מיליארד דולר בעסקה שנחתמה ב-16 בספטמבר 1996, וטרנר הפך לבעל 11% ממניות החברה החדשה - טיים-וורנר-סי.אן.אן. בינואר 2000 התמזגו טיים-וורנר וענק האינטרנט AOL בעסקה שכונתה "המיזוג הגדול בעולם". שווי החברות יחד היה 290 מיליארד דולר, ונחשב למיזוג אידיאלי בין מדיה ישנה לחדשה. שנתיים לאחר מכן עומד שווי החברה הממוזגת על 135 מיליארד דולר. הפעם נראה כי טרנר טעה, לפחות נכון לעכשיו. האינטרנט לא עומד בציפיות, והיקף הפרסום בכל רשתות הטלוויזיה ירד פלאים בעקבות המיתון ואירועי ה-11 בספטמבר. מחזור תאגיד טיים וורנר CNN AOL, הפסיד ברבעון הנוכחי 54.2 מיליארד דולר בשווי השוק שלו. נוסף על זה, הרשת לא נהנית מרייטינג גבוה בארה"ב, והצפייה בה תלויה בעיקר בסכסוכים גדולים שבהם מעורבת ארהב. בסוף 2001 פורסמו ידיעות כאילו טרנר עומד להתפטר מטיים-וורנר-AOL, אך טרנר הכחישן.

עוד כמה דברים

חברת IMH היא הנציגה המסחרית של CNN בישראל (וגם של MTV, ערוץ האופנה ועוד ערוצי מוסיקה). מחיר קמפיין בן שבועיים יעלה למפרסם כ-100 אלף דולר. לארי קינג, בעל תוכנית ראיונות ברשת, מקבל היום את השכר הגבוה ביותר בטלוויזיה האמריקנית: - 14 מיליון דולר בשנה בעסקה ל-4 שנים. המיזוג של טיים-וורנר-AOL זיכה את ג'יין פונדה ב"מתנת גירושין" של 20 מיליון דולר. הסיבה: פונדה קיבלה כמתנת נישואים מטרנר מניות בחברת הטלוויזיה שלו. כשסי.אן.אן הציע לשדר הידוע וולטר קרונקייט לעבור לשורותיה, הוא ענה בלגלוג ש"עם טד טרנר אשמח תמיד לצאת לשייט".
בין נקודות הציון של שידורי סי.אן.אן: שידור משפט או.ג'יי סימפסון ופרשת מוניקה לוינסקי. אחרי חתימת מיזוג טיים-וורנר AOL סיפר טרנר לעיתונות: "חתמתי על העסקה באותה התלהבות והתרגשות כמו זו שהרגשתי לפני 42 שנה כשקיימתי לראשונה יחסי מין עם אישה". טרנר קנה 2 קבוצות ספורט מאטלנטה: קבוצת הבייסבול אטלנטה ברייבס ב-1976 וקבוצת הכדורסל אטלנטה-הוקס ב-1977. סי.אן.אן משדרת היום ל-160 מיליון צופים באירופה, המזרח התיכון ואפריקה. מחבר הביוגרפיה של טרנר, העיתונאי פורטר ביב, כתב כי טרנר היה חייב להשיג כל הזמן ולא משנה מה היתה המטרה: "אליפות שיט, עסקים או בלונדיניות".