היפה והשעירה

לשחקנית הבלונדינית היפה פטרישיה ארקט יש הרבה אומץ: היא הסכימה לגלם אשה שעירה במיוחד בסרט "המין האנושי", המוקרן אצלנו מהיום. ארקט, 34, מגלמת את לילה, חוקרת טבע שכל גופה מכוסה פרווה סמיכה, ומדי פעם היא יוצאת לחיות בטבע עירומה כביום היוולדה. יום אחד היא מחליטה להסיר את השיער המיותר, כדי שתוכל סוף סוף למצוא אהבה. קוסמטיקאית מהוללת שמטפלת בה מחליטה לשדך לה חוקר מדעי ושמו נתן (טים רובינס), שסובל אף הוא מבעיה קשה: יש לו איבר מין זעיר במיוחד. לילה מסתירה ממנו את העובדה שהיא שעירה ושעליה לגלח את גופה מדי פעם. בין השניים נרקמת אהבה, אבל קשיים לא מעטים מעיבים עליה.
פגשתי את ארקט בפסטיבל קאן, שם הוקרן "המין האנושי" בבכורה חגיגית. היא נחמדה, פתוחה, יש לה פנים מתוקות ועיניים תכולות עתירות הבעה, הבולטות בזכות החולצה התכולה וחליפת הג'ינס (המעוטרת באבנים נוצצות) שהיא עוטה. ארקט שותה קפה ומעשנת סיגריות "מרלבורו". יש לה קול רך והיא מדברת בשקט.

כשקראת את התסריט של "המין האנושי", לא חששת לעשות את התפקיד?

"אהבתי את התסריט, וחשבתי שזה תפקיד נהדר לשחקנית. כמובן שהיו לי פחדים וחלק מהאגו שלי אמר לי 'אל תעשי זאת. גברים יחשבו שאת מכוערת ולא תקבלי יותר עבודה בהוליווד', אבל החלק האמיץ שבי יצא ואמר 'לא, זה תפקיד נהדר. למה האשה הזאת צריכה להרגיש רע ולהתבייש בגלל שהיא שעירה? יש בתמימות ובטוב שלה משהו יפה'. רציתי לגלם מישהי שהאינסטינקטים שלה גורמים לכולם להיות חופשיים וטבעיים. עיניין אותי לבדוק היבטים של המין האנושי, כשליטה, משיכה ואהבה. אהבתי את לילה כאדם, וחשבתי שהיא היתה יכולה להיות חברה שלי".
התפקיד של לילה היה תובעני מאוד. ארקט נאלצה להתאפר כל יום במשך שש שעות, עד שהפכה לאשה שעירה. "זה היה מתיש ומציק לפעמים", היא מקטרת. "לא היה נעים כשהדבק התייבש והתקלף, או כששיער נכנס לי לפה. סבלתי גם כשנאלצתי לרוץ ביער ונתקלתי בצמחים רעילים, שגרמו לי פצעים וכוויות. ולפעמים כשאכלתי, האוכל הריח מדבק ומשער אדם. היו רגעים קשים ודוחים שכמעט שברו אותי".
ארקט מעידה שחשוב לה המסר של הסרט, שמתייחס לפנימיות האדם ולא לחיצוניותו. "אחרי הצילומים נסעתי להוואי לחופשה עם הבן שלי וראיתי שם ילדה בת שש, שכבר היתה שעירה, ובהתחלה אמרתי לעצמי: 'הו, היא בטח תאהב את הסרט שלי', אבל אחרי שחשבתי לרגע, אמרתי: 'אוי, מה הסרט הזה יעשה לה? הוא בטח ידכא אותה'. מצד שני, אולי אחרי שאנשים יראו את 'המין האנושי' הם יהיו נחמדים אליה. מאז עשיית הסרט פגשתי הרבה נשים עם זקן ושפמים, ואני חושבת שהסרט ייגע בהן".

קטעי העירום היו קשים לך?

"אפשר להתייחס לשיער כאל בגד וכך להתעלם מהעירום. לעירום בסרט לא היה היבט מיני: לילה מסתובבת עירומה כי היא רוצה לחוש נוח עם עצמה. בכל מקרה, כשהסתובבתי בסט עירומה ושעירה, הרגשתי ביישנות גדולה. נהגתי לפנות לאנשים ולהגיד להם: 'נכון שאני נראית כמו בראד פיט?', והם היו עונים: 'כמובן, כמובן. תירגעי, את עדיין נראית יפה'. אמרתי להם: 'אתם שקרנים'. למעשה, הם לא הבינו איך אני מסוגלת להסתובב ככה".

איך המשפחה שלך הגיבה למראה השעיר שלך?

"בסדר גמור. אחותי, השחקנית רוזאנה ארקט, הגיבה בצורה נורא מתוקה: 'הו, את יפה ומדהימה, את נראית כמו חווה בגן העדן. זה נהדר. אני אוהבת את זה'. כשהחלתי לעבוד על הסרט דיברתי על התפקיד הזה עם הבן שלי, שהוא בן 12, בגיל שבו המיניות משתנה, והסברתי לו שאני צריכה להיות בו עירומה ושעירה ושזה דבר טבעי, והוא אמר לי שלדעתו זה בסדר".

איך היה לעבוד עם טים רובינס?

"טים כל כך חכם, יש לו אינסטינקטים נהדרים כשחקן והוא חף מבולשיט. הוא מאוד עוזר לשחקנים האחרים ומכבד את התהליך שהם עוברים, לכן חשתי מאוד בטוחה איתו. בכלל, היה כיף לעבוד איתו, גם בסצינות האינטימיות".

נדמה שאת אוהבת לעבוד עם במאים ייחודיים ולא שיגרתיים, כמו מישל גונדרי, במאי "המין האנושי" (שחתום על קליפים של ביורק, "האבנים המתגלגלות" ולני קרביץ), טים ברטון ("אד ווד") ודייוויד לינץ' ("כביש אבוד").

"יכולתי להיות בובת ברבי, אבל העדפתי לא להיות כזאת. אני בת מזל שבמאים מיוחדים חשבו עלי ורצו לשתף אותי בסרטים שלהם".
ארקט משתייכת לשושלת של שחקנים. אבות-סביה היו שחקנים בוודביל וסבא שלה היה מנחה שעשועוני רדיו. "אולי זה בגלל הגנים", היא מנמקת את העובדה שגם כל האחים והאחיות שלה (רוזאנה, ריצ'מונד, דייוויד ואלכסיס מלכת הדראג) יצאו שחקנים. הוריה היו טיפוסים ססגוניים, שגידלו את ילדיהם בקומונה היפית של אמנים בווירג'יניה. אביה אף התאסלם, בעוד אמה היתה יהודייה. "ההורים שלנו היו קולים, לימדו אותנו לאהוב את האמנות, להרגיש נוח עם הגוף שלנו ולא לאהוב אוטוריטות. יצאנו שונים, למרות שיש בינינו דמיון, ואנחנו גם חברים טובים ואין בינינו קנאה".
כשפטרישיה היתה בת תשע, הם עקרו ללוס אנג'לס. בגיל 15 עזבה את הבית ועברה לחיות עם אחותה רוזאנה. החיים עם אחותה היו כרוכים בהרבה הנאה, כולל בילוי עם מדונה על הסט של "סוזן, סוזן". בגיל 15 ביקשה פטרישיה מידיד שיסייע לה לאבד את בתוליה, ומאז היו לה לא מעט אהבות. בגיל 20 עשתה ילד ושמו אנצו, מהקשר שלה עם המוסיקאי פול רוסי.
האימהות תופסת תפקיד משמעותי בחייה. "הטבע האמיתי שלי זה להיות אימהית. כשאחי הקטן נולד, מייד פיתחתי אליו רגש אימהי והייתי מציקה לו: 'תינוק שלי, אני אוהבת אותך. בוא, בוא אלי'. אני חברה מאוד טובה של בני ואוהבת לשחק איתו. היום להיות צעיר כרוך בהרבה לחץ, ואני מנסה לשתף פעולה איתו ולערב אותו בחיי וכמובן להתעניין בשלו, לבדוק מה חשוב לו ומה עובר עליו. הוא נע ביני לבין אביו, כשאני עסוקה בצילומים, ואנחנו מרעיפים עליו הרבה אהבה".
הקריירה של פטרישיה החלה בגיל 18, בסרטים זניחים ולא משמעותיים. בהמשך עשתה את "סיוט ברחוב אלם 3" ו"רץ אינדיאני". היא העדיפה ללכת על תפקידים מיוחדים ושונים, וכפי שהעיד עליה הבמאי טים ברטון: "פטרישיה מעוניינת לגלם נשים מעניינות. יש לה נוכחות וגם איזו איכות מטורללת". הפריצה הגדולה הגיעה ב-93' בזכות הסרט "רומן על אמת" (שאת תסריטו כתב קוונטין טרנטינו), בו גילמה זונה דרומית. בעקבות התפקיד המרשים הזה היא עיטרה שערי מגזינים רבים ואף דיגמנה ג'ינס לארמאני. הסרט הזה גם הוביל לפרשת אהבה: השחקן ג'וש ברולין, שצפה בסרט, התאהב בה והחל לחזר אחריה בלהט, והיא נעתרה לחיזוריו.
אחריו ניהלה רומנים נוספים, שהבולט בהם היה עם כוכב הקולנוע ניקולס קייג' ("קון אייר", "עימות חזיתי"). היא הכירה אותו עוד בצעירותה, בעודה ממלצרת במסעדה בלוס אנג'לס. לטענת הרכילאים קייג' הצהיר שהוא רוצה להתחתן איתה ברגע שראה אותה, והיא לא לקחה זאת ברצינות וחשבה שהוא מתלוצץ. השניים המשיכו להתראות במסיבות ובאירועים, ורק כעבור שנים התחילו לצאת. הם התחתנו ב-95', והנישואין קרסו ב-2000. אחרי נסיונות התפייסות כושלים הם התגרשו במאי 2001 (הרכילאים הצמידו לה רומן עם טום קרוז. היא הכחישה), אבל נשארו בקשר ידידותי (למשל, ארקט יצאה לבלות עם קייג' וחברתו, ליסה מארי פרסלי). ארקט: "תמיד קשה לקבל החלטה להתגרש, אבל עשינו זאת והמשכנו הלאה עם חיינו".
לפני הפרידה הספיקו ארקט וקייג' לעבוד יחד ב"לגעת במוות" של מרטין סקורסזה, סרט שעקב אחר 56 שעות בחייו של איש שירותי רפואה, המשוטט ברחובות ניו יורק ומטפל בזקוקים לעזרה, כשארקט גילמה אשה המתאוששת מהתמכרותה לסמים. "כשהגעתי לתפקיד הזה חשבתי שהוא הגיע מאלוהים, מאחר שאמי בדיוק מתה מסרטן", היא מגלה. "זו היתה תקופה מאוד קשה עבורי: אמי גססה במשך תקופה ארוכה, והרגשתי צורך להגן עליה. ביליתי הרבה בבתי חולים ובשיחות עם רופאים. נטל הטיפול העיקרי נפל עלי, בגלל שהאחים שלי לא יכלו להשתחרר מעבודתם. העבודה על 'לגעת במוות' גרמה לי להתחבר לרגשות של אובדן, פחדים, עצב ותיסכול מהרופאים".
בשנה הקרובה נראה אותה בדרמת מתח שביים אנדרו דייוויס ("הנמלט"), שם תשחק לצד סיגורני וויבר וג'ון ווייט. פרויקט נוסף עליו היא שוקדת כעת הוא דרמה בה מגלם גארי אולדמן גמד.

איך את משתלבת בהוליווד?

"אני אוהבת את העבודה שלי, נפגשת עם שחקנים נחמדים ומוכשרים ויש לי מספיק מעריצים, אבל לא מעניין אותי לשחק את המשחק של הוליווד וללכת להרבה מסיבות. אני מעדיפה לישון, להיות עם בני ולעצב את הבית שלי".